| נשלח ב-7/3/2004 02:12 |
 |
| |
מוטי
אין שמחת הפילוסוף ואיש המעלה כשמחת איש ההמון.
(אמנם, בתוך כל פילוסוף מסתתר איש המון קטן. ומנגד, אין לזלזל במי שמוגדר כהמון).
אך מדוע לא נאמר כי לפילוסוף שמחה נעלה ומקודשת משל עצמו?
מהי? - לו ידעתיו, הייתיו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:16 |
|
| |
שמעתי פעם בשיחת משגיח על פורים שאמר: "לא צריך לעשות שמח" אלא "להיות בשמחה".
אשאל אם כן איך הווים בשמחה?
הלא אין שמחה כהתרת הספיקות וממילא מי שהעסק המחשבתי מביא לו יותר פתרונות מספיקות [שבלא"ה אין לו לעסוק בהן משום "ולא תתורו"], הוא האדם השמח. השאלה יכולה להיות על מה ישמח בפורים יותר מבשאר הימים? שאלה זו היא כללית ולא נשאלת דווקא מהפילוסוף!
תוקן על ידי - ווטו1 - 07/03/2004 2:30:42
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:19 |
|
| |
שמעתי כי אחד הפילוסופים היה "משתעשע" ומתפרק במשחק השחמט.(המוזכר בגמרא כתובות).
האם אין צורך נפשי לאדם גדול ככל שיהיה לעסוק ב "מילי דשטותא"? האם אין חשש של "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".
לכאורה כפי גודל הריחים של החכמה העולים על ראש המעיין כן גודל ליצנותא הדרושה לו.הרבה מונעים עצמם מהתנהגות משוחררת מפאת כבודם ונסיבות חברתם ומעמדם.אין פלא שאף מגדולי ישראל נפלו לעצבות.ואף לתקופה ארוכה (ידוע לי מפי ת"ח על אחד מענקי דורינו שהיה שרוי במרה שחורה למשך שנה ולא יכל להוציא מילה בכתב) אז מה יהיה? האם זוהי גזירת מלך של המוחויבות האישית של החכמה המונעת מהמעיין את השימחה הפשוטה..האנושית..הכל כך בסיסית?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:27 |
|
| |
ווטו-
קשה להניח ששמחת פורים היא בבחינת "התרת הספיקות" אחרי עיון.כי הגם שאמרו חז"ל (ביומא) חמרא וריחני פקחין.בכ"ז ציווי פורים הוא לבסומי "עד דלא ידע" היינו ההפך הגמור מהסדר המחשבתי.אלא להגיע למצב של חוסר ידיעה.דומה כי אין צער גדול יותר מחוסר ידיעה למי שאמון על הידיעה.
עכשיו עולה במוחי אולי באמת צריך הפילוסוף לחוות פעם בשנה מצב של "חוסר ידיעה" והיפוך היוצרות...כדי לטעום משהו מחויית "תכלית הידיעה שלא נדע"
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:33 |
|
| |
מוטי
הבה נעשה רשימה, גם אם חלקית, של שמחות, של פרדיגמות של שמחות.
שמחת הילד הקטן (זו ששיבח המגיד ממזריץ').
שמחת המשתחרר מעול בית הסוהר, או הניצול ממוות.
שמחת הרעב שיש לו ארוחה טובה.
שמחת אוהב היין שיש לו יין.
מאיזו שמחה התייאש האדם הגדול שסיפרת עליו? לאיזו שמחה אתה מצפה ביום פורים?
יש עוד שמחות.
שמחת השגת האמיתות (וטו, הרמב"ם).
שמחת החי באשר הוא חי.
שמחת הפילוסוף באשר הוא שלם (שפינוזה)
שמחת המצוה באשר מצוה היא קשר בין האדם לאלקיו.
אני מבין שאתה שואל במה מיוחדת שמחתו של יום פורים משאר שמחות.
אולי התשובה היא:
שמחתו של בן המלך שנזרק מבית אביו, ופתאום גילה שאביו עדיין אוהב אותו, חושב עליו, שומר עליו.
אם נתבונן לרגע במגילת אסתר, הלא זהו סיפור הנס, מתורגם למשל של המלך ובן המלך.
אמנם, מה הקשר בין שמחה זו לבין מצות שכרות?
אין לי תשובה טובה. אף אני תוהה על הדבר מעודי.
אני יכול להציע שתי תשובות, והן מתחברות חלקית למה שכתבתי עד כאן:
א. שמחת הבטחון הלאומי. אדם יכול להרשות לעצמו לשתות לשכרה רק כאשר אינו חושש שיותקף בהמשך. כאשר יש שלוה בארץ, ניתן לשתות יין ברווחה. שתית היין של יום פורים מסמלת את השתיה ללא חשש מפני מלחמה פתאומית.
זה גילוי של הנצחון ההיסטורי על אויבינו.
ב. נכנס יין יצא סוד. אדם שאינו מתוקן במידותיו ובמעשיו אינו יכול להרשות לעצמו להשתכר, לפי שיאבד את השליטה שהוא נאבק עליה נגד עצמו. רק אדם מתוקן רשאי לשתות יין, כי אין לו ממה לחשוש שיצא החוצה בזמן השיכרות.
לאנשים כאלו, שתיה עד כדי שיכרות היא גילוי של הנצחון הפנימי שלהם, של התעלותם והתקדשותם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:47 |
|
| |
מיימוני,
פירושך הא' "ביטחון לאומי" שימח אותי. ייש"כ  [מקוה שתישאר לי השמחה עד פורים דמוקפים!]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 02:53 |
|
| |
וטו
בשעתו אני זוכר שמרן הרב גדליה נדל דיבר על שאלה זו.
וכמדומה שמעין זה היתה תשובתו (אך אפשר שלא שמעתי היטב, או שלא הבנתי, או שאני תולה בו את דעותי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 03:18 |
|
| |
עניין הביטחון הלאומי וכו..מיוחד לפסח .שג"כ ענינו גאולה.גם בפסח צוונו למעשה להשתכר.כיצד? הרי ציוונו חז"ל לשתות 4 כוסות.ומאידך אמרו אותם חז"ל במדרש כי השתיה משפיעה על האדם בשלבים כוס ראשונה האדם עדין אח"כ חושב עצמו למלך (כאריה) אח"כ משתטה כקוף ואח"כ כחזיר מתגולל ברפש.אכן אפשר לדחות כי זו רק סימליות.ואין במשמע הפשט באמת 4 כוסות דווקא (אפשר לוגין ) אבל בהתחשב ביין של זמנם שהיה קשה.אפשר לקבל המדרש גם כפשוטו.אם כך.למעשה האדם משתכר גם בפסח.שהוא חג החירות.
אבל אם כנים אנו...הכיצד הותר לאישה לשתות 4 כוסות? הרי אמרו חז"ל שבכוס רביעית אפילו חמור תובעה וכו..? צריך לדחוק שהאישה ביין רך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 08:31 |
|
| |
.
מוטי
שפר עלי גורלי ואני אחד מן ההמון, כך שאני יכול לשמוח בלב שלם.
מנגד, היתה לי תשובה מצויינת עבורך, אלא שבתשובה זו היו רק 40% אמת (זה היה האחוז של המשקה)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 08:37 |
|
| |
מוטי, מואדיב עובד עליך עם בדיחת פורים. הוא מה זה פילוסוף אבל הוא שמח בפורים כשהוא מביט בצורת השמחה של הלא-פילוסופים. יכול להיות שאצלו פורים כל השנה 
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 08:37 |
|
| |
איני מבין
לפילוסוף כבד בשעת עיון, אבל אותו עיון אמור לשחרר הרבה תסבוכים ולעשותו שמח עוד יותר...
אולי אתה מדבר על התפלספות שאינה מגיעה אל האמת שהכל שחין ביופיה וצוהלין בהצלחתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 08:40 |
|
| |
.
(יהוסף בא רגע הצידה, אני צריך להסביר לך משהו בסוד)
(הם מקשיבים, עזוב. בפעם אחרת)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 08:44 |
|
| |
אלו המתפלספים כיצד לשמוח, בהחלט שלא יוכלו לשמוח.
השמחה היא בגילוי האמת ע"י פשיטות.
ולעמך בית ישראל שזכו לאור האמת, אין לי אלא לעודדם ליקח יום הפורים ולפרסם תורת אלוקים-אמת. יום שאין בני הטאליבאן עלולים לפרוק יצריהם הרע על עובדי השם באמת.
פורום שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 09:01 |
|
| |
רק בני ברק יכולה להוליד כאלו פילוסופים כל כך מתנגדים לה. עם חכמה בלב ודרור ביד (על המקלדת)
מכאן שצדקו מובילי תנועת ההסגר המחשבתי .יחי הטאליבן לעולם ועד.
אני עובר לבני ברק.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 09:04 |
|
| |
חוששני שמר לא הבין הכוונה הפשוטה בדבריי הק' לעיל.
ישתה מר כוסית וודקה, ויעיין שוב.
אפרלייכן...
|
|
|
|
|
