| נשלח ב-5/2/2004 22:35 |
 |
| |
בירור מונחים קבליים/מוקדש לווטו ומיימוני
אנו נפגשים בהרבה מילים מהקבלה שקיבלו תעופה עצמית מרוב אי הבנת הרעיון העומד בבסיסם.
נראה שכאן המקום הראוי לעסוק בבירורם. הקדשתי את האשכול למיימוני המוקפץ מכל מה שריח קבלי נודף הימנו ולווטו המתעקש לפענח הגיונית כל מונח שבעולם!
בהצלחה.
(התעוררתי אחרי שראיתי אשכול בפורום סמוך על מהותה של 'לילית'. נוכחתי שגם יודעי ספר נעצרים בפני מונחים כאלה ומפרשים אותה בצורה קטועה ומצחיקה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2004 22:43 |
|
| |
קוני
תודה על ההקדשה.
חקירת ההיסטוריה של מונחים היא מקצוע חשוב מאד, ותורם הרבה להבהרה וגם לסילוק אמונות הבל.
למשל, בדיקה של תולדות מונחים שרווחים בזוהר מגלה כי הם לפעמים פרי יצירת המתרגמים למשפחת תיבון, או אלחריזי...
אני מתאר לעצמי שוטו יכול לפרש כל מונח מיתי באופן שיהלום את התורה!
לגבי לילית, מה הקשר בינה לבין הקבלה? אני סבור שכדאי לפתוח אשכול מיוחד לנושא זה, ולעקוב אחרי הופעתה של לילית במדרש, ועוד. לילית ראויה לאשכול משלה! כוונתי אמנם למילה, לא ליצור שבעיני לא היה ולא נברא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 15:40 |
|
| |
קוני,
מקום הניחו לך להתגדר על אשכול שהיה צריך להיפתח מכת שהפורום קיים ותודה על ההקדשה.
השבת ממשמשת ולכן אציין בקצרה ממה שידוע לי על לילית. הרעיון הוא הזדווגות הרע לאדם בקשר אמיץ מאד [כאמור בגמ' ע"ז על מינות ובדומה על זנות "דאביק בה"]. לכן מובן שזו "אשתו הראשונה" של האדם וחיה רומשת דהיינו תאוות ובהמיות. זה הרעיון ועל הפרטים ייאמר "זיל גמור".
[מיימוני, אם נקדיש אשכול לכל לילית ו... למינה, הרי לא נעמוד בכך והבה נעמוד באשכולות השיעורים והשאלות הפתוחות שעדיין לא הספקנום!]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2009 12:42 |
|
| |
איני יודע היאך אשכול שראשי הפורום הנכבדים, מצהירים כי היה צריך להיפתח, מעת שהפורום קיים, לא הצליח להניב יותר משלש הודעות. ומי יודע, שמא זימנו שיתגלגל הדבר על ידי אחרים, בחינת השאירו לי מקום להתגדר בו.
קליפה,
מושג המשמש בקבלה האלילית, [כוונתי קבלה אלילית, זו שאינה מפרשת את דבריה כמשל או כרמז וכיו"ב, כלומר, דברי האר"י כפשוטן, ועוד, רק האר"י הוא הבולט, כי דבריו כפי שהם [ללא פירוש] הם אלילות צרופה, ןאין כאן המקום לדון מה היתה כווונתו האישית שלו] לתיאור כוחות מאגיים וחיצוניים, דוגמת חוצנים ועב"מים, השולטים באדם ומניעים אותו לעשות עבירות, האדם בחטאיו יכול גם להכנס אל תוך 'קליפע' , [העגה הרווחת ב'חסידות' למושג זה] ויש לו צורך לצאת מתוך הקליפע בשביל שיוכל לחזור ולהיות כבראשונה. [ישנם חטאים שיוצרים קליפות ממין זה וישנם ממין אחר, כשהבולט בהם הוא כמובן 'פגם הברית' שממנו אין תשובה, לפי הקבלה]
לעומת זאת, ניתן לפרש את המושג הזה, בצורה ידידותית יותר ומתקבלת על הדעת, מושג ה'קליפה' בא לבטא, את המצב הנפשי של האדם בו הוא נמצא אחר החטא, שקשה לו להתעלות ולשוב אל מקומו כבעבר, וכיום החטא כבר נעשה בעיניו בהיתר, וצריך להתחזק ביותר בשביל לעשות תשובה. זה פן פסיכולוגי מובהק.
אפשר גם להדגיש יותר את הפן הפילוסופי במדת מה, [גם מבוסס על פסיכולוגיה] של העניין של 'שכר מצוה מצוה' ו'שכר עבירה עבירה', ולהסביר, כי אין המצוות או העבירות עוסקות במעשים בודדים, אלא במקומו של האדם לפני הא-ל, וכמו שאמרו במקום שצדיקים גמורים וכו'. ואשר על כן, אדם שחטא, מקומו הוא שונה, ממקום הצדיק שלא חטא. [וכעת לא ניכנס לפרש מהו 'מקום' בדברי חז"ל, או מהי קרבת אלוקים]
אגב, פירוש מושג זה תקף גם לגבי מושגים קבליים נוספים, כמו 'חיצונים', ולהפך בצד הקדושה [מושג שטעון בירור בפני עצמו] 'ניצוצות'.
[נקודה נוספת שיש צורך להבהיר היא משמעות המונחים כמו 'קליפה דיוסף' 'קליפה ד....' וכו', אבל מי יודע אם בכלל החבר'ה כאן בקטע של קבולע]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2009 20:48 |
|
| |
מושג נוסף שאיני יודע מה טיבו קיים אף בחסידות ובמחשבה-"בחינה". דהיינו כאשר שני נושאים נושקים האחד לשני בקשר רופף משהו וההסבר לטיב הקשר הנ"ל לוקה בחסר נכנסת המילה "בחינה" ופותרת את הצורך להסביר. ההרגשה האישית שלי היא שאין בנושאים הללו קונסטרוקציה ברורה של סוגיא, ומה עוד שלא שמעתי מעודי על איזשהו סיסטם המלמד איך להיכנס לנושאים הנ"ל בשונה מנושאי הלכה ועיון בהם אנו יודעים איך לפתוח נושא מהם המקורות הראשונים בהם מעיינים ומהם מתקדמים למקורות מאוחרים יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 21:22 |
|
| |
הראבן,
המונח 'בחינה' מקביל למונח 'פרספקטיבה'. או 'היבט'.
בקבלה משתמשים במושג בחינה בדרך כלל, להצביע על עקרון משותף, או דומה, שנמצא בשני דברים שונים לחלוטין.
כיוון שהקבלה נתגלגלה במשך השנים אף לכאלו שהדעת לא היתה מהתכונות הבולטות שלהם, החל השימוש במושג 'בחינה', להיות נפוץ לשם קישור בין דברים שאין בהם בסיס משותף.
פעמים רבות במילון הקבלי, עבר המונח בחינה, להיות מקביל מונח 'סמל', אבל כפי שאמרתי בסיסו הוא פרספקטיבה, והיבט.
דוגמא מפרשת השבוע, יוסף הוא בחינת 'הבל פה', בשונה מיהודה שהוא 'בחינת' הדיבור. כאן הכוונה היא לסמל. כלומר, יוסף מסמל הבל פה, ויהודה מסמל דיבור.
אבל כמובן שהבסיס לכך, הוא, שביוסף ישנו היבט כזה, ואצל יהודה היבט אחר.
אם תרצה תוכל להשתמש בזה גם בלימוד ההלכה והסוגיות, לדוגמא, יש לחקור האם ריבית, הוא 'בחינת' איסור או 'בחינת' ממון.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 21:44 |
|
| |
אומר לך את האמת . יצא לי להיות הרבה בסביבבת בעלי מחשבה, אבי הוא תלמיד מובהק של ר' יצחק הוטנר ואף אני שמעתי את ר' משה שפירא פעמים רבות. אחר שנים של דישה בנושאים הנ"ל תחושתי היא שהנושא הנ"ל סובל מעודף חשיבה רומנטית אשר למיטב הבנתי לא הייתה עומדת במבחן החשיבה העיונית תלמודית שהורגלנו בה. כמעט כל שני נושאים שיש בינם איזשהיא מקבילה זניחה ככל שתהיה יוצרת זיקה מיידית המתפתחת ללא מעצורים. אתן לך דוגמא מחנוכה, "כתבו לכם על קרן השור וכו'" השור הוא בחינת יוסף שכן נאמר בו "בכור שורו הדר לו", יון הם בחינת עוה"ז שכן אינם מאמינים במה שאינו מוחשי, וא"כ יוסף הוא בחינת יון בצד הקדושה שהרי הוא עובד דרך החיצוניות, וע"כ הוא מסלסל בשערו. וא"כ יון נלחמים ביוסף. על דוגמא זו אפשר לשאול כמה קושיות. האחת, הרי ביוסף אנו מכירים עוד צדדים כגון מלכות, מידת היסוד ועוד לא ברור איך הם מתיישבים עם ההשוואה הנ"ל. דבר נוסף שמוזר בעיניי שדוקא הכהנים הם הנלחמים ביון ולא יוסף. ומה עוד שמצינו שיוסף הוא הלוחם דווקא בעשו ולכן הוא מתקרא "שטנו של עשו". הדוגמא הנ"ל היא אחת מיני רבות, אשמח אם מישהו יראה את הצורה איך לומר בתחום הנ"ל דברים מוכרחים .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 22:35 |
|
| |
יוסף הוא בחינת שור שנא' בכור שורו הדר לו לא הוסבר מהו ה'מכנה המשותף' בין שור לבין יוסף? או מהי הפרספקטיבה בה מוצאים את המכנה המשותף הזה? [קבלה אמורה בסופו של יום להבהיר מושגים, מה שאתה הבאת כאן הוא מתמטיקה.......] יוון מאמינים רק במה שרואים במציאות, מה לא מובן? זה אולי לא נכון, אבל הטיעון ברור לגמרי. יוסף היה מסלסל בשערו, זה אומר שרצה להתבלט במה שניכר לעין, ולא בדברים פנימיים. מכיוון שיוסף ויוון יש להם מכנה משותף, כלומר,ההליכה אחרי מה שנראה לעין, ולא אחרי הפנימיות. ההבדל ביניהם הוא הצד אותו הם באים לייצג, אינני יודע את כל פרטי הדרוש והיאך ראיית המוחש מייצגת את הקדושה, אבל זה כבר עניין הדרשנים שם. זו דוגמא נהדרת למה שניסיתי להבהיר קודם, נמצא איזשהו מכנה משותף ביניהם, וזה הנקרא 'בחינה'. לגבי שאלתך האחרונה, האם הקבלה היא מוכרחת? באיזה מובן של הכרח? האם לא ניתן להעלות השערה כי יוסף סלסל בשערו בכדי למנוע נשירה או מטעמים אחרים? ודאי שניתן, זה רק לא סביר, כשאדם מסלסל בשערו בדרך כלל זהו סימן מובהק, שהמראה החיצוני שלו חשוב לו. שנית, בפירושים מוסריים לתורה אתה מוצא הכרח? בפירושי רש"י לתורה אתה רואה הכרח? בפירושי אגדות לש"ס אתה רואה הכרח? אם כן, הבהר לי באיזה 'בחינה'... אתה לא רואה הכרח בקבלה. השאלות שלך ברובן בסופו של דבר שאלות פנימיות ולא עקרוניות, אם היה לי כח ולך, אז בקלות היינו יכולים לנסות לחפש תיאוריה שתסביר ותבהיר את כל אישיותו של יוסף, מסלסולו ועד יסודו. [נ.ב. אני מודע לכך שערכתי השטחה של ממש למושגים הקבליים כאן, אבל אין ברירה, רק כך זה הופך א זה לאנושי מעט, אם זו לא פילו' במיטבה זה לפחות פסיכולגיה וניתוח היסטורי של הלכי רוח, http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1639143&forum_id=1364 בקישור הזה ניסה בןאישאחד לתת לקבלה מובן פילוסופי]
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 23:01 |
|
| |
| אפשרי כתב: |  |
קליפה,
מושג המשמש בקבלה האלילית, [כוונתי קבלה אלילית, זו שאינה מפרשת את דבריה כמשל או כרמז וכיו"ב, כלומר, דברי האר"י כפשוטן, ועוד, רק האר"י הוא הבולט, כי דבריו כפי שהם [ללא פירוש] הם אלילות צרופה, ןאין כאן המקום לדון מה היתה כווונתו האישית שלו] לתיאור כוחות מאגיים וחיצוניים, דוגמת חוצנים ועב"מים, השולטים באדם ומניעים אותו לעשות עבירות, האדם בחטאיו יכול גם להכנס אל תוך 'קליפע' , [העגה הרווחת ב'חסידות' למושג זה] ויש לו צורך לצאת מתוך הקליפע בשביל שיוכל לחזור ולהיות כבראשונה. [ישנם חטאים שיוצרים קליפות ממין זה וישנם ממין אחר, כשהבולט בהם הוא כמובן 'פגם הברית' שממנו אין תשובה, לפי הקבלה]
לעומת זאת, ניתן לפרש את המושג הזה, בצורה ידידותית יותר ומתקבלת על הדעת, מושג ה'קליפה' בא לבטא, את המצב הנפשי של האדם בו הוא נמצא אחר החטא, שקשה לו להתעלות ולשוב אל מקומו כבעבר, וכיום החטא כבר נעשה בעיניו בהיתר, וצריך להתחזק ביותר בשביל לעשות תשובה. זה פן פסיכולוגי מובהק.
[נקודה נוספת שיש צורך להבהיר היא משמעות המונחים כמו 'קליפה דיוסף' 'קליפה ד....' וכו', אבל מי יודע אם בכלל החבר'ה כאן בקטע של קבולע] |
|
אני התרשמתי שלא זו הכוונה במונח 'קליפה'. הבנתי כי קליפה הוא הצד הרע העוטף את המציאות, מניחים כי המציאות שמקורה אלוהי היא טובה ביסודה, והרע שאנו רואים הוא כמו קליפה שצריך לקלף אותו ולהגיע לטוב. לפי זה קליפה הוא סוג של הצדקה לרע, ושל דחיפה לקילופו והיפטרות ממנו. או לחילופין הסבר כיצד צדיק נלכד ברע - הוא נעצר בשלב של הקליפה. ראה למשל דברי המקובל ר"א אזולאי (בחסד לאברהם עין הקורא יז): "הקושיות הם קליפות והמשנה היא פנימיות ביותר שצריך לפרשה כי סתומה", וכן:"כי הקושיות הם מסוד הקליפות ומגיע מעוונות וכאשר יראה קושיות יבין כי הם קליפות וישוב בתשובה", (שם כח'). לא נראה כי הקושיות הם "כח מאגי וחיצוני", או "מצב נפשי שאחרי החטא". הם פשוט החלק הרע והקשה שבלימוד. (ידוע שהמקובלים והזוהר התקיפו קשות ומרות את הפלפול והלימוד והקושיות וכו' והיה דומה בעיניהם כלענה). ראה גם מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 483) המפרש את המשפט "נצוץ של קדושה שנפל ביד הקליפות", דהיינו מעשה שנעשה שלא לשמה שהוא מצוה בצורה גרועה, וזה הכוונה שהחצונים נתפסים בתפלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2009 23:54 |
|
| |
דינו,
הצדק עמך. אבל אתה עוסק במושג ה'קליפה' הקוסמולגי, ואני כל היגד קבלי מפנה אל עבר האדם. [אני מודה שגם ככזה היו לי שם כמה אי דיוקים, התמקדתי יותר בחויה, ולא במושג]
אני אבל כיוונתי להסבר ה'בחינה' הפרסונאלית של הקליפה, כלומר, מהו מצבו של הנתון בקליפה? כיצד אדם יכול להכנס לקליפה?
המצב הנפשי של הנתון בקושיא, דומה לזה הנתון בחטא, ובקבלה האלילית המושג מתואר כהשתלטות חיצונית, בעזרת דימויים מאגיים, ובקבלה המתונה יותר, [נניח שישנה כזו אבחנה] המושג מתואר, כמצב נפשי פנימי.
אגב, כמו שרמזתי בהודעתי הקודמת, אני נוטה לראות בקבלה היגדים פסיכולוגיים, ניסיון להתוות ל'אדם' דרך להיחלץ ממצבי נפש מסויימים, לאבחן אותם, ולתאר אותם, אני חושב, שפרשנות שתצעד בכיוון הזה, איכשהו מצליחה להפשיר את הקרח האלילי מעל הקבלה, וגם לא חוטאת באופן בולט לאמת. [אני חושב שיש בגישה זו שוני מהגישה המנסה לאחד בין הפילו' לקבלה, למרבה האירוניה, אני חושב שהגישה של 'קבלה לעם' ושל ברג היא הקרובה ביותר לאמת, אבל כמובן שצריך לערוך עידון, ולנתץ את האלילים המצויים בה]
|
|
|
|
|
