צדיקים ומורי דרך בשיטת הסרט הנע

ליויתי לבני ברק קרוב משפחה/חוזר בתשובה לבקר אצל ר' חיים הבן של הסטייפלר, כדי לקבל ברכה.

הנה לכם התיאור:

טור אנושי ארוך כנחש התפתל על המדרגות בואך ביתו של ר' חיים. התור החל ליד שלט מתכת קטן שבישר כי צריך להזמין תור במספר טלפון מסויים, לעילוי נשמת או הצלחת פלוני, כבר שכחתי מה. ונמשך למעלה למעלה.
רוב הממתינים, לפי לבושם, היו חרדים. מיעוטם לא.
היות שהיתה לנו פרוטקציה מסויימת, נדחקנו ועלינו אל ראש התור. היה עלינו לעבור בתוך מכבש אנושי, והתביישתי להיכנס לפני כולם. איכשהו הגענו למעלה, לקצה המדרגות. שאלנו איפה א... שאליו היינו אמורים לפנות. הפנו אותנו הלאה, אל המרפסת הקטנה שבקצה המדרגות, לפני דלת הכניסה ל"קודש קודשים".

כאן היה הנציג של קבלת הקהל. דיברנו איתו, והוא אישר שכן, כבר ידוע לו שאנו פרוטקציונרים. בחסותו, הצטרפנו לתור המיוחד של המקדימים להרשם והפרוטקציונרים כמונו.

ואז נפתחה הדלת, והראשון הוזמן להיכנס.
ר' חיים שוב אינו יושב בחדר הפנימי. פעם, היה יושב ולומד, והיה מקבל את הפונים לשיחה קצרה או ארוכה, לפי הענין.
היום, הוא ישב במסדרון על כסא קטן. הוא נראה עייף, או שמא היה זה הדמיון שלי. החסיד הראשון - סליחה, מטופל הראשון - סליחה, הפונה הראשון - נכנס פנימה. תוך שתי דקות או פחות, הוא היה בחוץ.
האנשים התחלפו בקצב מסחרר, והתור התקדם. הגיע תורנו. מזמין התור שאיתי נכנס. חיכיתי בחוץ. אחרי רגע, הוא כבר היה איתי בחזרה, פניו מאירות. ר' חיים אמר שה' יעזור!
היתה לי תחושה שמישהו דוחף אותי למטה. איכשהו עברנו בתוך הנחש וירדנו למטה. זה שאיתי היה בעננים. אני הסתכלתי בפניהם של הממתינים.
היו ביניהם צעירים שנראו שבאו לבקש סתם ברכה. היו כאלו שנראו כאילו משא כבד רובץ עליהם. מחלה, ה' ירחם?
תהיתי לעצמי מה נותנת השיחה בת הדקה עם ר' חיים. עידוד, תקווה? האם זה אמור לעזור באורח סגולי, כי כתוב בגמרא שמי שיש לו חולה ילך אצל חכם? איך ר' חיים מספיק להתפלל על כולם? האם מגישים לו את השמות, והוא מזכיר אותם בתפילת 18?

בעיני היה נראה שזו הירידה האחרונה של התופעה החסידית של הליכה לצדיק. אבל אפילו אצל אדמורים יש רשות לדבר קצת יותר.
מה יעשה מי שרוצה להתייעץ? מה יעשה מי שרוצה עצה ברוחניות ממש, בהתמודדות עם יצר הרע, בעבודה על המידות?
הוא יצטרך, אם הוא רציני, לחפש רב אחר, שיש לו יותר זמן.
ר' חיים הפך למשרת העם. הוא משמש בתור אוטומט לחלוקת ברכות.
וגם זה אינו מובן לי. מדוע אינו נועל את הדלת, ומודיע לציבור שאין שום טעם להטרידו בבקשות. שאין שום תועלת בלבקש ברכה בת 30 שניות? זה יהיה חסד לעצמו, חסד לרוב הפונים.

לא זו היהדות שעליה גדלתי. לא זו היהדות שלה אני מתאמץ לגדל את בני. לא זה היחס לגדולי תורה. לא, לא, לא.
אולי האשמה היא בכך שהציבור גדול מאד, שמספר הצובאים עצום. אבל הפתרון אינו להפוך את היחס בין רב לתלמיד לסרט נע.

שאלה:

גם אם מדובר בביקורי בזק עם כל הצדדים הבעייתיים שהועלו פה, למה להתנגד לנוהג הזה, אם יש אנשים שחשים שהם נעזרים ככה?


גם אם נניח שהתועלת אינה בעצם הברכה אלא בכוחה הסוגסטיבי? מה רע?

סוגסטיה עשוייה להשפיע רק על נפש האדם, אבל לא על המציאות.

לדעתי ישנם שני מרכיבים פסולים עיקריים:
1) פיחות בכבודה של התורה, בכך שכל אותם המחזיקים מעצמם "חכמי ישראל" אחראיים לתופעה הפאגנית הזאת.
2) שקיעה בהזיות שווא.

א. חלק ניכר מאותם שמחוזקים גדולי ישראל בכל החוגים לא שותף לכך אישית.

ב. אנשים במצוקה נוטים להזיות שווא. מוטב שימצאו מזור בהתקרבות לת"ח מאשר במקסמי שווא אחרים.

ג. בין פוקדי רבנים לקבלת ברכה נמצאים רבים מאוד האוחזים בעמדות כוח כלכליות ושלטוניות, ובודאי לא כאלו שקל לשטות בהם. איך אתה מסביר את זה?

הבהרה: לא התכוונתי שכל מי שמוחזק כגדול ישראל משתתף במחול הזה, אלא שכל אותם שכן, מחזיקים מעצמם שהם כאלה [אחרת מניין עזות הפנים לחשוב שהם ראויים לתת את הברכות האלה].

אין לי תשובה מה עדיף. אין לי גם ספק אבל שהתופעה הנ"ל, כפי שהיא נתפסת בציבור החילוני [במיוחד] מבזה את כבוד השם והתורה.

לגבי ג, עמדות הכח שציינת בוודאי אינן ערובה לחכמה. אבל מעבר לכך, אני מניח שהקשר נוח ומועיל לשני הצדדים.

רו"ד ,

טוב לי תורת פיך...

ממללא ורו"ד,

אילו מישהו היה מצליח להוכיח באופן אמפירי, שיש עקרות שנפקדות, שיש רווקים שנישאים, שיש חולים שמבריאים ושיש שבורי לב שמוצאים נחמה, כתוצאה מכך שהם מאמינים בשאמניזם יהודי, פגאני או אחר - גם אם מדובר בסוגסטיה טהורה, עדין הייתם מתנגדים לתופעה?


הערה - חשבו על מבחן התוצאה