מימרא דחסידות ליומא טבא דהשתא (מתפעל)
בפורום אחר, כתב *מתפעל* דבר נפלא, ואני מקווה שלא יקפיד אם יתבדרו דבריו ברבים.
הוא כתב:
"קראתי בספר אחד.
לשפת אמת מגור היה בן בכור , רבי אברהם מרדכי . הוא היה לרבי מגור בתרס"ה כשאביו השפת אמת נפטר. (נפטר בחג השבועות תש"ח).
ומסופר שכשהוא היה ילד, הוא שאל את אביו השפ"א, למה לובשים קיטל בליל הסדר ?
ענה לו השפ"א: הרי נוהגים לכבוד פסח לקנות קפוטה חדשה.ולא רוצים שהיא תתלכלך, אז מכסים אותה עם הקיטל.
ואמר האמרי אמת, הבנתי כבר אז שאבא מדבר על משהו רוחני גבוה, רק שאז בתור ילד לא הבנתי את כוונתו. עכשיו אני מבין את כוונתו.
אבל לא מובא שם בספר, מה הבין.
יש למישהו רעיון ?
למה התכוון השפת אמת ?"
וכיון שהדברים ברורים, עניתי לו:
בפסח אדם זוכה למדרגה גבוהה. אם תרצה, ניתן לדעתי לומר כך: זו התחלה חדשה. ממילא אדם יכול להגיע גבוה, ומה שיותר חשוב, הוא נקי מעבירות, כמו בכל התחלה חדשה, שזה הרעיון של תשובה.
אבל החיים בעולם הזה אינם מאפשרים לנו לחיות בלי להתלכלך. יש דברים שאינם תלויים בבחירתו של האדם, וכאשר הבחירה כבר חלה עליהם, לא תמיד אנו מספיקים להתגבר...
וזה, אם תשים לב, בכל רמה של האדם.
ויש עוד סיבות לכשלון. ולא אפרט.
אז כדי לשמור על ההשגות הגבוהות, מכסים את הפנימיות החדשה בחיצוניות של מעלה. שזו בחינת הקיטל, שהוא לבוש של שבת (?) או לפחות ימים טובים. כלומר (קח את הרעיון) כדי להגן על הפנימיות, אין די בהתעלות פנימית, אלא צריך לבנות לה מכסה של התעלות חיצונית.
ומה יהיה אחרי פסח?
שתי תשובות בדבר.
או, כדרך המהר"ל ואולי ר' נחמן, לאחר שאדם התרגל לדרגה הגבוהה, שוב לא ירד ממנה.
או, שבאמת יהיו כאלו שירדו, אבל הבסיס שהושג פעם אחת שוב לא ילך לאיבוד, ובאורו אפשר להמשיך להתקדם הלאה.
וק"ל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
