מטרתו של ההמון

יעויין בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים שבהם נראה כי הפירוש הוא כדי שלא ישתומם האדם (כעניין האמור במסכת סוטה "תמהון לבב")ואכן לסיפוק צרכיו החומריים.ולא נברא האדם אלא כדי לצוות לזה כדרשת חז"ל בגמרא שבת פרק ב.

דומני שבענין זה , יש הבדל מהותי בין ישראל ואומות העולם .

לישראל כעם , בהיותם נחשבים כעם ה' , וכורתי בריתו , יש ערך מיוחד . ("ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם" כלומר גם למדרגת הצאן [מה שנהוג לכנות בהתנשאות מה "עדר"] יש בישראל ערך
כ"אדם" . ) לעומת אומות העולם שמטרתם העיקרית לעסוק בישובו של עולם (ולאו מילתא זוטרתא היא בעיני .) וממילא משמעות ההמון תולה ביחס לקיומם את היעוד הזה .

רק בקשה קטנה , אשמח אם תתייחסו לעצם הדברים שכתבתי , ולא לספקולציות מסביב על משמעותן הלכה למעשה . [אין חכם כבעל ניסיון...]
בתודה מראש .


תוקן על ידי - אישציפור - 15/04/2004 10:39:49

אי"צ,
הפסוק שהבאת מלמד, לענ"ד דבר נוסף - "אדם אתם", כלומר, המושג "אדם" בלשון יחיד, הוא מושג הכולל פרטים אנושיים רבים. נראה לי שאפשר לקשר זאת גם ל: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" [בר' ה - 2] (למרות שיש לי בעיה אידיאולוגית עם חלק מהפירושים לעניין זה ואכמ"ל).

מואדיב,
במובן זה, ניתן אולי להבין כי "משמעותו של ההמון" היא לאפשר ליחיד להיות חלק מ"אדם".

אמשלום ,
נכון , ובכ"ז דוקא ישראל קיבלו את השם הקיבוצי הזה באופן מיוחד , עפ"י הנביא .

לגבי הפוליטיקה תארתי לי , ולכן הזהרתי מראש מהענין הזה ... בסופו של דבר כדי לראות איך הדברים מתפרשים הלכה למעשה , צריך עיון "מעט" יותר רציני מזה . (ואני חושב שבחז"ל יש לא מעט מקורות ששוים עיון בהקשר הזה .[אם באים במבט שפתוח לשמוע כמובן...])
יום נעים לך .

תוקן על ידי - אישציפור - 15/04/2004 10:47:16

אי"צ,
אני דווקא לא כיוונתי לפוליטיקה, כי מילאתי את בקשתך (). התכוונתי לפירוש על הפסוק מבראשית, הטוען כי איש בלא אישה ואישה בלא איש אינם נקראים "אדם". על פירוש זה יש לי השגות אידיאולוגיות ורגשיות רבות, אבל איני רוצה לפגוע במואדיב ולהסיט את אשכולו לדרכים עקלקלות...

אישציפור,
אני מניח שאתה יודע היטב שמול המגמה המובילה למאמרים מסוג "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" (המתבסס על הפסוק שהבאת) קיימת גם מגמה הפוכה במקרא ובחז"ל, מ-"ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל ה' לאמור, הבדל יבדילני ה' מעל עמו" ועד "חביב אדם שנברא בצלם... חביבים ישראל שנקראו בנים למקום", דבריו של ר' עקיבא שלימד שגזל הגוי אסור. אם כן, כל אחד בוחר לו את ההתייחסות הראויה לגוי לפי הבנתו: מי שבוחר להעמיד את הגוי על מדרגה נמוכה, כאילו לקיומו האינדיבידואלי אין משמעות, מוצא לו את הסימוכין - ומי שסובר ההפך, מוצא אותם גם הוא. הבחירה, כרגיל, אינה נובעת מקיומה של עמדה חד משמעית בנושא במקורות, אלא בהשקפת עולמו של הכותב.

אישציפור, נמסר לי מקרב כמה מגויי הארץ כי הם מוסרים לך את תודתם על כך שיעודם בתוכנית ההוויה שהגית, לאו מילתא זוטרתא הוא בעיניך.

לגופו של עניין,

כיוון שהתכלית כפי שהציג אותה הרמב"ם בכתביו הינה רלבנטית בפועל לקבוצה קטנה של יחידי סגולה שמסוגלים ולו להתקרב אליה, הרי שאין לנו דרך אחרת 'להצדיק' את קיום ההמון אלא ככלי לטובת אותה אליטה.

הדבר אינו חריג כיוון שבימי הביניים טרם נתפשטה בעולם ההכרה בזכות החיים (על כל המשמעות שלה) של כל אדם ואדם כפרט.

______________________

אגב, דומני שראיתי בספר 'שתי עגלות וכדור פורח' שליקט מכמה רו"א וניסה לבסס תפיסה של מעמד הלכתי-משפטי ל'כלל ישראל' כישות אחת. באופן זה, ההסתכלות על כל פרט ופרט דומה להסתכלות על אבר בגוף האדם, ועל כן אינה מוצדקת, אלא יש לבחון את הכלל ככלל ואישיות אחת במובן מסויים (בכך ניסה להתמודד עם שאלת 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' ולהפכה לשאלה 'יד חטאה וטוב לה, רגל לקתה ורע לה' וממילא לבטלה).

באופן אישי כבן העולם המודרני, קצת קשה לי עם טיעון שכזה.

.


הציטוט דלעיל, מופיע במו"ה יותר מפעם אחת, אם זכרוני אינו מטעני.

הפעם אליה אני מתכוון, היא בפרק כ"ז בחלק השלישי:

"והנה שלמותו הראשונית היא שיהא בריא כפי מיטב מצביו הגופניים, וזה לא יהיה אלא במוצאו צרכיו בכל עת שיבקשם, והם מזונותיו ושאר הנהגת גופו, כגון מדור ומרחץ וזולתם, וזה לא יתכן לאדם אחד בודד כלל, ואי אפשר שיושג כשיעור הזה לכל אחד כי אם על ידי ההתקבצות המדינית, כפי שכבר ידוע כי האדם מדיני בטבעו."

כאן, מדובר בפן הפיזי בלבד של קיומו של האדם. אולם שאלתי במכוון מופנית לפן אחר לגמרי. גם לאדם השלם, יש צורך בחברה לא רק לשם סיפוק צרכיו הגופניים, אלא גם לשם סיפוק צרכים אחרים. צרכים אלו יכולים להיות קיום מצוות (תפילה במניין, למשל), או צרכים אינטלקטואליים (שאלותיהם של אנשים, אף אם אינם שלמים, מלמדות הרבה לעתים).

ואני אף מרחיק לכת ושואל היאך יכול החכם ליהפך לחכם, בלי חברה אנושית?


ובשולי הדברים אוסיף:
אם מטרת ההמון לאפשר את קיומו (ולו הפיזי בלבד) של האדם השלם, הרי שמכאן כמה הנחות:

1. להמון ערך רב, שכן בלעדיו לא מושגת מטרת יצירת האדם השלם.

2. האדם השלם, בהיותו תוצר של ההמון, מלמד על כך שלהמון יש פוטנציאל לייצר מתוכו אדם שלם.

3. לו כל האנשים מממשים את מלוא הפוטנציאל, והופכים לאנשים שלמים, נקבל המון של שלמים. האם יהיה להם קיום, או שיצאו ויתפרנסו זה מזה?

מואדיב,
דבריך מזכירים לי את הספר הנפלא "החתיכה החסרה" מאת של סילברסטין. היצור ה"בלתי שלם" (מעין עיגול החסר מתוכו משולש אחד), העומד במרכז הסיפור מחפש אחר החתיכה שתשלים אותו לכדי כדור עגול ושלם. כשהוא מוצא את החתיכה המתאימה לו הוא מגלה שהשלמתה אותו מונעת ממנו את הדברים אותם אהב: בהיותו עיגול שלם הוא מתגלגל מהר יותר ואינו נהנה מן הדרך, כפי שנהנה בהיותו "חסר", והוא מסוגל פחות להתייחס אל העולם (האנושי והטבעי).
במובן מסוים מעביר הסיפור מסר על כך שהצורך שלנו בבני אדם אחרים נובע מחוסר מסוים בעצמנו. והוא מעורר כמה שאלות: אם נהיה כולנו אנשים לגמרי שלמים, האם בכלל נזדקק זה לזה? האם אין החוסרים שלנו (או אולי - החסרונות שלנו), מהווים בעצם סוג של מעלה, כיוון שהם הם אלה שמאפשרים לנו ליצור קשרים איש עם רעהו? האם שלמות אישית אינה אלא אינדיבידואליזם?

אני הייתי אומר שלא כדאי לחכם לזלזל בהמון כלל וכלל...

האדם הגדול הוא בסך הכל מישהו שהפנים את שאיפות ההמון ואת סולם ערכיו. קנה המדה לגדלות הוא מה שזוכה להערכה בידי אחרים . ולא משנה אם זה חכמה או יצירה או גבורה .

מציץ, כתבת -
קנה המדה לגדלות הוא מה שזוכה להערכה בידי אחרים

אתמהה

מה כוונתך?

מה ההגדרה לאדם - ההמון
הרוב נוטים להגדיר את האנשים החכמים כשלמים ומולם את הפשוטים להמוניים
אני רואה את זה אחרת (נשמה חסידית)
מי שהוא כבוי ללא חיות ומרץ הוא המוני,ומי שהוא פעיל נחוש עם תשוקה הוא החי,והוא לא נברא רק בשביל להיות חברה לאחרים ואפילו עם חכמתו אינה רבה או אפילו עם הוא עוסק בדברים גשמיים.

גם וגם ,
כפי שאמרתי הכלל הזה ודאי לא מהוה נר לרגלי ביום יום (אני מרשה לעצמי להניח שהיו לי בימי חיי מכרים מאומות העולם לא פחות מלרוב המשתתפים כאן, וכנראה שיותר.[לא בטוח שזו גאוה גדולה , אבל אולי קצת .])

וגם בחז"ל ר"ע דרש את דרשתו לענינים מסוימים והדרשה שרשב"י תלמידו הביא , נדרשה להלכה מאד מסוימת . (קברי עכו"ם אינם מטמאים. ודרך אגב , לא במקרה לא הזכרתי בדברי את המדרש התלמודי ש"אין עו"כ קרוים אדם". )
לסיכום לא דיברתי על הלכה למעשה , שם צריך באמת לראות מתי ראוי לנהוג אליבא דר"ע (לדעתי זו ההנחיה הכללית שראוי לנהוג בה .) ומתי מתממש העקרון אותו הצגתי . (אם נתייחס למקורות החז"לים , הצלת גוי למשל לא מתירה חילול שבת , וכן דיני נזיקין , השבת אבידה וכד' נוהגים רק בישראל . [אם כי למעשה , רב דיני הנזיקין שנוהגים היום , שייכים גם בגוי משום דרכי שלום ותיקון העולם , שכבר אמרתי שאינם מילתא זוטרתא כלל [וסוגיות שלימות ערוכות בענין במסכת גיטין למשל.], על אף שאין ערכם שוה או דומה , למעלת
הברית שבין האדם לבוראו .)
מובן שהנושא ארוך בהרבה , ולא זה מקומו . (ויסלח לי מואדיב , שגרמתי בתשובתי ל"תת נושא" באשכולו .)

ממללא ,
הם ביקשו ממך להודות לי , או שסתם החלטת להיות פטרון להם ?
חוצמזה לא אני הגיתי את הדברים , בסה"כ אחד ועוד אחד , מדברי חכמים (הבולט שבהם גוי ששבת חייב מיתה , שנאמר "יומם ולילה לא ישבותו") והבנת משמעות הבריתות שנכרתו בין ישראל וה' כמובא במקרא , עפ"י זה .
שבת שלום.
נ.ב. תיקנת כבר ת'נייד ?

תוקן על ידי - אישציפור - 15/04/2004 23:10:58