| נשלח ב-17/3/2004 21:11 |
 |
| |
ווטו1
יש על זה אגדה חסידית על הרבי ר' אלימלך מליז'נסק.
פעם סיפר לתלמידיו איך שהוא זוכר עדיין כשהיה נכלל בנשמת אדם הראשון (כידוע, המקובלים ראו בנשמת אדה"ר התכללות כל הנשמות). על זה שאל אחד מתלמידיו, האמנם, מדוע לא עצר רבינו בעדו כשהושיט ידו לאכל מן עץ הדעת? ע"ז ענה הרבי, מוטב שיעבור עבירה פעם אחת מלעמוד כל ימיו בהרהורים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 23:21 |
|
| |
"פרי אסור" למה?
הרי הוא מותר ואפילו רצוי?!
ואם אתה חושש כל כך מ"התמכרות" מדוע אינך
סבור שעלינו לנהוג ככמרים של הנוצרים?
למה שלא נקים "מנזר לפרושים"?
רק תחשוב כמה עבירות הוא מסוגל למנוע!(לשון הרע,יצר של עריות,הנאות ותענוגות העולם הזה ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין)
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 17/03/2004 23:27:02
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 23:34 |
|
| |
אריה שאג
תתחדש על העברית.
והנחת לנו מקום להתגדר בו. הרי אמרו: הרהורי עבירה קשים מעבירה.
וכתב רבנו אברהם בן הרמב"ם, שמי שצם יום שלם והקפיד על חברו בגלל איזה דבר, ובגלל חולשת גופו מהתענית, מוטב היה לו שלא היה צם כלל.
וכלל גדול הוא בספרים: החכם עיניו בראשו.
***
וטו,
האם אתה דוגל בסגפנות?
פן חדש נגלה לי בך...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2004 17:26 |
|
| |
בב"ת ומיימוני,
אפרש את כוונתי. לא מדובר במה שמותר ללא שום סייג, אלא בדבר שנהגו בו איסור ומכירים שלהתנהג כך כללית בלתי ראוי.
ישנן דוגמאות לרוב.
דילוגים בתפילה.
הרבות שיחה עם האשה.
הרבות בסעודה.
עסק בשיחה בטילה.
ועוד
אך מעבר לכך, כאשר יתברר הדבר לגבי ה"כך נהגו"אים, כוונתי לרעיון שהביא ארי"ש מהר"ר מיילך זיעועכ"י [שיאהרצייטו היה בפתח השבוע]. היינו לגלות את הקריטריון ל"עת לעשות להשם הפרו תורתיך" כדי לקטול את המיתוס המטריד ואפילו של דבר עבירה ממש. [בשלב ראשון יש לדון לגבי עבירה שאינה פוגעת בזולת.]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 18:28 |
|
| |
לינקזצר,
תודה על הלינק ואכן כבר נידון הנושא [תיקנתי את לינקך בשורה אחת].
לגופו של רעיון הנושא זכרתי שמדובר עליו הרבה נכבדות בספרי החסידות [חשבתי שבחב"ד בפרט] ואביא לכאן מה שהועיל הרב מסתברא שליט"א להביא לי באישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 18:29 |
|
| |
מסתברא אלי באישי:
אין זה נושא חבדי אלא ענין קבלי שהשבתאים עיוותו, אך קיים לפני השבתאים, הנה חלק ממאמר שנכתב ל"היכל הבעש"ט" שיש שם מקורות בנידון.
מעשה יהודה ותמר - באור החסידות
הרב אלי' מטוסוב
חבר מערכת "אוצר החסידים"
רבות נכתב במפרשי התורה ובספרי הדרוש בענין מעשה יהודה ותמר , וגם בספרי החסידות נמצא ביאור הענין בדרך מיוחדת, ובאשר זהו ענין עמוק ודבר חידוש בעבודת הצדיקים על-פי דרך האמת והסוד (ובכמה מקומות נתפרש ביחד עם זה גם הסתייגות ואזהרות מפורשות אשר אין זה שייך לעבודת כל אדם), ארשום להלן בעז"ה את המקומות שמצאתי מזה בספרי החסידות, קצתם מספרי החסידות הכללית והשאר מספרי חסידות חב"ד.
יתכן אשר שורש הדברים הם מבית מדרשו של כ"ק הבעש"ט הק/ זי"ע או המגיד ממעזריטש זי"ע , ואכן כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא מביא במפורש אשר שמע ענין זה מהקדוש רבי אברהם בן הרב המגיד ז"ל, אולם באמת מקור ושורש לזה נמצא כבר בספרי הקדמונים כתבי האריז"ל ושל"ה הקדוש ועוד, כאשר נציין להלן כל מה שמצאתי בינתיים בעז"ה.
ירידת יהודה בכדי להוציא הניצוצות
בספר 'חסד לאברהם' להרה"ק רבי אברהם בן המגיד הק' ממעזריטש, בפר' וישב, מבאר: "אבל לפעמים ירד הצדיק, וזהו שאמר הכתוב "וזרח השמש", פי' הצדיק שנקרא שמש זורח בתוקפו ואחר כך "ובא השמש" שירד ממדריגתו למדריגה התחתונה, מפני מה? מפני ש"אל מקומו שואף" שצריך להעלות חניצוצות ולבוא למדריגה יותר גדולה ועליונה על-כן זורח הוא שם , ומפני זה הוצרך להיות מכירת יוסף שאם לא היה כך ולא היה יכול להיות גאולת מצרים, על-כן הוצרך לבוא תחילה הצדיק במדריגה התחתונה, והשכינה היתה ג"כ עמו כמו שאמר הכתוב "ויהי ה' את יוסף", והכל כדי לעשות שביל שיוכל להיות אח"כ התגלות אלקות וע"כ הוצרך יוסף לבוא לבור לעשות שם ג"כ שביל כו'. ולפי שהצדיק ירד ממדריגתו הוצרך המלכות גם כן לירד כמו שאמר הכתוב "ומלכותו בכל משלה כו'", לכך "וירד יהודה מאת אחיו" לפי שהוצרך לצאת ממנו מלכות בית דוד, ואין אדם נמנה פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים כו' פי' שצריך לתקן תחילה כל המדריגות, לכך כתיב "ושמו חירה" לשון חירות, להוציא כל הניצוצות לחירות. ע"כ.
נתינה מועטת לחיצונים בכדי לנצח המלחמה
בפעם הראשונה שמצינו שכ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא נדרש לנושא זה, הוא במאמר משבת פ' וישב שנת תקס"ו. בספר "מאמרי אדמו"ר הזקן על מארז"ל" (עמ' רכד ) כתוב כך:
"במעשה דיהודה ותמר, דהנה יהודה בודאי לא כיון לתאוה רעה שבודאי הי' נשמר מכוחות החיצוניים שגברו אז, וגם תמר שהלבישה את עצמה בכוונת תאוה רעה ידוע שכוונתה לש"ש [=לשם שמים] הי', וגם ביהודה לא הי' הכוונה רק לש"ש [=לשם שמים] בלבד כי הרי הי' צדיק גמור. אך שירד יהודה מאחיו בהתלבשות עניני מלחמה כאלו לברר הטוב מן הרע והוא ע"י שילבישו א"ע [=את עצמה] בתאוה רעה ויצאו מזה תולדות בקדושה ביתר שאת, ואמנם אם לא הי' תגבורת עוצם כוונת יהודה ותמר לש"ש לא הי' ביכולתם לעמוד במלחמה זו כי הרי מ"מ הי' מושלת בהם תאוה רעה, אלא שכוונתם דקדושה דבקה וגברה עליהם עד שאע"פ שבחיצוניות הי' שליטת הרע הרי מ"מ יצא מיהודה משיח וגם מלכים ונביאים רבים ונשמות גבוהות דקדושה וכידוע. והרי אנו רואים להדיא שיוכל להיות נתינה מועטת לחיצוני' שמרויח בנתינה זו בכפלי כפלים לאין שיעור, וה"ז ממש כמשל העצה במלחמה ליתן א"ע [=את עצמו] לשונא קצת בכדי שיתגבר עליו אח"כ בניצוח גדול יותר כו'".
בהמשך הדברים שם מבאר, כי מה שנותנים לחיצונים מעט בשביל הריוח שיהי' מזה אחר-כך, "אין נותנים להם אלא מבחי[נת] הפסולת וחיצוניות ולא מבחי[נת] פנימיות כדי שלא יצא שכרו בהפסדו כו'" .
ביאור רבי אברהם המלאך: ירידה להעלות הניצוצות
פעם נוספת נתבאר ענין זה בתורת אדמו"ר הזקן בפר' בראשית שנת תקע"ב : "וירד יהודה כו' ויט עד איש עדולמי ושמו חירה", הנה בלקו"ת מהאריז"ל נתבאר ענין חטא אדה"ר יען שאדה"ר היה הולך בהיכלות כי בחי' אדם היה למעלה מעלה מהבעש"ט והאריז"ל וגם מרשב"י כי הי' בערך אחר ממש שהרי הי' יציר כפיו של הקב"ה , ובהיכלות הטומאה לא רצה להביט כלל, והשיאו הנחש שעכ"פ יביט מה שיש בהן, ועי"ז נכשל ונפל בתאוה עליהן. וכן שמעתי מהקדוש רבי אברהם בן הה"מ ז"ל ע"פ "ויט יהודה", שמחמת מעשה דיוסף אזי "ויט", פי' ויט היינו שנטה למטה בהיכלות הקליפות עד איש עדולמי כדי להעלות נצוצות משם, וזהו ענין הכוונה דנפילת אפים כו' .
יבום קודם מתן תורה
רעיון זה מבואר גם בספרי כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש: ב"אור התורה" וישב מקדים: "ראיתי להזכיר ביאור ענין פרשת יהודה ותמר, ולא מצאתי ביאור שיאמר [כ"ק אדמו"ר הזקן] על פרשה זו ביחוד, רק מתוך מה שאמר בכמה מקומות יבואר היטב פ' זו כו', וכל מה שאכתוב בזה אי"ה הם הכל דבריו ממש רק שנאמרו בדוכתי טובא".
ומתחיל לבאר: "הנה הרמב"ן כ[תב] כאן שענין יבום הי' נוהג קודם מ"ת ואפי[לו] באב לאשת בנו ע"ש, וזה יובן על-פי-מה ב"סידור" [דא"ח] בענין ברכת הזימון בענין יעקב נשא שתי אחיות שעתידה תורה לאוסרן כו' ע"ש היטב, וכך יובן למעלה שלפעמים המלכות מקבלת מן החכמה שלא על ידי ז"א בעלה, ע[יין] ב"סידור" [דא"ח] בביאור ע"פ והי' מדי חדש בחדשו כו', איך שבזה מעלת המל[כות] גבוה מן השבת כו', וזהו לכאורה ענין אב משפיע לאשת בנו, אלא דוקא באצי[לות] איהו וגרמוהי חד, אבל בבי"ע אסור כו', וקודם מ"ת נהגו היתר בזה כטעם הנ"ל בענין יעקב שנשא שתי אחיות כו' .
הצלת נשמות העשוקות
וממשיך ב"אור התורה": "ומה שהי' צ"ל [=צריך להיות] מעשה זו באופן שיהודה יחשוב שהיא זונה כו' זה נת[באר] בביאור ע"פ מאמר הזהר פ' וישב דקפ"א אך אל הפרוכת כו' , שהנה הנשמות עשוקות ביד הקליפות ובירור הנשמות ע"י מלחמה כי תצא למלחמה ושבית שביו, ודרך המלחמה לפעמים מתכוין ליתן מקום לשונאו שיגביר באיזו מלחמה קטנה כדי לנצח במלחמה הגדולה ממנה, וכך הי' ענין יהודה ותמר כדי שיולד ממנה משיח כו' וזהו עת אשר שלט האדם באדם לרע לו שמבררין ממנו עי"ז ע"ש. [ואחרי זה מבאר באוה"ת שם בארוכה בדרך הקבלה והחסידות את כל מאמר הזוהר בפ' אחרי דע"א בביאור הפסוקים דמעשה יהודה ותמר ].
דומה לזה נמצא גם בספר "ביאורי הזהר" להצ"צ ח"א עמ' קלז (שם הוא ג"כ מאמר אדה"ז על זוהר המובא לעיל עם תוספות הגהות וביאורים מהצ"צ): "והנה הנשמות הנמשכים מסיהרא אז נעשקים וכענין מיכה, ומעין זה ביהודה ותמר שבהלבוש יש יניקה אבל זהו לרע להם שעי"ז הוציאו מהם נשמות עליונות כו'".
דוקא מלמעלה, ולא שהאדם רשאי לרדת ממדריגתו
ובאוה"ת פר' וישב שם מוסיף כ"ק אדמו"ר הצ"צ הגהה: ונ"ל הפי[רוש] שזה נעשה מלמעלה אבל לא שהאדם רשאי לעשות שום נדנוד איסור ח"ו ע"ד לברר כו' הס מלהזכיר ואע"פ שא"צ לכתוב זה מרוב פשיטות מ"מ אין הפסד לכתוב ע"ד אמרם הזהרו בדבריכם כו'. ע"כ.
רק קודם מתן תורה, והוראת שעה
בספר "דרך מצותיך" לאדמו"ר הצ"צ דף לב, ב, כותב בענין הריוח הנפלא שאח"כ יוציאו מהם הניצוצים היקרים שלפני האצילות מה שחטפו משביה"כ, "וזהו סוד מעשה יהודה ותמר שהוא ג"כ הנחת מקום קצת ליניקת הסט"א כדי שיוציאו מהם בכוונתם לש"ש [=לשם שמים] (כדאי[תא] בזהר אחרי) את משיח ומלכי ב"ד [=בית דוד] שהוא המשפחה היקרה שחפץ ה' בהם וכמה יצאו ג"כ ממנה".
ומוסיף בדרמ"צ שם (בתוך מוסגרים): "אך אחר שניתנה התורה אסור לעשות כן אם לא כשיאמר נביא לפי שעה חללו שבת וכמעשה דאליהו בבמה בחוץ שהוא ג"כ ע"ד הנ"ל שמניחים קצת בשביל ריוח הרבה וז"ס [וזה סוד] שבת דחויה ולא הותרה וכן טומאה דחויה בצבור כמ"ש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 18:36 |
|
| |
מסתברא אלי באישי:
הנה חלק שני של המאמר.
כמ"ש הרמב"ם וכס"מ פ"ב מהל' שבת".
הירידה בעניני היתר, ובצדיקים בלבד
ונמצא ענין זה ג"כ במאמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בסה"מ תרס"ט ע' קכג שבתחילה מבאר מעשה יהודה ותמר: כמו דרך מלחמה שמניח א"ע להיות מנוצח לפי שעה שעי"ז יבוא לידי נצחון גדול ביותר כו' כמו במעשה יהודה ותמר דתכלית כוונתם הי' לש"ש ולא הי' בזה שום ענין רע ח"ו, רק דוירד יהודה שירד לברר בירורים בבחי' התלבשות כו', ובהלבושים בחיצוניות הי' זה כמו הנהגה רעה ח"ו אבל באמת לא הי' כן ודוקא מחמת תגבורת כוונתם לש"ש הי' ביכולתם לעמוד במלחמה זו, ויצאו מזה תולדות בקדושה ביתר שאת שיצא מלך המשיח מתולדה זו כו' .
ואחרי זה מוסיף שם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב: והנה אחר שניתנה התורה אסור לעשות כענין זה אפי' בדבר קל של ד"ס, אך בדברים המותרים ע"פ התורה ומ"מ יש בזה בחי' רע וכמו בתאות היתר באכילה וכה"ג, יוכל להיות בצדיקים בדוגמא זו בבחי' התלבשות בבחי' חיצוניות שלהם ולא בפנימיותם ועי"ז יהי' בירור גדול ויתרון אור כו', וזה דוקא במי שיש בו יכולת לפעול הניצוח בהבירור ולא יפול ח"ו כו' ועד"ז הוא מ"ש בסש"ב בענין מח"ז שנופל לאדם להעלותה כו' במדרי' הצדיקים כי בבינונים צ"ל בדרך דחי' ואל יהי שוטה בהעלאת כו'. ע"כ.
יהודה ביקש לתקן פגם ער ואונן
קוטב הענין נמצא גם בס' "שארית ישראל" (להרה"ק ר' ישראל דוב מווילעדניק) ע' קכח , ז"ל: שלמה מלכא טעה ונשא נשים נכריות לברר נשמות הנפזרין בין הגויים, דוד מלכא טעה ורצה לקשר נפשו את נשמת בת שבע ודחק השעה, יהודה ביקש לתקן חטא ופגם ער ואונן ועל ידו נתקנו במעשה תמר כו'.
ירידת הצדיקים בכדי להעלות נשמות ישראל
בספר "שארית ישראל" הנזכר, רבו המקומות שבהם מבאר בכלל אודות ירידת הצדיקים בכדי לברר ולהעלות ניצוצות (מבלי לקשר זאת עם מעשה יהודה ותמר) , ונצטט כאן לפחות שני מקומות אשר בהם מובא רעיון זה בשם מורנו הבעש"ט:
בע' נח: וידוע שהצדיק מוכרח ליפול ממדריגתו כדי שיוכל להעלות נשמות ישראל, כידוע מאמר הבעש"ט נבג"מ "כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן" (ר"ה כט, א) ואמר הוא ז"ל הפירוש כי הצדיק שאינו מחוייב בעצמו שאין לו שום השתתפות עם המון עם, פירוש שאינו נופל ממדריגתו, אינו יכול להוציא את הרבים מידי חובתן ולתקנם, כמו למשל מי שמונח ברפש ורוצה חבירו להוציאו מוכרח הוא ללכלך את עצמו מעט ולהתקרב אליו ויכול להוציאו כו'.
ובע' קיב: וכמארז"ל בא לכלל כעס בא לכלל טעות כו' זה הוא בכדי שעל ידי זה יוכל להעלות ולתקן נשמות הנדחים, וכידוע בשם הבעש"ט ז"ל "כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן" שעל ידי זה מוכרח הצדיק ליפול באיזה דבר להוציא את הרבים מידי חובן מבחינת החוב. ע"כ.
עבירה לשמה שייכת דוקא בגדולי ישראל
כאשר הבאנו לעיל מכמה דרושים דברי אזהרה אשר ירידה זו שייכת רק לפני מתן תורה וכיו"ב, כן נמצא עד"ז ג"כ בס' שארית ישראל שם ע' קנג, וז"ל: וע"פ הסוד הוא כי הנה עבירה לשמה בזה מעלה ניצוצות מעמקי הקליפות ביותר וזהו דוקא בגדולי ישראל שיש להם בחי' מוחין דגדלות וע"כ יש להם הכח להכנס בזה ולהעלות משם כו' משא"כ מי שאין לו מוחין דגדלות, הגם לכשאין עכו"ם מותר מסתמא בשביל פקו"נ שמן השמים זכוהו לכך ויסיעוהו מן השמים, עכ"פ אין מצוה שיהי' ישראל כי אולי לא יוכל לעלות אם יכנס לשם וע"כ החמירו האחרונים עכשיו מחמת דלא שכיחי כ"כ גדולי ישראל, משא"כ מי שיודע בעצמו שהוא מגדולי ישראל גם עכשיו הדין כן, וכן עשה מורי הקדוש מטשארנאביל וכן שמעתי בשם הרב הקדוש מליאדי ז"ל שעשה כן .
עוד בענין ירידת הצדיקים, בספרי בעל ה"תולדות"
ענין ירידת הצדיקים למקום הקליפות בכדי להעלות ולקרב את הרשעים, נמצא פעמים רבות בספרי ה"תולדות יעקב יוסף". אך שם לא נתבאר זה בקשר ליהודה ותמר כ"א בצדיקים בכלל (וע"פ ויקצף משה ובמעשה דוד כו'). ונעתיק כאן אחד מהמקורות מכיון שהוא תוכן דומה להמבואר במאמרים בענין יהודה ותמר.
ב"תולדות" פ' אחרי ד"ה מצוה ואל יבוא: "מבואר בפסוק אשר נשיא יחטא כו' ולענד"נ ע"ד שכתבתי פי' הש"ס כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן וכו', והוא ע"ד הירושלמי שמואל הנביא לבש חלוקן של ישראל ואמר חטאתי, כנזכר במשל השר ששינה לבושו וכו', והוא כי אשמת העם שבמזיד גורם לראשי הדור חטא שוגג כדי שיהיה לו איזה חיבור עמהם להעלותן. וכמו שכתבתי ויקצוף משה וגו' שמא חזרתם לפעור וכו' כי הכועס כאילו עובד ע"ז, ובזה יש לו מקום תפיסה לשוב בתשובה לתקן כל אותן מדריגות בין של עצמו בין של אחרים. וז"ש בש"ס כי יחיד העושה תשובה מוחלין לו ולכל העולם והיינו כשמתחבר עם מדריגתן. וז"ש דהע"ה וסלחת לעוני כי רב הוא כו' כי החטא שנזדמן לו לא הי' ראוי לזה מצד עצמו רק כדי שימצא מקום חיבור עם העולם, וכמ"ש כל שאינו מחויב בדבר וכו', וז"ש וסלחת לעוני שהיה לסיבה כי רב הוא ר"ל כי רבים מבני העולם שהם במדריגה זו ולהעלותן כו', ובזה יש לפרש ש"ס דע"ז דוד לא היה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וכן ישראל וכו'.
אך שמא ח"ו יש לטעות שיחטא במזיד כדי להתחבר עם אותן המדריגות להעלותן כאשר פקרו המינים בזה, לזה בא הכתוב ואל יבא בכ"ל ע"ת כו' הכולל גם עתים הרעים לעבור עבירה במזיד ח"ו כדי שבזה יתחבר אל אותן מדריגות שם להעלותן אל הקוד"ש כי זה ח"ו כפירה גמורה, וכאשר שמעתי בשם מורי טעם הגון כי כשחטא בשוגג בלא דעת אז יש תקנה בעושה תשובה בכונה שנותן בו דעת להעלותו משא"כ כשחוטא בדעת במה יתקנה, וזהו פירוש הש"ס האומר אחטא ואשוב וכו'".
מלחמת הקדושה להוציא מן הסטרא אחרא
יסוד ושורש על דברים אלו בענין יהודה ותמר, נמצא גם בספרים קדומים יותר. שם לא נתפרט על מעשה הצדיקים, כ"א בענין המרמה דקדושה בכדי להוציא נשמות העשוקות מן הקליפות.
בס' "שער הגלגולים" בהקדמה לח, כתב: וזהו הטעם של תמר ורות כו' וכל מלכי בית דוד והמשיח שבאים מן רות המואביה ומזווג יהודה ותמר כו' כי זו היא המרמה ותחבולה שהקב"ה עושה עם הקליפה ומרמה אותה להוציא נשמה עשוקה בתוכם.
ובשל"ה הק' בחלק תושב"כ (פ' וישב) כ': וסוד הענין הוא כי לעתיד לא רק זו שיתרומם מעלת מלך המשיח אלא גם זו שאויביו ישלימו אתו כלומר שהקליפה תטהר ויודה על האמת ויתהפכו כל העמים כו', זהו סוד שמציאות מלכות בית ומשיח היו לכאורה שלא בדרך קדושה ח"ו כי יהודה בא אל תמר ויחשבה לזונה כו', אבל מה' היתה זאת יציאת דוד ומשיח דרך עקלתון כי בכח אחיזה זו ימשיך הכל לקדושה לעתיד וכל החיצוניים יהיו פנימים כו' ורמז גדול יש בענין יהודה ותמר. ע"כ. ועד"ז הוא בשל"ה מס' תענית (דרוש לפ' מטות ד"ה במרע"ה) .
ובס' "זהרי חמה" לזח"א פ' וירא דק"י ע"פ והוא מסבות קוב"ה מסבב סיבובין כו': "רמז לנו רמז גדול וגלה טפח וכסה טפחיים מפני הכבוד, והענין נתן טעם להשתלשלות דוד וזרעו והמשיח ואמר כי הוכרח לבא באופן זה כי מעת אדה"ר נתערבו עה"ד טו"ר וכל הדברים באים בערבוביא, ואי אפשר לאדם ליבדל ממנו מכל וכל כי הקליפה תקטרג עליו, אמנם כשרואה קליפה שיש לה בה חלק ונחלה יאמר משלנו הם ולא יקטרג, ולכן הוכרח להשתלשלות זרע דוד מעמון ומואב כדי שיהי' להם קיום כו', ואמאי באו מבנותיו אלא ודאי הוצרך לצאת רק דרך איסור ובגין לאתקשרא באתרייהו כו'". ע"כ .
ועי' באור החיים הק' (בפ' ויחי מט, ט) ז"ל: באמצעות דבר מגונה ביותר יבחר השבאי שהוא אדם בליעל להוציא נפש הקדושה ששבויה בידו במקום קליפה שהוא בחינת העון שיהי' יותר מגונה כו'. ועל פי זה תשכיל עצת ה' אשר יעץ על יהודה ושלח מלאך והכריחו לבוא אל הקדשה, כי לאמצעות היות הדבר בלתי הגון ע"פ התורה לשכב את כלתו ובאמצעות היות יהודה אנוס ע"פ הדבור נעלם דבר איסור ממנו ולא ידע כי כלתו היא, ובזה הוציא ממקור הטומאה ענף מופלא שבקדושה פרץ וזרח, שהיו שבויים בבחינת הרע והי' אדם בליעל רובץ עליהם לצד גודל מעלתם, וצא ולמד כמה צדיקים יצאו מהם ושלשלת המלוכה של בית דוד, וזולת יהודה שהוא בחינת המלוכה לא הי' אדם יכול להוציאם מידו, גם זולת דמיון מעשה הרע כי יבוא אל כלתו אין מציאות להוציאם, ובאמצעות דמיון הרי זה נכנס למדור הרע והוציא שלל רב. ע"כ.
תוקן על ידי - ווטו1 - 22/03/2004 18:48:53
|
|
|
|
|
|
] על מנת לשוב!
