האם לשמוע בעצת רב כאשר זו לא היתבקשה

* שואלים את ה'רב' הזה למה?

אם עונה תשובה ענייית, שוקלים אותה ואם לא:

* שולחים אליו את המשטרה על מרמה ופגיעה בשלום הציבור

* ניגשים לאשתו ושואלים על מצב הנישואים שלה ואם מומלץ, מייעצים לה להתגרש ממנו

* ידידך מתחתן עם בחירת לבו

* מבקשים משירות בתי הסוהר לשחרר את השרלטן שישמש כמלצר או מנקה בחתונה

מזל-טוב

חלמיש

נראים דברי בוגי. אם לא למעשה, כי אז ברוחם.
וזאת מכמה טעמים:

א. מיהו המקובל הזה? לא כל מי שמתהדר ביכולת לידיעות על טבעיות באמת מסוגל להן. העובדה שחצרו עמוסה אינה בהכרח מעידה על יכולתו העל טבעית, אלא על יכולת היחצנים שלו.

ב. גם אם הוא מתיימר לידיעות על טבעיות ואינו רמאי, אפשר שהוא מרמה את עצמו, ונדמה לו שהוא מסוגל להשגות ואין זה אלא דמיון. העובדה שזוכרים לו סיפורי הצלחה מתבארת בכמה מקומות ואשכולות בפורום שלנו. יש כאן מנגנון טבעי ופשוט שמסביר את הצלחותיהם של כל הצוענים ורואי העתידות, כאשר הטעויות נשכחות וההצלחות זכורות.

ג. לו יצוייר שצדקו דבריו באופן על טבעי כלשהו, גם אז - גזירה עבידא דבטלה.

כמובן, יתכן שאותו הרב ראה באמת שאותו מבקר אינו בשל לנישואין (קשה לי להאמין ששפט שהזיווג לא יצליח על סמך הכרות רגעית עם המבקר והכרות משמועה עם המשודכת).
ויתכן גם שהיו לו ידיעות נוספות בדרך הטבע על הזיווג, שלא היו ידועות למבקרים. זה קורה יותר ממה שחושבים...
אך אם כן, מדוע לא גילה את טעמיו? האם הוא מצפה שכל מי שמגיע אליו יציית לו מעשה מוכני?

על פניו, הסיפור נראה מעוות. שום רב ותלמיד חכם לא היה נותן עצה כזו בלי שנתבקש, לא לפי התורה שאני למדתי, לא לפי התורה שאני מכיר.

ואולי חסרים חלקים נוספים בסיפור?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הסיפור הובא בשלמותו מפי הידיד עצמו.
והכן הוא פלא מכל צדדיו.
א. אם הרב "יודע" הרי רוח הקודש מרחפת בתוך ביתו.
ב. אם אינו "יודע" הכיצד מרמה את הבריות?

חלמיש יקירי

מי אמר שהרב יודע?
אני - לא.
לעומת זאת, כתבתי שיתכן שהרב מאמין שיש לו רוח הקודש, אבל זה בסך הכל דמיונו המתעתע בו.
כלומר, אם נבדקנו במכונת אמת, יתברר שהוא באמת ובתמים מאמין בסגולותיו.
אבל אמונה לחוד ומציאות לחוד. ניתן להאמין בלב שלם וברגש כן בדבר שהוא שקרי לגמרי.
האם אין מיליוני נוצרים שמאמינים בקדושי הכנסיה?
(סליחה, אם זה לא פוליטיקאלי קורקט).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יש הצבעה? אני בעד בוגי ומיימוני...


אוי לשכן ואוי לשכנו

למרבה הצער, במצב כזה הנזק כבר נעשה: אפילו יחליט הבחור בהחלטה נחושה לא להתייחס לדברים ששמע, בכל זאת הם עלולים לכרסם בו ולעורר שאלות וספקות, וגם לאחר הנישואין (במז"ט, אי"ה) הוא עלול לראות בכל התנהגות שלא תמצא חן בעיניו סימן: אולי לזה התכוון המקובל? אם הוא מאמין בכישוריו של אותו מקובל ו/או אינו חזק אופי, זה עלול להרעיל את מערכת היחסים וה"נבואה" תגשים את עצמה - נאחל לו שימצא את הכוח להתעלם.

גם וגם

צודק בהחלט ועל זה בכלל לא חשבתי. אבל אני חושב שלמשטרה לא שייך לדבר על זה. בכל אופן, חלמיש למד את ידידיך שאם רוצים לקיים מצות לויה שיעשו את זה עם ההולכים לבית קברות ולא לבית ....

ואני בכלל לא מבין, מה הספק .

אף אחד לא יכול להחליט בשבילך בעניין הזה.

רב אולי יכול לתת לך ברכה - סה טו.

האם אותו רב/מקובל/שרלטן ישא בתוצאות של עצתו?

לא נראה לי....

יש לי מספיק חברים ומכרים שנשענים בדיוק על רבנים כאלו. יש לי יותר מדי חברים כאלו.

אלו הם אנשים שנוסעים לרב בעיר רחוקה כדי להתברך מן הגלימה הקדושה שלו, לשתות מים מהבקבוקים שלו, לתרום כסף למוסדות שלו.
הם מקשיבים לרדיו חרדי כדי ש"יפתחו להם את המזל" ויאמרו להם אם הם צריכים להתחתן עם בן או בת הזוג, או איך להתמודד עם כל מיני בעיות.

(ואתם, החרדים, נותנים לזה גיבוי. אחרת, מדוע קוראים לו ברדיו "רב"?)

הנה מעשה שהיה:

חבר טוב שלי ואני למדנו יחד בשיעור קבוע במקום מגורינו. לפני השיעור, נטלתי סיכון ואמרתי לחברי שייזהר מפני אותו רב כביכול שאליו הוא נוסע.

החבר תכף התרגז עלי, איך אני מזלזל ברב צדיק...

כאשר הרב הגיע לשיעור, העלינו את הנושא. הרב מתח ביקורת זהירה מאד על תופעות כאלו, למרות שנזהר לא לדבר ישירות נגד המקובל. (אני חושד שזו טקטיקה של רבנים חרדיים שמוסרים שיעורים. הוא היה יותר מדי עדין...).

אבל זה לא עזר לא לו, לא לי ולא לחבר.

החבר חייך לעבר הרב, ולחש לי באוזן שעכשו הוא כבר רואה עם מי יש לו עסק. מאז, הוא חדל להופיע לשיעורים, וגם איתי הוא לא מוכן לדבר. רק פעם אחרת הסביר לי שהרב הזה פשוט "לא מבין ענין", וחבל גם עלי, שאני הולך לשיעורים שלו במקום לנסוע איתו למקובל שלו...

וכך התוצאה היתה שהפסדתי חבר טוב.

ועדין שאלה במקומה עומדת איזה אינטרס עינין יש לאותו רב מקובל לחות דעה במקום שאפילו לא היתבקש. הרי אפילו אם תמצי לומר רוח הקודש ניתנצצה באותה שעה הרי שב ואל תעשה עדיף מי מכריח אותו להגיד (ולא דמי לנביא הכובש נבאותו שכן אינו נביא). וצ"ע.

ינוקא

זה לא רק החברים שלך.
זה העולם.
זה האדם.
כפי שמסביר הרמב"ם, זה אותו כוח הדמיון שמוביל ומכשיל בעבודה זרה.
אין אדם שנקי מזה.
יש כאלו שאצלם זה בולט קצת יותר - בעיני המבינים.


חלמיש

מדוע המקובל אמר מה שאמר?
אם הוא שרלטן, מסתבר שכדי לעשות רושם. או כסף. שהרי ברכתו יכולה לתקן הכל, כידוע.


אם הוא משקר לעצמו וחי בדמיון, אזי הוא היה משוכנע שהוא עושה טוב ומציל נפשות בישראל.

לך תוכיח שלא. כפי שכתבו כאן, ברגע שהאיום קיים, בני הזוג לא יוכלו לעולם להשתחרר מעולו. הם תמיד יפחדו, וכל ויכוח וכל מריבה קטנה יייראו להם כהוכחה שהמקובל צדק והם לא מתאימים.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו