| נשלח ב-6/1/2004 12:50 |
 |
| |
מי הוא הראוי להישאל בדבר הלכה
בעקבות אשכולו של הרב מימוני
"העבירה של הבבא" סיפור על בבא שהפליג
באוניה ושיכך הסערה שפרצה בים
על ידי כך שנתן למשמשו לישפוך שארית
הקידוש לים ונח מזעפו.
ועל כך שאל הרב מימוני הרי אסור לישפוך
מהאוניה והחוצה בשבת שהוא כרמלית.
בתוך דו"ד שהיתפתח כתבתי שהנה בפקוח נפש
מצאנו לא מיזמן כאשר הגאון הרב אלישיב הי"ו
חלה ל"ע נסעו השלוחים לחתנו ר' חיים שליט"א
בשבת כדת מה לעשות.
ועל כך נשאלתי באישי, וכי חסרים רבנים בירושלים?! למה חיללו שבת בנסיעה לב"ב דווקא.
רבות טרחתי בדבר הזה עד שבאה לידי הגמ' במסכת
יבמות ק"ח ב'
מאי דכתיב: +איכה ה'+ מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו? בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון? שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר.
וכי אין רבנים בא"י שמסתכנין לשאול דווקא את רבי עקיבא.
אלא מכאן ראיה בשאלות מורכבות ועקרוניות
לשאול את גדול הדור דווקא ובכל מצב.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 12:58 |
|
| |
חלמיש
וכן מצאנו (לפי השמועה) בכתבי הנודע ביהודה, שגוער ברב פלוני שדן בשאלה חמורה, ומודיע לו: היית צריך לשאול בי!
ולפי דרכנו למדנו, שלא רק ששאלות עקרוניות צריכות להיות מופקדות בידי גדול שבדור (שיניתי את הלשון מ"גדול הדור", שפירושו עשוי להיות אחר), אלא שראוי להוכיח למי שלא נזהר בזה, ואף הגדול בעצמו יכול לחרוג מענוותו ולהוכיח את הקטן שנטל שררה לעצמו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2004 18:43 |
|
| |
בן_יוסף
ישר כוחך
פעם ערב ראש השנה בא המגיד מדובנא
לאחל שנה טובה לגאון מוילנא.
חשש המגיד שהגאון מיתענה ושאלו:
אכל מר ארוחת בוקר? אכל מר פת?
כן ענה הגאון.
איחלו המגיד שנה טובה ופרש לדרכו.
לשנה אחרת בא שוב המגיד ערב ראש השנה
ושאלו לגאון עם מה?
עם חמאה ענה הגאון.
ובכן לא כולם כגאון שיזכרו לינקים
מספטמבר ומיוני שנה שעברה.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 01:18 |
|
| |
לחלמישצור.
רבות טרחתי בדבריך אך לצערי לא הבנתים.
והרי דבריך:
<"בתוך דו"ד שהיתפתח כתבתי שהנה בפקוח נפש מצאנו לא מיזמן כאשר הגאון הרב אלישיב הי"ו חלה ל"ע נסעו השלוחים לחתנו ר' חיים שליט"א בשבת כדת מה לעשות">
אולי לליטבאקס שבין קוראי דבריך, ברור מיהו ר' חיים, ובמה גדולתו, אך אני, שאיני לא ליטבאק ולא בן ליטבאק, לא הבנתי את דבריך.
סיפרת: <"כאשר הגאון הרב אלישיב הי"ו חלה ל"ע נסעו השלוחים לחתנו ר' חיים שליט"א בשבת כדת מה לעשות"?>
ולא הסברת אם שלוחים אלו, חללו שבת דאורייתא או דרבנן? גם לא הסברת מה היתה השאלה ששאלוהו, אם שאלוהו שאלה כספעציאליסט, או כגדול. אם הוא ספציאליסט אין מקום לשאלה: <"וכי חסרים רבנים בירושלים?!">, וכי מה ענין רבנים לכאן? ואם הוא מומחה, שאין כמוהו בירושלים, והיו צריכים למומחיותו מה היא שאלתך? ואם הוא "גדול", במה הוא גדול מ"גדולים" אחרים?
המשכת: <"רבות טרחתי בדבר הזה עד שבאה לידי הגמ' במסכת יבמות ק"ח ב', מאי דכתיב: (איכה ה') מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו? בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון? שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר">
ושאלת: "וכי אין רבנים בא"י, שמסתכנין לשאול דווקא את רבי עקיבא? אלא מכאן ראיה בשאלות מורכבות ועקרוניות לשאול את גדול הדור דווקא ובכל מצב".
וכי מנין לך שהסתכנו, אולי היו צריכים לשלם "בקשיש", כדי שיאפשרו לו ביקורים? ומה דמיון יש בין גמרא זו לסיפורך?
על ביקורים נוספים אצל רבי עקיבא בהיותו בבית האסורין, מצאנו בפסחים דף קיב עמ' א', "חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין אמר לו רבי למדני תורה אמר איני מלמדך אמר לו אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות אמר לו בני יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק אמר לו ומי בסכנה והלא עגל בסכנה אמר לו אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה".
בעירובין דף כא דף ב, מצאנו שכשהיה בבית האסורין, היה לו משרת צמוד, אך הספקתו היתה מוגבלת: "תנו רבנן מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה רבי יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה".
מדבריך ומדברי מימוני נראה לי, ששאלו את ר"ח לא כמומחה אלא כ"גדול", ועבור כך חללו את השבת, וכבר היה לעולמים.
הזכרת באשכול "העבירה של באבא": "כמה וכמה מספרי השותי"ם האחרונים דנים בשליחת "קוויטלאך" בשבת. להתפלל לרפואה. ודנים לכאן ולכאן. כך שאין הדבר מופרך ממש. בכול אופן הרי מעשה שהיה לפני זמן לא רב בענין הגאון הרב אלישיב שליט"א. אמנם אין זה דומה ממש אך ראיה שבענין פקונ"ש הקילו במקום שבות".
באחד האשכולות הזכרתי, שתחילה מכופפים את ההלכה, ואח"כ מתאימים את ההלכה לכיפוף, כך הוא גם מה שכתבת: "דנים בשליחת "קוויטלאך" בשבת. להיתפלל לרפואה. ודנים לכאן ולכאן", נכון "דנים", ו"לכאן ולכאן", אך ה"לכאן האחד"-האוסר נעלם, וה"לכאן השני" – המתיר, הפך להידור.
רבי שלמה קלוגר (שו"ת "ובחרת בחיים" סימן פז), כותב בשנת תקצו-1836 לקהל זלטשוב בענין חילול שבת, "בעקבות הוראת הרעה ומקולקלת, אשר בה הורה מורה אחד, לחלל שבת, בחלול אחר חלול, לכתוב בשבת קוויטל, ושיסע יהודי יותר מג' פרסאות, (ראה עירובין י"ז ע"ב, רמב"ם הלכות שבת פכ"ז, א), ובסוסים של יהודים, ובשליחת מעות חוץ לתחום, והוסיף עוד חטא על פשע, ששלח שני אנשים עם שני פדיונות, והנה באמת הוראה זו מקולקלת מאוד מאוד, כי אף דבדין זה פשוט, דפקוח נפש דוחה שבת , אך לא היתה ברפואה דהוא דרך הטבע, ואף בזה שיהיה ידוע בדוק ומנוסה, ותפילה לא הותרה, בשום אופן, אפילו יהיה המתפלל כרבי חנינא בן דוסא (ראה ברכות דף לד, ב), לא ניתן שבת לדחות עבור זה".
ר"ש קלוגר מוסיף, "סוף דבר, המורה חילל שבת בכמה דברים, אם יחזור המורה לרעה הזה מהוראתו, ויתוודה ברבים ששגגה היתה בידו, ולא יוסיף כן, הרי טוב, ואם לא, ידעו שכל הוראותיו מקולקלים והמה כחתיחא דאיסורא ממש, ונא להודיעני מי המורה הזה, כי לא אחשה ולא אתן שינה לעיני, ותנומה לעפעפי, עד אפרסם קלונו בפני כל המדינה".
סיפור ה"קוויטלאך", מובא אצל ר' שלום שוודרון (לא הדרשן) בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רכה.
יש בסיפור זה, הרבה דמיון לסיפורו של הרב אלישיב, עם שינויים מעטים: הגדול החליף את הצדיק והחולה לא היה "סתם" יהודי, אלא "גדול".
אני מוצא בתלונתו של ר"ש קלוגר, מספר פרטים מענינים:
"שליחת מעות".
האם היו המעות ל"פדיון נפש", והאם זה מעורר את שאלת "שכר שבת"?
ש"שלחו לשנים".
"טובים השנים מן האחד".
מזכיר לי את הסיפור, על האדם שהלך לרבי, לבקש שיתפלל על חולה, ובדרכו נכנס לכנסיה, וביקש מהכומר שיתפלל עבור החולה, וכשנשאל: " יהודי שהולך לרבי, שילך לכומר?", השיב: "אם הרבי לא יעזור, אולי הכומר יעזור".
מקוצר זמן אסיים כאן, אך האם רבי או גדול גרעו מ"שן השועל"? והרי כולם מומחים "מלומדים בניסים"!
כ"ט.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 02:04 |
|
| |
בן-יוסף - אדרבה, תודה רבה. כה ירבו המלנקים בפורום!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 02:36 |
|
| |
נישטאיך ,
מכל מקום ברור לך שיש הבדל בין הוראה לחלל שבת כדי לשאול שאלה את פלוני ה"גדול" , לבין הוראה לעשות מעשה פלוני שיש בו חילול שבת , כשאותו מעשה גופא מציל מפיקוח נפש . (למשל : להפעיל מכשיר הנשמה חשמלי , או לזרוק יין למים  [אם הסיפור אכן נכון...]) מה שמראה שאם המתיר מהצד ה"נכון" של המפה הפוליטת-דתית מוצאים מיד איזו גמרא , להראות שזה לגמרי מותר , ואם לא , מערימים עליו כל פסיק של חטא , לגלות שב"אמת"
מדובר בפושע ישראל ... (ועיין למשל באשכול על הרח"ו זצ"ל )
שנזכה לשמוע תורת אמת ,
בלי פוליטיקות ,
גם בפורום הק' הזה
לילה טוב .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 09:38 |
|
| |
נישטאיך
יפה שטרחת לקרא את דברי.
הואיל והסיפור שהביא הרב מימוני
היה ממש בלינק סמוך לכן לא באתי להטריח את הקורא. ולספר כול העובדה מחדש אלא בר"פ בלבד
ואידך זיל גמור.
בענין ציון ר' חיים סתם הרי אין הפורם הזה כשאר
הפורמים ושוכני בית זה יודעים במה המדובר.
ואם למבקרים אתה מכיון הרי גם בין אלה יש שיודעים ואותם שלא יודעים הרי מאי נפקא מיניה?
לא באנו כאן לתת קו"ח של ר' חיים קניבסקי שליט"א .
לענין רבי עקיבא, הרי במפורש הגמרא אומרת שעת סכנה היתה והסכנה בכך שאסרו לדון בדברי תורה.
ולדון בד"ת בתוך בית האסורין של הרומאים על אחת כמה וכמה שהוא סכנה ומהיכי תיתי שהוא סתם בקשיש.
בשו"ט
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 09:46 |
|
| |
השאלה מי ראוי לישאל היא מאד כללית.
באופן ספונטני, הייתי עונה: מי שיודע!
ואם הייתי נשאל איך אדע מי יודע?
הייתי עונה: דבר איתו, תראה אם הוא מפרש דברים באופן הנראה בעיניך נכון, ברר ותריח בעדינות כמה הוא למד עניינים מעבר לנושא הספציפי וכו' ועל פי זה תיווצר אצלך זיהוי שיאפשר אימון.
ואם ידוע לך שהאדם למד תורה הרבה, אך הנך מסופק, אם שכל ישר לו, דבר אתו, שכן מלבד היושר המצוי בך לא תוכל להשוות אדם אחר לשום פרמטר בלעדי עצמך.
היות והשאלה כ"כ כללית, איני בטוח שזו כוונת השאלה, וממילא התשובה אולי לא במקום, אך תקווה כי לא יועיל לא יזיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 10:03 |
|
| |
נישטאיך
תודה על המקור המעניין מאד!
איש ציפור
אני משתדל, עד כמה שאני מכיר את עצמי, לבדוק כל דבר לגופו. אם בדבר רח"ו אתה שואל, הרי סיפרתי באשכול שם שאחד מגדולי הרבנים שאיתו נועצתי בדבר הסכים שאדם כזה אינו ראוי לסמוך עליו. וצא וראה במה שכתוב שם. אני כותב זאת אם כי לדעתי הדברים מוכיחים כפי שכתבתי.
האם צריך למסור נפשנו כדי ללמד עליו זכות? אם אתה סבור שכן, צא ועשה זאת.
לגבי אותו באבא, בכוונה לא ציינתי את זהותו, ואיני יודע אם הסיפור אמיתי, ולכן דנתי בו כשלעצמו, ולדעתי נעשה שם איסור.
ולכל מי שאינו יודע,
לגבי הנסיעה לר' חיים, כך היה מעשה, עד כמה שידוע לי. הרב אלישיב נזקק לטיפול רפואי מורכב ומסוכן. לפי המקובל בזמננו, שואלים רב אם לעשות את הטיפול (מדיני פיקוח נפש? יש שו"תים כידוע על השאלה אם מותר להסתכן בטיפול כאשר התוצאות אינן מובטחות וכו'). כיון שהמעשה היה צריך להעשות בשבת, היתה שאלה כיצד לברר.
מדוע פנו דווקא לר' חיים? נראה לי שבגלל שהוא חתנו של הרב אלישיב, בחרו בו. ואפשר שסמכו גם על כך שיש לו סייעתא דשמיא מהסוג המכונה במקומותינו "רוח הקודש".
עד כמה שידוע לי, השליח שיצא לבני ברק נסע מן הסתם עם גוי, כך שלא נעשתה מלאכה דאורייתא (אלא למ"ד תחומין דאורייתא, שיצא מחוץ לתחום, וגם זה לא על ידי עצמו, ויש לעיין בזה).
האם מותר לעשות כן? כדי לברר הלכה? כדי להפיס דעתו של חולה? - נשאל כך: אילו הנידון לא היה הרב אלישיב אלא יהודי פלמוני מירושלים, האם גם אז היו עושים זאת? אפשר לדון בכך כי היה אשכול שיוחד לכך.
יהוסף,
הפתרון שהצעת אינו טוב לכל, שהרי רוב הבריות אינם בעלי שכל ישר במידה כזו, או שאינם משתמשים בו למטרה כזו.
דבריך מזכירים את השאלה שהעלה כבר אפלטון. המנהיג הראוי הוא החכם, אך איך אפשר לדעת מיהו? רק חכם יודע לזהות חכם. וחכם שוב אינו זקוק לחכם שינהיגנו...
התשובה המקובלת בעם ישראל היא "צאי לך בעקבי הצאן" (שמעתי את הרעיון הזה על דרך הדרוש אי פעם ומצא חן בעיני). אנו סומכים על הבירור שעשו חכמים לדורותיהם.
מה קורה אם יש רעותא בחזקה זו? איני יודע.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 10:11 |
|
| |
אויווי
מה זה צאי ורעי לך בעקבי הצאן?
נניח שראובן [כאדם ממוצע, שלא בהכרח מזהה בבהירות] הוא הראשון שזיהה שפלוני הוא "גדעל", הוא קונה מכונית, מסיע ומפרסם את דעותיו עם חותמת וחתימה, הלא רבים יצטרפו והנה הצאן, אז מה עשינו?
אם כי אני מסכים שלא כל אדם חכם לבחון חכם, אך הוא די חכם לבחון חכם ממנו המסוגל לבחון חכם ממנו וכו' עד לזה המסוגל. ללא שרשרת זו אין שום לגיטימיות לבחירת הראוי להורות.
נמצא כי נשארנו בהצעה הראשונה - זיהוי עצמי!
רק שלאור דבריך, לא ממעט האנשים יצטרכו שרשרת של זיהוי עקיף כזה -
ראובן מזהה ששמעון יש לו חוש ביקורת טובה משלו, ושהוא הגון וכנה
שמעון מצליח לזהות בלוי אדם רציני, שאינו נגוע באופן ניכר, ושמשתדל לדבוק בדעת ההלכה הטהורה.
לוי מזהה זבכיוון בו הוא בוחר, נטוע חזק מאוד ישכר, אם כי אין לו את השלימות ממש.
ועכשיו כשיששכר מזהה את זבולון החכם היותר שלם והגון להוראה... חוזרת השרשרת אל ראובן המאמין בזבולון, מתוך זיהוי ששמעון הגון לקבוע אימון בלוי המזהה את ישכר הקובע את אמונו בזבולון.
צאי ורעי, אכן מתאים למחשב עדריות ללא זיהוי ותוכן מאושש עצמיים = צאן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 10:28 |
|
| |
מיימוני,
'צאי לך בעקבי הצאן'
אם כך הבה ונסגור את הפורום.
לדוגמא, כמעט כל גדולי ישראל שפסקיהם התקבלו בעם ישראל היו מקובלים, ובכל זאת אינך אומר 'צאי לך בעקבי הצאן'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 11:09 |
|
| |
יהוסף
כתבתי: בתנאי שהחכם הוכר ככזה בידי חכמים אחרים, דור אחר דור, עד לדורות שאנו סומכים עליהם.
מאי לאו? לאו לאפוקי (האם זה לא בא להרחיק) הוחזק בידי השוטים והרמאים?
אריק
עוד כתבתי: שאין זה נוגע למי שהוא חכם בעצמו.
ועוד כתבתי: בתנאי שאין רעותא בחזקה...
ואני מוסיף כעת:
כפי שאמר ר' נחמן, ואני מרבה לצטט, אדם גדול אינו חסין מפני טעויות, וטעות אינה שוללת ממנו את גדלותו.
מי שאינו יודע להבדיל, נאלץ להסתמך על גדלותם של אחרים. היודע, עושה לפי מה שהוא יודע.
וזה פשוט.
ואם תרצה, זה גם אחד מיסודות הפורום...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 12:11 |
|
| |
איש ציפור
לא ברור לי כלל וכלל, שיש הבדל בין הוראה לחלל שבת, כדי לשאול שאלה את פלוני ה"גדול", לבין הוראה לעשות מעשה פלוני שיש בו חילול שבת, כשאותו מעשה גופא מציל מפיקוח נפש. (למשל: להפעיל מכשיר הנשמה חשמלי, או לזרוק יין למים, [אם הסיפור אכן נכון...]), כשם שאין הבדל, בין מי שנהרג ע"י פצצה אטומית, או מי שחתכו את גרונו עם שבר זכוכית, מת הוא מת, כך גם בחילול שבת לצורך טיפול בחולה מסוכן.
הסימן העוסק בחולה בשבת, בשו"ע או"ח הוא סימן שכח, ממנו מתברר שההבדל אינו בצורת הטיפול, אלא אם הוא עוזר, אם אינו עוזר (מבחינה סטטיסטית) אסור לטפל בו, אפילו יהיה טיפול ממוחשב, אך אם הוא עוזר, מותר לטפל בו, אפילו אין לו כל בסיס מדעי, ולא רק זאת, אפילו יאמרו ה"מומחים" שאינו עוזר, ואינו אלא "מי רגלים" מבחינה מדעית, ייתכן *שחייבים* לטפל בו, אם הוא הטיפול היחידי האפשרי, ולכן הבאתי את דינו של "שן השועל", שאינו רפואה אלא סגולה, ואעפ"כ יוצאין בו בשבת, במקום שאין עירוב, (על הסתירה בדברי הרמב"ם הכותב בפירושו למשנה נגד הריפוי בסגולות: (מסכת יומא פרק ח משנה ו) "ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך, כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד, ר"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמיתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור, כי כחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה, וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול"). ואעפ"כ כתב ביד החזקה – (הלכות שבת פרק יט הלכה יג): "יוצא אדם בקיסם שבשיניו ושבסנדלו, לרה"ר, ואם נפל לא יחזיר, ובמוך ובספוג שעל גבי המכה, ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה, שהרי החוט והמשיחה חשובין אצלו ואינם מועילין למכה, *ויוצא בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל המכה ובאגד שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת ובאספלנית ומלוגמא ורטייה שעל גבי המכה ובסלע שעל הצינית ובביצת החרגול ובשן השועל ובמסמר הצלוב ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל"*, ראה את מאמרו של הרב מרדכי זמיר, "דעת הרמב"ם על רפואה באמצעות סגולות", תחומין טו, עמ' 363-371).
שאלתי את חלמיש צור מה היה "דרג" החילול שבת, מהי מומחיותו ומה שאלו ממנו, אך עד כתיבת דברים אלו, טרם השיב לי, והיות ואני רחוק מבני ברק, כרחוק מזרח ממערב, לא אוכל להתייחס למקרה הספציפי.
לסיום ברצוני להוסיף שלאחר שכתבתי את דברי בענין משלוח ה"קוויטלך"מצאתי שלמרות ששניהם אוסרים, ויש להוסיף להם את הציץ אליעזר, (ח"ד סימן ד אות יז, ח"ח סימן טו, ח"ט סימן יז, ח"יא סימן סא), יש נם רבים המתירים:
א. צמח צדק החדש (מליובאוויטש) ח"א סימן לח.
ב. יסודי ישרון, ח"ד עמ' רעב, וח"ה עמ' פא.
ג. כל בו על אבילות, ח"א עמ' 18.
פרופ' אברהם סופר אברהם כותב (נשמת אברהם ח"א בסוף עמוד קלד): "וכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א, (לב אברהם ח"א עמ' יח), שמכיוון שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, ממילא מובן שצריך להימנע מעשות כדבר הזה בשבת".
ולכן, לשאלת האשכול: "מי הוא הראוי להישאל בדבר הלכה", יש להשיב בפשטות, אם נאמין לפרופ' הרב אברהם סופר אברהם, הרי כשהדבר נוגע להרב אלישיב, אין הרב רש"ז אויערבאך, ראוי לענות דבר הלכה, עדיף לשאול רב חבד"י.
כתבת: <"גם בפורום הק' הזה">
האם כוונתך לה*ק*טן או לה*ק*דוש, כבר ראיתי הדפסה חדשה של ה"בן איש חי", שבה פוענחו כל הראשי תיבות של הק' כהקדוש, ולא אחת כותב הבן איש חי "ואני הקדוש".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 12:23 |
|
| |
נישטאיך
גם אני איני יודע באיזה "דרג"
היתה השאלה וזה גם לא משנה
העובדות מדברות בעד עצמם.
החולה גדול בישראל הי"ו (כהגהת מימוני)
המישיב גדול בישראל והשבת בינתיים.
יבין כול אחד מה שיבין.
לכשעצמי הבאתי את ענין זה כסניף לענין אחר
וכדרך האשכולות עשו אותו עיקר.
ולא זו היתה כונתי שכן בענין הגאון הרב אלישיב
הי"ו כבר דשו בו רבים וטובים ממני.
אתה כותב שהינך רחוק מבני ברק כרחוק מיזרח מימערב. כונך פיזית או גם מנטאלית?
בשו"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2004 13:54 |
|
| |
כמדומה לפי מה שנתברר אז כי הצורך בנסיעה לב"ב היה משום שאף אחד מבני המשפחה לא רצה לקחת על עצמו את האחריות להכריע בדבר ההסכמה לניתוח. אין לכך כל קשר לחילול שבת לצורך רפואה סגולית או חילוי פני חכם.
|
|
|
|
|
