מפיטום הקטורת למצות תפילין (מוקדש לווטו)

מעשה שהיה, כך היה. בשבת האחרונה שעברה עלי בבני ברק, בשעה שישבנו לשולחן שבת, הבחנתי במשהו ממוסגר ותלוי על הקיר, בין כל תמונות הרבנים. זה היה משהו כתוב על קלף. הסתקרנתי, ובהזדמנות הראשונה שהיתה לי, בשעה שכולם הלכו ליטול ידים, התעכבתי והתבוננתי בזה ארוכות.

היה כתוב למעלה "פיטום הקטורת", ומתחת לכותרת היו מילים שכמעט לא היו מובנות לי.

בעל הבית חזר מהנטילה, ראה במה אני מסתכל ושעדיין לא נטלתי, שלח אותי להזדרז עם ה"נו נו", שכבר התרגלתי אליו, ורמז לי בתנועת יד נוספת, מעגלית יותר, שאחר כך נדון בזה.

אמר ועשה.

בשולחן שבת הוא הסביר לי, ולילדים המתפעלים, שלומר "פיטום הקטורת" כל יום זו סגולה גדולה. המילה "פיטום" היא בסך הכל "הכנה", והכוונה היא לרשימת הסממנים שהשתמשו בהם כדי להכין את הקטורת לבית המקדש.

גיליתי מדבריו שאסור להכין קטורת ממש, גם היום, כשאין מקדש. אבל מותר ומצוה לומר את הטכסט הזה, ורצוי דווקא מקלף שהוכן כמו דף של ספר תורה, כלומר שנכתב בידי סופר סת"ם.

המקור הראשון, סיפר המארח שלי, הוא במקרא. כשהיתה מגפה, אהרן הכהן עצר אותה כשרץ לאמצע האיזור נגוע ובידיו כף קטורת. מכאן לומדים שהקטורת כוחה יפה לעצור מגפות.

אני הייתי קורא את הסיפור אחרת לגמרי, שהלא ה' שלח את המגיפה והוא היחיד שיכול היה לעוצרה. אבל לפני שהספקתי לשאול אחת מאותן שאלות שלפעמים עולות לי ביוקר – ורק בגלל שאני נחשב כ"חוזר בתשובה" מותר לי עדיין לשאול אותן – המארח הסביר שגם חז"ל בארו כך במדרש. ומול סמכות זו השתתקתי.

ככל הנראה, אמירת פיטום הקטורת צברה תאוצה, לאט אבל בהדרגה, עד שהיום מוכרים את הקלף עם "פיטום הקטורת" לכל מי שרוצה, תמורת סכום נאה.

עד כאן חלק ראשון.

החלק השני הוא מה שחשבתי ביני לבין עצמי, עד שאזרתי עוז להציג זאת כאן, כי אין מקום אחר לזה.

הסתכלתי קדימה. האם בעוד כמה מאות שנים תהיה מצוה לקנות "פיטום הקטורת" על קלף, לפי כל כללי עשייתה של מזוזה?

ומכאן התחלתי לחשוב אחורה.

לגבי מצות תפילין, יש ממפרשי החומש שהעזו לומר שפשט הכתוב נתפס באופן מטפורי. כלומר, אין מצוה להניח תפילין מן התורה, אלא שזה רק ביטוי שמזרז אותנו לזכור תמיד את המצוות שבקריאת שמע.

אמנם, חז"ל לא פירשו כך, ויהודים הניחו תפילין בכל הדורות. (גם אני, מזה כמה שנים, אם מישהו רוצה לדעת, למרות שזה לא ענינו של אף אחד).

אבל האם זה תמיד היה כך באמת?

אולי זה התחיל כמו פיטום הקטורת. כלומר, תמיד קראו קריאת שמע. יום אחד, בשלב כלשהו בהיסטוריה, יהודי אחד הופיע בבית הכנסת עם קופסאות קטנות ובתוכן קלף ועליו פרשת קריאת שמע.

כששאלו אותו מה זה, הוא הסביר שזו סגולה גדולה לחיזוק הכוונה בקריאת שמע.

בהדרגה, אחרים הלכו בעקבותיו. והבנים שלהם כבר חשבו שזו מצוה. הם הלכו לחכמים לשאול אותם איך לעשות זאת, וחכמים ענו להם מה שענו.

בכל אופן, ברגע שהדבר הפך למנהג נקבעו לו הלכות, כמו צורת הכנת הקלף ואחר כך גם צורת בתי הקיבול. ואחר כך כבר שכחו וחשבו שזה מן התורה.

והכל התחיל במישהו שרצה לחזק את כוונתו לשם שמים.

מהסיפור הזה נובעות כמה מסקנות לגבי האופן שבו דברים מתפתחים, מהנהגה טובה של יחידים למנהג כללי ומשם להלכה. ואז, אחרי שהדבר נשכח ונחשב ותיק – זה נראה כהלכה למשה מסיני. יש מכאן גם מסקנה לגבי האופן שבו חכמים מתייחסים להתפתחויות כאלו. ההסכמה שבשתיקה לתופעות כאלו יכולה לאפשר למצוות להיוולד.

יתכן שאני טועה בכל. מסתבר שאני טועה. ראשית, לא ידוע מתי התחילו להתפלל בבתי כנסת. שנית, חז"ל ביארו שתפילין זו באמת מצוה מן התורה.

אבל זה אפשרי. האם זה עלול לקרות גם לפיטום הקטורת?

ווטו, אני צודק או טועה?

אישציפ, יש גם מקומות שהציבו אשה כש"צ בקבלת שבת...

ינוקא:
לגבי כוונת פשוטי המקראות בתורה בעניין של תפילין ראה אשכול:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=679650

לגבי התחזית שלך לפיטום הקטורת, הנני סבור שהיא אינה אפשרית מהסיבות הבאות:
1) חז"ל יצרו מערכת חישוקים משוכללת ביותר שאינה מאפשרת למנהגים לחדור למסורת ישראל מבלי שנדע באופן כללי מה מקורם ומכך נוכל להסיק מה תוקפן ההלכתי.
2) התיעוד בימי קדם לתהליכים חברתיים ודתיים שהתרחשו בעם, שונה לחלוטין מהתיעוד בימינו, כך שכיום אי אפשר לומר שזו מצוה מהתורה לקרוא את פיטום הקטורת.

אם זאת, התהליכים שציינת אכן קיימים היום (גם בדוגמא שהבאת) אבל מהסיבות לעיל, הדבר מתועל לנתיבים שונים, אך לאותו כיוון. הכיוון של חסידי המנהג הוא שהדבר יתקבל בכל ישראל כהלכה ממש, אבל מכיוון שלא ניתן לטעון שזו מצוה מהתורה, אז הטענה היא שזוהי מצוה של פנימיות התורה, שעכשיו התגלתה, ובכך חוסכים מעצמם את כל נטל ההוכחה.

אין להשוות כלל בין מצוות תפילין לאמירת פיטום הקטורת מהסיבה הפשוטה , שישנם גמרות ערוכות שעוסקים במצוות תפילין (בעיקר במנחות ) כך שזוהי עדות על כך שגם בימי התלמוד (ואף המשנה ) היתה זו מצווה לכל דבר , בניגוד לאמירת פיטום הקטורת שאין לה זכר (עד כמה שידיעתי מגעת ) בגמרא או במקורות קנונים אחרים .

ובאופן כללי , כפי שכתב צחי קשה מאוד למנהגים לשדרג את עצמם ולהפוך להלכה משום שהטקסטים ההלכתים של היהדות כבר חתומים ,וכפי שכתב הר"מ בהקדמה ליד מאז חתימת התלמוד אין לאף אחד רשות להוסיף או לגרוע ממנו משום שפשט בכל ישראל.
ולכן גם אותם מנהגים או הלכות שנוסדו בימי הגאונים ניכר לכל שאין תוקפם מחייב כמו דברי התלמוד , ובודאי שלא ניתן לטעות בהם ולשיכם לתלמוד.