שומו שמיים - ילד ללא אב ואם

אני מניח שהעובדות נכונות, אתמול רק תפסתי מה בעצם שמעתי פה ושם באקראי.

החוק הרווח הוא - אשה יכולה להכניס עצמה להריון, ע"י תרומה ללא שהיא נשואה לאיש התורם. הדיונים סביב הנושא דנים לרוב אם אשה יכולה לגדל ילד לבדה, באם האשה נמצאית כשירה לכך, כגון שיש לה בריאות הנפש והממון, והילד לא יהיה נע ונד בין מטפלות מעבר לנורמה, הרי היא כשירה לקבל אישור לביצוע ילודה שכזו.

על כך - שומו שמיים!

מה עם הילד. קודם כל המבנה המציאותי הוא שילד גודל עם אב ואם, ואין חולק שאם לבד אינו כאב ואם, והרי שכבר מבחינה מציאותית אובייקטיבית הילד נולד להורות בעלת מום.
אך נניח לרגע שאנו מסכימים עם מעוותי המציאות, הם יטענו "מי אמר לך?" וכי אין אבות מושחתים? וכי אדם אחד אינו יכול להעניק מה ששניים מעניקים?
נניח....

אך מה עם ההיבט החברתי?
הילד גודל וכבר בגיל שנתיים או שלוש הוא קולט שלילד רגיל יש אב ואם ולו אין. אין ספק שהוא מפרש זאת כחסרון וכל בעלי ההסברה לא יוכלו להטעים את האחד כשניים, ודאי שלא בעיניו של ילד.

איך יתכן כדבר הזה? זו מדינה סוציאלית? זו מדינה של משפט ויושר - התואר ההולם למעשה כזה הוא אנוכיות מושחתת שביסודו רשע מעוות.

ההיבט התורני

וכי נשאל או נישאל, היכן נוכל לראות את התנגדותה של התורה בעניין?

לא מיבעיא שאם אנו מבינים כי רעת הילד ברורה, שאז כל הוראות ההימנע מאונאה וציעור הזולת כוללים עניין זה, גם עצם המעשה אינו מתאים לרוח התורה.

התורה מלמדת אותנו לשמור על המבנה המציאותי המקורי והטבעי. "את חוקותי תשמרו" מבטא את השמירה על הסדר הטבעי והמסודר של הבריאה.

הדוגמאות הקלאסיות לשמירת הטבע וסדריו הן איסורי כלאי בגדים, צומח וחי. התורה מצפה שנכבד את סדר הצמיחה, את התאמת הזיווג - בהמתך לא תרביע כלאיים, ואף את שיוכם זה לזה בעבודה עלינו לשמור באופן מסודר, ולא לאלץ קשרים שהתאמתם בבריאה נמנעת.

סדר הבריאה על פי הטבע הטכני, ולמסכימים הרי שגם על פי טבע הנפש, שהאדם נולד וחי תחת אב ואם. ומכאן ממילא שהגעה לידי מצב של חד הורות נוגדת לטבעו המתוקן יותר של העולם.

כבר בפרשה הראשונה נוקטת התורה כדבר פשוט שאדם חי עם אב ואם. האדם אינו כבעלי החיים אשר רמת התפתחותם היא "רמת בר", להם אכן אין אב ואם, האדם הוא יצור "לומד" ובהתאם לכך נזקק למבנה משפחה התומכת ומגדלת. התורה רואה את הנישואין כהמשך תחליפי לאותה מסגרת שייכות של אב ואם. כך נאמר בבראשית - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו... והיו לבשר אחד".

אני עדיין מתקשה לעכל שאכן במדינה שאינה נחשבת לרעה בחוקיה, מאפשרים בתנאים כל כך קלים להביא לידי אבסורד קשה כל כך.

האכן לא קמו ארגונים נגד תופעה זו?
איך אפשר שלא לאבד את האימון במערכת כאשר היא כזו נפשעת...

שוב, ייתכן וחסרים לי נתונים עובדתיים אשמח על תיקון והוספת פרטים.

ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו... כי מחכים אנחנו לך... מתי...?

תוקן על ידי - יהוסף - 01/03/2004 8:09:12

מואדיב

אף אני מוסיף על דברי שחרית.

החברה המודרנית, הליברלית, נותנת לכך ל-ג-י-ט-י-מ-צ-י-ה.

האם זה אומר שאם חד הורית אינה ראויה להוליד ילדים?

לאידך גיסא - האם חלק נכבד מההורים בעולם, אפילו בציבור החרדי, הינם ראויים להוליד ילדים, לגדל ילדים?

כרגיל, עלינו לברר מה הן הנחות היסוד שלנו.

א. האם זה נושא שיש להתערב בו, או שהנח למציאות להתנהל לפי טבעה. כלומר, מטבע האדם לרצות להעמיד ולדות, וזה אחד האינסטינקטים החזקים ביותר בבריאה.

ב. האם יש להטיל מבחני כושר על הורים, כפי שמטילים על נהגים מתחילים? למען האמת, זה רעיון לא רע בכלל. אלא שהוא בלתי אפשרי ליישום. ואילו היה בן יישום, לא היה צריך אותו.

ג. הווה אומר: אנו זקוקים למערכת חינוכית, שתלמד את ההורים להיות הורים. ולמערכת סיעודית, שתסייע למוגבלים, כגון אלו שלא מצאו זיווג, להקים בית ולהעמיד צאצאים.
וזה יהיה כנראה לאחר שנבנה את קדושית... כלומר, בעידנא דמשיחא (=בימות המשיח). ואין זו בדיחה סתם, מפני שחינוך להורים כיצד לגדל ילדים מקים דור חדש, מתוקן יותר, ותקנת החינוך היא היא ימות המשיח.

ואם מספרים מעשיות מימי קדם, אספר מעשה ברב זילברשטיין (כמובן...).

מעשה בזוג של בעלי תשובה יראי ה' ומלאי כוונות טובות שהגיעו אל הרב להתייעצות לאחר שנולד בנם הראשון.

הם מבקשים, אמרו לו, עצות טובות לחינוך הילדים.

את העבודה החינוכית, אמר להם הרב, היה צריך להתחיל מן הרגע הראשון של ההריון.

או, אם נלך בשיטתו, עוד הרבה קודם. (בסוף הוא נתן להם עצות, אבל לא זה עיקר הסיפור).

כשההורים מתוקנים, יש סיכוי טוב יותר לילדים מתוקנים (אם כי יש השפעה לסביבה ויש בחירה חופשית לכל אדם, ועשו גדל בין שלושה צדיקים ולא יצא משהו משהו).

אולי כדאי לדון בשאלתו של יהוסף במבט מצומצם יותר. מה דין אשה שבאה לפנינו ומבקשת לפתוח בטיפול שיאפשר לה ללדת ילד כאשר היא עדיין רווקה, מפני שחשקה נפשה במשענת לזקנתה? האם מותר או אסור? ומנלן?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


שחרית, את כבר מרחיבה ומסיטה את הנושא מאכיפה להתערבות אקטיבית.

אם הדיון הוא במידת הסיוע שהמדינה תריכה להושיט לאשה לא נשואה להכנס להריון, זו כבר שאלה שונה לגמרי, ויתכן שאני מוצא את עצמי אז מחזיק בדעות יהוסף.

יש הבדל גדול מאד בין סיוע אקטיבי ליצירת מצב חדש, לבין סיוע לילד חי וקיים. סיוע להכנס למצב מכניס אותנו כבר לדיון בחלוקת המשאבים בחברה ובסדרי קדימויות, ואז, אינני חושב שיש קדימות לסיוע לנשים לא נשואות להרות, על פני טיפול רפואי בילדים קיימים.

מואדיב

לא הרי חוקים על תנאים לגבי המבנה המקורי כשינוי המבנה המקורי. אני כן חושב שהיה מן הראוי לקבוע כללים למי מותר להביא ילדים, אך אני מבין גם כי לא אלו היושבים על כסא המרבד בכנסת או בבית משפט ראויים לכך, הנושא אמור לקבל גוונים סובייקטיביים, היות והנתון האובייקטיבי להבאת ילדים קיים, וכל זה רק בזוג, אך אם חד הורית יוצאת ממסגרת תנאי גידול ילד אובייקטיבים, ועל נקל יש לכונן משפט בעניין הזה.

שחרית

מה שבטוח שאותה חברה לא ידעה מראש אם בתה תהא מאושרת. ניתן להניח כי לרוב הילדים זה עלול להביא תסביך זהות והפניית רגשות לדרך חד סטרית. השיקול של החד הורית היא בהכרח אנוכית ככל שיקול ילודה, רק שכאן זה בא על חשבון "המגיע" לילדה.

איך אמר ר' נחמן -
"אי איישר חיילי אבטליניה"

מיימוני

אני רואה "עירוב פרשיות", בהשוואת הנידון להורים בכלל שאולי אינם ראויים להביא ילדים ולגדלם כראוי.

השאלה לגבי כלל ההורים היא שאלה יחסית סובייקטיבית, שכן יש הרבה מאוד הביטים לדרכי חינוך וכו'. מה שאינו כן השאלה כאן היא שאלה על שינוי מהותי בצורה האובייקטיבית של גידולו של ילד.

אתם באמת חושבים כפי שאני מבין שאתם חושבים??

יהוסף

אני מוכן להסכים שיש חילוק בין הדברים, ובכל זאת יש גם משותף, דבר יסודי: התאמה או אי התאמה של ההורים לגידול הילד.

בוודאי שאתה צודק בנקודה הבסיסית שאם אם לוקחת על עצמה לגדל ילד לכתחילה בתור משפחה חד הורית, היא עושה משהו חריג. אך כיון שאין מדובר באם אחת, אני סבור שיש כאן - פעם נוספת בהיסטוריה - שינוי של מבנה התא המשפחתי.

התא המשפחתי בימי המקרא כלל את המשפחה המורחבת, שהיתה נתונה למרותו של אבי המשפחה. את התפקיד ירש בדרך כלל הבן הבכור.

עם התערערות התא המשפחתי בעקבות המודרניזציה, והעיור, והגירת עובדים, וכן בשלב מאוחר הפחתת הילודה, התא המשפחתי החל לכלול אב ואם וילד אחד או מספר קטן של ילדים.

ועתה, יש שינוי נוסף. התא המשפחתי לא בטל, אבל לצידו צצו שני תאים משפחתיים חדשים. ראשית, האם החד הורית, שמולידה ילד לבדה. שים לב כי במקרים רבים הילד אינו יודע בכלל מי אביו. זה לא ילד שהתייתם. זה ילד שנולד למצב של יתמות מאב. הוא לעולם לא יכיר את אביו. מבחינות רבות, אביו אינו קיים בתודעתו.

ושנית, יש הורים חד מיניים שמנסים להוליד. איך יגדל ילד אצל אבא ואבא או אמא ואמא? קשה אפילו לחשוב איך הוא יקרא להם, וזו נקודה משמעותית למדי. כבר בשלב זה אפשר לראות כי השפה שלנו אינה ערוכה לתופעה. יש כאן תופעה אנושית חדשה. (כן, אני מסכים שהיא שלילית).

ואלו ערכים יקבל הילד אינטואיטיבית מעצם המבנה המשפחתי שבו הוא גדל, אצל אם לבדה, או אצל זוג חד מיני?

אולם מה היית עונה בתור רב ל:

א. אשה לא נשואה שאומרת שאינה יכולה ואינה רוצה להתחתן, והיא מבקשת לגדל ילד לבדה.

ב. זוג נשים שרוצות להוליד ילד ולגדל אותו יחד.

מותר או אסור? ומנלן?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

על השאלות הייתי עונה - לא ראוי [אסור], ומפנה להודעה הראשונה - בחלק ההיבט התורני.

.



יהוסף, הבה ננסה להפריד בין הסוגיות השונות:



מי ראוי להיות הורה?
עד היום, רק בספרי מדע בדיוני אנו מוצאים חברות אשר קובעות למי מותר להרות ולמי לא, ולמזלנו כך הוא. אין ספק, כולנו לעתים מצקצקים בלשוננו למשמע מקרים שהאזנים תצלנה לשמעם, אולם אף אחד מאתנו לא היה באמת רוצה למצוא את עצמו נאלץ להוכיח לנציג הרשויות את יכולתו ההורית. ואין התנגדות לרשיון הורות נובעת מכך שהדבר אינו רצוי, אלא שאי אפשר למוסרו בידי בשר ודם, העולם ראה מספיק מהפאשיזם במאה הקודמת.


הסכמה ראשונה:
לא כל הורה הוא טוב, אך המדינה אינה יכולה לקבוע מראש למי יותר להביא ילד לעולם ולמי לא, אלא אם נרצה לדמות לשוודיה, בה המדינה סירסה עשרות שנים "גורמים לא רצויים" , כדי שלא יוכלו להביא ילדים לעולם.




הסכמה שניה:
איננו דנים בילד למשפחה חד הורית שלא מתוך תכנון ראשוני. ברור לכולנו כי לא "נעלים" מן העולם ילד שכבר נולד, ולא משנה באיזו דרך או איך היתה הורתו. הילד החי הוא ישות בפני עצמה.



הסכמה שלישית:
אין משטרת צניעות המשגיחה על חייהן של נשים רווקות ומונעת מהן לפגוש גברים, גם אם השאלה המוסרית שנויה במחלוקת.



הסכמה רביעית:
סיוע אקטיבי לכניסה להריון בידי המדינה הוא דבר המסור בידי המדינה. אם המדינה מליטה להשקיע את משאביה בתחום הרפואה בתחום רפואה מונעת, בתחום רפואת הילדים או בטיפול בקשישים, זו זכותה המלאה של המדינה – ולאזרחים יש זכות לנסות ולהשפיע על החלטה כזו.



כלומר, האם אני מבין נכון כי הויכוח מצטמצם לשאלה האם על המדינה לסייע בידי נשים החיות בגפן להכנס להריון או לא?

כפי שאמרתי לפניכן, שאלה זו שונה מהותית משאר השאלות, ומדובר בדיון שאינני סבור שהוא פשוט וחד משמעי. מצד אחד, ברור לי כי יש מקומות טובים יותר להשקיע את המשאבים המוגבלים של המדינה, ועדיף לטפל בילד החי הזקוק לטיפול, מאשר לסייע בהולדתו של חדש. מנגד, השוויון עליו אמונה מדינה מתקשה להפלות בין אשה נשואה לבין זו שאיננה. למרות זאת, דעתי בסוגיה זו ברורה לחלוטין, ונראה לי כי תואמת לגמרי את דעתו של יהוסף – כאשר אני מדבר בשאלה זו בלבד – סיוע אקטיבי של החברה בהולדתו של ילד לאשה לא נשואה.

מואדיב,
האם חברה צריכה לסייע לזוג להביא לעולם את הילד השנים עשר שלא ולא לסייע לאישה להביא לעולם תינוק אחד?
אני יודעת שהצגתי את זה באופן קצת מניפולטיבי, אבל גם אמירה שעדיף לטפל בילדים קיימים מאשר ליצור חדשים [מהסוג הזה] לוקה לדעתי קצת במניפולטיביות. (-:
זה קשור במה שמיימוני הציג כשאלות היסוד שעלינו לענות עליהן כדי לפסוק פסוקנו בשאלה הזו.
לדעתי חברה צריכה לטפל בילדים קיימים ולעזור למשפחות להביא ילדים לעולם וגם לטפל בזקנים שנמצאים במזדרון של בית החולים, הייתי מוותרת לעומת זאת על העלויות של אחזקת חטיבות שלמות של בנינו החיילים ששומרים על שני קרוואנים של מפירי חוק.

יהוסף,
עצוב לי שכך גזרת את דינה של א' החמודה.
אולי אם היית מכיר אותה היית חש אחרת.
זה מביא אותי לכך, שלפעמים קל להחליט ולהגיב אפריורית ובאופן קטגורי, אבל כשמכירים את אמה של א' שמסיבות אלה ואחרות לא הצליחה להגשים חיי זוגיות והיא כמהה לפרי בטן , אולי חשים אחרת.

ואיך ידעתי אם היא תהיה שמחה?
איך אנחנו יודעים אם ילדינו יהיו שמחים? הלוא זו שאלה רגישה וכאובה וכל ההורים מבינינו מתמודדים אתה תדיר.
זורעים ושותלים, משקים ומעבדים ומייחלים לטוב.
לא כך?

שחרית,

"מפירי החוק" [אם כי גם אני איני מצדיק אותם] עושים זאת בתום לב באמונה שהם נשמעים לחוק עליון ואילו המביאים ילדים ללא תכנון בראש נשמעים לחוק תחתון [אפשר גם קצת פלורליזם כשמגיע לימין או לשמרנות דתית?].

לגופו של אשכול צריך לדון בכלל בהצדקה להביא ולד לעולם הזה [גם בלי להתחשב במאמר ב"ש וב"ה שנוח לו שלא נברא]. האם הכמיהה האנוכית לפרי בטן או החפץ האנוכי להרחבת התא המשפחתי ושולחן השבת או הלחץ החברתי, מצדיק?

[כמובן בלי לקחת בחשבון הכוונה לשם שמים ליישב את העולם או להוציא את כל הנשמות כדי לזרז את הגאולה.]

לאחר שנעבור את השלב הזה ונמצא כי זה מוצדק, נדון אם זה רק אם מביאים את הוולד לכמות של שני הורים או אף לכמות של הורה אחד ועוד נצטרך לדון באיכות ההורים וההורה.

דיון נעים!

תוקן על ידי - ווטו1 - 01/03/2004 11:19:53