| נשלח ב-17/4/2004 20:20 |
 |
| |
ההבדל בין החוק האזרחי והתלמוד
מחשבה שחשבתי:
על פי החוק האזרחי, יש כללים של מותר ואסור. כאשר יש "משחק" של גבולות, בית המשפט אמור לבחון כל מקרה לגופו על פי הכלל הראשי. אבל החוק מדבר רק על מה מותר ומה אסור
מצד שני, הדיון התלמודי הוא כולו דיון של גבולות: לא כל כך מתמקדים בחוק אלא כל הזמן מחפשים איפו הגבול שמעבר לו אסור ועד אליו מותר.
זו גישה עקרונית שונה. האם אני טועה?
"אמר לו: כתוב, והרוצה לטעות יטעה" (בראשית רבה ח ח)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2004 00:05 |
|
| |
למך ,
אני חושב שנגעת בנקודה חשובה מאד , שממנה נובעים הרבה טעויות בהבנת הדין התלמודי .
הדין התלמודי אמנם קובע רק גבולות מחייבים , אבל בהחלט לא הופך את כל מה שבתוך הגבולות האלו , לטוב , מוצלח או נכון .
ואמנם כאשר ציווים כדוגמת "ויראת מא-להיך"
"ואהבת לרעך כמוך" וכו' . מתלוים אליו
עלול להתפתח גישה של ניבלות ברשות התורה .
מצד שני הגישה התלמודית מאפשרת חופש חשיבה
הרבה הרבה יותר רחב בדיוק מאותה סיבה , וזה יתרונו המשמעותי בעיני .
שבוע טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 09:54 |
|
| |
נראה לי שזו אידאליזציה של החוק הדתי לעומת החוק החילוני. דתיים רואים את חוק הדתי כמוסרי יותר וצודק יותר מהחילוני, האנושי. יש לחוק הדתי בעיניהם תוקף מעבר למניעת הענין של "איש את רעהו חיים בלעו". אולם, החוק החילוני גופו רואה עצמו כמוסרי, ולא רק טכני. בג"ץ, והמשפט המינהלי, הם דוגמא להתערבות בימ"ש "מטעמים שביושר". גם החוק מציין הרבה פעמים שהליכים מסוימים יש לנקוט לפי ערכים מסוימים, או לפי הצדק וכו'.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
