| נשלח ב-25/2/2004 18:41 |
 |
| |
וטו, מיימוני, יהוסף, לינקי וכל המסדרים כאן (איפה בן-יוסף?):
אלפי תודות. איני יודע אם אתם שמים לב לדבר הגדול שאתם עושים למי שפורום זה לא עבורו עוד משחק פריסל אלא בית מדרש ללימוד רציני וכאן - הכי רציני בתחום היהדות 'והגלילות'.
אני מציע לפתוח ישיבת עכ"ח (שומע סיינפלד, מישהו הציע כבר אתמול באחד האשכולות) ובעזרת הלינקים ניתן ממש לחזור לימי יצירת הגמרא ולברר סוגיות עד תומן או לפחות עד תום יכולת הלומדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 19:55 |
|
| |
ווטו 
בוגי,אני פה.(הודעתי כבר ש"השתדרגתי"לדרגה של באבא)
אני מעתיק לפה הודעה של "מרכא כפולה"
בנושא גישתו של רבי נחמן מברסלב לחומרות.
"אם כבר מדברים על חומרות הנה כמה פנינים מדברי רבי נחמן ותלמידיו בענין חומרות. ושימו לב שהחומרות היתרות שמדובר עליהם כאן הן חומרות יתירות של מצב ההלכה לפני כ-200 שנה !!! תארו לעצמכם איך ניתן לכנות את מצב החומרוצת שאנו נוהגים לפיהן היום, בפסח, ובכל ימות השנה.
(1) ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן מד
ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח): "וחי בהם", 'ולא שימות בהם', (יומא פה:) כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחרה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחרות שלהם (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חמרא כלל):
(4) לקוטי תפילות חלק שני - תפילה נא
וזכני לילך ולהתנהג בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות של העולם כלל, ולא אדקדק יותר מדאי בחומרות יתרות (שקורין איבר טראכטין) שאינם כרצונך, ולא אחשוב מחשבות יתרות.
(7-8) ספר משיבת נפש אות - קיא
מי שנופל מחמת רבוי המשפט והדין והחומרות יתרות והמרות שחרות שמכביד על עצמו, זה בחינת קלפת עשו שיצא מיצחק שמדתו דין ומשפט, ועל כן שאל את אביו האיך מעשרין תבן ומלח, חומרות יתרות הנ"ל, כי חומרות יתרות הם גם כן פגם גדול לפעמים וכמבאר במקום אחר
(10) ספר שיחות מוהר"ן אות - רלה
כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר, כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג.) ולא נתנה התורה למלאכי השרת (ברכות כה:) וכו'. ואמר אז: שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת, שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החומרות והדקדוקים (תכב), וכעין שמצינו בגמרא (שבת קיח:): 'אביך במאי זהיר טפי' וכו'. ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחומרות של שגעון ושטות ומרה שחורות, רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החומרות. אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל. והלואי שנזכה לקים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות:
וגם בענין החומרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות. והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חומרה בפסח איך להתנהג. ואז התלוצץ ממנו מאד. והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חומרות יתרות מאד מאד. ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין. ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמר היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח. ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. אבל במקום שהוא זכרונו לברכה היה יושב לא היה שום מעין כזה, והיה בדעתו לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחומרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים. אבל עכשו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות, אפלו בפסח"
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=380349
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 20:26 |
|
| |
תשובה מענינת של רבי משה ב"ר יוסף טיראני
בעל שו"ת מבי"ט(ח"ג ס"ח):
"ראינו אנשים חכמים וידועים וכשרים אשר הם נפרשים ממנו ממאכלינו וממשתינו וכליהם מכלים
שונים ועושים במה לעצמם ובסעודה של מצווה אינם רוצים להזדמן אפילו לקרוביהם,מבשרם לא יאכלו
ואחר כל ירוק ידרשו,ואין אוכלים מבהמה שהורו בה חכמים להתיר.ויש בזה חילול התורה בפני האומות כי חושבים אותנו כשתי תורות.על כן יצאתי לפניהם לשחר פניהם אל יהיו חסידים ודי להם מה שאסרה תורה ומפני שהיה נמשך מחומרות אלו מחלוקת בסעודות של מצווה ובין איש ואשתו"
יסוד ומקור הדברים בתלמוד הירושלמי(ברכות פ"ב ה"ט):"כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ת"ח עושה ותבוא עליו ברכה.א"ר זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין"
(לקחתי את הקטע הנ"ל מתוך מאמר של הרב משה צוריאל שמופיע בחוברת מאורות הירושלמי חלק א)
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 25/02/2004 20:28:33
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 21:46 |
|
| |
.
האם כל החמרה היא בהכרח שלילית?
שמא יש גם החמרות שיש בהן צד של חיוב?
אם אינני טועה, רבנו בחיי אבן פקודא מדבר אודות מי שבשלבים מתקדמים שלו, מגיע לשלב שבו החמרות, גדרות וסייגים הם ראויים ומתאימים - מישהו זוכר היכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 22:25 |
|
| |
מואדיב
בתחילת שער האהבה הוא כותב על כך שהחסיד מרוב אהבתו מתאונן על כך שיש רק תרי"ג מצוות . אבל נראה שמדובר במשהו שונה מסתם החמרה .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 22:54 |
|
| |
מואדיב ומציץ
איני רואה שום סתירה.
ייתכן שאכן דברי רבי נחמן והמביט מכוונים נגד שיטת חובת הלבבות ודכוותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 09:03 |
|
| |
.
אריה שאג:
ודאי וודאי שאין סתירה, משום שתמיד אוכל להעמיד את דברי רבי נחמן אודות ההחמרות שאינן במקומן, לעומת החמרות אחרות שהן במקומן.
והחמרה זהה יכולה להיות במקומה אצל אדם אחד, ואצל אדם אחר - מחזי כיוהרה, ואת זאת אני אומר למרות שלעתים שרוכי נעלי שחורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 10:41 |
|
| |
עוד גישה(לדעתי,גישה מאוד מרשימה)ביחס לחומרות מצאתי בירושלמי(ברכות פ"א ה"א):
"דתני סכין אלוונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. תני אמר ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חברי"
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 12:00 |
|
| |
ראו את ההעתעסקות במשיב הרוח ומוריד ה"גא"שעם או ה"גע"שם! למה לא להשאיר את הנושא פתוח? אני לא מתכוין כאימרת קלי הדעת שבירושלים האומרים: 'כשאגיע לשמים וירביצו לי על דבר זה אני יודע שאני כבר במצב טוב'! אבל דוקא ירביצו על השקעת האנרגיה בהחמרה לא רלוונטית (חוץ מאם מישהו יבוא ויוכיח שצורת האמירה כאתנחתה חזקה או חלשה היא הטובה יותר, אבל עד אז תנו לדתיים לחיות!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 19:46 |
|
| |
מואדיב and מיימוני,
You are correct that we cannot paint all instances of החמרה with the same brush. I would also argue that the concept of החמרה is a very Jewish traditional approach. The idea of עשה משמרת למשמרתי and גדרים וסייגים was developed by חז"ל , and essentially isn't that different from our own version, except that they were earlier in the process, so that their גדרים וסייגים became later the basis on which more גדרים וסייגים were added.
The very development of הלכה is at its core a process of החמרה. Rarely do we see the נושאי כלים of the שולחן ערוך being more lenient than the שולחן ערוך itself (except maybe in areas where the שולחן ערוך shows clear Kabbalistic influences on the Halacha). For example: I still remember when I learned the טרוקענע סעיף שולחן ערוך of מותר לסחוט לימוניש בשבת , how I was disappointed to find out that the נושאי כלים are not so unanimous on this Halacha (it must have been during the hot summer season, when fresh lemonade is a real treat). Each new generation of Poskim added their own set of חומרות to the process. The same is in the area of מנהג. When we look at the development of מנהגים, we rarely find the origins on how a קולא injected itself into Jewish custom; mostly it's the other way around.
What is however unique to our own generation is the globalization (sorry, for lack of another benign term) of Judaism. What Halachic stringencies were once the domain of one or several communities, are now, due to postwar demographic changes and modern communications, the domain of all. What a Polish Rebbe or a Litvishe Godel did in his own backyard had little bearing on how an Hungarian Jew conducted his religious affairs. In all likelihood, he probably had no knowledge of it, and even if he did, it had little influence on his religious conduct.
The drivers for change can be attributed to manifold developments; the new universal melting pot, where Sphardic, Polish, Litvish, and Hungarian Jews live side by side, and are competing for religious hegemony; the proliferation of books about the most unique and rare Jewish or Chasidic customs, and the ability to read these books by all ages, genders, and classes. Then there is also the limited involvements in daily religious life of contemporary figures of authority, due to the politicization of the Charedi leadership, so a typical Chasidish or Litvish Jew who wants to find out about a particular custom, must consult what others, in previous generations or in other circles, did in this situation. There are other components to the phenomenon as well, but it appears that the general Jewish נטייה to החמרה is not new to our generation; it only came more into focus for a variety of reasons.
תוקן על ידי - אריה_שאג - 26/02/2004 19:52:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 21:29 |
|
| |
מיימוני,
ההחמרה הראויה היא העקרונית. כל היהדות כולה הינה בעצם החמרה אחת גדולה שמהותה כדברי רוני_גרין היא: "קידוש מערכת חיצונית [קריאה בשם השם וקבלת תורתו] חיובית לתקן את כל המערכות השליליות אליהן נקשר האדם. מטרתה כלשון החזו"א היא: "לבכר את הרגש המוסרי על פני הרגש התאווני ולא להזניח את החיים על מהלכם הטבעי".
אך במקרה שהאדם מבין שהתאווני [כאשר המוסרי מבכרו] ראוי ומתאים, הרי כך הם החיים הנכונים את האלוקים והמחמיר חוטא הוא.
אך ככל שלא מתעמקים לדעת מהי נקודת ההחמרה הראויה העקרונית, נוטים להחמיר כסומא בארובה כמו שהעיר ארי"ש וחושבים שכך קיימו את רצון השם ולא חשים באשמה שהרי כביכול לא נהנו מתאוות הסגפנות.
אין בדבריי חידוש על שנכתב בעניין, אלא הבהרת ההחמרה הראויה שהיא ההתעמקות בהבנת מה מתאים לאדם ומה לא והסברת הנטייה עליה העיר ארי"ש, שמאחר ויש עיקרון של החמרה עקרונית ביהדות, הוא מועבר טבעית להחמרה מעשית. אך בסוף החמרה זו חומרא המביאה לידי קולא לנוכלות אינטלקטואלית והרגל לסלף האמת כדי להצדיק את ה"מקובל" והחינוך המעניק מפלצתיות מסטית למערכת המצוות!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 22:17 |
|
| |
חברים,
לאחרונה דיברתי עם חוקר הלכה ידוע, והוא אמר לי (ואני מסכים) כי בהחמרה יש מימד של דתיות עמוקה. בדרך כלל מחפשים דתיות עמוקה בחוויות ספיריטואליות וכו', ואילו את ההלכה, ובמיוחד את ההחמרה, דנים כמשהו טכני. זה לא נכון. החמרה כאתוס כולל, מעצב אישיות, מעצב דתיות עמוקה מסוג אחר, כמעט שהייתי אומר סוג אחר של חווייה דתית.
קצת קשה לנסח את זה, אבל מי שמכיר מחמירים מן הסוג הרציני בוודאי יודע על מה אני מדבר.
אכן, כמו כל דבר טוב, זה לא מתאים לכל אחד (גם לי אישית לא כל כך), ובוודאי לא כאתוס של חברה שלמה. זה גם בא על חשבון עניינים אחרים וכו'. לכן אל תראוני שאני "שחרחר", ואינני מצדד בהחמרה. אבל ראוי לומר את הדברים הנ"ל להשלמת התמונה.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2004 22:34 |
|
| |
איד"ג ,
בכלל דבריך דבריי בהודעה הקודמת!
אך אעיר לאור הודעתי, כי כאשר זה "בא על חשבון דברים אחרים" הרי זה ממילא סותר לעיקרון ההחמרה שהוא החמרה לחיים ישרים ולא לסיגוף של החמרה לשם החמרה. בסוף הדרך אמור האדם להגיע למצב שהחיים המוסריים הם המהנים ביותר והקלים עליו ביותר ותימחה מהם שם ההחמרה וכדברי הרש"ר שהעוה"ב ראשיתו בעוה"ז!
|
|
|
|
|
