הרמבם כעמוד האמונה

כאיש מאמין,וכמי שנתקל לעיתים קרובות בציבור חילוני חושב,ופתוח השואל שאלות רציניות,ומחפש דרכים להתחבר.

אני מוצא שהתפיסות העממיות הקלאסיות נעדרות חיבור יציב למציאות.
כל זה אולי טוב(בדיעבד) למי שינק אמונה עם חלב אימו,אך לאנשים שבאים מן החוץ,כשיש להם ידע רחב בפלוסופיה שם לא תמיד זה עובד...

לכן ראוי לנו לשוב אל הרמבם,אל המורה הגדול בהיסטוריה,שכפי שכבר הוכח בודאות שאין ויכוח אמיתי בין הרמבם לחכמי הקבלה.

ומשום מה נזנחו כתביו המופלאים של רבינו.
כיצד לדעתכם ניתן להשיב עטרה ליושנה,ואת הרמבם לתוכנית הלימודים הקלאסית.

כדאי לציין שאצל הבנות(החרדיות)המצב קצת יותר טוב.
מה דעתכם?

הטרוד

ההנחות המוקדמות שלך צריכות לי עיון.כפי שציינו בן יוסף ומיימוני.

עכ"פ ברור שצריך ללמוד את שיטת הרמב"ם בצורה מסודרת ומפי תלמידי חכמים.עיון קל בפורום הזה יראה לך לאיזו "אמונה" אנשים הגיעו עם לימוד עצמי בכתבי הרמב"ם.(השם ירחם)לכן צריך לזה הנחיה מתלמידי חכמים.ו"אל בינתך אל תישען" (ונראה שמפני זה מנע הרב שך זצ"ל מלעיין בכתביו כפי ששמעתי בזמנו) מה גם שמלכתחילה ספר המורה נבוכים נכתב בצורה מעורפלת.כדי למנוע את ההבנה בו ממי שאינם ראויים והמכשול גדול שם בטעות ההבנה.

מאז נתפרסמו דברי הרמב"ם לא פסקה מחלוקת נגדו בענייני האמונה כפי שהבינם הוא.וכן לאורך הדורות התחבטו רבים ליישב את דבריו.או לדחותם.בפרט אחרי פרסום ספר הזוהר ועיקרי האמונה המבוארים בו.

הרמב"ם כמו הרס"ג והרלב"ג וסיעתם מייצגים את השיטה המקרבת דברים אל השכל עד למיצוי מלא של ההסברים כדי לקרבם אל השכל.

לעומתם היו מאז ומעולם סיעה אחרת שפירשה את האמונה במה שמכונה היום "מטאפיסיקה" ונתנה הסבר מיסטיים או מנוגדים לשכל המדעי הידוע.למאמרי חז"ל ולפסוקי המקרא.

כיום ביהדות המסורתית בהשפעת חכמת הקבלה והחסידות נותרו דברי הרמב"ם וסיעתו בענייני האמונה מנת חלקם של חוקרים ומשכילים.ומעט מן בני התורה עוסקים בהם.(באופן יחסי)

לעומת זה אם כבר נחפוץ לקדם לימוד עיוני בתכני האמונה חושבני שדברי הגר"א שהמליץ ללמוד את ספר הכוזרי.ראויים לאימוץ כשיטה.מפני שכפי הבנתי הדלה ספר הכוזרי תומך יתידותיו במסורת המקובלת יותר מאשר בעיון השכלי .אם כי הוא עוסק גם בדיונים פילוסופיים.

כפי הנראה ספר הכוזרי זכה להכרה (על פי רוב )משתי הסיעות הנ"ל.ולפיכך מן היושר להעדיפו כמורה דרך באמונה לפחות כעדיפות ראשונה בתחילת העיון.בהיותו ספר מוסכם על כולם.

תודה על ההתיחסות.
אין ספק שהרבה מהנתונים שהיו בפני הרמב"ם השתנו.
כמו כן אין ספק שהרמב"ם לא השתמש בטרימנולוגיה קבלית.
ואין ספק, שהרמב"ם היה מחובר לגמרי למציאות זמנו.
והתייחס אליה, לא התעלם ממנה.
לעומת זאת החינוך שלנו מתעלם לחלוטין מהמציאות.
עלינו ללמוד מהרמב"ם את העיקרון.
השכל הוא השופט. ועקרי היהדות עומדים במבחן השכל האנושי.
2. ההוכחה בגדול היא שגדול המקובלים האחרון הלשם שבו ואחלמה מתייחס לדברי הרמב"ם אפילו במורה כמקור לבאר דברים בקבלה.

הטרוד

הלש"ם מתייחס רק לגבי אמיתת עצמותו יתעלה-לא לעניין שמעבר לכך.ראה לשונו בהקדמו"ש.
גם רבי אברהם אבולעפיה מצא במו"נ שורש לחכמת הקבלה.וכן הרמ"א בספר תורת העולה.ועוד כמה מן החכמים.

בעניין זה כדאי לשמוע לחכמי דורנו הצדיקים.ולא לעיין ללא הדרכה מתאימה.החקירה באמונה היא מסוכנת ביותר.וכל קושיא שלא באה על פתרונה יכולה להיות טריגר להקלת עול תורה ומצוות ברגעי משבר ונפילה.

הנכון הוא ליטול הדרכה מהצדיקים ולא לנהוג בעניין חמור כזה ללא הכוונה מיראי השם הידועים לרבים.

להבהיר את דברי:
כוונתי לפי הסדר:
אגרת תימן
הקדמות למשנה
מאמר קדוש השם
הלכות תלמוד תורה.
הלשם בתחילת ספר הכללים עיין שם.
לא עלה בדעתי להמליץ על לימוד מורה הנבוכים למי שלא מלאו לו ארבעים, ולמי שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים.
הכוונה לערכי היהדות כפי שהם מוסברים על ידי הרמב"ם.
לא לתפיסות הפילוסופיות, אלא לקריאה היהודית.

לגבי הרמב"ם והקבלה ראה שער הגלגולים הקדמה לא כמדומה.

יש פרטים רבים בדבריך לעיל שראויים לתשומת לב והתבוננות.

אם רצונך ועסקך בקירוב רחוקים-עצתי לך .סע אל אחד מגדולי הדור או לאחד מהעוסקים בנושא "קירוב רחוקים" וכיוצ"ב וטול מהם עצה.כמו שציוו חז"ל ליטול עיצה מן הזקנים.

הטרוד,

שמעת? הבנת למה אי אפשר ללמד רמב"ם? אי אפשר להכריח, הם לא רוצים! "ואל בינתך אל תישען"

במיוחד שאחרי שהם נוכחים בדברי מי שכן לומד רמב"ם, והמסקנות אליהם הם מגיעים, שהשם ירחם! אפילו הרב קאפח אינו מספק אותם, גם הוא נשמתו בגן עדן שהשם ירחם עליו.

ולגופו של עניין, רק מעטים מתעוררים לתשובה מאהבה, רק מי שחשב על הדברים עליהם מדבר הרמב"ם יבין אותם. לעקרונות של הרמב"ם מגיעים אחרי לימוד יסודי ומעמיק, דרך ארוכה ומייגעת.
אין להם זמן לזה, המשיח אוטוטו מגיע, הם לומדים הכל בדרך הקצרה, כולם רוצים להגיע לגן עדן על בטוח.

והדבר המזעזע ביותר הוא שלוקחים את ה"מורה" של הרמב"ם ומוצאים בו מקור לביאור הקבלה – הרמב"ם בטח מתהפך בקברו לשמע דברים אלו. שהשם ירחם!




תוקן על ידי - איקה - 08/02/2004 2:48:32

הטרוד

יש כאלו שלמדו רמב"ם כפי שכלם האישי והגיעו למסקנות מאד משעשעות

לדוגמא : חז"ל האמינו בעבודה זרה.(ח"ו)

אל תלך בדרך איתם.ואל בינתך אל תישען.

הרב קאפח מתגלגל בקברו על העוול שעושים בשמו.כל אלו שהוציאו דבריו מהקשרם.

תהיי עניינית ואל תתמקדי בחסרונותי (לדעתך) כטיעון נגד התוכן של הדברים שלי.

בעוד אני ממליץ לאדון הטרוד לפנות אל הצדיקים ולשאול בעצתם.את מסיטה את הנושא להתקפה נגדי.ומנסה (ללא הצלחה יש להודות) להשתמש בציטוטים כדי לאשש איזה תיאוריה שבנית במוחך .שלצערך הרב אף אחד מגדולי ישראל לא מסכים עם טיעונייך.אבל מה? לך זה לא משנה.את גדול הדור.! את היחידה שמבינה את הרמב"ם.ואינך עוצרת לרגע לשאול את עצמך. "האם אני טועה? איך ייתכן שכל גדולי ישראל לא הולכים בדרכי? אין לך אפילו הוה אמינא כזאת.

כיצד אפשר לא להיות מבודח מול תפיסת עולם כזו.שעוד מתיימרת להיות מייצגת היהדות העילאית. על זה אמרו "חוכא ואטוללה" (מזכיר קצת אייטולה-בעצם גם הרמב"מיסט הפרטי שלך.וגם האייטולה-לא מתחשבים באחרים הגדולים מהם.שניהם גדולי הדור)

טרוד היקר ברוך הבא

השאלה ששאלת, שאלה גדולה היא, אך היא שאלה המסתעפת משאלה גדולה עוד יותר. למה אין משנתם של בני תורה בנושאי השקפה מסודרת ומנומקת כפי שהם משתדלים בסדרים שבחרו ללומדם בכובד ראש - נשים נזיקין, ועם השנים מסתעפים לשאר סדרים?

איך רב ומורה הוראה, או ראש ישיבה, יכול להיות כזה המעיד על עצמו שלא התעסק ביסודות ההשקפה מעולם?

עם הזמן, ועם מכשולות הוגי ההשקפה, והתקופות השונות שהיו קשים על בני התורה, כתקופת ההשכלה, החרדה מענייני השקפה גברה, עד שכל איסור שתטיל על לימוד נושאים אלו, יודו לך מקרב לב. ומכאן גם שתנ"ך אינו ספר מומלץ ללימוד, עקב הקודיות שהוא מעורר.

אחרי שהציבור יבין את ערך הבנת היסודות עליהם הוא מרבה לפטפט השכם והערב, "יראת שמיים", "אהבת ד'", אמונה ו"אמונה פשוטה", אז אכן יהיה לתימה אם יעזבו את משנתו של הרמב"ם או כל הוגה נכבד אחר, כמו גם ספר העיקרים וכיו"ב.

בינתיים אנשים מפחדים לדון ביסודות מתוך פחד קיומי. אמר לי פעם אדם כנה: אני משער לאן אגיע ולכן איני מעוניין לחקור!

יהוסף היקר

בוקר טוב

רציתי להעיר ששיטת עולם התורה שלא לחקור ביסודות האמונה מעוגנת גם היא במה שהעלו מגדולי ההוגים עצמם.ראה למשל בספר הברית מה שהאריך בזה.והוכיח שם שאין לנו לחקור בשכל האנושי.ושכן דעת התורה.ולאור קו המחשבה שהוא מייצג שם הלכו רבים מגדולי ישראל.אחר שהניחו כנתון כי כל דבר שכלי מתהפך מצד לצד כלהט החרב המתהפכת.ועל כל הוכחה אפשר למצוא או שנמצאת או שתימצא פירכה.הכל כפי חריפות המעיין.לכן סמכו על המסורת המקובלת איש מפי איש.

ככלל צריך לדעת ולהאמין שרבותינו ואבותינו לא יימנעו הטוב מאיתנו.ואם כך העלו בעיונם שטוב לנו לא לעסוק בחקירות בהמון.יאות לנו לשמוע בקולם לכל אשר יאמרו כהוא זה.

השכל הוא עץ הדעת והמסורת היא עץ החיים

מוטי היקר

אם מבחינת ציטוטים אין סוף.
אין הוראת גדולים חד משמעית שלא לעסוק בהבנה מעמיקה, ואין הוראה חד משמעית שמי אומר זאת הוא גדול.

איני חושב שהשכל הוא הפךפך, האמונה עוד יותר הפכפכית, ואם מצד הסימוכין על אבותינו, מי יערב לנו שלא עשו אותו שיקול, והכל התחיל מתקופה עניה שם אור המחשבה הוקלשה?

עכ"פ אם יסודות האמונה אינם נבחנים על ידשי השכל, או האימון בגדולים המוקדמים, אז נצא קרחים מכאן ומכאן.

כ"ט

מוטי

אני בטוח שעצותיך לטרוד יוצאות מלב טהור גדוש באהבת ה'.

אבל חוששני שאם אנו חפצים בהבנת דברי הרמב"ם, במיוחד בספרו מורה נבוכים, כדאי לך לשמוע דווקא לאיקה.

איני אומר שהיא תמיד צודקת, אבל היא עושה מאמץ כן להבין מה הרמב"ם רוצה לומר - ולא איך לפרש אותו כדי שיהלום שיטות מחשבה שונות לגמרי משלו.

איני מכיר את הלש"ם, ולא באתי בסודות הקבלה, אך אני יודע שנעשו נסיונות - מגוחכים, במקרה הטוב - להתאים את דברי הרמב"ם לקבלה.

אותו אבולעפיה שהזכרת, אכן השתמש בדברי הרמב"ם ובנה עליהם מגדלים גבוהים של שיטה מיסטית-נבואית. לשיטתו היתה השפעה רבה על התפתחות הקבלה, לאחר שנשכח בעם ישראל שהרשב"א יצא נגדו והרחיק את דעותיו מלבוא בקהל.

כמו כן, אבולעפיה לא עסק בקבלה התיאורגית, ועד כמה שזכור לי, לא האמין בעשר ספירות וכיו"ב. הסיבה שרואים בו מקובל היא בשל שיטתו להגיע לאקסטזה, לחוויה מיסטית שראה בה המשך לנבואה (וכנראה אף ראה את עצמו כנביא).

עיין נא בספריו של אידל, ותראה כיצד אבולעפיה פירש את הרמב"ם מחדש, והדברים ראויים לאשכול בפני עצמו.

***

הטרוד

עצתו של מוטי לשאול בעצת החכמים היא נאה וטובה.

אמנם, גם בפורום הזה תוכל למצוא חכמים ותלמידי חכמים, כפי שיש כאן גם כאלו שאינם כאלו... ותצטרך לבחור בין המוץ לבין הבר.

על כל פנים, בוודאי כדאי להפריד בין מה שכתב הרמב"ם בתחום הפילוסופיה לבין מה שמייחסים לו.

וכפי שכתבת בעצמך, מה שניתן ללמוד בדורנו מהרמב"ם אינו הפילוסופיה שלו בחלק האריסטוטלי שלה, אלא את הדרך שלו להשתמש בידע המדעי של זמנו, ה"מציאות" כפי שקראת לה (אם הבנתיך).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני
בוקר טוב לך

כמה נקודות להבהרה

1-ליבי אינו טהור וגדוש באהבת ה (צר לי לאכזב)
2-אי אפשר לשמוע למי שבעיונו העלה הטלת דופי בחכמי הש"ס.בסרכי עבודה זרה ח"ו.ומתעקש על כך בכל מאודו.משהו רקוב שם ביסודות העיון.או הנפש.איך שתרצה.
3-אני מודע לנסיונות עיוות לדברי הרמב"ם משני הכיוונים.בין המכנים עצמם מקובלים.ובין המכנים עצמם חסידי הרמב"ם אם תרצה.
4-גם אני לא באתי בסודות הקבלה.(לא נראה לי שאחד שבאמת השיג משהו מזה.יעסוק לו באינטרנט ואכמ"ל)
5-לגבי הרב אבולעפיה עיינתי קצת במה שכתבו גם כאן בפורום וגם בפורומים אחרים.וציינו מכמה חכמים שהביאו את דבריו ולא חששו לחרם.נראה באמת שהחרם בטל לו מפני כמה סיבות.

6-הרב אבולעפיה כן האמין בעשר ספירות לפי מה שיצא לי לעיין במעט בכתביו השונים.אם כי תלה אשמה מסויימת בכמה מקובלים שלא הבינו כראוי לפי דעתו בעניין הספירות
7-יצא לי לקרוא את ספרו של אידל "החויה המיסטית" ולעניות דעתי טעה שם בכמה פרטים.
8-אשמח לשמוע עוד על אותו חכם וללמוד ממי שיש לו ידע אמיתי בנדון.אשכול אכן יעזור לכך.

9-דבריך לגבי החלוקה שבדברי הרמב"ם תואמים לדעת הרב קאפח זצ"ל בהערותיו למורה.


ליהוסף היקר-

לא קשה לדעת מי הם גדולי הדור באמת.אפשר ללכת לכל עוסקי התורה וראשיהם ולשאול את דעתם.ותמצא שישנה הסכמה די רחבה בנדון.אלא מאי? שהידיעה מיהם "גדולי ישראל" היא ידיעה מחייבת מאין כמותה...וכאן טמון הקושי האמיתי.

גם אינני אנני טוען חד משמעית בעניין החקירות.אלא שאמרתי שלהמון זוהי ההוראה.וכל אחד עליו לשאול את רבו מה יעשה ומהי ההדרכה הראויה.

קושייתך "מי יערב לנו"..אינה מובנית לי.אם נמשיך בשאלות כאלו מי אמר? מי יערב לנו? וכאלו...נגיע לכפירה ללא ספק.זוהי גופא מה שבאה המסורת למנוע.סמוך על הצדיקים שלא יטעוך ויוליכוך בחסד וברחמים כאב הנושא את בנו החביב עליו.וימנעו ממך כל מכשול ולא ימנעו ממך כל דבר טוב ומועיל.מפיהם אנו חיים ועליהם אנו סומכים.ואין להרהר אחר רבותינו.קצת הכרה בגדולת חכמינו הראשונים והאחרונים תועיל בעניין זה הרבה מאד.

הנוטה מדברי גדולי דורינו יותר יש לו לחשוש ממי שהולך אחריהם בעינים עצומות.