האם מצוה/מותר/אסור לחשוף ממזרים?

בפורום השכן, ח"ח, כתב רקנייעס:

ביהמ"ש הכריע: אבהות קודמת לחשש ממזרות

מאת רותי סיני

הם התחתנו ב-1996 באזור הקווקז של ברית המועצות לשעבר, ועלו ארצה כשנה וחצי לאחר מכן. אבל עד מהרה התגלעו ביניהם חילוקי דעות וב-1998 חתמו השניים על הסכם גירושין. חלפו כמעט שנתיים נוספות עד שהגט ניתן באופן סופי, אבל לדברי בני הזוג לא היה ביניהם במהלך אותה תקופה כל קשר אינטימי. בינתיים הכירה האשה גבר אחר, רוכל בשוק הכרמל בתל אביב, והרתה לו. לטענתה, האיש התחנן שלא תבצע הפלה ואף הבטיח לפרנס את הילד שייוולד.
הגבר מכחיש שקיים עמה יחסים אינטימיים, לא כל שכן שהוא אבי הילד.

האשה ילדה שישה חודשים אחרי שקיבלה גט, ומיד הגישה תביעת אבהות ומזונות נגד האדם שהאמינה שהוא אבי בנה. כדי לאמת את טענתה דרשה מבית המשפט להורות לאיש לבצע בדיקת רקמות. חוק מידע גנטי אוסר לקיים בדיקת אבהות בלא צו של שופט ולכן נדרש בית הדין לענייני משפחה בתל אביב לדון בתביעתה של האם. הגבר, מצדו, הודיע שגם אם בית המשפט יחייב אותו להסכים לבדיקה, לא ייענה, וגם אם ביום מן הימים יתרצה ובדיקה תוכיח את אבהותו, לא יתמוך בילד. יצוין כי האיש התחתן בינתיים עם אשה אחרת, שאף ילדה לו בת. לעומתו, הסכים בעלה לשעבר של האשה לעבור בדיקת רקמות משום שהוא משוכנע שאינו אבי הילד.

השופט גל גוטזגן נדרש למעשה לשקול אם גילוי האמת בדבר זהותו של הקטין גוברת על החשש שתוצאות בדיקת הרקמות יטילו עליו כתם של ממזר. זאת, אם יתברר שהאם התעברה מגבר שאינו בעלה בזמן שהיתה עדיין נשואה באופן רשמי לאחר.

בתי הדין הרבניים פוסקים על פי העיקרון ההלכתי של "רוב בעילות אחר הבעל", ולפיו בעלה של האם הוא אבי ילדיה. הם גם אינם מכירים בתוצאות של בדיקות רקמות, בטענה שאלה מדויקים רק ב-99.9% מהמקרים, ואין להכתים את כשרותו של קטין כשקיימת אי ודאות כזאת.

במהלך השנים קיבלה המדינה את עמדת בתי הדין הרבניים והתנגדה אף היא לביצוע בדיקת רקמות כשהתעורר חשש שהתוצאה תכתים את הילד בממזרות. גם בתיק שבו דן גוטזגן טענה נציגת היועץ המשפטי לממשלה שהתביעה פוגעת בטובת הקטין.

לפני כחודשיים נתן בג"ץ, לבקשתו של עורך הדין מקסים ליפקין, צו על תנאי שאוסר על בתי הדין הרבניים לדון בכשרותו של קטין על פי ההלכה. בעקבות שורת דיונים בין אנשי הפרקליטות לנציגי בתי הדין הרבניים, סיכם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, ביום האחרון לכהונתו, עם הנהלת בתי הדין, שבכל מקרה שתתעורר שאלת כשרותו של קטין, יוקם בית דין מיוחד לדון בה. נקבע שתוקפו של ההסכם יהיה לשנתיים.

במשך שנים ראו עצמם בתי הדין האזרחיים כבולים אף הם על ידי הגבלות ההלכה בעניין הממזרות, אבל בשנים האחרונות חל שינוי בגישתם. ב-1980 פסק שופט בית המשפט העליון, מנחם אלון, שאין לבצע בדיקת רקמות לקביעת אבהות משום שהיא עלולה להטיל כתם ממזרות בקטין. שתיים-עשרה שנים לאחר מכן ריכך את עמדתו, וקבע שבמקרים חריגים אפשר להתיר את הבדיקה. מאז ניתנו החלטות ספורות נוספות שהתירו בדיקת רקמות במקרים מסוימים. אבל פסק הדין שנתן גוטזגן בשבוע שעבר הינו תקדימי. לראשונה הוא הורה לבצע בדיקת אבהות לאשה יהודייה ושני גברים יהודיים, וכן לקטין שנולד בעת שהיתה נשואה.

גוטזגן הונחה על פי עקרון טובת הילד. אבל בעוד שבעבר טובת הילד נמדדה רק על פי אמת המידה של הנזק שייגרם לו אם יוכתם כממזר, פרש השופט יריעה רחבה של אינטרסים שלדעתו מכתיבים כי טובת הילד במקרה זה היא לדעת את האמת על אביו הביולוגי. בנוסף לתועלת הכלכלית שעשויה לצמוח לו מזיהוי אביו וחיובו בתשלום מזונות, הצביע השופט על שורה ארוכה של יתרונות - פסיכולוגיים, רפואיים (במקרה שהקטין יזדקק להשתלה או לתרומת דם או מוח עצם חשוב שיידע מי אביו), תורשתיים (במקרה שהקטין ירצה לברר את סיכוייו להעביר מחלות לצאצאיו), כספיים (ירושה בבוא העת), ועוד.

עורך הדין ליפקין, שייצג את האשה, טען, בין השאר, שהיא חילונית ובכוונתה לגדל את בנה כחילוני ולכן היא אינה מוטרדת מכתם אפשרי של ממזרות. "באספקלריה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהינו נורמה של מערכת המשפט שלנו שעומדת מעל כל נורמה או חוק, לא תיתכן אפשרות למנוע את זכות הקטין לדעת את מוצאו כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות. שלילת זכויותיו של הקטין כבדה מכל שיקול וטיעון אחר העומד בפני בית המשפט", טען ליפקין בדברי הסיכום שלו. השופט קיבל את דבריו וקבע כי "זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו, אף אם יהיו כרוכים בכך כאב וסבל". נראה שהפרקליטות מתכוונת לערער על פסק הדין.


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=382992&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
רקנייעס

אגב, אם בממזרים עסקינון :
במסכת קידושין מובאת תקנה לטיהור המשך זרעו של הממזר - שימכר לעבד, שיתחתן (יש שם אופציה לעשות זאת בהיתר) עם שפחה כנענית ושהבנים יתגיירו. מישהו יודע אם זה שייך בימינו? וחוצמזה - זה רק בממזר או שאפשר להשליך את התקנה גם על עמוני ומואבי? (לכאורה נראה שאפשר, ומצד שני לא דיברו עליהם כך שאני לא יודע אם יש הבדל..)



אונומטופאי
__________________________
וזכרו - E=MC^2, זה כלל גדול בתורה.

בעניין התקנה שהזכרת יש להוביף כי היא מועילה רק בממזרים אך לא בממזרות.

לאונו

רעיונך אינו חדש, הוא נידון בתשובות הלוך ושוב, בין שני מחותנים:

הרב יעקב ברייש, "חלקת יעקב" (מהדורה חדשה), אבן העזר סימנים כג-כה.

והרב יצחק ויים, "מנחת יצחק", חלק ה סימנים מו-מח.

הרעיון גאוני.

השאלה היא: היכן תמצא מספיק שפחות, בשביל כל הממזרים, מאחר שהמסחר בשפחות אסור, באמנה בין לאומית.

http://www.un.org/Overview/rights.html

אם ידוע לך על שוק שפחות, נא להודיעני, יש לי דורשים.

אם ידוע לך על מכירה פרטית:

נא לצרף: גיל, צבע, איכות ומחיר.

הסחורה בשוק מאה שערים, בהכשר הבד"ץ, אינה "איכותית".

שבת שלום.


תוקן על ידי - נישטאיך - 16/01/2004 6:18:05

תוקן על ידי - נישטאיך - 16/01/2004 6:20:39

ובכן.. שפחות?
שפחות יכולות להיות עובדות תאילנדיות וכו'..

אני לא חושב שצריך שוט כדי להגדיר מישהי כ'שפחה'... - כי אחרי הכל אנחנו מדברים כאן על מצב הלכתי.. (אדם יכול להיות עבד של השני מבחינה הלכתית למרות שבתכל'ס אותו אחד לא יעביד אותו וכו')



אונומטופאי
__________________________
וזכרו - E=MC^2, זה כלל גדול בתורה.

אז למה לעשות את כל ה"שמיניות באוויר" האלה?

לא עדיף לקום ולומר: בטלו ממזרים מן הארץ ומעתה איש/ה בחטאו/ה?

נקודות בקצרה.

השאלה הראשונה בעניין אמור להיות, אם פסול החיתון עם ממזר הוא דבר עצמי, או אך חברתי. כלומר, אם נניח ולממזר יש משהוא גנטי או מודע מטושטש ולא בריא, אזי זה ייחשב לפסול עצמי, אך אם העיקרון הוא משום הרחקת שייכותנו לעיוות, ולא שיש בממזר כשלעצמו [ללא רקע] בעייתיות עצמית, אזי זו בעיה חברתית.
נראה שההכרעה בשאלה זו פשוטה.

שאלה שניה, האם הרחקות חברתיות תוקפם גם כשהחברה אינה יודעת?
נראה שגם על כך התשובה ברורה.

השאלה הבאה, מה קורה כשהוא יודע והחברה לא יודעת? הוא מבחינתו מטמא את החברה אותה הוא חווה. מהיום הוא עצמו חווה את עם ישראל כנשואים גם עם ממזרים, או שמא הוא כלפי עצמו לא אמור להיות רגיש לכך, שכן לו עצמו לעולם לא יהיה עם ישראל ללא ממזרות.
במישה ונכריע שאכן כשהוא יודע לבד, אין כלפיו עצמו פגיעה חברתית, הרי שהכרענו שיכול הוא להינשא.

[אם אינו יודע להסתיר הדבר... הוא בבעיה].

כשם שאמר אבא שאול את שאמר ביבום, כך על החכמים לקחת בחשבון שההקשר ההיסטורי בזמן הקדום הצדיק מאוד מהר דחיית והריגת אנשים, ערך החיים כיום עלה, אם מחמת עליית הערך או בגלל התמעטות אנרגיית הנקמנות וכו'. יהיה אשר יהיה, גם זה נתון האמור לעמוד מול עיניי החכם, ולשלב את זה במסגרת ההלכה עד כמה שזה ניתן.

מספר הערות ונקודות -

א. בטור ובשו"ע, הלכות מילה (יו"ד רס"ה, ד) הובא בשם תשובת הגאונים שבבריתו של ממזר אין מבקשים עליו רחמים. במנהגי מהרי"ל כתב, שאין להתפלל עליו 'קיים את הילד הזה לאביו ולאמו' מפני 'דלא ניחא להו לישראל לקיים ממזרים שביניהם'. ויש שלמדו משם שאסור להתפלל לרפואת ממזר (כך מדברי הרב הנקין, ולשיטתו דעסקינן בממזר קטן דווקא).

בעניין מיתת הממזר כסוללת את הדרך לכפרת חטא אביו, יעויין בשו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, סימן כ"ב).

ב. לענין הערתה של שחרית -

אני רוצה להציע הסתכלות מסויימת על דין הממזרות. אני חושב שמנקודת מבטה של התורה, הממזר שקול לאדם המקריב את חייו למען ערך מסויים של הכלל. למשל, חייל שנאלץ להקריב את חייו למען ביטחון העם. ערך קדושת המשפחה הוא ערך מרכזי בדת היהודית, ועל מנת לתרום לביצורו, מקריבה החברה אנשים מסויימים המהווים מעין תמרור. לכן, ביטול הממזרות לגמרי אינו המטרה הראויה מנקודת המבט הזו, ואולם, עדיין יש לחתור ל'צמצום' ההשלכה.

יתכן שבדורנו הגענו למצב שבו רבו המנאפים והחומדים, ובתוכם ראשי ממשלה ומובילי תרבות, ואולם קטונתי מלקבוע אם כבר הגיע העת להוציא את הסנהדרין מלשכת הגזית.

ג. והנה קטע מביקורתו של בעל השרידי אש על שימוש בטכניקות הלכתיות להתרת ממזרים (המדובר בשיטת המהרש"ם לביטול נישואין רטרואקטיבית באמצעות 'אפקעינהו', היכא שנוצרה בעיית ממזרות), וכך כתב:

"שגם אני בעצמי קשה לי להציע עצה זו של הנודע ביהודה והמהרש"ם, שלא לעשות את דיני התורה לחוכא ואיטלולא...ומכיוון שאנו מתאבקים לחוק את דיני התורה ושלטונם במדינת ישראל, אסור לנו להציע דברים שאינם מתקבלים על הדעת וחותרים חתירה גדולה תחתם..." [הדברים מובאים כשאלה לרא"י אונטרמן, והובאה בשו"ת שבט מיהודה, עמ' רסה'; דיון רחב בסוגיה אצל א' שגיא, יהדות: בין דת למוסר, 241 - 255].

ד. ויקרא רבה, לב, ז:

"'ושבתי אני וראיתי את כל העשוקים' (קהלת ד, א): דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים.
'והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם' - אבותם של אלו עוברי עבירות, ואילן עולביא מה איכפת להון? כך, אביו של זה בא על הערווה, זה מה חטא ומה איכפת לו?
'ואין להם מנחם' אלא 'מיד עושקיהם כח' (שם), מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכוחה של תורה ומרחקתן על שום 'לא יבוא ממזר בקהל ה' הטקסט שלך כאן (דברים כג, ג)

אמר הקב"ה: עלי לנחמן, לפי שבעולם הזה יש בהן פסול, אבל לעתיד לבוא...כולו דהב ונקי".

שבת שלום.

ממללא תודה על המקורות

לכא' ניתן לפרש דברי הגאונים כך. ממזר הוא זה הבא מאשת איש, והרי התפילה היא "קיים את הילד לאביו ואמו", וכאילו מבקשים שפריים יצליח, וזה אין אנו מתפללים ^כאיחול להורים^ שהמרו את פי ד'.

אך איך שלא, ח"ו שאין אנו מתפללים על הילד. הרי אם יפול לבור הוא בכלל מעלין ולא מורידין, ואם יש ספק חילול שבת נחלל עליו. ואם חלה וודאי שנעתיר עליו רחמים.

אם לא המובן דלעיל נראה נכון, נבקש אחר. אך ח"ו להניח שחייו אינם רצויים לפני בעל הרחמים, וכי מה חטא זה? הרי הכתוב אומר לא יומתו בנים על אבות.

ואם בכל זאת לא יימצא דרך לבאר הדברים אחרת מהמובן שיכול אי מי לטעות כאילו אין מבקשים רחמים על ממזר, יש דרך אחרונה, להתחקות אודות היחס העקרוני לממזר בתקופת הגאונים.

בתורה שבכתב בכלל לא ברור מה הפירוש של המילה 'ממזר'!!! (אפשר להכניס בה כל ממזר )

ממללא,
מה הערך של מי שמקריב את עצמו למען החברה (רטוריקה בעייתית כשלעצמה), אם אינו בוחר בכך ואין בכך צעד אקטיבי מבחינתו?

לא מספיק לתקן בעתיד לבוא כמאמר המדרש שהבאת (אגב, מופיע כבר במכילתא דר"י), יש לעשות כבר להגן על אלה שלא חטאו!!



יהוסף
כל הכבוד על קריאתך - כלום יש אדם שיודע לתקן ברמה ההלכתית את הבעיה הגדולה הזו, אבל לדעתי מדובר פה במצב של עת לעשות.

במילים אחרות - תיקון הקלקול הוא נקודת המוצא, ועתה יש למצוא קולב הלכתי לתלות אותו עליו!!

ובחזרה לשאלתו של בוגי - איך באמת המקרא מבין את המושג 'ממזר'? והאם אין בעמימות זו מקום לשינוי מלגו?



תוקן על ידי - שחרית - 17/01/2004 18:35:40