חידה: העבירה של הבאבא

הקדמה (אפשר לדלג)

מי לא מכיר את "מטעמים לשולחן שבת"? זהו אחד מן הדפים המחולקים דרך קבע בבתי הכנסת ליום השבת. כמו כל הדפים מסוג זה, הוא מציג, תחת הכותרת "דברי תורה", אוסף של משלים וסיפורים.

רוב הדפים מסוג זה, במקרה הטוב, מביאים סיפורים ומשלים שמייצגים בעקביות - הראויה למטרות נעלות יותר - השקפות אידיאולוגיות רדודות ביותר ורמה תורנית נמוכה, אם בכלל. "מטעמים לשולחן שבת" נעשה ברמה גבוהה במקצת, אם כי גם כאן הקו השולט הוא סיפורי צדיקים, עונשים מזעזעים בעולם הזה, גילויים על טבעיים וכהנה וכהנה. החסרון הגדול, בעיני, הוא תפיסה שטחית ביותר של טיב השכר לעולם הבא.
לעומת זאת, יש לציין כי הדף מנוקד ונוח לקריאה, וגם – וזה העיקר – יש בו תמונה יפהפיה של הרב יוני גרשטיין, צייר ולמדן שצריך להיות מוכר יותר בזכות פירושו המצוייר למשנה.

השבת, קראתי בזעזוע סיפור, ונחמתי היחידה היתה לחשוב (דיבור אסור, מחשבה מותרת), איך אהפוך אותו לחידה עבורכם.


מעשה נורא

מעשה בבאבא אחד שנסע באניה לארץ ישראל. כיון שהסיפור היה אמור להתרחש לפני יותר ממאה שנה, הנסיעה ארכה כמה וכמה ימים.
כמו בכל הסיפורים המרתקים, במהלכה של הנסיעה פרצה סערה. האניה חישבה להישבר. הקברניט נואש. המלחים התכוננו לטבוע. ורק הבאבא היה שלו ורגוע.
היה ליל שבת. הבאבא סיים את תפילת השבת שלו ועמד לקדש. כשסיים, נתן את כוס הקידוש שלו עם שארית היין שבתוכה למשמש שלו, ושלח אותו לשפוך את תכולת הכוס לתוך הים.
המשמש, בניגוד לבאבא, רעד מפחד. אבל הוא ציית. הוא עלה על הסיפון, התכופף לעבר הים הגועש, היטה את הכוס, שפך את היין לתוך הים –
וראה זה פלא. הסערה שככה.
והאניה הגיעה בשלום לחוף עם הבאבא וכל המלחים.
צאו וראו נפלאותיהם של גדולי ישראל!
יפה? טוב, תלוי בטעם. הבעיה שעוררה אותי לכתוב לא היתה חסרונות ספרותיים כלשהם, אלא משהו אחר לגמרי.
לא זו בלבד שהסיפור מבוסס על פעולה מאגית של הבאבא, אלא שהוא מכיל עבירה. היכן?


רמז

רוצים רמז? למען האמת, מה שהחשבתי כאן לעבירה מעורר שאלה הלכתית סבוכה ביותר. נא לעיין אורח חיים סימן שנה. שימו לב כי המשנה ברורה שם אינו רלוונטי לבאבא. לפי ארץ מוצאו, הוא אינו חייב לנהוג לפי מסקנות המשנה ברורה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חל"צ ,
השאלה היא מהו אותו גבול ???

ובעיקר יש בדברי ביקורת מסוימת על כך שהדבר מתויג מראש , כמפוקפק בלי בדיקות של ממש .

כדוגמא חריפה , אביא את הרמח"ל , שבשל סיבות מסוימות נרדף ע"י חלק מרבני דורו , ורק לאחר שתי דורות הכירו הכל [חסידים , מתנגדים , ואפילו משכילים חילונים...] בגדולתו ולמדו את תורתו . האם יחס טיפה יותר עניני לנושא ,לא היה יכול להביא אותנו [כעם] למקום טוב יותר ?
בברכה .

כבר נתבאר במ"א מה שכתב הרמב"ם בדבר חזרת הנבואה בזמן הזה.

איש ציפור וחלמיש

בתשובה להערתכם למעלה.

כמדומה בעיני שאין שום התר לבצע חילול שבת, גם מדרבנן, כדי לבצע "נס" על דרך המגיה כעין כאן.
ואין זה דומה לכלל שבידינו שפיקוח נפש דוחה כל התורה כולה (פרט לשלוש עבירות המפורסמות).

אין שום מצוה לשפוך את היין, ואין שום הסבר טבעי לעצירת הסערה באמצעות היין, ואדרבה, אילו היה ה' חפץ לעשות נס, המעצור לפניו לעשות ביין או באופן אחר? ודווקא על ידי מעשה שאסור מדרבנן ייעשה הנס?

וזכור לי סיפור על הבעש"ט, שחצה נהר בכוח שם (איני אומר שאני מאמין, או מבין, אלא רק מביא את הסיפור) וכל ימיו היה מצטער על זה, עד שבא מעשה לידו לתקן. והיה עליו לחצות נהר, וחצהו בכוח האמונה בה' לבד, ללא מגיה של שמות. עד כאן הסיפור.

***

איש ציפור, עמדת נכונה על המוטיב המגי שבסיפור, שצריך מעשה, כגון שפיכת יין, כדי לחולל את שידוד מערכות הטבע.
והקשית שמצאנו כן גם במקרא. במלח של אלישע ובעץ של מי מרה.
אך הדוגמאות האחרות אינן דומות לכאן, עיין ותראה.

אכן אני מודה שצר לי ומר לי בדוגמאות אלו, והייתי מעדיף אילו ה' היה מחולל את הנס לא על ידי מעשה - מה שנותן פתח לאלו שחושבים שנחש ממית ומחיה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני ,
מנין לך שניסים אינם מותנים במעשי האדם ? (להזכירך , קריעת ים סוף נעשתה לאחר שמשה הניף את מטהו על הים [ולא שאני ממעיט מערך התפילה שגם היא היתה שם] , וכן בשאר מכות מצרים היה מעשה . וגם בנחש הנחושת למרות דברי חז"ל הנחש
עצמו נעשה , ודוק שכנראה ללא הנחש שהמחיש את הדבר , נראה שגם מי שהיה מאמין בה' לא היה ניצל ... והקושיא נשארה לפתחך.)

ואם ניסים (או לפחות חלק מהם) אמנם מותנים במעשי האדם , ואותו באבא באמת ידע שהמעשה הנכון הוא שפיכת היין , הרי שפיקוח נפש דוחה שבת .

כיון ששנינו לא יודעים מה היה המעשה , ואם בכלל היה ... הרי שלעולם לא תוכל להוכיח שהמעשה לא היה כמו שאני תיארתי אותו , ולכן מה לך להטיל דופי , כשלא ברור במאת האחוזים שאמנם היה כאן דופי ??? (יכול מאד להיות שכן צריך להטיל דופי במפרסמי הסיפור הנכבד הזה , אבל זה כבר ענין אחר ...)
בברכת שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו .

נ.ב. ולו רק כדי לקיים את המאמר בו סיימתי את דדברי אציין , שביקורי בבות (מלבד בבא קמא ושות'.) וניסיהם ,אינם העיסוק היותר אהוד וורצוי בעיני , אלא שזה עדין לא מתיר לי ללהאשים האשמות שוא (שכמעט בלתי אפשרי להוכיחם ) ועוד בשם התורה לכאורה .