באבד רשעים רינה

האם יש לשמוח לאחר חיסולו של הרשע יאסין?

שחרית:
לבי מהלל את ה' עם כל היהודים שהיו נטווחים בעתיד לולא החיסול היום. "לא המתים יהללו יה"
היהודים (לא בהכרח כולם צדיקים) שעלולים, ח"ו, למות כנקמה על החיסול, לא מתים בגלל החיסול, אלא בגלל החטאים של עם ישראל, ובשל חשבונות פרטיים של ה' לגבי אותם אנשים.

ליבי ליבי על כל הנשמות הטהורות שאבדו בגלל שמדינת ישראל השתהתה ולא חיסלה את כוהני הטרור קודם לכן.

ליבי גם על הפלשתינאים שדמם נסחר על-ידי כוהני טרור אלו.

צחי

האם אתה מודע לסתירה שבין הרישא לסיפא בדבריך ?

אילו לא היה מחסלים את יאסין הרי שהיו יהודים שהיה 'נטווחים' בגלל כך . כלומר זה קשור במעשה ומחדל של בני אדם. אבל אם מישהו ייהרג כתוצאה מתגובת הנקם על החיסול אז זה אך ורק בגלל חשבונות שמים . השקפה מענינת

בטח, מפני שאי חיסולו הוא מתן לגיטמציה לרע, ואי קיום מצוות "ובערת הרע מקרבך". לכן אי חיסולו נחשב שחטא, וחיסולו נחשב שמצווה.
בשני המקרים קורבנות הטרור הם תוצאה של קיום ואי קיום מצוות.

צחי,
לפי ההיגיון שלך, גם האנשים שנרצחו ע"י שלוחיו של יאסין מתו לא בגללו אלא בשל חטאיהם הפרטיים או חטאי עם ישראל, ואם כן מה לנו כי נלין על יאסין?

ממללא,
אתה יוצא מהנחה שהחיסול חוסך דם בסופו של דבר - הנחה הזקוקה לראיות (לא כך היה בחיסולו של עיאש "המהנדס", ולא בחיסולו של מוסאווי מזכ"ל חיזבאללה). בכל אופן, זוהי הנחה פרקטית ולא עקרונית; השאלה העקרונית כאן עניינה הוא היחס לפגיעה באוייב - האם היא טובה במהותה, או שהיא רע הכרחי. אם נניח שמבחינת תוצאות הפעולה הן תהיינה נייטרליות, כלומר מספר הקורבנות שייגרמו (חלילה) יהיה כמספר אלה שייחסכו - מה אז?

גםוגם,
הקושיה שהעלת היא ידועה, וידועה התשובה ש"מגלגלין חובה לידי חייב".

אם יאסין היה עושה תשובה, אז הקב"ה היה מביא רשע אחר שיכה בנו. אז עכשיו נשאלת השאלה , אם כך, אז מה מועיל להרג את הרשעים, ואת זאת הסברתי שזאת פשוט מצווה.
אמנם עכשיו לאחר שאבדנו את הרשע וקיימו בכך מצווה, אין זה אומר שאנחנו צדיקים, אבל זה נותן קצת קרדיט (תלוי במשקל המצווה אצל הקב"ה), שיכול להפחית את הפיגועים.
כמו כן, הדבר גם מתבקש מבחינה ההשתלות שאנו צריכים לעשות כדי לשמור על נפשתינו. אבל כל זה נכון רק אם נתמיד במלאכה זו, ונחסל גם את השני והשלישי אחריו. כשהיטלר היה בשלטון אף אחד לא שקל שלא לפגוע בו מפני שיבוא היטלר אחר אחריו.

בכנסת יושבים עוד כמה וכמה אחמד יאסינים ממוצא יהודי.והם גרועים ממנו. מרעילים את היהודים ומסיתים נגד הקב"ה וגדולי ישראל שליט"א.כבר אמרו חז"ל "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" במילים אחרות הם גרועים יותר מאחמד יאסין בין לאדן ועראפת ביחד..!!!!

יתכן שהם רשעים ובעקיפין גורמים קטרוג גדול לעם ישראל, וכובלים את ידינו כאשר הטרור מכה בנו, אבל המקרה שלהם הוא שונה:
1) כדי להרוג אותם יש צורך בבית דין בעל סמכות לכך, מפני שהם תחת שלטון יהודי, שלא כמו השייח יאסין.
2) הם משקפים את רצון העם, ולא בהכרח אלו שמחטיאים אותו.

צחי,
אתה מפרש את המושג "מצווה" באופן מרחיב למדי, בוודאי כשאתה מערב בעניין את "וביערת הרע מקרבך"... הרי ברור מאליו שיאסין אינו נכלל ב-"מקרבך", כשם שברור שמצווה זו אינה שייכת לזמננו, ואתה מוזמן לעיין בפסוקים הרלבנטיים ולראות. החובה המוטלת עלינו היא להגן על מדינת ישראל ותושביה בדרך היעילה ביותר האפשרית. לא להיות השוטר של העולם וזה שמשליט צדק אבסולוטי בכוח הזרוע, אלא להגן על מדינת ישראל. אם הפעליות הנדרשת להגנת מדינת ישראל גם משפרת את מצב הצדק העולמי, מה טוב; אם היא פוגעת בו, יש לבחון את מידת הפגיעה ואם היא הכרחית; ואם מדובר בהשלמה עם אי צדק (למשל, שרוצח המונים חי בשלווה) גם היא יכולה בהחלט להיות צעד נכון - אם הנזק שייגרם גדול מהעיוות שיתוקן. בחשבונותיו של הקב"ה אין לנו עסק כלל; אנו מחוייבים לנהל את עניינינו לפי ראות עינינו, ואם מה שאנו עושים עלול להוביל למותם של יהודים אסור לנו בשום אופן להכניס למערכת השיקולים נימוקים מסוג "מי שמת מת ממילא באשמת חטאיו או חטאי כולנו". תפקידנו למנוע הרג של יהודים, ואם הקב"ה רוצה שמישהו ימות תסמוך עליו שהוא יכול לעשות את זה בלעדיך.

כעת, יש להבחין בין עצם העובדה שיאסין מת - שהיא מבורכת, לטעמי - לבין פעולת החיסול כשלעצמה. לדעתי, חיסול הוא רע, גם כאשר הוא הכרחי; אנו מבצעים אותו כדי למנוע רע גדול יותר, אבל הפעולה עצמה - הרג של אדם - היא שלילית תמיד.