| נשלח ב-9/3/2004 18:38 |
 |
| |
אמירת מזמור תהלים בסוף התפילה
בצעירותי, אהבתי 'להסתובב' בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. מנהג הישיבה, לאחר כל תפילה, לקרוא את מזמור 'שיר המעלות, ממעמקים קראתיך...' פסוק אחר פסוק יחדיו. כששאלתי פעם את אחד הבחורים לפשר העניין, הסביר לי כי בעת מלחמת ששת הימים (!!!) הורה הרב צבי יהודה קוק ז"ל, ראש הישיבה דאז, להוסיף את הפרק בסוף התפילה. ומאז זה נשאר.
המנהג להוסיף פרק תהילים, ולרוב המדובר בפרק קבוע, לאחר התפילה הוא נחלת בתי כנסיות רבות ואף ישיבות, עד שדומה שהמזמור הופך להיות חלק מנוסח התפילה.
אינני יודע אם יש קשר, ואולם, בחלק מבתי הכנסת של עדות המזרח נהוג לחתום את תפילת שחרית במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי', וזאת, במשך כל ימות החול של השנה, ולא רק בימים הנוראים.
שאלותי:
א. האם יסוד למנהג הזה?
ב. האם יש לראותו בעין חיובית?
ג. האם יש התייחסויות הלכתיות לכך?
ד. האם אין בכך מעין גריעת כוחה של התפילה, כאילו כביכול מה שלא מסוגלת התפילה לעשות, מסוגל עוד קאפיטעל תהילים?
ה. האם זה לא נראה כמעין סוג של סגולה/קמיע/לחש?
אין בדברי בכדי לפגוע, אלא רק לברר את העניין ולשמוע את דעת החכמים.
ערב טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 20:09 |
|
| |
ממללא
התהליך זה אינו חדש.
א. צא וראה כמה דברים נוספו לסדר התפילה שלנו. כמו יום כיפור קטן בערב ראש חודש, כמה מזמורי תהלים שנוספו בשעתו עקב מקרי חירום, ועוד ועוד.
ב. אתה שואל על מה שהוסיף הרב קוק. אני מפנה אותך לרוב המזמורים שנאמרים בתפילה, מתי הם נוספו, ואיך זה התחיל?
הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו כי אסור להוסיף לתפילת הקבע מאומה, שכן אין להטריח את הציבור ועוד שהדבר יכול להזיק למי שחלש מכדי להישאר בבית הכנסת.
ובימיו, לא היו כה הרבה תוספות כמו היום.
אבל העם לא נהג כמוהו. שהרי מדוע לא להוסיף מצוה?
ולגבי פטנטים מגיים, קשה לומר שזו תכלית התוספת, או שכך זה נתפס.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 21:06 |
|
| |
עד שאתה שואל על מזמור בודד בסוף התפילה.אני שואל על "פסוקי דזמרה" שלפני קריאת שמע.האם הוזכרו בתלמוד? האם יש חיוב לאומרם?
ואם זה שאמר רבי יוסי (בגמרא שבת)יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום.כוונתו באמת על פסוקי דזמרה? ואם כן.מדוע זה נהפך הדבר לחיוב גמור מה שלא היה אלא שבח ומעלה? האם אין כאן הטרחת הציבור?
היום כל תפילת שחרית היא ספר קריאה שלם.דבר המכביד מאד על הציבור.
אני משער שאילו התפילה היתה קצרה כמו גירסתא המקורית והראשונה (קריאת שמע וברכותיה.תפילה.ווידוי.)היה קל לרבים להתפלל.אבל במרוצת הדורות כל אחד הוסיף מה שנראה לו נכון.וכיום נוצר עומס של מלל הרובץ על המתפללים.שאינו חובה ואינו עיקר.
עדיף שתהיה תפילה קצרה במלל וארוכה בכוונה.
כיום התפילה ארוכה לאין ערוך.ובסיומה נשמעת אנחת רווחה.
חבל..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 21:38 |
|
| |
מוטי,עוד פעם שאני מסכים איתך 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 21:46 |
|
| |
מוטי
אני מוצא שכיוונתי בדברי לדעתך. ראה באשכול על הקינות הסמוך לכאן בסופו על קושית אריק ותשובתי אליו.
אולי נפתח מנין כזה:
מתחילים ב"ברכו". ק"ש וברכותיה (אם כבר, אתה יכול לוותר על חלק גדול מברכה ראשונה, את כל החלק של הפיוטים שנוספו במשך הדורות וקדושת המלאכים). עמידה. אולי נבטל את חזרת הש"ץ כמעשה הרמב"ם במצרים. לאחר התפילה, קריאת התורה אם יש. ואז, כל אחד אומר תחנון לפי נהמת ליבו - ונפטרים איש לביתו.
שחרית תיקח בערך כמו מעריב ישיבתי...
מה נעשה שכבר הרמב"ם, שהציג את סדר התפילה דלעיל, הכיר בכך שיש מנהגים ותוספות?
מי יבוא למנין שלנו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 22:11 |
|
| |
מיימוני
עכשיו הגזמת לצד השני,
הרי המטרה של כל התוספות היא כדי שהאדם יגיע
לעיקר התפילה מיושב בדעתו,
כיום עם כל התוספות המטריחות כשמגיעים לק"ש ולתפילת ש"ע קשה כבר לכוון,
ומצד שני אם תוריד את כולם,יבוא אדם לבית הכנסת יניח תפילין במהירות יתחיל בברכות ק"ש
תוך שלוש דקות יתחיל ק"ש שהוא עדיין מתנשף מהריצה לבית הכנסת,וכוונה בתפילה מה תהא עליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 22:27 |
|
| |
באבא חביבי
האם לא כתבתי: מנין ישיבתי?
ובכלל, איך נכנסים לבית כנסת? לא בריצה. לא בחיפזון. אלא במתינות. ביישוב הדעת.
ניגשים לכיור, נוטלים ידים מכלי פעם אחת על כל יד, רביעית. מן הסתם מברכים על נטילה זו שהיא לפני התפילה.
מניחים תפילין.
ואז מתבוננים כשעה לפני התפילה לפני מי אנו עומדים להתפלל.
ורק אז מתפללים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 08:58 |
|
| |
אלו היה מובטח לנו שבמנין שחרית קצר כזה יתפללו בכוונה היה מקום לדון,אולם יש להניח שגם הוא יהפוך למנין אקספרס ומה הועילו חכמים בתקנתם.
אולם, יש גם דינמיקה הפוכה, לדוגמא בישיבות שמיטו את כל סדר הקרבנות כולל פרשת התמיד שיש סעיף מפורש בשו"ע שצירך לאומרה, בהרבה מנינים מדלגים על תחנון בשמחה, מקצצים בסליחות וכו'.
ועדיין כדאי להשוות מנין אשכנזי ממוצע למנין ספרדי ממוצע, ולראות איך אצל הספרדים התפילה נאמרת כמונה מעות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 09:04 |
|
| |
.
המניין האשכנזי הממוצע שלך כולל את איצקוביץ?
שם זה לא מונה מעות, שם זו מגרסת מלים...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 10:16 |
|
| |
א. יש לחלק בין תוספת לתפילה שנתקבלה בכל ישראל, שאז מבחינת מה דאיכא קמן היא מהווה חלק אינטגרלי מהתפילה (למשל, פסוקי דזמרא שמקורם כך נדמה לי אצל הגאונים), לבין תוספת שנהוגה במקום מסויים, שבולטת בהיותה תוספת.
ב. באופן אישי אני חושב שיש טעם באמירת פסוקי דזמרא וחלק מהמזמורים כהכנה לק"ש ולתפילה. מה שאין כן לגבי חזרת הש"ץ שאיני מבין מה מקומה בימינו. אגב, בחלק מקהילות התימנים נוהגים כרמב"ם ואין חזרת ש"ץ, אלא הש"ץ מתפלל בקול תפילת העמידה וכל הקהל איתו (בדומה למנהג ה'חזרה הקצרה' לפי אלו שנוהגים להתפלל עם הש"ץ).
ג. לגבי המשמעות של הוספת המזמור ואיך הדבר נראה בעיני הציבור, במה שונה העניין לשיטתך ר' מיימוני, מקדיש יתום שרוב העולם אומרים אותו מתוך אמונה שיש בכך תועלת לנשמת הנפטר? מה לגבי 'מי שברך'?
ידועה לי רק ההבחנה של הרמב"ם בהלכות ע"ז בין הלוחש על המכה שכבר קיימ - מה שאסור כיוון שלשיטתו אין דברי תורה רפואת הגוף אלא רפואת הנפש, לבין קריאה בשביל להינצל מהמכה - לגביה סבירא לה שהדבר 'מותר' (אם כי מנימת הדברים משתמע שאינו רצוי מלכתחילה).
מתלמיד הרב קאפח (הנכד) שמעתי שהלה לא התנגד לאמירות 'מי שברך' ופרקי תהלים נוספים לתפילה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 12:17 |
|
| |
ממללא,
כל מנהג של מלל שהוא יותר ממסדי מאשר מעורר לבבות, מכהה את משמעות התפילה אצל האדם ועל הראשונים אנו מצטערים והבו דלא נוסיף עלה.
הסיפור "שנשאר" ממלחמת ששת הימים, מסביר המון מנהגים ואת החבילה העבה שסוחב אתו איש היהודי החפץ להתקרב להשם עם משקולת כבידה מנשוא לרגליו!
לא הוספתי על דברי קודמיי, אך הדגשתי את הניפסדות שבדבר. לכן ההבדל בין חלקי התפילה אינו כה משמעותי כל שנשאר עיקרון ה"נשאר". הרי בעוד חמש מאות שנה בסידור "מרכז הרב" יודפס הפרק וגם הוא יתקדש כנוהג קדום מאד של "ככה זה".
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2004 19:48 |
|
| |
הבעיה של "הוספות" לנוסח התפילה קיימת כבר שנים רבות. פעם אחת השוותי את נוסח ברכת המזון שלנו לנוסח של רס"ג כפי שמובא בסידורו, וראיתי שהנוסח שלנו ארוך פי 3 (!!!).
כיצד התרחש דבר כזה ?
מן הסתם בכל דור קם חוכמולוג אחד שהחליט להוסיף פסוק אחד לפני, ואחר כך מישהו הוסיף פסוק אחרי, ואחר כך התחילו להוסיף את כל בקשות ה"רחמן" והסוף ידוע.
על כל פנים, בעניינים כאלה יש לחלק לדעתי בין לכתחילה לבין דיעבד. כלומר, לכתחילה אכן יש להאבק במנהגים כאלה לפני שהדבר יצא מידי שליטה. אולם כאשר בדיעבד מנהג מסויים כבר נתקבל בקרב עם ישראל, אזי קשה מאוד לשנות אותו, ובוודאי שהדבר צריך להתבצע בהסכמת כלל ישראל (קרי: פוסקי הדור המקובלים), לא דווקא בגלל "רוח הקודש" ששורה על הפוסקים, אלא מתוך השיקול הפרגמטי שאילו לא יעשה כך ו"איש הישר בעיניו יעשה" אזי כל המוסד ההלכתי יתמוטט.
אני אישית נוהג להשמיט את בקשות "הרחמן" בברכת המזון, הואיל ואין שום חיוב לומר אותם. וגם לגבי אמירת פסוקי דזימרה, עלי לציין שאין זה כה ברור בקרב הפוסקים שיש ממש חיוב גמור לומר אותם. ("יהא חלקי מאומרי הלל בכל יום...).
כמו כן נראה לי שראוי כיום לבטל את חזרת הש"ץ, על פי הפשט אין בה שום טעם. (ו"תורת סוד" ממש לא מעניינת אותי ). אולם כאמור דבר כזה צריך להיות מוחלט על ידי הפוסקים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2004 19:56 |
|
| |
יצא לי להתפלל מספר פעמים במנינים של אנשי חב"ד,
ולאחר התפילה צכל המנין אמר את התהילים של אותו יום.
והסבירו שם, שזו הוראה של הרבי מילובביץ
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2011 15:10 |
|
| |
יש לי רושם שהערך של אמירת תהלים הוא רק מתקפות האחרונים. בגמרא בשבועות טו נאמר "רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני " ומשמע שאמירת תהלים היא כלימוד תורה.
גם בספר היראה לרבנו יונה בסופו נאמר: "ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בני ישראל שיתרפאו, ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקדוש-ברוך-הוא את בני-ישראל מכל גויים ומרוחות רעות, ומדקדוקי עניות, ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר את כל אסירי עמו, ושיתיר את כל חבלי היולדות, ושישיב ליראתו כל האנוסים ביד גויים, ועל חשוכי בנים שייתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיחיו ביראת-השם. ועל כולם שישמור הקדוש-ברוך-הוא שארית תורתו, וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם-הקדש שישובו בתשובה שלמה, ויקבלם ויחזירם בתשובה שלמה לפניו. "
רבנו יונה מציע להתפלל כפי צחות הלשון, אך לא לומר תהלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2011 15:24 |
|
| |
| ממללא כתב: |  | | מנהג הישיבה, לאחר כל תפילה, לקרוא את מזמור 'שיר המעלות, ממעמקים קראתיך...' פסוק אחר פסוק יחדיו. כששאלתי פעם את אחד הבחורים לפשר העניין, הסביר לי כי בעת מלחמת ששת הימים (!!!) הורה הרב צבי יהודה קוק ז"ל, ראש הישיבה דאז, להוסיף את הפרק בסוף התפילה. ומאז זה נשאר. |
|
לא יודע לגבי זה, אבל פעם נכחתי בתפילה בה הש"ץ כה האריך, שלקראת הסוף כולם פצחו בתהילים באופן ספונטני.
|
|
|
|
|
