מוישי הולך לאיבוד...
כבר מזמן שלא סיפרתי לכם מה קורה אצלי.
הפסח עבר ברוך השם בסדר והתקדמתי מאוד בקריאה.
אני לומד פעמים בשבוע במכון "הקורא הצדיק"ושם עושים לי כל מני תרגילים לקריאה וגם מלמדים אותי להגיד מילים בשפה יפה.
הרב אמר לאבא שלי שצריך לתגמל אותי כי אני משתדל .
עטרה אומרת שאין דבר כזה משתדל.
אם אני עושה משהו זה סימן שאני מתקדם תמיד.
עטרה לא אוהבת את ההסברים של הרבה שלי.
אבא ואמא החליטו לעשות לי הפתעה ואמרו לי שהם לוקחים אותי לקניות ,ובקניות הם יקנו לי משהו.
שרי וציפי רצו לבוא גם .
גם לייזר רצה להצטרף אבל אבא שלי הסביר להם שזה פרס מיוחד בשבילי.
הגענו לסופר "יוסף כהן-מהדרין ומשבחין"
אבא קנה ירקות ואמא הלכה למחלקה של הבשר.
חיפשתי משהו מעניין בשבילי ולא מצאתי .
ראיתי חבילת לקקנים צבעוניים בצורת תרנגול וביקשתי שאבא יקנה לי .
אבא אמר שזה לא ניקרא פרס.
אמא אמרה שלקקנים צבעוניים זה פרס לרופאת השיניים .
חיפשתי דברים אחרים.
מצאתי משאית במחלקה של הצעצועים ,אבל היא עלתה המון כסף.
כמעט שרציתי לבכות .
התחלתי שוב לחפש על יד המדף של אבקות הכביסה.
לפעצים אפשר למצוא שם כל מני פרסים.
על יד המדף הזה יש פתח קטן למשאיות שבאות ופורקות סחורה.
יוסי כהן בעל הסופר תמיד משוחח שם עם הנהגים.
אני אוהב להסתכל כיצד הם פורקים את הסחורות שלהם ומדפיסים על המחשב הנייד שלהם.
ראיתי שם את יוסי מדבר עם איש שהחזיק המון דגלים.
אלה היו דגלים של ישראל עם מגן דוד כחול .
יוסי לקח את הדגלים ושם אותם במדף האחורי על יד אבקות הכביסה.
לקחתי לי דגל עם מקל עץ קטן ויצאתי לחפש את אמא .
לא מצאתי את אמא שלי וגם אבא שלי נעלם.
נורא נבהלתי .
התחלתי קצת לבכות .החזקתי את הדגל שלי והסתכלתי על כל האנשים אולי אני אוכל למצוא את אמא ואבא שלי .
בלומה השכנה שלנו ראתה אותי וניגשה אלי .
היא ניסתה לחפש את ההורים שלי ואמרה לי שכדאי לי ללכת איתה הביתה ושם לחכות להורים.
הלכתי עם בלומה הביתה ואמרתי ליוסי כהן שאמא תשלם אחר כך עבור הדגל.
יוסי אמר שלא צריך ונתן לי אותו במתנה.
הלכתי עם בלומה לבית שלה וכל הדרך החזקתי את הדגל.
פגשתי את יחיאל מהשטיבל והוא הסתכל עלי .
בטח הוא ידע שאיבדתי את ההורים שלי.
אחר כך פגשנו את המורה בתיה גוטדפויגן,המורה של עטרה מהסמינר שלה.
היא גם הסתכלה עלי ובטח לא היה נעים לה לשאול אותי איפה ההורים שלי.
החזקתי חזק את הדגל.
ובכיתי בלב.
פחדתי שלא אמצא את ההורים שלי לעולם.
כשהגעתי הביתה ראיתי את ההורים שלי מבוהלים מאוד.
הם קראו לי בחצר ,וגם במקלט.
רצתי אליהם.
אבא כעס עלי נורא ואמא חיבקה אותי .
אבא שלי אמר שהם לא ידעו שהלכתי לכניסה האחורית של הסופר של יוסי כהן.
אמא שאלה מי נתן לי את הדגל וסיפרתי לה שזה מה שמצאתי במדף אצל יוסי על יד אבקות הכביסה.
אמא הסתכלה עלי ועל אבא ולא אמרה כלום.
בבית הכינו לי סלט ירקות וחביתה ,קילחו אותי והשכיבו אותי לישון.
לא יכולתי להרדם מרב התרגשות שמצאתי את ההורים שלי.
מהמטבח שמעתי שאבא אומר לאמא בלחש
"כשהילד שלך מחזיק דגל בכל השכונה אל תתפלאי שלא מוצאים שידוך לעטרה
 |
|
|
