ביקורם של שני הרבנים הראשיים אצל האפיפיור ברומא, הוא הזדמנות טובה לעורר דיון בעניין היחס לנצרות (ודוק, אין בכוונתי לדיון ביחס למוסד הרה"ר או לעומדים בראשה).
האם הנצרות היא עבודה זרה?
מחד, תולים ברמב"ם את השיטה שהנצרות היא ע"ז. אמנם כך עולה ממספר מקומות בכתבי הרמב"ם, למרות שלא ברור מה בנצרות הופך אותה לע"ז. מאידך, מוצגת שיטת המאירי לפיה דתות הגדורות בנימוסין אינן ע"ז.
האם בימינו המצב שונה? האם הנצרות דהיום היא אותה נצרות שהכיר הרמב"ם? האם פרוטסטנטים שאינם מאמינים באמונת השילוש הם עובדי ע"ז?
מאידך, לשיטת המאירי, האם התנהגות פסולה ולא מוסרית של ראשי הנצרות הופכת את דתם לע"ז?
לדיון זה מספר נפקא מינות מעשיות, והוא אינו תיאורטי גרידא:
א. האם הלכות ע"ז חלות על כל מוסד נוצרי? האם מחובתנו לבער את הכנסיות מהארץ? האם יש איסור לבקר בכנסיה פרוטסטנטית? האם סובלימציה של המיתולוגיה הנוצרית מוציאה את הנצרות מגדר ע"ז?
ב. האם עלינו לשתף פעולה עם הנצרות כשמדובר בפעילות חיובית? (למשל, תופעות כמו האמא תרזה או אפיפיור שנלחם באנטישמיות).
ג. האם נוצרי עדיף על פני עובד אלילים? האם הוא עדיף על פני אתאיסט?
ד. האם מותר הלכתית לעיין וללמוד תיאולוגיה נוצרית? האם מותר להסתייע בה לצורך לימוד תורה (למשל, כתבי סרן קירקגור או כתבי הנצרות ביה"ב על הרמב"ם)?
ה. האם ניתן לדבר על 'מורדת יהודית-נוצרית' משותפת?
ו. מה היחס ליהודי 'משיחי' המקפיד על קלה כבחמורה ומאמין, בו זמנית, במשיחם?
ז. האם ליחסי יהודים-נוצרים בהיסטוריה, ולמשקעים שיחסים אלו יצרו, יש השפעה על ראייתה נצרות כע"ז מבחינה הלכתית?
נשלח ב-18/1/2004 12:41
הדברים נדונו, ויש לקרוא לרב לינקזעצער להביאם בפנינו.
אוי לשכן ואוי לשכנו
נשלח ב-18/1/2004 13:05
ממללא
כמדומה שצריך לסקור גם את השיטות השונות שיש בנצרות.
אמנם איני מומחה, אך יש להם כמה וכמה השקפות, כולן נראות פסולות ובוודאי שקריות, אך כנראה לא כולן באותה דרגת חומרה:
1. האל הוא שלושה שהם אחד.
2. האל התגשם בבשר.
3. האל שהיה בשר הקריב את עצמו בעד האנושות.
4. חטא האדם הקדמון יצר פגם מטפיזי שכל אדם נושא באשמה ובחסרון שלו.
5. הקרבן של (3) פטר את האנושות מן החסרון של (4) בתנאי שמאמינים באמונות אלו. המאמינים יורשים גן עדן. הכופרים יורשים גהנום.
אלו נראות האמונות המגדירות של הנצרות. יש אמונות משניות, כמו העובדה שאמו של אותו האיש היתה בתולה (ולפי גרסה מודרנית מאד - גם אמה), שהאפיפיור תמיד צודק (אצל הקתולים) ועוד.
איני יודע מה מעמד הצלב והפסילים אצל הנוצרים לכתותיהם, (הלכה למעשה מורים שהצלב אינו עבודה זרה, שלא כש"ך בקטע שנמחק בהוראת הצנזורה...) אך ידוע שהם מתפללים או פונים לאמו של אותו האיש, ולא רק אל האלים שבאל (לפי המטפיזיקה שנשתרשה ביניהם, כמדומה שאי אפשר להתפלל אל האלמנט השלישי באלהות, כפי שלדעות מסויימות, להבדיל, אין להתפלל אל האין בקבלה, כי הוא מעל לזה).
יש להם גם פסלים, אבל איני יודע מה תפקידם, ואם הם מתפללים להם (מסתבר שלא). אך הם ודאי, לפחות בכתות מסויימות, מקדישים להם נרות.
יש להם "קדושים" שאפשר כנראה לבקש מהם בקשות ולהדליק עבורם נרות, והם מופיעים בצורות, תמונות ופסלים, בחלק מכתות הנצרות (זה מזכיר ביקורים בקברים קדושים של דת מונותיאיסטית אחרת...).
אבל, היו התפלגויות בנצרות שדחו כמה מאמונות אלו. הפרוטסטנטים מתנגדים לצורות גשמיות, אם כי הם מקבלים את עיקרי האמונה (והקלויניסטים, כידוע, שוללים את הבחירה החופשית). במאות הראשונות לנצרות היה מגזר גדול שדחה את האמונה באלהותו של אותו האיש, אבל הם הוגדרו ככופרים.
אלו הנתונים (ושוב, זו סקירה ראשונית, פשטנית, וגם של מי שאינו מתמצא די הצורך בדבר).
עתה יש לשקול כיצד לדון אותם, לפי הלכות עבודה זרה אשר בידינו.
יש גם לזכור שבהלכות עבודה זרה, כמו בכל ההלכות, יש את הסברה ויש את הגדרים הפורמליים. למרות שלדעתי הנצרות היא עבודה זרה חמורה, יתכן שקשה להצביע על סעיפים מסויימים בשולחן ערוך שהנצרות מנוגדת להם במידה כזו שהיא תחשב לעבודה זרה כמו, למשל, פולחן לפסל נוסח הפלישתים.
ואילו בנוגע לשיתוף פעולה בין דתי, דיונים בין דתיים ועוד - אלו כבר שאלות מסוג שלישי. ולא נעדרים מהן שיקולים פוליטיים - שגם הם נושא הלכתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-18/1/2004 17:30
על אלו ואלו וגם על אלו, אנו אומרים שלוש פעמים בכל יום "... אל תהי תקוה".
נדבך נוסף הוא שלימודי הספטואה גינטה (תרגום השבעים) יכולים להעשיר מאד את לימודי התנ"ך שלנו. בידוע הוא שהטקסט התנכ"י עליו מתבססות רוב עבודות ההגהה של מהדורות התנ"ך של זמננו, הלא הוא הכתר, שונה מבחינות רבות מהטקסט היווני והבדלים רבים הם מהותיים.
פרט לכך ראוי להדגיש כי הנצרות על שלל זרמיה מבוססת בעיקר על התנ"ך, זאת בניגוד ליהדות המתבססת על התלמוד. הטקסטים של אבות הכנסיה, כמו גם אלו של האוונגליסטים המאוחרים מבוססים על בקיאות בתנ"ך, אמנם בצירוף עם הברית החדשה.
במבוא לספרו המפורסם של פרופסור ווהלוק (Wheelockws Latin) מצוטט המשפט:
"Wer fremde Sprachen nicht kennt, weiß nichts von seiner eigenen", קרי: מי שאינו מתוודע לשפות זרות אינו יודע דבר משפתו הוא.
כחילוני אני חושב שהיכרות עם דתות נוספות יכולה להעשיר אותנו בכל הקשור לדתנו אנו.
לפניך תוכן מאמרו של הרב יוסף בן הראש, רב היישוב שדי תרומות, בקעת בית שאן,
יחסי יהודים-נכרים בזמן הזה
הזמנת נכרים לבית הכנסת
וכניסת יהודים לכנסיות ומסגדים
ראשי פרקים
חלק א': שער בית הכנסת
א. מבוא - מקומו של בית הכנסת בדברי ימי היהדות
ב. יחס היהדות לנצרות ויחסי יהודים ונוצרים לאורך הדורות עד ימינו
ג. כניסת והכנסת אנשי דת נוצרים לבית הכנסת
ד. הכנסת אורח שעונד צלב
ה. סוגרן לספר תורה בצורה של צלב
ו. דגלי מדינות בבית הכנסת
ז. פתיחת ספר תורה בארון קודש בפני שר ,קונסול או כומר נוצרי
חלק ב': שער הכנסיות
ח. כניסת יהודים לכנסיה
ט. ביקור תיירותי בכנסיה פעילה ושאינה משמשת לפולחן
י. יהודים שמוזמנים לביקור בכנסיה נוצרית לאירוע ממלכתי
יא. כניסה לחצר עבודה זרה
יב. כניסה לכנסיה לצורך פיקוח נפש וכניסת חיילים לכנסיית המולד ולכנסיות אחרות
יג. תפילה משותפת עם גויים
יד. ביקור בקרית הוותיקן וביקור הרב הראשי לישראל בקרית הותיקן
טו. כניסה לכנסיה ולמנזר שאין בהן צלמים
טז. הזמנת אנשי דת וכמורה לבית הרב
יז. יחסי יהודים ונוצרים בדורנו, לאן?
חלק ג': שער המסגדים
יח. יחס היהדות לאיסלם ולמוסלמים
יט. כניסה למסגדים (בלא תפילה)
כ. תפילה ולימוד תורה בתוך מסגד
תפילה במסגד במערת המכפלה בחברון
תוקן על ידי - נישטאיך - 19/01/2004 5:45:49
נשלח ב-19/1/2004 11:00
כשקראתי את המאמר של פיקסלר ונדל לפני מספר חודשים, תחושתי הייתה שהם סימנו את העיגול סביב החץ. מאידך, גם עמדות מנוגדות לשלהם נראות לי ככאלו ומונעות בעיקר מהשנאה ההיסטורית לנצרות כדת אנטי-יהודית.
נשלח ב-19/1/2004 17:50
One of the most baffling issues that pre-occupy many students of early Christianity is the limited reference to the then new religion in the vast literature of Chazal. By the time of the completion of the Talmud, the religion of Paul was already well entrenched in the old Roman Empire. Even when Chazal do refer to Christianity, it is mostly in an off-handed manner, as if talking about an illegitimate child, that has to be kept a secret.
Many try to explain this lack of reference due to Chazal's fear of Christian reprisals, or as a result of later censuring by Christian authorities, but these excuses don't hold any merit. The Talmud authors lived in a non-Christian society, and the passages that were later censured did somehow manage to survive. We must remember that the direct successors to the Talmudic rabbis were the Ga'onim who lived in a non-Christian society as well.
I think that the Chazal were simply having trouble coming to terms with the new religion that was born in their midst, and was claiming legitimacy as a result of its Jewish ancestry. Christianity was a taboo subject to Jews in its first few centuries. Even Halachic references to it was considered taboo, and had to be veiled, so as not to admit of having skeletons in the closet. It wasn't that dissimilar than what we see regarding the Church's coming to terms with its long history of anti-Semitism, or of certain Nazi vassals coming to terms with their wartime complicity. It was only after many generations that the taboo was finally dropped and open discussion was possible.
נשלח ב-20/1/2004 02:46
אל הפונים אלי בתיבה האישית,
הקישור למאמרו של הרב בן הראש, שהיה ב"דעת", אינו פעיל.
המאמר בן 16 העמודים, הוא ברשותי, ואשמח לשלחו כקובץ לכל דורש, שיצרף כתובת דואר אלקטרוני
נשלח ב-20/1/2004 09:46
ארי"ש,
כהצעתך על התעלמות חז"ל שמעתי מההיסטוריון הנודע ר' בערל וויין שליט"א! [הנני מביאו כסימוכין מתוך הנחה סבירה שהסתמך על מכלול העובדות ההיסטוריות הידועות לו.]
נשלח ב-20/1/2004 12:09
נישטאיך,
שכחת את הנקודה הכי חשובה (מבחינתי האישית): האזנה למוסיקה כנסייתית (הכוונה למוסיקה קלאסית בז'אנרים כנסייתיים, לא למוסיקה המנוגנת בכנסיות ממש).
לא נעים לגלות, אבל אני נוהג בזה היתר גמור, ומסתמך בזה על דעת יחיד של פוסק לא-גדול (הרב י"מ חזן מקורפו, בעל 'כרך של רומי'), אבל היצה"ר שלי כאן הוא בלתי-כביש לחלוטין. אם מישהו יוכל למצוא לי מקור-סמכות חזק יותר - תבוא עליו הברכה (ואל תתחילו לצטט לי את כל הגדולים מן השורה הראשונה שאסרו, ואת כל אלה שהתירו לצורך פרנסה, לימודים וכד'; את אלה אני מכיר וזה לא מה שאני מחפש).
אידך גיסא
נשלח ב-20/1/2004 12:18
אידך גיסא
למה שיהיה אסור?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-20/1/2004 12:22
מדינא דגמרא נדמה לי שמצאתי בסיס להיתר, אבל כל גדולי הפוסקים אוסרים מדין נוי ע"ז וכד'.
אידך גיסא
נשלח ב-20/1/2004 12:29
אידך
עדיין צ"ב.
איך לומדים מדבר הנאסר, שיש בו ממש, כמו כסף וזהב שבראשי הפסלים - למוזיקה, שהיא
א. דבר שאין בו ממש.
והרי שנינו: קול וכו' אין בו משום מעילה.
ואם תאמר שאסור מדרבנן, כמשתמע באותה סוגיא,
עדיין -
ב. אין זה אותו קול אלא רק שימוש בתוים וכו' כדי ליצור את הקול. או, לכל היותר, הקלטה.
ועוד - שכל עוד אין השירה לשם ע"ז, מנין לאסור?
איני אומר שאין בדבר שמץ של אי נוחות, שהרי המקור הוא בכנסיה. ושמא גם המבצעים הם אנשי כנסיה. אבל לא כל הרגשה של אי נחת היא סיבה לאסור.
