מוישי רוכב על הגל - (מאת הג'ינג'ית)

מה אתם יודעים. סיפורי מוישי הולידו תופעה של FANFIC, ממש כמו הארי פוטר.

הקטע הבא נכתב בידי ג'ינג'ית. לא רק שיש לה כשרון ספרותי אלא שהוא ממש מעורר לתשובה. לפחות כך הרגשתי אחרי הקריאה.

אז חבל על הזמן. הנה הסיפור שלה:

==========

****
חברה, זה לא מוישי של התבהרות, ולא מוישי של מיימוני
****

מוישי בא הביתה ומצא את אבא בוהה במסך המחשב ללא תנועה, כשרק ידיו מתקתקות.
"אבא, שלום" הוא קרא, אך אבא לא השיב.
"אבא, זה אני, מוישי" קרא הילד שוב, כולו מצפה שאביו האהוב יפנה, יראה אותו וייתן לו חיבוק חם ואוהב, אך אבא נשאר באותה הפוזה כשידיו מתקתקות ללא הרף.
ניגש מוישי לאבא ומשך בזקנו.
"לא עכשיו מוישי" רטן האב והמשיך לתקתק.
"אבא, זה אנייייי, זה מוישייייי" קרא הילד כשדמעות מציפות את עיניו. האבא לא ענה.
מוישי נעלב ורץ החוצה טורק אחריו את הדלת. "לאן אלך עכשיו?" שאל הילד את עצמו. "טוב, אולי אלך לבקר את יענק'לה החבר החדש שלי? לפחות אמא של יענק'לה תיתן לי קצת תשומת לב ואולי גם לקקן".
פנה מוישי לביתו של חברו.
בינתיים, בביתו של מוישי סיים האב להדפיס את המאמר שעליו עבד קשה ופנה להתיחס לבנו. "מוישי" קרא האב אך מוישי שכבר לא היה בבית, לא ענה. פתאום נשמע קול משונה. האב שכח הכל על מוישי והפנה את עיניו חזרה למחשב. "יש לך הודעה חדשה" אמר לו המחשב והאב לחץ על תוכנת הדואר ונכנס לקרוא את שנאמר. לאחר שסיים לענות מכתב, לחץ על הרפרשר של הדפדפן וחזר לצפות בפורום לראות איזה כוכביות ירוקות הפכו לצהובות כדי לוודא שלא פספס שום הודעה.
2 כוכביות הבהבו.
לחץ האבא על הראשונה וראה תגובה מפורטת ומעמיקה למאמר שבו היה שקוע כשמוישי חזר הביתה. האב התיישב לקרוא את ההודעה והרגיש כיצד דמו זורם לפניו. איך הוא כותב ככה, צעק ספק על המחשב, ספק על העכבר. איפה השכל שלו? למה הוא לא חושב? האב לחץ על "השב" והתחיל לתקתק במרץ תשובה מפורטת שמוכיחה בעליל שהמגיב פשוט טועה ולא מבין ענין. תקתק האבא ותקתק. לאחר שסיים ולחץ על "שלח" נכנס להודעה המהבהבת הבאה ושוב חזר התהליך על עצמו כשהאב מתקתק במהירות ואינו שם לב שבחוץ מתחיל כבר להחשיך ומוישי... מוישי עדיין לא חזר הביתה.
בינתיים אצל יענק'לה, מוישי התחיל להשתעמם. הוא רצה לחזור הביתה אבל נזכר שאמו אמרה לו בבוקר שהיא נוסעת לבקר את אמא שלה בטבריה, ושישאר רק עם האבא בערב, וכשהיא תחזור כשכבר יישן, היא תיתן לו נשיקה.
"רק עם אבא" חשב מוישי, והרגיש כיצד דמעה גולשת לה לאיטה על לחיו.
"לאבא בכלל לא איכפת ממני, הוא אפילו לא עונה לי כשאני קורא לו. אפילו לא אומר לי שלום כשאני בא. כל הזמן יושב מול המסך הזה שלו וחושב רק עליו. הוא לא אוהב אותי בכלל".
אמא של יענק'לה שאלה את מוישי עם הכל בסדר, ומוישי מיהר להעלות חיוך על פניו שלא תשאל יותר מדי שאלות. "הכל מצויין" ענה לה וניגב את הדמעה הסוררת הזו.
"תשמע מוישי", אמרה אמא של יענק'לה, "אנחנו יושבים עכשיו לאכול. אם אתה רוצה, אתה יכול להצטרף ואם לא, כדאי שתלך הביתה. הוריך בוודאי דואגים".
מוישי שידע שליענק'לה בקושי יש כסף כדי להביא אוכל לת"ת, הרגיש לא נעים לאכול מהאוכל שלהם. למען האמת, הוא כבר היה עייף ורעב. אולי אלך הביתה, חשב לעצמו. אולי אבא כבר סיים במחשב.
יצא מוישי לביתו בצעדים כבדים ומהוססים.
נעם לו החום הביתי הזה אצל יענק'לה, אבל הוא לא רצה שאמא של יענק'לה תדע, שאבא שלו לא אוהב אותו.
בלב כבד נכנס מוישי לביתו.
אביו עדיין ישב באותה התנוחה מול המחשב.
"אבא, חזרתי" קרא מוישי. אביו לא ענה, הוא היה עסוק בלהתעצבן על הודעה חצופה שמישהו הגיב לו.
"אבא, אני רעב, מה יש לארוחת ערב?"
אבא לא ענה.
בלית ברירה, ניגש מוישי למקרר ופתח לראות מה יש לאכול. המקרר היה כמעט ריק. היתה שם עגבניה חצי אכולה, מלפפון שאף אחד לא קילף לו את הקליפה הלא טעימה הזו. היה שם לבן אחד. מוישי לקח את השאריות שהיו במקרר, לקח פרוסת לחם. נטל ידיו וישב לאכול.
לבו יצא מגעגועים לאמו, שלא היתה היום לקבל את פניו בחזרתו מהת"ת ולאחיו הנמצאים בישיבות רחוקות ואחיותיו שנסעו עם האמא.
אחרי שסיים לאכול, בירך והלך ללבוש פיג'מה.
אמר קריאת שמע ונכנס מתחת לשמיכה.
פתאום הרגיש מוישי איך גואות בו הדמעות. ליבו נשבר בקרבו מחוסר תשומת הלב של אביו ומתחושת הבדידות שהרגיש. מוישי בכה והוציא את כל הכאב שהיה עצור בלבו ונרדם תוך כדי הרטבת הכרית מדמעותיו.
הצלילים שליוו אותו לשינה באותו לילה לא היו קולה הנעים של אמו. היו אלה צלילי תקתוקי המקשים של אביו.

******
ואכמ"ל

אריך, לפחות האב היה מקיים מצווה ולא מבטל תורה.

למרות שאהיה האחרונה להכחיש את היותי פמיניסטית, הביקורת שמתחתי לעיל דווקא לא היתה פמיניסטית כלל ועיקר, את מוזמנת לקרוא אותה מחדש, גינגית, ולהווכח.

אלא שמצאתי את מה שכתבת, ועוד יותר את התגובות לו בפורום הסמוך, בהחלט סקסיסטי, ויש בו עשיית עוול לגברים כקבוצה. אני מצטערת, אבל ההתקפה שלך אינה לעניין.

אולי יום אחד, כשתרגעי קצת, נבדוק מדוע אפס קצה גרגר של פמיניזם, קיים או לא קיים, מרגיז אותך כל כך, עד כדי אי הבנת הנקרא.

ואחרון – פמיניזם אינו רגש, אלא עקרון פוליטי ודרך חיים. לכן, גם אם היה מדובר כאן בפמיניזם, היה מקום לויכוח ולדיון, אך אין בין זה לבין רגשות ולא כלום.

.


לפוסט הזה של הגינגית, מגיע

גינגית

כתבת 'מכיוון שסיפורי הועתק לפה ללא ידיעתי המוקדמת, נכנסתי לראות ו... אי אפשר שלא להגיב. ' שכחת לכתוב שמישהו סיפר לך שסיפורך הועתק לפה כי את לא קוראת כאן


אמר רבי ינאי 'אל תתיראי....'

בוגי, דווקא לא סיפרו לי במפורש, אלא דווקא בדרך אחרת נודע לי.

חבצלת, לו מישהי אחרת היתה כותבת את הסיפור, אני בטוחה שהטון שלך היה שונה וד"ל.