| נשלח ב-3/2/2004 18:37 |
 |
| |
"מסירות נפש היהודי" - מהותה וגדריה
בספר התניא פי"ח מציין שכל הנכלל בעם ישראל גם קל שבקלים ופושע יש בו את מידת מסירות הנפש לעשית רצון השם. [אולי ישנם עוד מקורות, אך אותו אני זוכר כרגע.]
שאלתי האם זה בדרך נס בלי שידע שהוא מישראל או רק אם יש איזו שהיא מודעות?
מה השונה במסירות נפש היהודי ממסירות נפש המוסלמי המתאבד מבחינת המוכנות למסור נפש למה שהתחנך שזה רצון השם?
האם יש למישהו הסבר רציונאלי לדבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 18:48 |
|
| |
ווטו1
Are you so convinced that there is a difference between the Jewish type of מסירות נפש and others?
I think the subject was already once discussed in this forum. Perhaps, a link could be provided by our dear Linksetter.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 19:28 |
|
| |
ארי"ש,
הדיון בעבר היה כללי על "מה בין יהודי ללא-יהודי" ומכלל זה נושא המסי"נ. הפעם השתדלתי למקד את הדיון על נקודת המסירות נפש לעצמה, מאחר ובדיונים שעברו לא היתה הכרעה ברורה.
אכן אקוה שלינקזצר או כל היודע יציין את האשכולות הנוגעים בדבר, אם לא אמצאם קודם!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 19:57 |
|
| |
ווטו שליט"א
ניתן ללמוד עני"ז ממ"ד מצוות אינם צריכים כוונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:08 |
|
| |
יהוסף,
 אבל המאירי בהקדמתו לבית הבחירה נזהר מכך בהסבירו שגם למ"ד מצוות אצ"כ, יש ליהודי כוונה תמידית לעשיית המצוות ולכאורה אינו מתכוין באופן ניסי אלא ביודעו שהוא יהודי החייב במצוות. גם הר"ן ר"ה כ"ח מציין שגם למ"ד מצוות אצ"כ, עליו לדעת שהיא מצוה אם כי לא כיון לקיימה במעשהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:10 |
|
| |
יופי.........
הרי מכאן ראיה שמלבד ההגיון הפשוט ש"נפש יהודי" ללא ידיעה אין בה ולא כלום, גם הראשונים לא יכלו לסבול שמצווה תתייחס אל האדם אך מהיותו יהודי.
גם כאשר הוא יודע שהוא יהודי, קשה לאמוד מה הוא תופס מזה, ושוב נמצא שגם כאשר הוא יודע אין זה אומר עדיין כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:14 |
|
| |
יהוסף,
תיתי לך כהנחה שזה ענין של מודעות. עתה נבוא לשאלה השניה והעיקרית וכפי שציין אריה_שאג, מה ההבדל בין ה"פינטל ייד" [הנקודה היהודית] ללהבדיל הנקודה המוסלמית להיות מסירות נפשו שונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:19 |
|
| |
עד כמה שאני יודע מהאיסלאם, הרי שהבדל מהותי ישנו -
היהודי יודע כי הוא מסור בכל צעד ושעל מחייו, ואין דבר שאין לו אחריות שפיטה על פי עקרונות התבונה שבתורה.
המוסלמי אינו מכיר בעיקרון היישום ברמה כה גורפת, איני יודע כמה מצוות יש למוסלמים, אך נראה כי אף לא עשירית מתרי"ג, ומכאן שאין רוח המורה, היה ישר בכל מעשה ומעשה על ידי הדגמה חיה וברוה כבנפש היהודי יודע היהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:20 |
|
| |
אם כן כמותי ולא מהותי!!??
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 20:23 |
|
| |
פילוסופיה ללא ביטוי מעשי, ועם ביטוי מעשי, זה הבדל מהותי ביחס אל הרעיון הפילוסופי, אם הוא בגדר ספורט אינלקטואלי, או הוראה במלוא הרצינו על החיים. בקצרה, האיסלאם יש לה פילוסופיה כללית דומה אולי ליהדות, אך זו אינה ממעשית כיהדות, וזהו הבדל מהותי ברצינות בו לוקחים כל מאמיני דת את דתם, וזה גם ההבדל בין יהודי בלב ויהודי גם במעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 21:26 |
|
| |
אינני יודע כמה מצוות יש להם, אבל המציאות היום-יומית מוכיחה שמסירות נפש לען אידיאל לא חסרה להם לבני דודים, ולא רק המתאבדים מוכיחים זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 21:26 |
|
| |
יהוסף
I am very sorry, but as you said so yourself, you know little about Islam. I searched many of their official and non-official websites, and I came to realize that they have a Halachic (sorry, I had to borrow the term for lack of any other) structure that's quite complex. They have detailed laws and bi-laws on almost every area that we, the Jews, have as well, from praying, to dietary laws, to family purity laws. They also have a rabbinate of some sorts, that decides on matters of practical dispute. For example, Grand Ayatollah Ali al-Husseini al-Sistani, the highest Shiite authority in Iraq, is noted for his ''Psak'' regarding the ''Kashrut'' of a type of fish (the questions was whether it has scales or not).
There are also hundreds of Madrassas throughout the Islamic worlds, in which the laws of the Koran and Sharia are studied with the same vigor and dedication as the Torah is in the great Israeli Yeshivas.
Now on the subject of self-sacrifice. Self-sacrifice has been a mainstay of both Christianity and Islam since their earliest days. Acts of self-sacrifice were demonstrated both in the religious and the political spheres. Furthermore, in a theocratic society, it's very difficult to distinguish between the two; religion and politics go hand in hand. We may look at the sacrifices of Rabbi Akiva and others in purely religious terms, but it's quite possible that to the great Rabbis of yesteryear, Jewish political survival and the study of the Rabbinic texts were perhaps intertwined, not that much different than certain brands of modern Islamic religio/politico acts of self-sacrifice.
There is still a lot to say and discuss about the subject. I would love to hear some more from the others in this forum.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 21:37 |
|
| |
די עם האתנו-צנטריות המגוחכת הזאת .מי שלא יודע אודות דתות אחרות כדאי שלא יגיד שום דבר אודות החילוק שבין דתם לדתינו . גם מוסלמים שלא יודעים דבר על הדת היהודית יכולים לבנות תלי תלים של חילוקים והבחנות שהיו גורמים לנו לצחוק (וזה מה שקורה מן הסתם בעכ"ח האיסלאמי .)
בנוגע לבעל התניא ברור ששיטתו בניה על האמונה המיסטית שנשמת ישראל הוא חלק אלוה ממעל בעוד נשמת העכו"ם הוא מהמקליפה . אין שום סבה ללכת ולחפש הסברים רציונלים למה שמלכתחילה אין לו הסבר כזה . ברור שמדובר בבבל"ת .
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 03/02/2004 21:40:19
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 22:11 |
|
| |
"with the same vigor and dedication as the Torah is in the great Israeli Yeshivas" מנלן?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2004 22:25 |
|
| |
מנלן
Sorry about that overly enthusiastic quotation on part of Madrassas. Maybe the Yeshivas have a more dedicated student body (or maybe not; I was never personally inside a Madrassa). However, my basic argument still stands.
|
|
|
|
|
