| נשלח ב-7/4/2004 07:22 |
 |
| |
שו"ת - "מן הסברא"
שו"ת "מן הסברא"
כל בעיה הלכתית, עיקר ההכרעה תלויה בסברא, אלא שעל זו להיות מושתתת על הכרה מהותית ומקיפה של העניין. עם זאת פעמים והסברא יכולה להיות יציבה בפני עצמה גם ללא היקף ועיון מעמיק בעניין, ולכן חבל לאבד סברות אלה אשר לרוב כנ"ל הן הן גופה של הלכה.
היות ובנושאים רבים נתקלים החברים בסברות הלכתיות, שאם כי אין הם סוף דבר, תמיד הרי יהיו גורם מאוד משמעותי להכרעה ההלכתית, ולעיתים קרובות גם סוף דבר, כדאי שיהא אשכול שירכז -ע"י החברים- את הנקודות, על ידי הדגשת הנושא בראש האשכול והבאת הסברות וההגיונות הקשורים לנושא ההלכתי של אותו עניין.
מחד לא יגרע אשכול זה מכל שו"ת ועל כן שם שו"ת ראוי עליו, מאידך השם מן הסברא מבטא שאין אחריות אלא על היבט סברתי מסויים שיוזכר, ולא תמיד על המכלול של ההביטים החיצוניים יותר או ההלכתיים הנוספים, או אלו שהתקבלו בהלכה ולא מן הראוי לערער עליהם.
שם שו"ת נופל על האשכול, גם משום שיש הרבה מן הנושאים שאינם רק בגדר העלאת סברת העניין, אלא אכן מתוך מיצוי ואליבא דהלכתא, את זאת יהיה ללמוד מדברי הכותבים עצמם.
יה"ר שלא ניכשל בדבר הלכה.
[האשכול מותנה בהסכמת ההנהלה]
תוקן על ידי - יהוסף - 07/04/2004 8:18:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 07:37 |
|
| |
האם חייב אדם לדאוג להמצאות התנאים למצווה חיובית?
[בעיקר ביחס למצות הקשורות לזמן]
בשאלה זו יש לחלק בין מצוות ממוניות שבין אדם לחברו שאינם תלויות כלל בזמן, לבין מצוות שבין אדם לעצמו / למקום.
מצות בין אדם לחבירו הם מצוות הקובעות את הנכס כמשועבד ואז נמצא שאי הדאגה למציאת התנאים לתשלום בכלל עושק, ולעומת זאת שאר מצוות אינם יוצרות "חוב" מציאותי כללי, אלא אך בהמצאות התנאים (וכעין חילוק זה יש לגבי מתנה על מה שכתוב בתורה ואי עביד לא מהני, ובתוס' כתובות נה כמדומני). לכן אדם שיאבד כל ממונו וילך ויזיק את חברו, לא יפטר מהמצווה והוא בגדר רשע.
מה שאין כן מצוות שבין אדם למקום, כמו ספירת העומר, אם אין לאדם ימים לספור, כגון שהתחלפות השעות ממקום למקום מדלגת על יום, אין לו כלל את החיוב, שכן החיוב מתייחס לזמן ואם אין את הזמן אין את החיוב ולא השחית ולא הפקיע דבר. כן מי שיגיע אל מקום שאינו לא יום ולא לילה, לא ניתן לראות שעשק מהבורא את חובו לקיים מצווה, שכן המצווה אינה חיוב המוטל באויר שעל האדם לקיימו, אלא הוא מתייחס למצב מסוים, שבמצב זה התורה מבקשת התנהגות מסויימת.
ובעצם אין כאן חילוק מהותי בין ממון לספירת העומר, אלא שממון נקבע יחסית לכל זמן, וספירת העומר יחסית לזמן בו האדם נפגש.
בחלק גדול מהמצוות, כמו פסח לולב וסוכה, שם המצווה מתייחסת גם לדאגה, כמו "תעשה סוכות" וכיוצא בזה, וגם כאשר לא כתוב זה בכלל ההבנה הפשוטה כמו באכילת מצה, שדי בציווי על אכילה שנבין שיש לדאוג לאכילה.
בכל זאת נראה ברור, שיש מצבים שהבאת עצמו לידי פטור יהא בגדר נבל ברשות התורה, כי יפסיד את התועלת ומטרת המצוות לצרף הבריות, דבר שקשה לומר על מצב חד פעמי.
____________________________________________
גם לגבי בן אדם לחבירו יש מצבים בהם כל אדם מבין שהדבר מתייחס לתנאים הקיימים, והחיוב מתחיל רק לאחר קיומם של התנאים.
מצוות פריקה וטעינה, היא מקרה קלאסי לביטוי עיקרון זה. ההלכה קובעת שאין חיוב ללכת ולעזור לחבר שבהמתו קרסה במעמסת המשא, אלא אם כן האדם נמצא בסביבה קרובה דיה למאורע - "שיעור ריס". וזאת בהכרח משום שהמצווה אינה יכולה לחול ללא שיוך מספיק למצב אליו המצווה מתייחסת. אדם יכול לשמוע על החבר ואין לו כלל מצווה ללכת ולסייע, לפחות לא מצד מצווה מוגדרת זו של פריקה וטעינה.
כן ברור לגבי מצוות עונה למשל, שאם אשתו מתעכבת כמה ימים במקום מרוחק, שחיובו אינו אלא משעה שהא מצויה בקרבתו [וכוונתי בדוגמא גם כשהיא מבקשת ממנו לבוא אל מקומה, וכגון שנסעה לחול ונתקעה עקב שביתה חד צדדית].
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 07:45 |
|
| |
כמה נקודות בעניין כתיבה בחול המועד
* מה הדין לשחק משחק שיש צורך לכתוב בו?
נראה פשוט, שעניין דבר האבד נאמר ככלל לגבי דברים שאינם משתייכים למצב החג והמסתעף (וגם מלאכת אומן אינו אלא באופן כזה, והראיה בישולים מיוחדים ועוד). משחק שייך בהחלט למצב החג ולשמחתו, ומכאן שלכא' יהיה מותר לכתוב בו.
* עניין הכתיבה בכלל, קשה לראותה כיום כלאכת אומן היות ואין לך אדם שאינו יודע לעשותה. וכל דבר אף קל שבקלים לא היה נהיה מלאכת הדיוט אילולא שהכל רגילים בו בנקל.
ולא שייך לראות עניין זה כהלכה עצמית, שכן הכתיבה מסתעפת מהכלל של איסור מלאכת אומן, ואם כיום אינו תחת הכלל אין כאן שינוי הלכה ואף לא שינוי מנהג.
שאלות שיש לדון בהם עוד, כיבוס וכדומה, ועניין דבר האבד בכלל. לינקזעצער...?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 08:11 |
|
| |
ההסיבה כחלק מהמצווה המקורית?
בתורה לא נאמר לאכול מצה בדרך חירות. המצה היא גם לחם עוני, כך שאין היא בהכרח הביטוי לחרות שנראה את ההסיבה כצורת אכילת מצה הטבעית והראויה. ומכאן הסברא נותנת שההסיבה אינה מדין תורה.
אם ההסיבה הייתה תנאי כל כך מהותי, ולא תוספת הידור מדרבנן, היה קשה לקבל את מה שתלמיד בפני רבו אינו מחוייב בהסיבה, וכי יעלה על הדעת שתלמיד בפני רבו לא יאכל כלל משום כבוד הרב?
[אמנם ניתן לחלק שדרך חירות עניינו יחסי לנורמה המתאימה למצב, אך אינו בכדי חילוק].
גם ממהלך הגמרא המתאימה את ההסיבה להגדה, שי"א (פסחים ק"ח), שכוסות אחרונים אינם צריכים הסיבה, מוכיחה כי אין זה ממקור צורת האכילה והשתיה מן התורה.
ומכאן שכלל לא פשוט שמי שלא היסב יחזור לאכול בהסיבה, שכן המצווה כבר קויימה בידו [ואת ההסיבה הפסיד]. אלא שהרא"ש וכך הובא במחבר בסימן רע"ב סעי' ז', שיש לחזור.
הרא"ש מבסס את דבריו על לשון גמרא זו: שמש מאי? תא שמע - דאמר ריב"ל: "השמש שאכל [כזית מצה - ל"ג לרש"י] - כשהוא מיסב יצא... מיסב אין לא מיסב לא". אם כי הלשון משמעו שלא יצא, עדיין יכולים אנו לומר שללא הסיבה לא יצא את תוספת זו והידור זה, אך מעוות לא יוכל לתקון הוא.
יתירה מזו, את לשון ריב"ל "יצא", היינו גם יכולים לפרש באופן הפוך, שסד"א שלשמש לא ראוי להסב קמ"ל שגם כך יצא, אלא שאז מהלך הגמ' קשה יותר.
תוקן על ידי - יהוסף - 07/04/2004 8:16:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 15:05 |
|
| |
גילוח בחול המועד
הבנתי שהסיבה שאסרו תספורת בחול המועד היא כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ולא ידאג להסתפר לפני.
והשאלה- האם זה חל גם על גילוח?
לכאורה להתגלח זה לא שייךשלא יכנס למועד והוא מנוול כי באמת אם תאסור -אז יהיה מנוול כל המועד! וגם בחג!
ולכאורה סתם כך הגזירה היתה על "גילוח" שם שנסוב בזמנם רק על תספורת הזקן או הראש. את הזקן לא הורידו או שהורידו עם סם. שמסתבר שודאי שמותר.(ידוע למישהו מה הדין המקובל בסם? אולי מראית עין?)
וענין של מלאכת אומן לכאורה אין היום במכונת גילוח. (ועוד שמשמע שהיה צריך להגיע לגזירה מיוחדת ולא הגדירו אפילו תספורת כמעשה אומן.)
תוקן על ידי - ישרן - 07/04/2004 15:06:14
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 15:28 |
|
| |
עד כמה שידוע לי רק הרב סולובייציק התיר גילוח בחול המועד מסיבה זאת, וגם זה כנראה רק בתור "קולא". אינני מכיר עוד פוסקים מלבדו שמתירים זאת. (חוץ מדעת ר"ת שממילא לא נפסקה להלכה)
אולם, אני אישית בהחלט מסכים עם הרעיון, לדעתי זה אחד מסימני הניוון של ההלכה בימינו, היינו שלפעמים מגיעים לאבסורדים בהם ההלכה מאבדת את טעמה המקורי ופועלת בדיוק בכיוון ההפוך. טעם התקנה המקורית הוא כדי שלא יכנס למועד כשהוא "מנוול", ועל ידי שאנו שומרים על התקנה אנו דווקא כן הולכים במועד כשאנו "מנוולים".
כמובן, אם תשאל כיום מדוע אכן אסור להתגלח בחול המועד, יאמרו לך שיש בכך טעמים סודיים על פי "הקבלה" - תשובה מצויינת לסתימת פיות.
*
בעניין גילוח ב"סם". אין בכך שום איסור, גם לא מצד מראית עין. בעניין גילוח במכונה, זוהי מחלוקת ראשונים, אמנם הרמב"ם אוסר, אבל הרבה ראשונים מתירים וכך פסקו השולחן ערוך, הרמ"א, הגר"א ועוד.
(יש מפקפקים כיום בסוג מסויים של מכונות, אך יש אומרים שאין חילוק ואו שכל המכונות כשרות, או שכולן אסורות)
תוקן על ידי - רב_צעיר - 07/04/2004 15:32:37
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 15:33 |
|
| |
אני טוען שגדר התקנה הוא גם לא מדבר על המכונות אלא על תספורת הזקן ופעולות שעושים פעם בכמה זמן כי לא היה בזמנם גילוח לגמרי וממילא התקנה לא חלה על זה.(להרויח את הטענות שהיו עוד סיבות לתקנות וכדו',וסתם לישיבישקייט)
לגבי הסם - התכוונתי במועד. ידוע לך מה הדין?
תוקן על ידי - ישרן - 07/04/2004 16:06:19
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 15:36 |
|
| |
נוּ, זה בדיוק למה שגם אני התכוונתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 17:23 |
|
| |
לגבי השימוש בסם, אינני רואה שום סיבה לחלק, שהרי אין אנו עוסקים בדין איסור גילוח כשלעצמו, אלא על גילוח בחול-המועד. ובוודאי שמדובר באופן שבו מותר לגלח - ומה לי מכונה, מה לי סם ?
אגב, גם הרב משה פינשטיין מתיר גילוח בחול המועד למי שיש צורך ביותר או מצטער ביותר ורגיל להתגלח כל יום, ע' שו"ת אגרות משה ח"א סי' קס"ג
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 19:38 |
|
| |
בעניין דעת הרי"ד סולוביצ'יק בגילוח בחוה"מ -
מבואר בספר 'נפש הרב' לתלמידו הר"צ שכטר (ראש הכולל בישיבת ר' יצחק אלחנן) שטענת הרי"ד היא שאלו שנוהגים לגלח בכל יום ויום, הרי שאין באפשרותם למנוע את הניוול בגילוח ערב חג, ועל כן הם למעשה אנוסים וכשאר אנוסים שהתירו להם.
הרי"ד עצמו היה גוער בתלמידיו שנוהגים לגלח בכל יום ואשר נמנעו מלעשות זאת בחוה"מ (כך שמעתי מפי הר"צ שכטר). וכן שמעתי שהורו תלמידים אחרים של הרי"ד.
יש מאמר מקיף בנושא של הרב יצחק פחה המופיע באחד הכרכים הראשונים של 'תחומין', ובו גילה כמה צדדים להיתר באחרונים (ואת דעת הרי"ד מפי השמועה הביא בהערת שוליים).
אגב, הנימוק המקובל אצל פוסקי דורנו האוסרים הוא שאפילו בטל הטעם לא בטלה התקנה כשיטת הרמב"ם. ואולם, לענ"ד כאן התקנה לא בטלה, אלא שאין לה שייכות למציאות החדשה יחסית של גילוח יום יומי. בודאי שבעניין תספורת רגילה או גילוח למי שנוהג להתגלח מדי כמה ימים (וכך נוהגים בד"כ בחורים צעירים, בחורי ישיבות ואולי אחרים) - תחת הגזירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 19:59 |
|
| |
יש עוד טעם שהפוסקים משתמשים בו לאסור, בספר פסקי תשובות מובא:
בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק סי' י"ג ... סבירא ליה דבאופן שהתגלח קודם החג, האיסור הוא להתגלח בחוה"מ לאו משום שיכנס לרגל כשהוא מנוול, אלא משום איסור מלאכה בעצם הגילוח (פסקי תשובות, ח"ו, עמ' ח)
עוד מובא שם שהנוב"י התיר על ידי פועל שאין לו מה שיאכל, אבל כל הפוסקים חלקו עליו. אישית קשה לי להבין איזה מלאכה יש בגילוח. ועוד, אם הדבר אסור מצד מלאכה - מדוע תלו האיסור להתגלח בערב חול המועד דווקא משום שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול ? וצ"ע.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 07/04/2004 20:01:03
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 20:15 |
|
| |
רב"צ,
בתוס' מועד קטן, יד ע"א, ד"ה 'ומנודה' כתבו לגבי תספורת וגילוח הראש שהוא אסור משום מלאכה, אך לא גילוח הפנים (ולענ"ד הדבר ברור לאור העובדה שהעניין נעשה ע"י פועל ולא האדם עצמו).
וכ"כ ראשונים רבים שאיסור גילוח הוא רק משום קנס ולא משום מלאכה (המאירי, ריטב"א, רמב"ן ועוד).
וכ"כ במפורש הגר"א באו"ח, סי' תקל"א, ס"ח בד"ה 'ומותר לחוף'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 20:42 |
|
| |
לממללא-גם למי שלא מתגלח כל יום לכאורה מותר במועד להתגלח כל יום כי בדרך כלל הוא מחליט להראות מנוול , ואין בעיה בזה כי זה סתם יום.אך במועד אסור להיות מנוול וא"כ צריך להתגלח והגזירה לא נגזרה על זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:35 |
|
| |
על מהות הביטול
שאלה: אדם יודע שבשאיבת האבק נכנסו למכונה עוגיות ושאר מיני חמץ בגודל כזית, וראויים לאכילה. אותו אדם שכח לבטל וגם שכח לבער שקית שואב האבק, האם עובר הוא על חמץ זה?
מהות הביטול - הפקעת המאכל מתורת היותו למאכל, בכך שהוא מקבל יעוד כ"עפרא דארעא" [כך ודאי ע"פ רש"י ורע"ב, ויש נוקטים כך גם ע"פ תוס']. מכאן שאם ע"י דיבור בכח האדם להחשיב דבר כעפר, ודאי שע"י מעשה, והיינו כגון שיערב החמץ בעפר הארץ מתוך כוונת השלכה, גם אם לא חשב על "חלות דין הביטול".
מכאן עולה, שמשעה ששאב האדם דבר בשואב האבק קבע ע"י מעשה את הדבר הנשאב כ"אבקא דארעא", ואין לך ביטול גדול מזה.
לפי זה אלם שאין בידו לשרוף או לזרות לרוח, יוכל להשליך את החמץ אל סל האשפה ואין לך ביטול טוב מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 10:27 |
|
| |
שאלה- למה לפי תוס' שביטול זה הפקר אז מי שבודק למה צריך לבעל הרי אומדנא דמוכח שמפקיר כל מה שלא מצא?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 12:52 |
|
| |
לגבי גילוח בחול המועד יש דיון מקיף באגרות משה. חלק או"ח..מספר הסימן נשמט מזכרוני.. ע"ש..שדעתו נוטה להקל.. אכמ"ל..
בימינו הענין יותר סוציולוגי לע"ד.. רוצה לומר.. מהוה איזה סימן הכר בין המיזרוחניקים לשאר העוילם...וד"ל...
|
|
|
|
|
