| נשלח ב-26/4/2004 09:33 |
 |
| |
תמיד אהבתי את הדתי הפרגמטי
אל תגידו שזה לא כישרון המאמר והרעיון
מבצע פא"פ תיקון לחטא המרגלים לדעתי זה קישור גדול
מבצע פנים אל פנים שעורכים תושבי יש"ע הנפגשים עם מתפקדי הליכוד למען ארץ ישראל יש בו תקון חטא המרגלים. נמסר לי על ידי הרב יעקב שפירא בשם אביו, רבנו הרב אברהם שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, להסתכל בספר 'אם הבנים שמחה' ולראות מה הוא כותב בענין זה.
ובכן בספר אם הבנים שמחה הוצאת פרי הארץ בעמוד רנו מובא מדרש המתאר איך פעלו המרגלים להחליש את לב העם. כל נשיא הלך בתוך שבטו ונכנס לבתים ועשה עצמו כאדם הנופל מתוך חולשה, עד שנקהלו כל בני המשפחה והרימו אותו, והוא שב וחזר ונפל ושאלו אותו בני הבית: מה לך אבי מה לך רבי? והיה אומר שמחמת דאגה לחייהם ולכבוד בנותיהם הוא בחולשה: כי הוא דואג מה יקרה להם כשיבואו לארץ ישראל, עד ששוב נפל ארצה ובכה והם בוכים איתו. וכך עשו בכל משפחה ומשפחה ובכל שכונה ושכונה, והלכו מבית לבית ואף אחד לא חס על הטירחה וכך עשו תעמולה נגד ארץ ישראל. וזה שנאמר "אחינו המסו את לבבינו", וזה שאמר משה "ותרגנו באהליכם", ובכל אהל ואהל החלישו את האנשים. וממשיך בספר אם הבנים שמחה שהתיקון של חטא המרגלים צריך להיות באותה מידה שקלקלו ובאותה מידה צריך לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:07 |
|
| |
סליחה על הבורות,
האם רצועת עזה היא חלק מהארץ המובטחת?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:17 |
|
| |
"זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה...ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו, הימה"
נחל מצריים מזוהה, (על-פי הדעות המצמצמות) כנחל אל-עריש או כאחד מיובליו המזרחיים של הנילוס, הרחק דרום-מערבית לאזור עזה. עוד כדאי להזכיר כי יצחק אבינו, שנצטווה לגור "בארץ הזאת" גר בגרר, הלא הוא אזור גוש קטיף דהיום (המכונה בערבית גרארה).
ככל הנראה התכוון מיימוני לומר כי אזור חבל עזה אינו בגבולות שנתקדשו על ידי עולי בבל. אכן, נראה כי יש מחלוקת ראשונים בשאלה אם מצוות יישוב א"י מבחינה בין אזורים שנתקדשו בקדושה שניה לאלה שלא (הנושא נדון לאחרונה בפורום השכן באשכולו של eli_s).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:21 |
|
| |
יצחק יונתן
כפי שדנת אותי לכף זכות, כן ידונו אותך.
לא זכרתי את הפסוק ואת פירושו.
הסתמכתי על כך שהשטח הזה מעולם, עד כמה שזכור לי - וכבר יש לפקפק בזה - לא היה בידים יהודיות. הרי בימי בית ראשון וקודם גרו שם פלשתים, ועכשו יורשיהם...
האם עד שנת תשכ"ז המקום הזה היה בריבונות יהודית? או שמא אם הוא בגבולות ההבטחה, הרי אסור למדינה היהודית, ראשית צמיחת גאולתנו, לסגת ממנו צורך שעה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:26 |
|
| |
מותר לשאול מה הקשר בין כותרת האשכול לתוכנו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:30 |
|
| |
.
למיטב זכרוני, התקופה היחידה בה היה שלטון יהודי בעזה, היתה לאחר שינאי מלכא שרף את העיר על מקדש דגון וזקני העיר שברחו לתוכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 18:37 |
|
| |
שופטים א,יח : וילכד יהודה את-עזה ואת-גבולה, ואת-אשקלון ואת-גבולה, ואת-עקרון, ואת-גבולה
מלכים א,ה,ד: ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצרים...כי-הוא רדה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה. ובפרק ח שם: ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצרים (לפחות פסוק זה היה לך לדעת, שהרי הוא מקרא מפורש במו"ק ט.  )
כמדומני שגם בימי בית שני היה בעזה יישוב יהודי, ובודאי אין צורך להזכיר שבזמן הגלות הייתה קהילה יהודית בעזה שנודעת בעיקר בגלל נתן העזתי הזכור לרע, ולהבדיל, ר' ישראל נגארה הידוע בפיוטו "קה ריבון" (וראה גם תשובת המהרי"ט שהזכרתי באשכול הנ"ל על יהודי שחפץ לעלות להתיישב בעזה). הקהילה חוסלה בפרעות תרפ"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 22:18 |
|
| |
האם אין סתירה בין דתי לפרגמטי?
דתי פרגמטי לכל היותר הוא כזה שעובד שלא לשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 14:32 |
|
| |
ואחרי שתיקנו את חטא המרגלים
ראויים אנו להיכנס לארץ ישראל
כשמגיע גילוי אלוקי גדול, כמו שראינו השבוע בגורלה של ארץ ישראל, הכלים, גופינו, לא תמיד עומדים באור הגדול, וכך נלקחו בסערה השמימה טלי חטואל ובנותיה
קשה לנפש לעכל את הגודל והעוצמה של האירועים שאנו, תושבי חבל עזה, חווים בימים אלו. צריך כוחות נפש עצומים להכיל הופעות אלוקיות בסדר גודל שכזה. מצד אחד, אסון נורא שאי אפשר לתארו במילים, של משפחה שנכחדת, אם על בנותיה, ומצד שני גילוי אלוקי עצום ונשגב של חסדו שגבר עלינו לעיני כל העולם, בביטול הגזירה הנוראה לעקירה וגירוש של יהודים מבתיהם ולהרס מפעל חיים שלם – שהשפעתו על עצם קיומנו כאן בארץ ישראל מי ישורנה.
צירוף אירועים נורא זה מזכיר את מות שני בני אהרן. לאחר הכנות מרובות ומדוקדקות לקראת חנוכת המשכן, עם ישראל מגיע אל רום הפסגה של השראת שכינה בעם ישראל. דווקא ברגע זה בוחר הקב"ה להעלות בסערה השמימה את המעולים שבעם: שני בני אהרן. אין זה מקרי, זה כבר תוכנן מראש, וכפי שאומר משה לאהרן: "הוא אשר דבר ה', בקרובי אקדש". ואומר שם רש"י: "היכן דבר? ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. א"ל משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך":
הגוף אינו מסוגל לעכל כזו הופעה אלוקית, כמו בנבואה שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה: "וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם, 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו', וכמו שנאמר בדניאל 'והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח'. כך בעת השראת שכינה, הכלים – שאינם מסוגלים להכיל אור כזה – נשברים, והשבירה מתגלה עם מות בני אהרן. בעת המשבר אומרת לנו התורה: "וידם אהרן".
אהרן, למרות השאלות הקשות והתמיהות הגדולות, מקבל עליו את הדין, ומכוח זה עם ישראל מתגבר על האסון, מתחזק וממשיך בעבודת ה' במשכן.
גם אנחנו בעיצומה של מהפכת אלוקים, תהליך שהביא את עם ישראל לתשובה אל ארץ ישראל בכלל ואל חבל עזה בפרט. עם ישראל הצביע ברגליים בהמוניו בצעדת יום העצמאות בגוש קטיף. מחזה נפלא כזה לא ראה עם ישראל מזמן: דבקות של רבבות אלפי עמך בית ישראל הצובאים על גוש קטיף ברכב וברגל, ומנסים בכל דרך ושביל להגיע אלינו. פקק של למעלה מ-40 ק"מ של רכבים, פגוש אל פגוש, עד אשקלון מצד אחד ושדרות מצד שני, דבר שלא נראה מעולם במדינה.
במקביל, הצבעת האמון של עם ישראל בארצו ביום המפקד. ההתגייסות ההמונית של אלפים רבים של יהודים טובים ביום ההצבעה ובמפגש פנים אל פנים עם אחינו האהובים שבערים ובעיירות, חיברה את הלבבות ואפשרה לנו להתחבר ולהתקשר עם בית ישראל על בסיס של אמת.
נתקיים בנו "קול דודי דופק", כפשוטו. דפקנו על הדלתות בית ישראל, והפעם דודי לא חמק עבר, והרעיה והדוד נפגשו מתוך אהבה גדולה ומתוך תחושה של ערבות הדדית. מחיצות של שנאה וניכור שניסו להגביה בינינו במשך עשרות שנים נמסו כלא היו. גילינו שהלבבות פתוחים למפגש חי של כל חלקי האומה, שיוליד בעזרת ה' מהפכת אלוקים של בניין עם וחברה מתוך אמונה גדולה, תורה גדולה, והכרה שאכן "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", הנועד לגלות את "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
היום הזה היה בבחינת "הדור קבלוה בימי אחשורוש", תיקון חטא המרגלים על-ידי קבלה מרצון של האהבה הגדולה לכל חבלי ארץ ישראל, בקריאה הגדולה "טובה הארץ מאד מאד".
בעצומו של המהלך הזה נרצחו טלי, שהיתה מבחירי צדקיא, וארבע בנותיה הי"ד. הן היו שותפות פעילות למהלך הנשגב הזה, הן בימים שקדמו לרצח והן ביום ההצבעה. הן נרצחו בדרכן לקלפי, כשהן לבושות בחולצות הכתומות של גוש קטיף ומצוידות בחומר הסברה, כנגד עקירת עם מארצו.
נראה שעם ישראל אינו יכול לעכל מראות אלוקים כאלו, וכפי שאנו בגוש קטיף רואים וחווים זמן רב, הן בנסי פצצות המרגמה, ביד ה' הטובה עלינו בכל השנה, ובגילוי האלקים שראינו בשבועות האחרונים וביום ההצבעה – הוא יום הרצח. הסתלקותן של טלי ובנותיה מסמלת יותר מכל את שבירת הכלים, את הגוף שלא יכול להכיל אור כזה. אבל בעזרת ה' נדע גם אנחנו לצאת מתוך השבר הנורא, להתחזק,
להמשיך לחיות ולחוות את הימים הללו כהמשך לקידוש השם האיום של טלי, בחייה ובמותה.
יהיו דברים אלו לעילוי נשמותיהן הקדושות, הצרורות ודאי בצרור החיים, אמן.
* הכותב הוא הרב האזורי של חבל עזה
ויידום אהרון !
|
|
|
|
|
|
