שבתאי222: שייך תשובה על "אחטא ואשוב"?
למען תשקף הכותרת את הנושא, הועבר אשכולו המקורי של שבתאי לכאן.
שבתאי222:
כאן חושבים???
יופי!
הרבה זמן אני מחפש אנשים שחושבים. אולי תבהירו לי אחת ולתמיד משהו אחד לומר "אחטא ואשוב" זו עבירה??? אם לא, מה הבעיה לומר. ואם כן, זו עבירה שיש עליה תשובה. אז מה הבעיה, נאמר אחטא ואשוב ונשוב על זה (על אותו מקום שנעצר) ונחיה חיים טובים...
לא כן???
למה??
*****
יהוסף:
שבתאי
ה"אומר" אינו עניין של אמירה, אלא נקיטת דרך. כלומר מי שנוקט קו בו יעשה ככל העולה על רוחו, וחושב שלבסוף יוכל לאזן את הבעיתיות הזו דרך איזון סופי - "לשלם חשבונית תקופתית", טועה!
שכן כזה אחד יהא שקוע עמוק עמוק בדרכו, הוא לא ימצא בקלות את הדרך לתקן ולאזן את העוולות ומצבו הבעייתי שטיפח עד כה...
אתה הדגשת את המילה "אומר", בזמן שהמילה המדוייקת זה חושב ונוקט.
הצלחה
*****
שחרית:
במילים אחרות - הבעיה עם "האומר אחטא ואשוב" אינה כל כך עם עצם פועלו (ייתכן מצב של מי ששב בתום לב וחוטא שוב ושוב), כמו עם העובדה שמלכתחילא תשובתו אינה תשובה לשמה.
*****
מיימוני:
שבתאי
ברוך הבא אל הפורום.
הבאת איתך שאלה יפה.
"כל האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה".
ניתן לפרש זאת על כמה רמות, ואין הן בהכרח סותרות זו את זו.
א. תשובה היא מתנה משמים. אין נותנים את המתנה הזו למי שמתכוון לנצל אותה לרעה. כלומר, מתנת התשובה שמורה למי שנכשל (כפי שכתבה שחרית) בתום לב. לא מתוך חשבון מרושע, מתוחכם, של "כמה אני יכול לחטוא ועדיין לחזור".
זו התפיסה התמימה ביותר, אך אין זה אומר שאין היא נכונה. מצד שני, היא טעונה בירור והעמקה.
ב. הפירוש הפסיכולוגי - (כפי שנקט יהוסף), תשובה אינה רק חרטה+החלטה טובה, למרות שזו ההתחלה. תשובה היא דרך. כאשר אדם מעמיד את עצמו על דרך שמוליכה מטה מטה, לתהום, הוא מרחיק את עצמו מאפשרות של תשובה. כל ההרגלים הרעים יפריעו לו בעתיד.
גם ההתרגלות לרעיון שהוא יכול "לסדר" את הקב"ה שנותן את מתנת התשובה היא דבר רע. ולא סתם רוע אלא רוע של תיחכום.
ג. הפירוש הפסיכולוגי-מעשי - כאשר אדם דוחה את התשובה, הוא עלול לחכות יותר מדי... ועד כמה שזה נראה שתמיד אדם יכול לתפוס את עצמו, זה לא נכון.
נסדר זאת על ציר הזמן. באמצעות משל. נניח שאדם צריך לעבור מבחן ביום ששי. ביום ראשון אדם אומר לעצמו: יש לי זמן ללמוד. גם ביום שני כך. בסופו של דבר, מגיע יום חמישי בלילה, ערב יום ששי. אוי וי, הוא אומר לעצמו, מתי כבר אספיק ללמוד?
הנמשל, אני מקווה, מובן.
כנגד פירושים אלו, ראוי להזכיר מימרה חסידית מפוארת, שאבאר אותה גם כן על דרך הפסיכולוגיה.
יש מפרשים את הלשון שהבאת בתור:
כל האומר אחטא ואשוב -
אין ספק (אין מספיקין=אין מטילים ספק) שבידו לעשות תשובה.
הלשון אינה נוחה כל כך, אבל הרעיון הוא חשוב - ואמיתי מאד.
וזה ההסבר.
לפעמים אדם נכשל. ואז אפשר שיעשה תשובה. ואפשר שלא.
אך כאשר אדם, עוד לפני העבירה, מכין לו את דרך המילוט, את דרך התשובה, זה אומר שהוא ודאי יחזור פעם בתשובה.
מפני שהוא באמת רוצה קשר עם הקב"ה, ולכן, למרות שהוא נכנע למה שנראה לו כתאוותיו וחולשותיו, הוא רוצה, בעמקי לבבו, לחזור אל אבא. והוא רק מחכה לרגע שיוכל לקפוץ ולעשות זאת.
לפי התפיסה הזו, אנו מלמדים זכות על החוטא. כנגד תפיסה א', אנו רואים שבעצם, למרות שהוא מתוחכם, הוא חפץ בתשובה כל ימיו. כנגד ב', אנו רואים שבד בבד עם ההרגלים הרעים מלווים אותו געגועים לתשובה. הבעיה היחידה היא ג' - מתי הוא יעשה זאת?
כנגד הציטוט שלך, אני מזכיר ציטוט אחר, איום ונורא, של ר' יונה מגירונדי:
אם האדם לא יעורר את עצמו -
מי יעוררנו?!
[\-/]
שובו בנים שובבים
ארפא משובותיכם
 |
|
|
