חוק שימור החומרה

.



"מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:"

(פסחים פ"ד מ"א)



לעתים, לא צריך להיות מומחה גדול בתורת המשחקים כדי להבין תהליך פשוט.

מודל פשטני:

נניח כי בעולם יש שני מקומות בלבד, הגליל ויהודה. בכל אחד ממקומות אלו חיות מאה משפחות בלבד. קיים קשר בין שני המקומות.

בגליל, נוהגים להחמיר, ביהודה – לא.

בכל שנה מתחתנים אנשים, ואחרים נלב"ע.

מאחר ומתקיימים קשרים שונים, גם קשרי נישואין מתקיימים בין יהודה לבין הגליל. קיימת תנועת הגירה בין הגליל לבין יהודה.

בכל שנה, אחוז מסויים מהזוגות הנישאים, עובר לגור במקומה של הכלה. האברך הצעיר שנישא, עובר להמשיך את לימודיו כשהוא סמוך על שולחן חותנו. חלקם, נותרים במקום אליו עברו.

כלומר, בכל שנה, נוספים אנשים שנוהגים בחומרה, שכן כל אנשי יהודה שהיגרו לגליל מקבלים עליהם את חומרי הגליל, ואילו אנשי הגליל שהיגרו ליהודה, ממשיכים לנהוג בחומרתם.

עם השנים, האנשים ביהודה שאינם נוהגים בחומרה יהפכו למיעוט. חלקם, יקבלו עליהם את חומרת רוב האוכלוסיה(כבר הפכה לחומרת המקום אם רוב האוכלוסיה נוהגת כך ? ), וחלקם, יותירו בידיהם את אי ההחמרה עד שתעלם באותו האופן בו התמוססה.

סוף התהליך – כל העם, גם ביהודה וגם בגליל – ינהג באותה החומרה.



כעת, הוסיפו מקומות מגורים נוספים וחומרות נוספות, והמשיכו את הסדרה לאינסוף.


ומכאן, חוק שימור החומרה:


אם המחמיר שומר תמיד על חומרי מקומו, והמהגר למקומו מקבל עליו חומרי המקום, אזי, בהנתן כי הגירה קיימת באופן קבוע, ברבות הימים תהפוך חומרה מקומית למנהג ישראל.




המעוניין בהוכחה המתמטית, מוזמן לקרוא את מאמרו של פרופ' ישראל אומן:

יוריקס,

האם יש בי"ד הגדול? ואם לאו למה לא הבאת את עצם העובדה שביטלו תקיעת שופר בשבת?

מרשמיה שלך נראה שאתה שייך לחוג מסויים שמצוות אלו הן רלוונטיות. עמלק? אתה מכיר את עמלק? אולי תפרסם את שמם?

יוריקס,

ברוך הבא!

ייש"כ על הרשימה!

זו רשימה חשובה הזקוקה מאד לדיונים כאן. כדאי למי שלו פנאי לפתוח אשכול בפורום המפתחות ולערוך רשימה מסודרת וגם לחומרות שנתוספו ללא צורך!

מסתברא

לא כללתי מצוות שבוטלו מדרבנן. כוונתי על מצוות שבוטלו מאורך הגלות וריבוי השנים. וגם עם היה בסיס עובדתי בשלב מסוים לאי יכולת הביצוע - מעולם לא בוטלה ההלכה וממילא בזמן שיש אפשרות לנהוג מחדש - אין כל פטור מלעשות כן (כעין תושבי טורנטו שמעולם לא ישנו בסוכה בבואם לארץ נושבת יעשו כן אלא אם כן הם מאנשי חב"ד).

בית דין גדול נפסק שצריך להיות הגדול בדורם וכך נהגו בבית דינו של הרי"ף. אין רצוני להכנס לוויכוח ההלכתי הפרטני בכל אחד מהמקרים. ישנם אין סוף הכי תימצס וקולות למה אין לעלות לארץ ולכובשה בזמן הזה (רב ישראל, תרו"מ, סכנת דרכים וכו וכו) למה אין להקריב קרבן פסח אע"פ שטומאה הותרה בציבור ומקריבין אע"פ שאין בית (ציץ, כלים, אומות העולם וכו וכו) למה זה לא תכלת ולמה בה סנחריב ובלבל את האומות, אבל לכל מי שדעת בקודקודו יודע שהמשחק מכור מראש - גם אם היו פוטרים את כל הבעיות ההם, וגם אם היו מוכחים במאה עדים, חוגים ידועים לא היו נוהגים הלכות אלו (ובעצם על אף היותם מתנגדים נוהגים מנהג חב"ד במציאת טעם הלכתי למפרע למעשה שנגרם בגלל אורך הגלות)

קיימים גם איסורים שבוטלו "ביטול רך", כלומר נעקפו בדרכים שונות, או הוכרזו כבלתי רלבנטיים לתקופתנו: רה"ר בשבת, ריבית, כיבוי שריפה בשבת, איסור על עמים שונים לבוא בקהל ועוד.

והיו קולות שבוטלו בבחינת קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה...

רוב - מלבד אחד ויחיד הרי"ף- פוסקים שצריך להיות בית דין סמוך, ולכן לא יתכן לתקוע שופר.

הקשיים לקרבן פסח מבחינת הלכתית ופוליטית הן בלתי אפשריות.

כתיבת ספר תורה - תמהני אם אי פעם קיים כל יחיד ויחיד מצוה בלתי אפשרי זו, והרי זה כמו לטעון שאלו שיש להם נקבות בלבד אינן מקיימות פריה ורביה.

תכלת - כל הדיונים מוכיחים שאף אחד לא יודע במה מדובר.

עליה לארץ מצוה? הרי ברור שאין זו מצות עשה מלבד לרמב"ן והדברים ידועים ונדושים.

המשחק מכור מראש?

האם אתה יודע שבעשרים שנים אחרונות קרה מהפיכה בתחום חדש, שכמעט ולא נשמר לפני עשרים שנה?

שינה בסוכה שאף אחד לא קיים (מלבד חבדניקים ואכמ"ל)

פדיון פטר חמור שכל גדולי ישראל מקיימים.

אבל העובדה היא שהמצוות הללו (או רובם) נהגו בעבר וכיום אינן נוהגות תהא הסבה לכך אשר תהא , וממילא אפשר להביאם כדוגמאות נגדיות למי שטוען שיש רק מגמה אחידה של החמרה כל הזמן . מצד שני , נראה שסבת ביטול רוב המצוות האלה הוא הכרח חיצוני ולא מצב רוח דתי פושר יותר ביחס אליהם .