שור ולא אדם חמור ולא כלים

הגיוני היקר

אני חושב שדרשה זו אמורה לעורר על כיוון אפשרי שונה מאיך שרגילים לתפוס בור. בעוד בור נתפס כאש פסיבי, והיינו שההבדל היחיד בין אש לבור שהבור עומד על מקומו והניזק בא אליו, יש לעורר כיוון בו הבור, אינו מזיק המזיק את הנתקלים בו, אלא הנזק הישיר הוא נזק הדרך, והתשלום על הנזק הוא על ידי השלמת הנזק למי שהדרך משוייכת לו להליכה [ומכאן לפטור במקום שאינו עשוי להילוך כיער, לא בשביל].

אם כן, שבור הוא נזק הדרך, ניתן להבין שמי שמשוייך לדרך הוא אך ההולכים בו, והיינו האדם והבהמה, ולכן על כלים פטורים בבור, כי שורש חיובו אינו על נזק הדבר, אלא על נזק דרכו של הדבר [במידה ויש לו דרך, להוציא כלים].

ולגבי אדם, הן אכן חייבים עליו לנזיקין, ורק לא למיתה, כי אכן הבור אינו כלי ממית אלא שהזיק הדרך, ומה ששייך לעניין תשלומי ניזקין אנו חוזרים אל בעל הבור לתובענו, ומיתת השור נזק היא, ואילו מיתת האדם אינה שייכת לעניין נזיקין.

מה אתה אומר על זה?

יהוסף, התוכל להרחיב יותר, דבריך קצרים עבורי, יישר כוח.

כוונתי כך, יש ב' אופנים לראות את חיוב הבור -

א. שהבור הוא מזיק, והמזיק הזה באחריותו של החופר, והרי זה כאילו הוא שלו, וכמאמר הגמ' ב' דברים עשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, אחד מהם זה בור ברשות הרבים, והיינו שהבור הוא כמו השור של האדם, והאדם חייב על נזקיו של הבור כשם שחייב על נזקיו של השור.

ב. שחיוב הבור דומה לחיוב שבת. כאשר אדם מזיק אדם אחד מהתשלומים זה שבת, והיינו כמה מתבטל הניזק על ידי הנזק מעבודתו, ולמשל אם הוא עובד כשומר או מוכר ירקות הרי הוא משלם לו כפועל בטל של אותה מלאכה. ברור הרי שהנזק שהזיק המזיק, למשל בגדיעת היד, אינו נזק של מניעתו מעבודה, אלא שהוא פגם פגם "עבודה" מייד בשעת הנזק, והדרך לשלם לו את אותו פגם, זהו דרך השומא כמה היה מרוויח לולא אותו פגם. -
כך בבור, הנזק הוא פגם בשביל ההילוך של ההולכים, וזהו הנזק. וכמה נאמד פגם זה? כפי כמה שניזוקו הולכי הדרך מהנזק הזה. אך התשלום אינו מחמת עצם הנזק הקורה בשעה שהניזק מפסיד את שורו או חמורו הנופלים בבור, אלא יסוד הנזק הוא עשיית פגם בכושר דרך הילוכם של ההולכים, והנזק נאמד כפי כמה שהופסד בפועל מאותו הנזק.

ומכיוון שהבור נחשב כנזק למשתמשים בדרך, הרי שהנזק נחשב כלפי המהלכים בה, והיינו אדם [בנזקין, כי למיתה אין שייכות לנזקין], ושור וחמור, למעוטי כלים.