מבקש האמת המוצא שתי אפשרויות ואף נוסחאות העונות לשאלותיו ואינו עדיין בטוח אם האחת ואיזו היא הנכונה, הרי הוא מקיים בעצמו "אחוז בזה וגם מזה אל תנח" כי הוא חושש לאבד כל צד משני הצדדים, שהרי ייתכן שבכך מאבד את האמת.
אך כאן מתחלקים מבקשי האמת לשלוש קבוצות.
בעצם זה היה אמור להיות שלושה שלבים בהתקדמות הידע. אך מאחר ורבים מהמבקשים נאחזים בשלב האחד מתוך הרגל או מתוך חשש צודק או בלתי צודק שלא יצליחו בשלב הבא, הרי הם נשארים קבועים בשלב בו נקטו כדרך חיים ולכן ניתן להגדיר את שלושת השלבים כשלוש קבוצות!
תחילת התגלות שני צדדים היינו שלב הספקנות. הנקבעים בשלב זה מכנים את עצמם כספקנים כרוניים ולרוב רואים את זה כשבח. איני חולק על כך שיש להתאזר תמיד בסבלנות כפי חתימתי האישית "למד לשונך לומר איני יודע". אך במה שידוע ש | היינו | לא שייך להיות ספקן ולכן ספקן כרוני עלול להניח הנחה מיסטית שהמהות נסתרת [גם כשעדיין לא נודע] ולכן יסתפק גם אם הוא יודע ש | היינו |.
יש מהספקנים העולים לדרגת הפלורליזם. כך נשמרים שני צדדי הספקנות אך בלי הספק מה אמיתי, כי עושים שמחת התרת ספיקות בכך שנוקטים שישנן הרבה אמיתות. אמנם זה נכון שישנן הרבה אמיתות ושמי שמשקפיו אדומים חווה אחרת ממי שמשקפיו ירוקים. אך לקבל טענה ש | לאו היינו | מכוח הפלורליזם [האידיאולוגי-הגיוני ולא החברתי-סובלני כאשכול...] יש בזה עיוות.
כאשר מעמיקים לרדת לסוף דעת שני הצדדים כדי למצוא את המשותף שבשניהם, ניתן להבחין שהנקודה המשותפת היא העיקרית והשוני בהם נקטו אינו עיקרי אלא אכן לפי רקע כל אחד מהם. נמצא כי מאחדות ביסוד מגיעים לפלורליזם בפרטים המבטאים, אך הספקנות רק במה שלא עיינו עדיין להכיר ולהבחין בין שישנו לבין שאיננו!
התנצלותי על שלא הארכתי להבהיר יותר. השעה המאוחרת והחשש "שמא לא תיפנה" הם התירוץ שלי!
נשלח ב-7/5/2004 04:11
"...נוקטים שישנן הרבה אמיתות. אמנם זה נכון שישנן הרבה אמיתות ושמי שמשקפיו אדומים חווה אחרת ממי שמשקפיו ירוקים."
זה שמישהו חובש משקפים אדומים ורעו משקפיים ירוקים לא משנה את העובדה שיש רק אמת אחת. זה רואה אותה בלי צבעים אדומים וזה בלי צבעים ירוקים. אבל לאמת (או למציאות) לא אכפת כלל וכלל דרך אילו משקפיים מביטים בה. היא פשוט ישנה וקיימת על חוקיה ותולדותיה. זה שמנחם יאמר- אני רואה נמר אדום ויוסל יאמר - אני רואה נמר ירוק לא ישנה את העובדה שהנמר יביא לכל אחד מהם ביס באוזן... כי הנמר הוא נמר. ומה אכפת לו ממשקפי יוסל או משקפי מנחם?
מכאן נובע- שלא יוסל ולא מנחם בכוחם להשפיע על הנמר בעזרת משקפיהם הצבעוניות ולא הם קובעים מה אמת ומה שקר. אמת יש אחת. דרכים לראותה יש המון אך אי אפשר לכנות אותן "אמיתויות".
נשלח ב-7/5/2004 04:17
ג"מ,
נשלח ב-7/5/2004 08:00
ווטו,
מבקש האמת החופשי בזכות הבחירה יודע שכאשר יבחר מראש באפשרות הפוסלת את השניה, הרי הוא מוותר על חירותו כמבקש האמת.
לעומת זאת, אם ישנה אפשרות להמשיך ולראות את האמת בשתי האפשרויות על-ידי העדפת האפשרות השניה, אני בוחר בה.
תוקן על ידי - עכנאי - 07/05/2004 8:03:22
נשלח ב-7/5/2004 09:04
.
ווטו:
פטור בלא כלום לא נסכים להניחך, אני ממתין להרחבות
נשלח ב-7/5/2004 13:13
עכנאי
ממ"נ אםפסל משום שהדעה שפסל נראית בעיניו פסולה, הרי שלא פגע בחירותו, שכן אין אופציה פסולה נחשבת כאופציה.
ואם לא נהיר לו אזי הוא בספק ועליו לנהוג בכללי ספק. לא מובן בדבריך מה מצב הראות של אותו אדם עליו אתה מדבר.
נשלח ב-7/5/2004 13:42
יהוסף,
מדובר במצב שבהם ישנם שיקולים כבדי משקל להעדיף כל אחת מהאפשרויות. כל אחת בתורה עונה באופן יחסי להגדרה אמת.
האפשרות הראשונה, באופן קונקרטי הדת, אינה מותירה פתח לבחינת החילוניות גם כן כאמת, אולם כחילוני אפשר לייחס לחלקים מהדת אמת.
באופן ספציפי הבעיות שלי עם האופציה הראשונה:
1)דת ומדע - פערים עובדתיים.
2)התקדמות מדעית לעומת אפולוגטיקה רבנית.
3)מוסר יחסי מול מוסר מוחלט.
אלו הן העיקריות.
אם הקושיות הללו אי-פעם תתבררנה, הרי שאקבל על עצמי להיות יהודי דתי, זאת משום שיש לי מספיק סיבות להיות כזה.
תוקן על ידי - עכנאי - 07/05/2004 13:43:53
נשלח ב-7/5/2004 13:45
עכנאי
אתה משלנו אתה . כיצד אחד כמוך מכנה את עצמו אפיקוירס ?
נשלח ב-7/5/2004 16:42
. מואדיב,
תודה על שהנך מאלצני להבהיר את עצמי. אך עם התקרב השבת שוב עושק הזמן את שהלב חושק ואנסה להביא אחת מיני רב הדוגמאות שבפורום שאת לינקה מצאתי.
בנידון משמעות הקרבנות מתידע הלומד למחלוקת עולמית בין הרמב"ם והרמב"ן מה עוד שמהצגת הרמב"ן עצמו את הדברים נראה כחולק על הרמב"ם.
כאן הוא נכנס לספקנות אם המשמעות היא איזון לעבודת אלילים או סמל להקרבת מושג החיים להשם. בשלב שני הוא מחליט ששתי השיטות אפשריות ומעניק להן "אלו ואלו" במובן פלורליסטי. בשלב שלישי הוא יורד לנקודות היסודיות ומבין שעבודת א-ל מואנש זו הקבלה לע"ז ללא סמל אליל אלא על ידי ייחוד מקום למואנש [בית מקדש] וזה ההיבט שהדגיש הרמב"ם. מאידך הצורה המסוימת של העבודה על ידי קרבנות מסמלת מסירת חיים לא-ל ונמצאת טענת הרמב"ן אך על התעלמות הרמב"ם ממנה בדברו על הקרבנות!
ישנן דוגמאות מוצלחות יותר כאשר בשלב השלישי אך רעיון אחד ושה"חולקים" כביכול אך הביאו היבט אחד ממנו שלכן נתפסו כחולקים.
והרוצה לדון בכך אל נא יסיט את האשכול הזה לנושא הקרבנות אלא יפנה שם ויצליח!
תוקן על ידי - ווטו1 - 12/05/2004 0:25:26
נשלח ב-7/5/2004 17:12
מצו"נ
כתבת לעיל: "אתה משלנו אתה . כיצד אחד כמוך מכנה את עצמו אפיקוירס ? "
לכאורה יש לומר דאיפכא מסתברא, והיא הנותנת !
[ע"ע בחדרי חרדים באוהלה של תורה וכיו"ב]
תוקן על ידי - רב_צעיר - 07/05/2004 17:25:31
נשלח ב-18/5/2004 00:02
מוטמע כאן אשכול שלא צלח בנושא הספקנות:
מיימוני:
הפסיכולוגיה של הספקנות
ציטוט:
"הנה באמת יסוד כל ענין הספיקות שיש לו לאדם מורה באמת על היפוכו.
למשל, מי שיש לו ספיקות באמונה, ומפני כן נשבר רוחו בקרבו, שמחשבתו טורדתו תמיד אם הוא מאמין או לא. ואם נעמיק להבין סיבת ושורש של ספיקו, נראה שהיות שהוא יודע שענין האמונה הוא דבר שכל כך חשוב ועיקר אצלו, ונפשו משתוקקת להשיג האמונה בכל שלימותה, אז מזה גופא שרצונו חזקה מאד להעמיד עצמו כמאמין, בלי שום ספק ספיקא – מזה נולדו הספיקות.
כי זה יסוד בכוחות נפש האדם, כאשר ירצה לכוף מחשבתו לענין אחד מסוים, אז יתחזק אצלו כעין התנגדות, שירצה לחשוב להיפך ממש.
ונמצא שהאדם הזה, הוא באמת מאמין גמור. רק שהאופן שהוא רוצה לקבוע אמונתו, לפי כוחות נפשו, גורמת לו ספיקות באמונה.
ונוכל לומר שהספיקות הם עצמם ראיה ברורה שהוא באמת מאמין! שהרי נולדו הספיקות דוקא מצד תשוקה עצומה לאמונה פשוטה בו יתברך שמו."
מי אמר?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
איקה:
ר' נחמן?
*****
יהוסף:
מתאים לסטייפלער, או לרב וולבה.
אבל יש כאן עירוב של אמת ושקר. האמת שאם לא אכפת לאדם מאמונה אינו בא לידי ספק בנפשו. השקר שהספק אינו מורה על אמונה. האמת שאותו המסתפק האמונה חשובה לו, אבל האמת גם שאינו תופס אותה בבהירות.
דמגוגיה אני רואה כאן
*****
איקה:
ומי הוא זה שהוא גוף וישיג רק מאורעות הגופים, יוכל להאמין בבהירות כל כך בהירה עד כדי שלילת הגשמות ממנו, ויזכור שאינו גוף ולא כוח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים עד שיהא ראוי להיות צדיק כמשה רבנו.
השתדלות להאמין אני רואה כאן.
מיימוני?
מי אמר?
*****
אריק123:
האם אין בקטע שהביא מיימוני מעין הסתכלות מלמעלה על האדם המתלבט? הוא אומר איני יודע ואני נבוך ובא הקטע ואומר לו האמת שאתה חושב כמוני ואדרבא ספקותיך הם הראיה (מה פופר היה אומר?) הקטע הזה מהווה תנחומים למי שמאמין ברמה הבסיסית רק יש לו קושיות ותהיות והוא מנסה לבנות מחדש את אמונתו הבסיסית, אך לא למי שמתלבט בצורה עמוקה יותר.
*****
Baachi:
"שומרי אמונים" או אחד מספריו
ואני לא מבין אותו?
אם יש לאדם ספקות, למה שלא ילך אצל חכם שיודע לפשוט ספיקותיו?
נראה שזה דברי חיזוק לבחורים בדרך כלל בחורים הם "מבקשים" ומוחם קודח, ולאו דוקא שיש להם ספיקות ממשיות אלא כך מזגם, והוא מחזק אותם שאל יפלו ברוחם. זה מה שנראה לי מהסגנון
עכשיו תגלה את הלוט
*****
בוגיעלון:
בצי
ואיך יפשוט את הספק מי חכם ומי רק מתחזה ככזה?
*****
גם_וגם:
באצ'י, ואם יש לו ספק שחכם אינו מסוגל לפשטו? האם אתה באמת מאמין שלא יתכן ספק כזה?
ואם לחכם נולד ספק?
*****
אריק123:
ומה שהוא יותר חכם יש לו לעתים יותר ספקות. ומי שאומר שהוא מסוגל לענות על כל שאלה, אני חושד בו שאינו מבין את עומק השאלה.
*****
ממללא:
יש ווארט של הקוצקאי שתוכנו זהה. כיוון שהווארטים שלו ידועים לנו מכלים שניים ושלישיים בכתבי תלמידיו, יתכן שאף זה אחד מהם.
*****
אמשלום:
בוגי, גו"ג ואריק -
נאמר לי פעם, שהתשובה הגרועה ביותר (מבחינה חינוכית ומבחינה פילוסופית) לשאלה "למה?", היא "ככה!". תשובה זו סותמת את פיו/ה של השואל/ת ואינה מאפשרת התגלגלות של הרעיון. תשובה מאפשרת ו"פותחת" היא התשובה "למה לא?", אשר מאפשרת תחילתו של דיון, ומחזירה אל השואל/ת את זכות השאלה, בתוספת עידוד למצוא בעצמו/ה תשובות לשאלותיו/ה, ולפתח השגות וספקות על עמדותיו/ה שלו/ה.
אני חושבת ש"חכם", אשר סותם את מעייני הספקות באמצעות תשובות חד-משמעיות, מחטיא את מטרת השאלה. לעיתים, ספקנות אינה מונעת ע"י רצון מהפכני והרסני, אלא ע"י רצון אמיתי להעמקה. את הרצון הזה ניתן להשביע (לענ"ד) רק ע"י פתיחה של דיון (גם כזה שמגדירים את גבולותיו). לעיתים, גם "ככה" מורכב ומסתמך על מקורות, הוא פשוט "ככה".
*****
zachiz:
הספיקות באות כאשר יש פער בין החכמה למעשים, בין האמונה לקיום המצוות, בין הידע למימוש הידע.
*****
איקה:
ומהו הידע? ואיך אתה מבדיל מתי זה ידע - ומתי זה דמיון?
ז"א, אולי אתה רק חושב שאתה חושב, ובעצם אתה חושב מחשבה דמיונית
תוקן על ידי - עצכח - 23/06/2006 13:11:15
נשלח ב-18/5/2004 01:09
ווטו,
כתבת לגבי קבוצה ג':
"כאשר מעמיקים לרדת לסוף דעת שני הצדדים כדי למצוא את המשותף שבשניהם, ניתן להבחין שהנקודה המשותפת היא העיקרית והשוני בהם נקטו אינו עיקרי אלא אכן לפי רקע כל אחד מהם. נמצא כי מאחדות ביסוד מגיעים לפלורליזם בפרטים המבטאים, אך הספקנות רק במה שלא עיינו עדיין להכיר ולהבחין בין שישנו לבין שאיננו!"
ולי נראה שדווקא הרלטיביזם שקבוצה זו שלך מצליחה לזהות, היא זו שמונעת מהם את החלטיות כאשר הם משליכים את הרלטיביזם הנדרש לכל תחומי החיים.
וחוצמזה, אם עדיין לא נמצאו הנקודות המשותפות אין להניח את קיומן.
תגיד, אם כשראיתי את כותרת האשכול הזה, כבר ידעתי בוודאות שלא אסכים כמעט לאף אמירה שלה- זה אומר שאינני ספקנית אמיתית?
נשלח ב-18/5/2004 08:56
תמי
אני מעתיק מה שכתבתי עכשיו באשכול שציין לו לינקי. אלה דברים השייכים לכאן.
התהליך הפסיכולוגי המביא את האדם להיות ספקן במוצהר הוא לדע' כזה:
האדם הזה, בגיל שתים עשרה היה לו רעיון, והנה אחר כך פרכו לו אותו, בטחונו נסדק... הוא התבגר ובגיל שמונה עשרה היה לו רעיון כללי שסידר והבהיר דברים רבים, אך אוי ווי גם זה נפרך, לאט לאט כדי להגן על עצמו ממכות כאלה ומלהראות בעיניי עצמו כבלתי שקול ומוגן טעות, הוא מתחיל עם "אולי" וכשהוא רואה שגם דרך האולי הוא יכול לחדש לא פחות הוא מאמץ דפוס זה הממוגן ירי, תוך יריה עצמית... לפעמים ללא תקנה.
נשלח ב-21/5/2004 13:02
ווטו,
ביקשת שאסביר אז קראתי שוב את מה שכתבת ושוב ושוב ולא ידעתי מאיפה להתחיל משום שלא זו השפה והמונחים והצורה שהייתי מנתחת בהם את הספקנות ולכן קשה לי להכנס לראש של ההודעה ולהגיב לגופם של דברים, אולי בגלל שגם לדעתי יש בהם משהו מן האמת, אבל רק בנוגע לחלק מאוד מסויים מקהילת הספקנים. אז אפשר פשוט להניח בצד את הספקנות שאני מכירה יותר מקרוב ולומר- "טוב, אתה צודק" כי יש גם כאלו שהדברים אולי נכונים לגביהם.
יהוסף,
הדברים אמורים גם לגבי תהליך הספקנות המאוד מסויים שהצגת. יש גם הרבה דברים שונים לגמרי מזה. אם רק לא היית כותב בצורה כל כך ידענית לגבי הלכי הנפש של אותם ספקנים אולי היה לי קל יותר להתייחס.
נשלח ב-21/5/2004 13:42
בוגיעלון: פלורליזם; לשם סובלנות ולא לשם הפקרות 763146 12/1/2004
היו דיונים שונים בין כותבים כאן על נושא הפלורליזם וגם על האובייקטיביזם של איין רנד.
למרות שלא קשרו את שני הנושאים יחד במישרין, הם נקשרו יחד בעקיפין וניסיתי להבהיר לעצמי את הקשר.
הקשר נראה לי כעת ברור למדי. הפלורליזם במובן של מתן לגיטימציה למי שמבין אחרת מאתנו ובמובן של לתלות שאולי אחד מאתנו הוא תינוק שנשבה בטעותו, זו מידה טובה. גם כאשר עמדתנו ברורה לנו כבר מעל כל ספק ובכל זאת אנו נותנים לגיטימציה למי שמאיזו סיבה שהיא לא מבין אותנו, זו מידה עוד יותר טובה.
אבל הניסיון להקים שיטה שהכל הפקר וששום דבר לא יגיד לי שישנן אמיתות אובייקטיביות לפיהן ראוי לי לחשוב, לדבר ולנהוג, זו מידה רעה מאד.
הדגשת איין רנד שישנן אמיתות אותן ניתן לזייף ולחפות אבל לא להעלימן לגמרי מהתודעה, מרגיזה מאד את אלה המנסים בכל כוחם האינטלקטואלי להתעלם מהן.
החשש מאחריות השקפתית כה חזק עד שתמצאו כאן בפורום אחד (לא אתה, יצחק) המגינים על פלורליזם כזה שמנסה מצד אחד להגן על ההומואים שהם פועלים לפי סיבתיות מובנית ומצד שני הוא מגן על המסורת כקדושה ללא עוררין.
יש המנסים להיעזר בזה שגם איין רנד נכשלה אישית בהתעלמות זו. ניסיון זול וכושל.
*****
שחרית:
בוגי, האם אתה מתכוון ל"סובלנות" או לריבוי אנפין?
סובלנות היא יחס של אחד כלפי מה שנתפש פעמים כשטויות, הבל ורעות רוח של האחר מתוך טולרנטיות.
ריבוי אנפין או רב תרבותיות הוא היחס המקבל מלכתחילה ריבוי דעות וגישות כקבילות ולגיטימיות ובעלות ערך חיובי גם אם אין האדם המתייחס נוקט בהן הלכה למעשה.
*****
חבצל_ת:
בוגי, "... הניסיון להקים שיטה שהכל הפקר וששום דבר לא יגיד לי שישנן אמיתות אובייקטיביות לפיהן ראוי לי לחשוב, לדבר ולנהוג, זו מידה רעה מאד."
אל תקפוץ מיד, תן לזה כמה דקות מחשבה, אבל "אמיתות אובייקטיביות" אינן אובייקטיביות כמו שנראה במבט ראשון. החיים הם עניין סובייקטיבי. זה לא אותו דבר להיות בצד הנותן כמו בצד המקבל, למשל. אובייקטיבית. איני יודעת אם "שום דבר" לא יגיד לך, אבל האמת האובייקטיבית היא, לעיתים, עניין די סובייקטיבי. זו אינה "מידה רעה מאד", זה רק אנושי. ועוד – ראש פתוח, גישה של "הכל שפיט" ערכית, אינן בהכרח הפקר. נהפוך הוא – לעיתים בחינה מתמדת של הדברים, חוסר כניסה לקלישאות מחשבתיות ורעיוניות, יכול להיות מפרה יותר, נכון יותר, צודק יותר, עומד יותר, אינטקלקטואלית, על מכונו.
*****
יהוסף:
בוגי תודה
כתבת על הלגיטימציה שיש לתת למי שדעתו שונה משלנו, גם כשדעתנו ברורה לנו עד מאוד.
אני מפרש את דבריך תוך סיוג. אם נניח שאני רואה בבהירות שלהתעלל בבע"ח זה עוול, ואני אף מזהה את הדרך שהובילה את העמית שנגדי לדעתו, כמו חינוך לבוז לקטנים מאתנו, איך אוכל לתת לגיטימציה לדעתו?
ע"כ אני רואה לנכון לפרש את דבריך "לגיטימציה", יותר על האדם ולא על הדעה. כלומר שלא להניח שהאדם אטום מלראות בהכרח, אלא יש לתת לגיטימציה לכנותו, ולתת סיכוי להבהרת הדברים יחדיו, ולפעמים גילויי רקע שלא הכרנו כ"כ, כמו למשל אם העמית שכנגד בן לדורות שוחטים וכיו"ב.
שחרית היקרה, קשה לי להבין דברייך אלה -
ריבוי אנפין או רב תרבותיות הוא היחס המקבל מלכתחילה ריבוי דעות וגישות כקבילות ולגיטימיות ובעלות ערך חיובי גם אם אין האדם המתייחס נוקט בהן הלכה למעשה. יש דוגמאות? האם הסובלנות כלפי מוסר וכלפי נהנתנות קבילה?
האם שייך בו זמנית להיות סביל לעמדה שיש סיבתיות ולזו ששאין כאחד? היות ויש המון ביטויים מעשיים לכל השקפה מהנ"ל איני יכול להבין איך אפשר לקבלם להלכה ושלא למעשה?
בכלל איני מבין איך שייך "לזהות" שיטה, רק להלכה ולא למעשה.
במקום שאמרו להאריך אי אתה רשאי לקצר
חבצלת
תחילה כתבת שאובייקטיבי זה עניין סובייקטיבי, אחר"כ כתבת שזה "לעיתים". אם אנקוט כרישא, כולנו הרי יודעים שיש דברים אובייקטיביים, ואם אנקוט כסיפא, הרי שאין כאן מחלוקת או שינוי מדברי בוגי, גם בוגי יודע שיש דברים לא ברורים. הפלורליזם ננקט כגישה קבועה ולא רק כלפי ספיקות, הוא בא לעשות את האובייקטיבי או הסובייקטיבי יותר מאשר הוא מצד עצמו, וחבל... כי סתם לעוות זה עיוות...
אבל בהחלט אין מי שיחלוק שמן הראוי תמיד להציב אפשרות "אני עלול ואף עשוי מידי פעם לטעות", אבל זה לא מוריד מערך הנראה כנכון להינקט כוודאי כל זמן שאין זיהוי הפורך. הפלורליזם מכניס ספק ללא זיהוי, וזהו שיא חדש של מיסטיקה.
כפי שציין יהוסף, אהיה סובלני כלפי האיש יצחק_יונתן החושב בתמימות ו/או בהסתבכות שהאל חפץ בהרג ודם בעלי חיים ושיאכלו את בשרם אבל לא כלפי דעתו.
בטוחני שגם לך דוגמאות לרוב ממה שאת מוכנה לסבול ומה לא ואם חסר לך אגלול כמה מדפי הפורום
יהוסף
בכתבה התעוררה בעיה שבכל פעם יצטרכו להזמין חבילה של חמשה רבנים (אחד מכל זרם). יש לנו פתרון: שיזמינו אחד בתר זרמי!
*****
אמשלום:
חבצלת
בוגי,
גם איתך אני מסכימה (וגם עם מי שיגיד שהדברים סותרים במקצת...), אבל יש לי הערה -
כתבת כי אתה תפריד בין סובלנותך לאדם מסוים לבין אי-סובלנותך לדעותיו. לעיתים, האדם הוא הוא דעותיו, ועמדותיו הפוליטיות-חברתיות-דתיות הן אלה המעצבות את זהותו ומגדירות אותה. חוסר הסובלנות כלפי העמדה יבטא גם חוסר קבלה של האדם עצמו, לפחות בעיניו.
*****
בוקר:
הרבה מאד ואולי רובא דרובא פעמים משמש הפלורליזם דוקא הגנה לסגירות. זה פוטר את הפלורליסט המוצהר מלהשיב למי שמתקיף את דעותיו. מספיק שיאמר למתקיף "אתה צודק" כמו הסיפור של הרב שאמר ככה לשני הצדדים וגם לרבנית התמיהה "הייתכן?"
נסו נא להתקיף דעתו של פלורליסט כזה ותווכחו מסובלנותו (שכיח אצל פוליטיקאנו השמאלנים)
תוקן על ידי עצכח ב- 20/11/2007 23:03:49
נשלח ב-26/8/2010 16:41
הגדרת הספק מאשכול מילון הזכור לטוב של ווטו:
"ספק" "סיפוק" "ספיקה" המכנה המשותף הוא זימון של שני צדדים נפרדים במסגרת אחת בדומה לאות Y.
ספק בא משני סימנים אחד מכל צד שבספק המזדמנים יחד ללא הכרעה להתחשבות באחד בלבד, אלא בשניהם [גם גט הכשר בדיעבד קורים חז"ל ספק למרות שאין חיסרון ידיעה, אלא דרגה עם שני הביטים אחד כשר ואחד פסול].
סיפוק הוא הספקה כמו אוכל או סחורה הבאים ממצב נפרד לאדם האוכל או הרוכש ומשתלבים עמו באכילתו או ברכישתו. ספיקת כפיים גם היא זימון כפיים נפרדים כאחד.
נמצא כי עניין הספק אינו רק הבהוב בין שתי ידיעות, אלא קיומן של שתי ידיעות ששתיהן בלתי ישירות מאחר והן באות על ידי סימן בלבד. ההבהוב הוא עוד נקודה שידוע במקרים מסוימים שלא תתקיימנה שתיהן כאחת.
הוספת הערה מתמיד_לומדת: קראתי אתמול בספר על קירקגור שרואה בהכרה "כפילות". (והסיבות לא משנות כרגע). וכפי שהוא ציין, המילה double (כפול) ו-doubt (ספק) צומחות משורש אחד. (הן נובעות מ-"duo" כשdoubt פירושו שתי אפשרויות). ועלה בדעתי להשתמש ברעיון של קירקגור בצורה שונה מזו שאליה התכוון (לא הבאתי את כל הרעיון שלו), והוא: שפיצול הוא שורש הספק. רק ראיה אחדותית תביא אותנו להבנה השלמה… "
במקור המעניין הבא מובא מאמר המבוסס על רעיונות של הרבנית ימימה מזרחי (שחלקם כמובן אינו מקורי שלה)שבו נטענת הטענה הידועה שהספק הוא הוא העמלק כלומר הוא המצב הכי גרוע. המקור קורא להמיר את ה"ספק" ב"פסק" ושאלתי האם אמנם כך? הרי הרבה אנשים ממשיכים לקיים מצוות רק בגלל ספק ואם אותם אנשים יחליטו לקבל החלטה ולא לפסוח על שני הסעיפים יחדלו לקיים מצוות ומה הטוב בזה? הרי היהדות עיקרה הוא מעשה!
