"מדרכי עלייה"[אבישי בן חיים עוצר לחשוב?]

מדהים איך כתב צהבהב הפך למקובל

מדובר באשכול עם אלמנט עיוני

מדרכי העליה [ לדעתי לא היה בפורום ]

אבישי בן-חיים



מפתחות

פרק א. בביאור המהות של נשמתו של יהודי והדברים שעולים מעניין זה לעניין מעשה לעבודתו של היהודי את הבורא יתברך
פרק ב. בדברי האור החיים בפירושו לתורה בריש פרשת אחרי מות בדבריו בעניין אופן וחשיבות הדבקות בהשם יתברך
פרק ג. בדברי המסילת ישרים בפרק כ''ה בעניין הדברים המביאים את האדם למדרגה הנקראת יראת חטא ששבחוה חז''ל מאוד
פרק ד. בעניין שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בעולם
פרק ה. בדברי הב''ח באו''ח סימן מ''ז בביאור מצוות תלמוד תורה ובביאור הכוונות שנכון לכוון בלימוד התורה ובדברי ספר שער רוח הקודש בזה
פרק ו.
תוספת דברים לעיון בדברים הנזכרים לעיל בפרקים הקודמים ובעוד כמה דברים השייכים לעניינים אלו
פרק ז. בעניין כמה קראי בחומש דברים שכתוב בהם מצוות הדביקות בהשם ובסוגיית הגמ' בכתובות קי''א ע''ב שפירשו הכוונה להידבק בתלמידי חכמים ובדברי המסילת ישרים בפרק י''ט שמפרש הכוונה לדביקות המחשבה בהשם יתברך ובסוגיית הגמ' בסוטה י''ד ע''א ובדברי רש''י על התורה






פרק א'

בביאור המהות של נשמתו של יהודי והדברים שעולים מעניין זה לעניין מעשה לעבודתו של היהודי את הבורא יתברך
א. הרמח''ל בספר אדיר במרום וכן הנפש החיים בשער ד' פרק י''א ועוד הרבה ספרים הביאו מאמר מספר הזוהר קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא דהיינו שהשם יתברך והתורה ועם ישראל הם דבר אחד [וכבר העירו שלא מצאו לשון זה ממש בספר הזוהר וכנראה שכוונתם לפרש כך לשון דומה הכתוב בספר הזוהר ואכמ''ל]
ב. והדברים צריכים ביאור מאוד איך יתכן לומר כן שהרי הקב''ה אין לו גוף ולא דמות הגוף וממלא כל העולמות וסובב כל העולמות והתורה היא ספר תורה הקדושה וישראל הם בני אדם ואיך נאמר שהכל דבר אחד
ג. וצריך להקדים לביאור הדבר שהנה האדם מורכב מגוף ונשמה והגוף ידוע ומורגש לכולם מהו אבל הנשמה אף על פי שכל אדם יודע שהיא קיימת בו ומרגיש את זה היטב והרי ההבדל בין חי למת ברור אף על פי כן להגדיר מהות הנשמה עד סוף ענינה הוא דבר קשה מאוד ומהקצת שבידינו להבין בזה יש ליתן בו משל לקרני השמש הנמשכות מן השמש שכל מהות ומציאות קרני השמש הוא יניקתם והימשכותם מן השמש ואם ישים אדם קרש להפסיק בין קרני השמש לשמש אין מאחורי הקרש כלל קרני שמש [עכ''פ אותם חלקים שלא יכולים לעבור דרך קרש ונכללים בהם כל החלקים הנראים לעין] וכעין זה הוא עניין נשמת היהודי שהיא נמשכת מהבורא יתברך וכל מהותה ומציאותה הוא יניקתה והימשכותה מהבורא יתברך [וודאי שרחוק מאוד המשל מהנמשל שהרי המרחק המהותי בין עניין הנשמה לעניין הבורא הוא ללא שיעור וללא דמיון כלל למרחק המהותי שבין השמש לקרני השמש שהוא פחות ממנו וכוונת המשל רק לעניין הפרט שכל המהות הוא היניקה וההימשכות משורשו] והנה באמת כל מה שיש בעולם הוא יונק ונמשך מהבורא יתברך ואכמ''ל בביאור העניין אבל בנשמה של יהודי זה באופן יותר ישיר ויותר מורגש
ד. ונחזור לענייננו לביאור המאמר שהקב''ה ועם ישראל הם דבר אחד כוונת מאמר זה הוא שהנשמות של ישראל הם שפע הארה רוחנית [בלשון ספרי הקבלה לשפע רוחני טוב משתמשים בלשון הארה או אור ואחת הסיבות לשימוש לשון זה הוא מפני שבמציאויות הגשמיות הדבר הכי רוחני הוא אור והוא דבר טוב ויש כמדומני עוד סיבות יותר עמוקות לשימוש לשון זה ואכמ''ל] שנמשך שפע זה מהבורא יתברך שהוא השורש של הארה זו וזה הכוונה במה שאמרו שהשם יתברך ועם ישראל הם דבר אחד שזה שורש השפע וזה השפע הנשפע
ה. ומה שאמרו עוד שגם התורה הקדושה היא אחד עם הבורא ועם ישראל לבאר דבר זה צריך להקדים יסוד גדול שמבואר בהרבה מקומות בחז''ל ומהם בגמ' בסנהדרין צ''ט שעל הפסוק נפש עמל עמלה לו דרשו חז''ל [כדי לבאר כפילות הלשון בפסוק שנזכר פעמיים עמל] הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר ופירש רש''י שכשהאדם עמל בתורה התורה מבקשת להשם יתברך שיעזור לו להבין התורה עכת''ד ומבואר מזה שהתורה אינה רק ספר התורה שיש לנו בעולם הזה אלא שיש מציאות רוחנית של תורה בעולמות העליונים שיכולה לבקש בקשות מהשם יתברך [ומשל לדבר הידוע לכולם שיש מציאות רוחנית של מלאכים]
ו. ועל פי זה מובן מה שאמרו במאמר הנ''ל שגם התורה היא אחד עם השם יתברך ועם ישראל הכוונה היא שסידר הקב''ה את סדר הבריאה ששפע זה שבא ממנו לנשמות ישראל הוא מושפע דרך המציאות הרוחנית של התורה שיצירת השפע שבו נוצרות נשמותיהם של ישראל נעשה ועובר דרך השפע של התורה הקדושה שגם הוא סוג שפע מאתו יתברך [כן מבואר בכוונת הדברים ברמח''ל בספר אדיר במרום ואולי באיזה פרטים לא דייקתי אבל באופן כללי כן מבואר שם הכוונה עיי''ש]
ז. ועוד דבר נוסף יש בזה שהנה התשוקה הפנימית החזקה ביותר שיש לנפש האדם הוא להתקשר יותר לשרשה ולקבל יותר שפע וחיזוק לעצם הנשמה והדרך לזכות לדבר זה על פי האמור הוא על ידי תוספת בתורה דהיינו הוספה בלימוד התורה והוספה בקיום התורה [ובכלל הוספה בקיום התורה נכללים כל עניני עבודת השם המבוארים בתורה דהיינו קיום המצוות והזהירות מעבירות בין בעניינים שבין אדם למקום ובין בעניינים שבין אדם לחברו וכן עניין התפילה כל אלו נכללים בכלל תורה לענייננו להמשכת תוספת השפע הנ''ל] שעל ידיהם מתעורר השפע העליון להיות מושפע עליו דרך אורות התורה
ח. והנה כשיתבונן האדם בכל הדברים האלו צריך דבר זה לעורר בלבו חשק גדול ללימוד התורה ולשאר כל עניני עשיית רצון הבורא יתברך בהבינו שעל ידי זה מתקשרת נשמתו בשורשה ונוסף הארה על הנשמה מאותו סוג של הנשמה שלזה באמת הוא התשוקה הפנימית של הנשמה יותר מלכל שאר תשוקות של עניני עולם הזה וכמו שכתב במסילת ישרים בפרק א' שכיון שהנשמה היא מלמעלה תענוגה האמיתי הוא רק באור פני השם יתברך
ט. והנה מלבד ידיעת דבר זה מועיל מאוד להשגת המדרגות הגבוהות לכוין גם בשעה שמתפלל או לומד תורה או מקיים מצווה או נזהר מעבירה שמכוין שעל ידי זה יתווסף בחיבור של נשמתו להשם יתברך ושיבוא אור עליון מהשם יתברך ויאיר על נשמתו
י. והכוונה המפורשת בזה פועלת פעולה חזקה על הנשמה ומוסיפה הרבה בעוצמה של הנשמה וכפי מספר הפעמים שמכוין זה האדם בתפילתו ובלימודו כן מתרבה כוח נשמתו


פרק ב'

בדברי האור החיים בפירושו לתורה בריש פרשת אחרי מות בדבריו בעינין אופן וחשיבות הדביקות בהשם יתברך
הקדמה
א. באור החיים על התורה על הפסוק הראשון בפרשת אחרי מות כתב דברים בביאור אופן מיתת בני אהרן
ב. והנה דבריו שם מעוררים מאוד לדביקות ועצה גדולה לעליה בעבודת השם יתברך ללמוד בזה והיו הרבה צדיקים שהיו רגילים להרבות ללמוד דברי האור החיים בזה ויש שהיו לומדים אותו כל היום וכמה וכמה מבעלי הכוחות העל טבעיים בדורות האחרונים קבלו את כוחם מהתנהגות זו של לימוד דברי האור החיים האלו פעמים רבות ולקמן בענף א' מועתק לשונו בזה עיי''ש
ג. ועיין לעיל בעניין הקודם מש''כ לפרש על פי דבריו כמה עניינים ואכמ''ל
ד. והנה כמה מדבריו צריכים פירוש להקל הבנת כוונתו ואחרי העתקת דבריו מבואר בענף ב' כמה דברים בביאור כוונתו
ה. וכמדומני שיש באיזה פרטים קצת הבדלי נוסח בין דפוס לדפוס בנוסחאות האור החיים והעתקתי כפי הנוסח שהיה לפני ולא בדקתי אם הוא המדויק
ענף א. העתקת דבריו של האור החיים הנ''ל [ונוסף כאן חלוקת דבריו לסעיפים להקל על לימוד דבריו]
א. כתיב וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ע''כ וכתב באור החיים שם לפרש וז''ל או יאמר על זה הדרך אחרי מות וגו' דבר ה' למשה דרך מיתתן שהיתה על זה הדרך בקרבתם לפני ה' פרוש שנתקרבו לפני אור העליון בחבת הקודש ובזה מתו
ב. והוא סוד הנשיקה שבה מתים הצדיקים
ג. והנה הם שווים למיתת כל הצדיקים אלא שההפרש הוא שהצדיקים הנשיקה מתקרבת להם ואלו הם נתקרבו לה
ד. והוא אומרו בקרבתם לפני ה'
ה. ואומרו וימותו בתוספת וא''ו רמז הכתוב הפלאת חבת הצדיקים שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדבקות נעימות ערבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם והבן
ו. ובחינה זו אין מכיר איכותה והיא משוללת ההכרה לא מפי מין האנושי ולא מפי כתבו ולא תשג בהשערות משכל הגשם
ז. ולמשיג חלק מהשגה זו תבדיל ממנו המונע אותו מהתקבל ותכירהו על ידי סימניה כי הוא זה הפכה מנגדה שונאה ותפעול בו פעולה רשומה לשלול ממנו כוח המונעו והמקימו ולפעמים תמאסהו הנפש ותריבהו מריבה גדולה והוא סוד הוללות הנביאים [שמואל א' פרק י''ט פסוק כ''ד] ולכשתתרבה בחינה זו בפנימיותו תגעל הנפש את הבשר ויצתה מעמה ושבה אל בית אביה
ח. ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות ובהשכל בהשכלתו ישכיל שמושכל משולל ההשכל וכשישכיל בהערת עצמו ולא עצמו ישכיל שהמושכל מושכל ממושכל בלתי מושכל מהשכל והשכילו למשכילים בייחוד השכלתו בסוד נשמה לנשמתו [בסעיף זה כיוון כנראה האור החיים להסתיר כוונתו מאוד ועיין לקמן מש''כ בזה]
ט. ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאם
י. וכי יש חיים לחיים שעליהם אמר משה [בפרשת נצבים פרק ל' פסוק י''ט] ובחרת בחיים בי''ת המודעת ושוללת חיים הנשתוים בהרגש הכללי ויברך ברוך אלקים חיים אשר סגל סגולה זו לסגולתו ע''כ
ענף ב. ביאורים לדברי האור החיים הנ''ל בענף א' [וסדר הביאורים כאן הוא באופן שחלוקת הסעיפים כאן בענף ב' הוא כחלוקת הסעיפים הנ''ל בענף א']
א. שורש דברי האור החיים כאן הוא לפרש באופן מחודש ביאור העניין של מיתת בני אהרן היאך היה ומפרש דהתקרבו להשם יתברך בדביקות עצומה ונתחברו לאור עליון מהשם יתברך בחיבור עצום והגוף אינו יכול לסבול אור כזה גדול של קירבת השם יתברך וממילא בהכרח נפרדו הגוף והנשמה זה מזה מכוח ריבוי הדביקות ובזה מתו נדב ואביהו
ב. ומבאר עוד בעניין מיתת נשיקה האמור בצדיקים [עיין בזה בגמ' בבבא בתרא דף י''ז עמ' א'] שגם הוא באופן זה שמתרבה החיבור שבין הנשמה להשם יתברך עד שמגיע לגבול שאי אפשר לגוף להמשיך לקבל זה ונפרדים הנשמה מהגוף ומפרש
ג. ומפרש דמכל מקום יש חילוק בין מיתת נשיקה שמתו בה הצדיקים האמורים בגמ' בבבא בתרא י''ז ע''א לבין אופן מיתת הנשיקה שמתו בה נדב ואביהו דבצדיקים האחרים שמתו בנשיקה היה ריבוי הדביקות זו בא מצד אור השם יתברך שהוא התקרב אליהם עד שהגיע לדרגה זו שהכריחה פטירה ואילו אצל נדב ואביהו הם קירבו את עצמם לאור העליון הזה
ד. ומפרש דעניין זה מרומז בפסוק במאי דכתיב כאן בתחילת פרשת אחרי מות אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ע''כ והיינו דקרבתם להשם היא היתה אופן המיתה
ה. ועוד מוסיף לדרוש את אות ו' דכתיב בתחילת תיבת וימותו וראיתי כתוב לפרש כוונת שאלתו בזה דאם כתוב מתו הכוונה בלשון עבר פשוט ואם כתוב וימותו שורש התיבה הוא לשון עתיד אלא שהו' שבתחילת התיבה מהפכת את זה מעתיד לעבר ובזה מקשה האור החיים אמאי כתיב כאן לשון עתיד עם ו' ההיפוך בתחילת התיבה לעשותו לעבור ואמאי לא כתיב לשון עבר פשוט ע''כ ומתרץ על זה האור החיים שבא זה לרמז שבני אהרן כשהגיעו אל הדביקות הנוראה הזו הרגישו שאם ימשיכו בזה יגיעו לידי מיתה ואעפ''כ לא הפסיקו שהעדיפו להמשיך בדביקות אפילו במחיר של חייהם ואופן לימוד דבר זה מישוב הקושיא הנ''ל על האות ו' כך הוא דכתוב הדבר בלשון שמורה קצת על העתיד להורות שהיה קרבתם לפני ה' מתוך ידיעה והרגשה שהעתיד של זה הוא למות
ו. וכתב האור החיים דבחינת דביקות עליונה זו אי אפשר להסבירה במילים דהיינו דאין הדבר רק הרגש מחשבתי וכיו''ב אלא באמת נפעל על ידי דביקות זו מצב רוחני מציאותי קיומי של חיבור הנשמה לאור העליון וחיבור זה פועל על נשמת האדם פעולות עצומות ודבר זה הוא למעלה ממושגי הטבע ואין מילים ודרכים טבעיות להסביר את מהות דבר זה ורק לדבר סביב ענין זה אבל עצמותו הוא נעלם מאוד ומי שזכה לזה יודע את זה ואי אפשר להעבירו לאחרים
ז. עוד מפרש האור החיים דמציאות זו של חיבור עצום זה של הנשמה לאור העליון יש בה סתירה מסוימת אל הגוף שהוא בחמריותו מקשה על הנשמה לקבל כזה אור עליון ומחלק האור החיים את הדברים בזה לשני דרגות דיש דרגא של חיבור הנשמה לאור שבה הפעולה שנגרמת לגוף על ידי סתירה זו שבין הגוף לחיבור זה היא מיתה וזה בדרגת החיבור השלם לאור שאז אי אפשר כלל לגוף לקבל זה ובהכרח להיפרד הנשמה מהגוף וזהו הבחינה שהזכיר לעיל של מיתת נשיקה ושל מיתת בני אהרן אבל יש דרגא של חיבור פחותה מזה שבזה אין הסתירה כל כך ולכן בזה אין צורך לנשמה להיפרד מהגוף ונשאר חי אבל בכל אופן נגרם מזה ריב גדול של הנשמה עם הגוף והוא סוד הוללות הנביאים המוזכר בספר שמואל א' פרק י''ט פסוק כ''ד עיי''ש כל הענין והנה יתכן דמשמעות לשון האור החיים הוא שיש עוד דרגא יותר נמוכה של חיבור שבזה אף שגם כן יש איזה סתירה לגוף ונגרם מזה איזה פעולות מסוימות של ריב עם הגוף אבל אינו בצורה כל כך חריפה כמו הוללות הנביאים עיין היטב בלשונו
ח. במש''כ האור החיים בדבריו הנ''ל בענף א' סעיף ח' להקל הבנת הדברים יש להביא דבריו אלו עם חלוקה לפרטים כתב האור החיים וז''ל (א)ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל (ב)שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות (ג)ובהשכל בהשכלתו ישכיל שמושכל משולל ההשכל (ד)וכשישכיל בהערת עצמו ולא עצמו (ה)ישכיל שהמושכל מושכל ממושכל בלתי מושכל מהשכל (ו)והשכילו למשכילים בייחוד השכלתו בסוד נשמה לנשמתו עכ''ל והנה הדברים פלאיים מאוד להבין עומק כוונתו ובספר שבעה עיניים כתב לפרש דכוונתו היא לדברים האמורים בענין נבואה והשגה בספר שערי קדושה מרבי חיים ויטאל זצ''ל בשער ג' בענין חיבור הנשמה ללמעלה ובעניין השפע הרוחני והאור העליון עיי''ש בשערי קדושה כל העניין ואכמ''ל ואם נכון שכוונת האור החיים היא לדברים האמורים שם נראה דכתב האור החיים דבריו בלישנא דחכמתא [עיין גמ' עירובין נ''ג ע''ב] להסתיר מאוד את כוונת דבריו ואכמ''ל
ט. כתב האור החיים וז''ל ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאם עכ''ל אפשר דכוונת הוא דהנה דיבר לעיל על זכיה באור עליון רוחני גבוה מאוד וכתב דדבר זה הוא אי אפשר להסבירו במילים וכאן כתב דמכל מקום מי שזוכה לדבר זה זוכה יחד עם זה לעוד הרבה דברים מעולים מאוד למעלה מדרך הטבע והם דברים שיכולים להבחין בהם בני אדם וממילא נעשים הם לו בבחינת עטרי מלכים וכסאם אבל אין זה עצם הדרגה והזכיה שדיבר אליה אלא זה רק דברים המתלוים לדבר זה ודבר זה עצמו של חיבור זה של הנשמה להשם יתברך הוא יותר גבוה מהדברים המתלוים לזה ודבר זה עצמו אין אדם מלבדו יכול לדעת מזה בדרך הטבע וגם אינו יכול להסביר זה לשום אדם בשום צורה [ויש להביא בזה מש''כ בספר לשם שבו ואחלמה כרך הדע''ה חלק ב' דף ל''ח טור ד' מש''כ שם על דרגות של דביקות בשעת לימוד התורה וקיום המצוות שהדביקות שבהם פועלת תיקון במקום יותר גבוה מהצד המעשי של המצוות ולימוד התורה עצמם עיי''ש באריכות
י. כתב האור החיים וז''ל וכי יש חיים לחיים שעליהם אמר משה [בפרשת נצבים פרק ל' פסוק י''ט] ובחרת בחיים בי''ת המודעת ושוללת חיים הנשתוים בהרגש הכללי עכ''ל אפשר דמכלל כוונתו דכמו שבחיים הפשוטים יש גוף ונשמה הגוף גשמי והנשמה רוחנית והיא מחיה את הגוף כן בעניין זה האור הרוחני הנכנס באדם על ידי דביקות זו הוא ביחס לנשמה כנשמה לנשמה ואילו הנשמה הפשוטה היא כגוף אליו ולזה קורא לדבר דיש חיים לחיים ושעל חיים אלו נאמר בפסוק ובחרת בחיים בב' בפתח שענינו כמו ה' הידיעה לומר דבא הציווי לבחור בחיים לחיים האלו שהוא הדרגה העליונה ומוציאה ב' זו לפירוש זה מלפרש את הציווי ובחרת בחיים על החיים הפשוטים והרגילים דאם כן לא היה צריך לומר בב' בפתח שהוא כמו ה' הידיעה וסיים האור החיים וז''ל ויברך ברוך אלקים חיים אשר סגל סגולה זו לסגולתו עכ''ל




פרק ג'

בדברי המסילת ישרים בפרק כ''ה בעניין הדברים המביאים את האדם למדרגה הנקראת יראת חטא ששבחוה חז''ל מאוד
ענף א. העתקת דברי המסילת ישרים בפרק הנ''ל
א. בספר מסילת ישרים פרק כ''ה כתב הדרך לקניית יראת השם בדרגה הגבוהה של יראת השם הנקראת יראת חטא וז''ל אך דרך קניית היראה הזאת הוא ההתבונן על שני עניינים אמיתיים האחד הוא היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך משגיח על כל דבר קטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו לא מפני גודל הנושא ולא מפני פחיתותו אלא הדבר הגדול והדבר הקטן הנקלה והנכבד הוא רואה והוא מבין בלי הפרש
ב. הוא מה שאמר הכתוב [בישעיה פרק ו' פסוק ג'] מלא כל הארץ כבודו ואומר [בירמיה פרק כ''ג פסוק כ''ד] הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר [תהלים פרק קי''ג פסוקים ו' וז'] מי כה' וכו' המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ ואומר [תהילים פרק קל''ח פסוק ו'] כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע [שני הפסוקים הראשונים שהביא המסילת ישרים הם ראיה ליסוד הראשון ששכינתו יתברך נמצאת בכל מקום בעולם ושני הפסוקים האחרונים הם ראיה ליסוד השני שהקב''ה משגיח על כל מה שיש בעולם]
ג. וכיון שיתברר לו שבכל מקום שהוא הוא עומד לפני שכינתו יתברך אז מאליה תבוא בו היראה והפחד פן יכשל במעשיו שלא יהיו כראוי לפי רוממות כבודו והוא מה שאמרו [במשנה במסכת אבות פרק ב' משנה א'] דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים כי כיון שהשגחת הקדוש ברוך הוא על כל דבר והוא רואה הכל ושומע הכל ודאי שכל המעשים יהיו עושים רושם וכולם נכתבים בספר אם לזכות או לחובה
ד. ואמנם הדבר הזה אינו מצטייר היטב בשכל האדם אלא על ידי התמדת ההתבוננות וההסתכלות הגדול כי כיון שהדבר רחוק מחושינו לא יציירייהו השכל אלא אחר רוב העיון וההשקפה וגם אחר שיצירהו יסור הציור ממנו בנקל אם לא יתמיד עליו הרבה ונמצא שכמו שרוב ההתבונן הוא הדרך לקנות היראה התמידית כן הסח הדעת ובטול העיון הוא המפסיד הגדול שלה יהיה מחמת טרדות או ברצון כל הסח הדעת ביטול הוא ליראה התמידית
ה. הוא מה שציוה הקדוש ברוך אל המלך [דברים י''ז י''ט] והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' הא למדת שאין היראה נלמדת אלא מן הקריאה הבלתי נפסקת ותדקדק שאמר למען ילמד ליראה ולא אמר למען ירא אלא לפי שאין היראה הזאת מושגת בטבע כי אדרבה רחוקה היא ממנו מפני גשמיות החושים ואינה נקנית אלא על ידי לימוד ואין לימוד ליראה אלא ברוב ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק
ו. והוא שיהיה האדם מתבונן ומעין בדבר הזה תמיד בשבתו בלכתו בשכבו ובקומו עד שיקבע בדעתו אמתת הדבר דהיינו אמיתת הימצא שכינתו יתברך בכל מקום והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל שעה ואז ירא אותו באמת והוא מה שהיה דוד המלך מתפלל ואומר הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך עכ''ל המסילת ישרים
ענף ב. תוספת דברים בעניין דברי המסילת ישרים הנ''ל
א. הנה דברי המסילת ישרים בפרק כ''ה המועתקים לעיל הם יסודות חזקים שבכוחם להביא את האדם למדרגות גדולות ועצומות ואשרי מי שיכול להרגיל את עצמו מדי פעם בפעם לחזור את דברי המסילת ישרים אלו שודאי שיפעל זה שינוי גדול לטובה בדרכו ובפרט אם יבין היטב כוונת הדברים של הפרק
ב. והנה תוכן הדברים בקצרה המבואר כאן במסילת ישרים הוא שני יסודות הראשון שתמיד עומד האדם בפני בוראו
ג. והשני שכל פרטי מעשיו וענייניו בכל רגע מושגחים על ידי בוראו אם עשה האדם טוב או ח''ו ההיפך וכל הענינים לפרטיהם יבואו בחשבון
ד. ומבואר בדברי המסילת ישרים ששני ידיעות אלו אם עומדות באופן קבוע במחשבתו של האדם הם מאוד שומרות אותו מכל עבירה
ה. ועוד מבואר בדברי המסילת ישרים שכדי שיעמדו שני יסודות אלו מול עיניו תמיד צריך שישנן אותם הרבה ויחשוב עליהם הרבה


פרק ד'

בעניין שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בעולם
א. מהדברים המביאים ביותר את האדם אל המדרגות הגבוהות הוא הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בעולם ואכמ''ל בביאור עניין זה ועיין מש''כ בענין זה באגרת מהרמב''ן הנמצאת בספר כתבי הרמב''ן באגרת המתחלת טרם אענה אני שוגג וכו' ובספר נפש החיים האריך בעניין זה ועוד הוסיף כמה פרטים הקשורים לעניין זה ומבואר שם בדבריו באריכות שעניינים אלו הם השורש לכוחות העל טבעיים ולהשגה בתורה
ב. ועיין בספר נפש החיים שער א' ושער ג' ותוכן חלק מהדברים שם בכללות אפשר לחלק לכמה חלקים העניין הראשון פעולתו יתברך ובזה יש שני דברים שצריך ליתן האדם ללבו תמיד הראשון שהקב''ה הוא הפועל את כל הנפעל בעולם שאין כח אחר מלבדו והשני שהקב''ה ברא העולם באופן שכל רגע ורגע הוא מהוה אותו ואילו רצה להחריב העולם אין צריך להחריבו אלא מספיק שלא ממשיך לבוראו ונמצא שלא רק שכל מקרי האדם בכל עת הקב''ה פועלם בכל עת אלא אף עצם מציאותו של האדם ושל כל היקום כל רגע נפעל על ידי הקב''ה וכח ידיעה זו גדול להביא האדם ליותר דביקות בהשי''ת [ועיין בספר גליוני לשם שבו ואחלמה עמ' ש''ז אות נ' מש''כ שם לעניין קריעת ים סוף ואכמ''ל]
ג. והענין השני בעניין עצמותו יתברך ובזה יש שני דברים ליתן ללבו הראשון שעצמותו יתברך בכל מקום והשני שאין עוד מלבדו שום דבר כלל והנה בדבר שני זה צ''ב טובא וכמו שהקשו בזה דאם אין דבר נוסף ממשיי אם כן איך שייך מצווה ועבירה וכו' ואפשר שכוונת הנפש החיים באופן זה דכיון שכנ''ל הקב''ה לא נתן כח קיום עצמיי לשום דבר אלא כל רגע בוראו אם כן אין נחשב הדבר כדבר ממשיי חדא מפני שאין לו קיום על אחר כך ותו משום שאף עכשיו אין קיומו מכוחו אלא רק הקב''ה מהוה אותו אבל בכל אופן משהו קיום של עכשיו ומכח שמהוה אותו הקב''ה כן יש לו
ד. ומכל מקום אפשר דנראה להדיא מדברי הנפש החיים דלשלימות הדביקות צריך לצייר בדעתו שאין כלל ועיקר שום דבר בעולם ואף לא בהגדרה המועטת הנ''ל בסעיף קודם ולכאורה דבר זה צ''ב אמאי והרי הנכון אינו בדיוק כך אלא כנ''ל בסעיף קודם
ה. ויתכן ליישב הדבר דשלימות הדביקות הוא חיבור המחשבה לבחינת עצמותו יתברך הממלא הכל והנה אף שיש בחינה מועטת דנאצלים כנ''ל מכל מקום שלימות הדביקות הוא שלא ליתן דעתו בזה אלא בעצמותו יתברך ולזה יכול להגיע רק על ידי שמחשיב כאילו אינם כלל ועיקר ועוד אפשר לומר באופן אחר דהנה את עצמותו יתברך אין האדם רואה ואילו את הבחינה המועטת של נאצלים הנ''ל רואה בעיניו כל הזמן ואם כן אינו יכול להגיע לדרגת החשיבה האמיתית כשיחשוב בחשיבה האמיתית מפני שחוש הראיה שראה תמיד בו גורם לו לא לחוש את העיקר בדרגתו הגבוהה ולחוש את המועט יותר ממה שהוא וכדי להתגבר על זה מוכרח לחשוב כאילו אין נאצלים כלל ועיקר
ו. ונמצא על פי הנ''ל דסדר העניין הנ''ל הוא בחמשה חלקים שני חלקים בפעולת הבורא והם הנ''ל בסעיף ב' ושני חלקים במציאות הבורא והם הנ''ל בסעיף ג' וחלק חמישי באופן מחשבת האדם בעניין והוא הנ''ל בסעיפים ד' וה' והנה מבואר בנפש החיים דעל ידי זה זוכה האדם בין לפעול ישועה למעלה מדרך הטבע ובין לסילוק הפרעה אף שהסילוק הוא למעלה מדרך הטבע [ועיין בגליוני לש''ו הנ''ל בסוף סעיף ב' מש''כ שם ואכמ''ל]
ז. ועצ''ב אם מבואר בדברים הנ''ל היטב כללות כוונת דברי הנפש החיים בשער א' ושער ג' בפרטים הנוגעים לנ''ל ובאמת שהוא כתב שיש בזה דבר שאי אפשר להבינו על בוריו בזה''ז [אך יתכן שמש''כ שקשה להבין הכוונה מצד קושיא אחרת שלא נתבארה לעיל ויתכן שפשוט שכוונתו לדבר האחר ואכמ''ל בזה] ומכל מקום כמדומה שאפשר תועלת גדולה לעבודת הדביקות בדברים הנ''ל [וכמדומה שמבואר בספרים שיש שקשה להם לרכז מחשבת דביקות מסוג הנ''ל בסתמא ויותר קל להם בשעה שהם עסוקים באיזה דבר של עבודת השם יתברך]


פרק ה'

בדברי הב''ח באו''ח סי' מ''ז בביאור מצוות תלמוד תורה ובביאור הכוונות שנכון לכוין בלימוד התורה ובדברי ספר שער רוח הקודש בזה
ענף א.
א. בגמ' במסכת נדרים אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשום עד שפירשו הקב''ה בעצמו שנאמר ויאמר השם על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא בירכו בתורה תחילה
ב. ובב''ח באו''ח סי' מ''ז כתב על זה וז''ל [בקצת שינוי] ויש להקשות מאוד למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא בירכו תחילה שהוא לכאורה עבירה קלה
ג. ותירץ דנראה דכוונתו יתברך מעולם היתה שנעסוק בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב''ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ''ח אברים ושס''ה גידין ברמ''ח מצוות עשה ושס''ה מצוות לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל השם המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והיה המשכן אחד
ד. אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם הדינים לצורך משא ומתן גם להגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה
ה. והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר השם על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמ''ש רז''ל על פסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחילת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכה בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתם ובשכינתו יתברך והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מהם ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלה לה למעלה וכו' עכ''ד הב''ח


פרק ו'

תוספת דברים לעיון בדברים הנזכרים לעיל בפרקים הקודמים ובעוד כמה דברים השייכים לעניינים אלו
ענף א. מראי מקומות בכמה עניינים הקשורים לנ''ל
א. בספר שערי קדושה למהרח''ו בשער ג' באריכות לבאר בעניין הדביקות שאין זה מחשבה בעלמא אלא נפעל על ידי זה באמת חיבור לבורא יתברך עיי''ש היטב
ב. וגם בפירוש הרמב''ן על התורה בכמה מקומות מבואר בעניין הכח הגדול שיש לדביקות המחשבה בהשם יתברך להביא את האדם למדרגות גבוהות
ענף ב. מראי מקומות לדברי הגר''א בענייני דביקות המחשבה בהשם יתברך
א. ויש בזה בדברי הגר''א בכמה דוכתי עיין בביאורו לזוהר בפרשת פקודי בדף ט''ז טור ג' מה שמבואר שם דברים עצומים ונשגבים בענין גודל המעלה שמשיג האדם על ידי דביקות המחשבה בהשם יתברך ושזה השורש הגדול אל המדרגות הגבוהות ומבואר שם שבכל רגע שמדביק את מחשבתו בהשם יתברך משפיעים עליו מהשמים נשמה קדושה עיין שם ומאידך גיסא עיי''ש בדבריו בטור ד' שמבואר שם נוראות בענין פגם המחשבה שמבאר שם שעיקר חומר עניין חטא עץ הדעת היה מפני שעל ידי האכילה היה ירידה בבחינת מחשבתו והנה כתב הגר''א בביאורו לספרא דצניעותא פרק ה' דף ל''ד טור א' שהדברים שכתוב בתורה על אדם הראשון ומשה רבינו וכו' יש בחינה מהם בכל אדם ונמצא שכמו שחטא עץ הדעת היה שורש הירידה של אדם הראשון אצל כל אדם שורש הנסיון שבו תלוי עיקר הדרגה הוא כמה מצליח לשמור את מחשבתו להיותה דבוקה בהשם יתברך ולא לדעת כלל מעניני הרע
ב. ובביאור הגר''א לזוהר בפרשת בראשית בהיכלות בסוף ביאור להיכל א' [דף י''ב טור ג'] כתב וז''ל והענין כי הרוחות נכללין זה בזה ועולין למעלה למעלה ונעשין אחד משא''כ בחיות ואופנים שהם גופין של רוחין ונהורין שאין להם עליה למעלה רק הסתכלות וכו' וכן עליות הנשמה באדם בשבתות וי''ט בתפילה [נתעלה] הרוח לבד והגוף אין לו עליה וכן במשה על הר סיני עכ''ל
ג. ובביאור הגר''א לזוהר בפרשת פקודי לדף רכ''ו ע''א עמ' א' לפני ביאורו להיכלות דפקודי [דף ט''ז טור ג'] כתב וז''ל וזה סוד כל העליות שהוא עליות הנשמה במחשבתה והוא סוד כל העליות עכ''ל ועוד שם בהמשך הדברים כתב וז''ל ותדע שכל העליות הכל במוח של כל העולמות כמו המחשבה של האדם עכ''ל
ד. ובביאור הגר''א לשו''ע או''ח סי' א' סעיף א' על מש''כ הרמ''א שם שויתי השם לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלות הצדיקים וכו' כתב על זה הגר''א הוא כל מעלות הצדיקים ועיי''ש כל דבריו ולכאורה יש לשאול על דבריו בזה שהרי ידוע בכל מקום מדברי הגר''א שעיקר הכל הוא מצוות לימוד התורה בהתמדה גדולה אמנם ביאור הדברים הוא שאין כלל סתירה בין הדברים כמו שנתבאר לעיל באריכות בפרק ה' מדברי הב''ח והשער רוח הקודש שבכל רגע שאדם לומד על ידי זה מתווסף בחיבור של הנשמה להשם יתברך ובא שפע רוחני מהשם יתברך על הנשמה אלא שחשוב מאוד שיכוין לזה האדם בשעת לימודו ועיין היטב בדברי הגר''א בביאורו לספר יצירה המובא לקמן בסעיף הבא
ה. עיין בביאור הגר''א לספר יצירה פרק א' משנה ח' דף י' טור ג' וד' מש''כ שם בענין התורה ובענין הברית שבתורה
ו. ועיין עוד בביאור הגר''א לספר יצירה פרק א' משנה ו' דף ט' טור ד' בד''ה ולמאמרו וכו' מש''כ בעניין הקשר של עם ישראל להשם יתברך ומש''כ בביאורים לשם
ז. והמעיין היטב בעיון גדול בכל המקומות שמובאים כאן בענף זה מדברי הגר''א וגם לצרף הדברים זה לזה יראה דברים נוראיים בעניין כח המחשבה והדביקות עד היכן אפשר לעלות בזה וקשה להאריך בביאור הדברים מפני שחלק מהדברים צריכים הקדמות רבות בענייני קבלה


פרק ז'

בעניין כמה קראי בחומש דברים שכתוב בהם מצוות הדביקות בהשם ובסוגיית הגמ' בכתובות קי''א ע''ב שפירשו הכוונה להידבק בתלמידי חכמים ובדברי המסילת ישרים בפרק י''ט שמפרש הכוונה לדביקות המחשבה בהשם יתברך ובסוגיית הגמ' בסוטה י''ד ע''א ובדברי רש''י על התורה
ענף א. . דברי הגמ' בכתובות על תרי קראי בפרשת ואתחנן ובפרשת נצבים דכתיב בהם מצוות דביקות בהשם
א. בגמ' בכתובות קי''א ע''ב הביאו הפסוק בפרשת ואתחנן פרק ד' פסוק ד' דכתיב שם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ואמרו על זה בגמ' וכי אפשר לדבוק בשכינה והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה [גם הפסוק דאש אוכלה הוא בפרשת ואתחנן בהמשך הענין שם בפרק ד' פסוק כ''ד]
ב. ועוד הביאו בגמ' שם הפסוק בפרשת נצבים פרק ל' פסוק כ' דכתיב לאהבה את ה' אלקיך [לשמוע בקולו] ולדבקה בו ואמרו גם על זה וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה
ענף ב. יביא עוד קראי בפרשת עקב ובפרשת ראה דכתיב בהם מצוות דביקות בהשם ושלכאורה גם עליהם קאי דברי הגמ' בכתובות הנ''ל
א. והנה דביקות בהשם נזכר בתורה בחמשה מקומות וכולם בחומש דברים ואלו הם (א)בפרשת ואתחנן פרק ד' פסוק ד' כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (ב)בפרשת עקב פרק י' פסוק כ' כתיב את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע (ג)בפרשת עקב פרק י''א פסוק כ''ב כתיב כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו (ד)בפרשת ראה פרק י''ג פסוק ה' כתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון (ה)ובפרשת נצבים פרק ל' פסוק כ' כתיב לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם [והלשונות הם ואתם הדבקים ובו תדבק ולדבקה בו ובו תדבקון ולדבקה בו]
ב. והנה בגמ' בכתובות הנ''ל הביאו שנים מהחמשה הנ''ל והם הראשון והאחרון שהם בפרשת ואתחנן ובפרשת עקב והקשו איך יתכן זה ופירשו דהכוונה על ידי דביקות בתלמידי חכמים ולכאורה לפי זה הוא הדין בשאר דוכתי שבפרשת עקב וראה נמי יתפרש כן
ג. ויש לעיין אמאי הביאו בגמ' בכתובות הנ''ל דווקא הני תרי קראי דפרשת ואתחנן ופרשת נצבים וצריך לומר לכאורה דלאו דוקא ותרי מחמשה נקט והוא הדין לאידך אמנם צ''ב דבשלמא הראשון שהובא בגמ' בכתובות הוא הראשון מהחמשה הנ''ל אבל השני שהביאו בגמ' הוא החמישי ואמאי לא הביאו מג' הקודמים לו ובפשוטו צריך לומר דאה''נ דלאו דוקא ואין צריך לדקדק בזה ועוד אולי יש לומר דכשמביאים שנים בכהאי גוונא היותר נכון הוא להביא הראשון והאחרון ובזה יותר מתבאר דהוא הדין לכל השאר
בעניין כמה קראי בחומש דברים שכתוב בהם מצוות הדביקות בהשם ובסוגיית הגמ' בכתובות קי''א ע''ב שפירשו הכוונה להידבק בתלמידי חכמים ובדברי המסילת ישרים בפרק י''ט שמפרש הכוונה לדביקות המחשבה בהשם יתברך ובסוגיית הגמ' בסוטה י''ד ע''א ובדברי רש''י על התורה
ענף א. . דברי הגמ' בכתובות על תרי קראי בפרשת ואתחנן ובפרשת נצבים דכתיב בהם מצוות דביקות בהשם
א. בגמ' בכתובות קי''א ע''ב הביאו הפסוק בפרשת ואתחנן פרק ד' פסוק ד' דכתיב שם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ואמרו על זה בגמ' וכי אפשר לדבוק בשכינה והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה [גם הפסוק דאש אוכלה הוא בפרשת ואתחנן בהמשך הענין שם בפרק ד' פסוק כ''ד]
ב. ועוד הביאו בגמ' שם הפסוק בפרשת נצבים פרק ל' פסוק כ' דכתיב לאהבה את ה' אלקיך [לשמוע בקולו] ולדבקה בו ואמרו גם על זה וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה
ענף ב. יביא עוד קראי בפרשת עקב ובפרשת ראה דכתיב בהם מצוות דביקות בהשם ושלכאורה גם עליהם קאי דברי הגמ' בכתובות הנ''ל
א. והנה דביקות בהשם נזכר בתורה בחמשה מקומות וכולם בחומש דברים ואלו הם (א)בפרשת ואתחנן פרק ד' פסוק ד' כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (ב)בפרשת עקב פרק י' פסוק כ' כתיב את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע (ג)בפרשת עקב פרק י''א פסוק כ''ב כתיב כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו (ד)בפרשת ראה פרק י''ג פסוק ה' כתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון (ה)ובפרשת נצבים פרק ל' פסוק כ' כתיב לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם [והלשונות הם ואתם הדבקים ובו תדבק ולדבקה בו ובו תדבקון ולדבקה בו]
ב. והנה בגמ' בכתובות הנ''ל הביאו שנים מהחמשה הנ''ל והם הראשון והאחרון שהם בפרשת ואתחנן ובפרשת עקב והקשו איך יתכן זה ופירשו דהכוונה על ידי דביקות בתלמידי חכמים ולכאורה לפי זה הוא הדין בשאר דוכתי שבפרשת עקב וראה נמי יתפרש כן
ג. ויש לעיין אמאי הביאו בגמ' בכתובות הנ''ל דווקא הני תרי קראי דפרשת ואתחנן ופרשת נצבים וצריך לומר לכאורה דלאו דוקא ותרי מחמשה נקט והוא הדין לאידך אמנם צ''ב דבשלמא הראשון שהובא בגמ' בכתובות הוא הראשון מהחמשה הנ''ל אבל השני שהביאו בגמ' הוא החמישי ואמאי לא הביאו מג' הקודמים לו ובפשוטו צריך לומר דאה''נ דלאו דוקא ואין צריך לדקדק בזה ועוד אולי יש לומר דכשמביאים שנים בכהאי גוונא היותר נכון הוא להביא הראשון והאחרון ובזה יותר מתבאר דהוא הדין לכל השאר
ד. (א)וברש''י על התורה בפרשת עקב פרק י''א פסוק כ''ב הנ''ל דכתיב שם ולדבקה בו כתב רש''י את הדרשה דהגמ' בכתובות הנ''ל (ב)ויש ללמוד מזה לכאורה כנ''ל דלאו דוקא בהני תרי קראי הנזכרים בגמ' בכתובות הנ''ל הפירוש הוא כביאור הגמ' בכתובות הנ''ל אלא גם בעוד דוכתי שנזכר בתורה דביקות בהשם (ג)ובשאר ארבעה דוכתי שכתוב דביקות בהשם בתורה לא כתב רש''י דרשה זו (ד)אבל עיין לקמן בענף הבא שהובא שם שבפסוק בפרשת ראה לכאורה פירש רש''י באופן אחר מדרשת הגמ' בכתובות הנ''ל ועיי''ש שלכאורה צ''ב בדבריו בזה
ה. ויש לעיין אמאי על הפסוקים דפרשת ואתחנן ופרשת נצבים שנזכרו בגמ' בכתובות לא הביא רש''י דרשה זו ועל פסוק אחר כן הביא דרשה זו ובפרט דהפסוק בפרשת ואתחנן הנ''ל מוקדם לפסוק בפרשת עקב שעליו כתב רש''י זה וצ''ב [וגם בפרשת עקב עצמה כתוב לשון זה בפסוק יותר מוקדם בפרק י' פסוק כ' וכנ''ל]
ו. ועיין עוד בספר יהושע פרק כ''ב פסוק ה' ופרק כ''ג פסוק ח' ובמלכים ב' פרק י''ח פסוק ו' ובתהלים פרק ס''ג פסוק ט' [ועיין עוד בתהלים פרק קי''ט פסוק ל''א]
ענף ג. בדברי הגמ' בסוטה י''ד ע''א על פסוק בפרשת ראה ומו''מ בדברי הסוגיות בכתובות וסוטה בענין זה
א. ובגמ' בסוטה י''ד ע''א הביאו את הפסוק בפרשת ראה פרק י''ג פסוק ה' דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו ואמר על זה רבי חמא ברבי חנינא וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיושל הקב''ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב''ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב''ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב''ה קבר מתים דכתיב ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים
ב. והנה בשני המקומות דהיינו בגמ' בכתובות קי''א ע''ב ובגמ' בסוטה י''ד ע''א הקשו קושיא דומה אבל התירוץ בשני המקומות שונה ובפשוטו אין כאן צד קושיא כלל בחילוק בין התירוצים משום דבגמ' בכתובות קי''א ע''ב קאי על ב' מקומות דכתיב בתורה תדבקון ובזה פירשו דהיינו לידבק בתלמידי חכמים ואילו בגמ' בסוטה י''ד ע''א קאי על מקום שכתוב בתורה אחרי ה' אלקיכם תלכו ובזה פירשו שהכוונה להלך אחר מדותיו של הקב''ה
ג. והנה בהמשך הפסוק הנ''ל בפרשת ראה שם נזכר גם ענין הדביקות דהכי כתיב שם בפסוק הנ''ל אחרי ה' אלקיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון ע''כ ולפי זה לכאורה בהאי קרא יש לשאול את שני השאלות האחת של הגמ' בסוטה על רישא דקרא וזה שאלו בפירוש בגמ' בסוטה שם והשניה דומה לה את הקושיא של הגמ' בכתובות על סיפא דקרא וזה לא שאלו בגמ' בכתובות אבל אחרי שאמרו שם הקושיא על שני הפסוקים דפרשת ואתחנן ופרשת נצבים הנ''ל הוא הדין לכאורה גם לפסוק זה שבפרשת ראה
ד. והתירוצים יהו שונים דרישא דקרא תירצו בפירוש בגמ' בסוטה דקאי להלך אחר מדותיו של הקב''ה ואילו סיפא דקרא יש לתרץ על דרך שתירצו בגמ' בכתובות הפסוקים דפרשת ואתחנן ופרשת נצבים שהכוונה לידבק בתלמידי חכמים
ענף ד. בדברי רש''י על התורה בעניינים הנ''ל
א. אבל ברש''י על התורה בפרשת ראה שם על הפסוק הנ''ל המובא בגמ' בסוטה הנה על תיבות אחרי ה' אלקיכם תלכו לא כתוב פירוש כלל ובסיום הפסוק על תיבות ובו תדבקון כתב רש''י וז''ל הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב''ה עכ''ל
ב. והנה מבואר ברש''י דמפרש הדרשה דלנהוג במדותיו של הקב''ה על תיבות ובו תדבקון שבפסוק ודבר זה מבואר בין מהציון ברש''י ובין מלשונו שכתב הדבק וכו' [ויש להוסיף גם שעל התיבות שבאמצע הפסוק כתוב שם ברש''י פירושים וממילא שמע מינה דמש''כ בסוף הפסוק קאי לסיפא דקרא עיי''ש]
ג. ולכאורה דבר זה צ''ע טובא שהרי דרשה זו נאמרה בגמ' בסוטה י''ד ע''א הנ''ל בפירוש על רישא דקרא דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו ואילו על סיפא דקרא דכתיב ובו תדבקון לא דברו בגמ' בסוטה שם כלל
ד. ואדרבה על תיבות אלו נראה בפשוטו על פי הגמ' בכתובות קי''א ע''ב הנ''ל לדרוש דרשה אחרת דהידבק בתלמידי חכמים וצ''ע
ענף ה. בדברי המפרשים מצוות דביקות בהשם הנזכרת בגמ' לדביקות המחשבה בהשם יתברך
א. והנה בספר מסילת ישרים פרק י''ט פירש הפסוקים דמצוות הדביקות בהשם באופן אחר מהמבואר בגמ' בכתובות קי''א ע''ב שכתב שם וז''ל הדבקות הוא שיהיה לבו של האדם מתדבק כל כך בשמו יתברך עד שכבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו וכו' ועל הדבקות הוזהרנו בתורה פעמים רבות לאהבה את ה' אלקיך וגו ולדבקה בו ובו תדבק ובו תדבקון ודוד אמר דבקה נפשי אחריך וענין כל אלה הפסוקים וכו' שהוא הדבקות שהאדם מתדבק בו יתברך שאינו יכול ליפרד ולזוז ממנו עכ''ל [הביא בזה ארבעה פסוקים והם דפרשת נצבים ל' כ' ודפרשת עקב י' כ' ודפרשת ראה י''ג ה' ודתהלים ס''ג ט'] ועיי''ש במסילת ישרים שם מש''כ עוד בענין זה ואכמ''ל
ב. ויש לעיין איך ליישב דבריו עם דברי הגמ' בכתובות קי''א ע''ב הנ''ל שפירשו דקראי דדביקות הכוונה להידבק בתלמידי חכמים
ג. ואולי יש לומר דהנה בתורה פשט רמז דרש סוד וגם אמרו שבעים פנים לתורה וכו' ואם כן עצם היות שני פירושים אינו קושיא
ד. אבל מה שקשה הוא שבגמ' הרי ביטלו האפשרות לפרש כפשוטו כדאמרו דאי אפשר לפרש לשכינה ממש מפני שזה אש אוכלה
ה. ויש לומר דפירוש התיבה דביקות מתפרש בכמה אופנים ופשוט לגמ' שכולם נכונים ובין הפירושים הוא חיבור במציאות ממש ולא רק במחשבה ועל זה הקשו בגמ' דזה אי אפשר בשכינה וזה פירשו דקאי על חיבור מציאותי ממש לתלמידי חכמים מסוגי החיבור המבוארים בגמ' הנ''ל
ו. ובתרגום אונקלוס בפרשת ואתחנן על ואתם הדבקים בה' אלקיכם תרגם ואתון דאדבקתון בדחלתא דה' אלקכון ובפרשת עקב ובו תדבק תרגם ולדחלתה תקרב ולדבקה בו תרגם לאתקרבא לדחלתה ובפרשת ראה ובו תדבקון תרגם ובדחלתה תתקרבון ובפרשת נצבים ולדבקה בו תרגם ולאתקרבא לדחלתה עכ''ד ויש לעיין אם שווים הדברים לפירוש המסילת ישרים הנ''ל או שהוא פירוש אחר וצ''ב ועיין עוד בפירושי כמה מהראשונים בפסוקים הנ''ל מש''כ בזה ואכמ''ל
ז. ועכ''פ לעיקר הדבר הדבר מבואר בהרבה מקומות בחז''ל ובראשונים שדביקות המחשבה בהשם יתברך הוא מהדברים העיקריים בחיים וודאי שאין כוונת הסוגיא בכתובות לומר שאין מצווה בדבר זה וכל אדם יעשה כמה שביכולתו להגיע לדבר זה ולהשתדל בו הרבה מאוד ועיקר ההשתדלות בזה הוא על ידי עמל התורה והתפילות להשם




(15/03/04 , 09:18 )


http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/668/114.html

הדברים לא יצאו ממנו, ראו כאן בהודעה של בוחערזעצר:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=850573

מעניין אם זה הופיע גם במהדורה המודפסת.

תוקן על ידי - אקדמאי - 17/03/2004 1:09:56

תודה לאקדמאי על ההפניה. וזה מה שנאמר בה על ידי בחורזעצער:

במדורו השבועי הוא הבטיח שיציג ע"ג האינטרנט מאמר המלמד כיצד להגיע לכוחות על טבעיים וכעת קיים את ההבטחה.

החוברת לא כל כך "סודית" כמו שהוא עשה את זה, בשטיבלכי ירושליים היא ע"ג הבימות ושמה "לבני עלייה", או משהו דומה, מחברה הוא הרב יעקב עדס שעניינו נידון באשכול אחר.