על נעילת האשכול "טמפל"

הרב מיימוני סגר את האשכול מפאת זאת שהפך לזירת ניגוח. אלא, שאשכולות של התנגחות ראינו כבר הרבה. אשכול זה מיוחד בענין שהוא מעורר אצל החברים. סגירתו תובילו, מדרך הטבע, אל תהום נשיית הפורום, וחבל על דברים יפים שהיו בו ויסתרו מן העין (עד שיימצא המימון למיפתוח האשכול, כעתירת יוני, באשכול שהוא עצמו נדחה כבר לעמוד הקודם). שמא היה ראוי למחוק דברי ניצוחין, ולהשאיר הויכוח בין ריפורמה לאורתודכסיה על מכונו? הרי זה מענין את הציבור - ראו מספר עמודיו, מספר מגיביו, מספר צפיותיו.


אוי לשכן ואוי לשכנו

מיימוני

עייפתי

עם כל הכבוד - לא גיור, לא סמיכה ולא שאר ירקות.



הנושא של האשכול הזה הוא אחר לגמרי:


כמה עמלו החברים פה כדי לקיים את השיח המיוחד והרגיש.

כמה אהבה ומאמץ השקיעו כל המסופפים בבית המדרש הזה, על מנת ששוני הדעות והויכוחים הנוקבים לא ישכיחו את העובדה שהמשותף בין כולם יקר ערך וחשוב.

כמה עדינה ושברירית שלהבת השיח שהתפתח פה בין הדוברים, להבה צנועה ועדינה, אבל כזו שאורה ניכר וחומה מורגש. להבה שריקדה בנעימות מול חומות של איבה ופירוד.

כמה קל להרוס ולקפד את פתיל השיחה והחברות, שהתפתחה פה בין החברים השונים כל כך זה מזה באורחות חייהם ובחשיבתם.

ידיים בודדות, אבל רמות ובוטחות שמונפות על השתיל, בכוחן לעקור נטוע רך.

האם באמת כוחות ההרס אפקטיביים יותר מכוחות הרקמה הדקה?

האם ייבצר לגול את האבן מעל הבאר?


איני מלינה על המניפים יד, מניעיהם עמם.
מצטערת אני על החכמים שלא מיחו.

הפעם אני מסכים עם כל מילה, ומבקש סליחה ומחילה, וגם מצטרף לבקשה משאר הכותבים, שיזהרו לא לכתוב דברים הפוגעים בציפור נפשם הטהורה של חלק מחברי הפורום, כעין המשל אודות הגעלת האסלה, ועוד עשרות (או מאות) כאלה וכיוצא בהם. והתודה נתונה בזה מראש, בשם כל הדוגלים בשם התורה והמסורה, הן אלו שברחו (שובי השולמית) והן אלו שאתנו היום כולנו חיים.

הלבן

צא וראה מה בין תלונתך לבין תלונת שחרית.

שחרית התלוננה על פגיעה *אישית*. היא הרגישה שפגעו בה ובחברותיה. לא שפגעו בדעותיה, כי על כך לא היתה מקפידה. סוף סוף, כאשר יש ויכוח, אדם יודע שיציגו דעות הפוכות לשלו. התלונה היתה כי היתה לה תחושה כי הויכוח לא התנהל על פסים לגיטימיים, אלא היה משולב בהקנטות ובעקיצות.

לעומת זאת, גם הדוגמא שהבאת - שלא היתה מקובלת גם עלי - של ה"פילפול" על אסלה - גם אם מצאנו כדוגמתו - לא היתה מכוונת אישית כלפי שום אדם. אני יכול לומר שחרה לי על שעשו שימוש בנושא כזה ובצורה כזו. אבל איני יכול לומר שמישהו כתב נגדי אישית.

זה נראה לי ההבדל בין מה שאתה ביקשת להקפיד עליו לבין מה ששחרית ביקשה להקפיד עליו.

ומדוע הבדל זה חשוב?

מפני שכאן פורום פתוח. חלק ממחיר הדמוקרטיזציה של הפורום הוא שיגיעו לכאן בעלי דעות שונות משלנו, יעלו את שאלותיהם, ואנו נצטרך להתמודד עמהם.

נוכל לבקש מהם לנסח את שאלותיהם וביקורותיהם בלשון נקיה, אך לא נאמר להם לסתום את הפה. ובוודאי שלא נעשה זאת בגסות ובעקיצות.

לפיכך, מי שיבוא וישאל אם צדקו דברי מבקרי המקרא, נתייחס לדבריו. לעומת זאת, מי שיבוא ויאמר, גם למבקר המקרא: אתה טיפש, יהיה זה סגנון שאינו מקובל עלינו (וגם סגנון שלא יביא תועלת).

***

יתכן שתרצה לומר לי: אם אסור לפסול אדם, כיצד מותר למתוח ביקורת על אדם כמו ר' חיים ויטאל? אדרבה, טול אתה קורה מבין עיניך, כי כתבת אשכול שלם של ביקורת עליו.

התשובה היא שהנידון שם היה דמותו ההיסטורית של ר' חיים ויטאל, והאם הוא אדם שראוי לראות בו דוגמא ומופת ליהודי כשר ושומר מצוות, ועוד רב ללמוד ממנו (וכפי שתמצא אם תעיין שם, יש שם גם טיעון מסמכות, שאמר אחד הרבנים של דורנו כי התנהגות כפי שתיעד על עצמו אינה ראויה לאדם שמבקשים ללמוד ממנו).

לפיכך, אני מוצא שאני מצדיק את שחרית. רצונך להתווכח עם הרפורמה, צא ועשה זאת כאן או באשכול מיוחד. רצונך להתווכח עם מי שמוצא פגם באישים כמו ר' חיים, צא ופתח אשכול. אבל לפזר עקיצות - נראה לי שאין זו דרכה של תורה, וגם לא דרכו של הפורום.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

בפעם האלף - לא בי פגעו ולא בחברותיי!
הפגיעה היא במרקם היפהפה הזה שנקרא 'עצור כאן חושבים' ובאופן השיח בו, באכסניה המיוחדת הזו, הנדירה כל כך, שבה מקיימים הלכה למעשה יחד שבטי ישראל


וכמו שאמרתי, להרוס קל יותר מאשר לבנות.




תוקן על ידי - שחרית - 03/05/2004 9:16:58

שחרית,

אני מתנצל!

טרוד הייתי בחיים שמעבר לוירטואליה בכדי לעקוב על כל הודעה והודעה ולהביט גם באשכולות על נושאים נידושים.

דרושה עבודה עיונית וזמן לא מעט כדי לצעוד על הקו הדק השומר על כבוד האדם מול כבוד המפלגה שכנגד [משני הצדדים]. אם יסכימו חביריי אני מוכן לצרף להנהלה את מי שמוכנ/ה לטפל בנושא!

מיימוני,
אני סבור כי החילוק שלך לא מחזיק מים. גם הדיון על הביטוי "טמפל" או על שמו המדוייק של ה-JTS\סמינר לרבנים הוא לכאורה עניני. דא עקא, ברגע שחלק מן המדיינים מכריז על נושאים מסויימים כטאבו, עצם הזכרתם הופכת לפגיעה אישית באותו חלק (או, לחילופין, במרקם היחסים וכו'). לא העקיצות הפריעו לדיון, אלא עצם העלאת הספק בדבר הלגיטימציה של התנועה הרפורמית. לכשעצמי, אינני סבור כי נושא זה צריך להיות טאבו, אולם אינני צריך לקיים את הדיון דווקא במקום בו אני מטיל קוצים בעיני הזולת.

אכן, כמעט כל המדיינים כאן אינם רואים בביקורת על חז"ל או על התפתחות ההלכה וכו' פגיעה אישית. אין הדבר מלמד על ה"נייטרליות" של הדיון, אלא על תכונתם והשקפת עולמם של המדיינים עצמם. אותם אלה שנפגעים אישית מן הנושאים הנ"ל, העמודים במרכזו של הפורום מאז, כבר מזמן אינם עמנו.

יצחק יונתן

אפשר שאתה צודק.

אולי הנקודה היא המניע שמאחורי הדברים. אבל זה מעורר את השאלה האם לא ניתן לטעות בכוונה, כי הרי היא מכלל דברים שבלב. ובכל זאת, יש לפעמים שהניסוח מוכיח מתוכו על הכוונה.

כאשר אדם מבקש לברר את האמת, והוא עושה זאת בצורה מכובדת, זה לגיטימי. לפחות בפורום הזה.

כאשר אדם מבקש לנצל את הדיון בצורה כביכול ענינית כדי לעקוץ, זה מורגש וזה לא נעים.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אם כי לכל אחד דעתו המסוימת מה קרדינלי למען עשות רצון השם, חשוב שהפורום יהיה מחויב לבירור כל אמת שהיא בצורה מכובדת וזה כבוד השם העליון - חותמו אמת. מטרתו המקורית של הפורום היתה ומקוה שהיא עדיין השמירה על היושר האינטלקטואלי גם אם הוא נוגד להרגלי חשיבה וכו' ולא ההגנה על כל עמדה שהיא קדושה כשתהיה או הפחד מעזיבת חבר זה או אחר. אדרבה מי שיכול להוכיח אינטלקטואלית את צדקת דרכו ללא עקיצות וגידופים שיזכנו בכך!