| נשלח ב-7/5/2004 12:16 |
 |
| |
גוף נקי לתפילין
כתוב בתלמוד בבלי (שבת מט.): "א"ר ינאי: 'תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים'. מאי היא? אביי אמר 'שלא יפיח בהן', רבא אמר 'שלא יישן בהן'. ואמאי קרי ליה בעל כנפים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ראהו קסדור אחד, רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו 'מה זה בידך?', אמר לו 'כנפי יונה', פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים...
לא הבנתי איך למד ר' ינאי את הדין שתפילין צריכים גוף נקי:
* אם הלימוד הוא מהמעשה של אלישע בעל כנפיים - לא הבנתי איך אפשר להסיק ממנו שיש חובה לשמור על גוף נקי?
* אם הלימוד הוא ממקור אחר - מהו אותו מקור?
ומדוע מחמירין בתפילין יותר מאשר (למשל) בלימוד תורה, עד כדי כך שאדם שאינו יכול לשמור על גוף נקי פטור מתפילין, אך אינו פטור מלימוד תורה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 21:50 |
|
| |
אראלסגל, לדעתי יש לפרש את הגמרא כך:
א"ר ינאי: 'תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים'.
כלומר, אדם נקי כאלישע בעל כנפיים הוא הראוי להניח תפילין. ובמילים אחרות, הזכות להניח תפילין היא זכותם של אנשים בעלי מדרגה המוסרים נפשם על קיום המצווה בכל מצב. אלישע, הוא דוגמה לבעל מדרגה שכזה, שאפילו בשעת גזירה על מניחי תפילין עושה כל אשר לאל ידו להתמיד במצווה.
"מאי היא? אביי אמר 'שלא יפיח בהן', רבא אמר 'שלא יישן בהן'".
רובד מאוחר יותר שתולה מחלוקת אמוראים בנקיות הנדרשת ממניח תפילין במימרת ר' ינאי.
"ואמאי קרי ליה בעל כנפים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ראהו קסדור אחד, רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו 'מה זה בידך?', אמר לו 'כנפי יונה', פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים..."
הסבר כינויו של ר' ינאי.
_____________________________
כפי שציינת בשאלתך, הרי שדין הנקיות שבו נחלקו אביי ורבא אינו נלמד ישירות ממעשה דאלישע.
יתכן כי ר' ינאי ניסה לצאת חוצץ כנגד תפיסה 'נהנתנית' של תפילין, לפיה יש להניח תפילין כקמיע בשעת צרה ולא כמצווה שחובה לרדוף אחריה גם כשקשה, ועל כן האדיר את אלישע.
מאוחר יותר בא עורך הסוגיא וכרך בכך את ההלכה המחייבת גוף נקי בתפילין.
אגב, אף לגבי תפילה מובא בהלכה הצורך בגוף נקי. מאידך, שים לב שלא הגמרא ולא הפוסקים אסרו הנחת תפילין על בעל קרי, למשל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2004 21:54 |
|
| |
הקושי בהסבר שלי:
השימוש בלשון 'גוף נקי' כלפי אלישע, בדווקא.
לכן ייתכן הסבר אחר: אלישע היה ידוע כמי שהקפיד על נקיות הגוף במצוות תפילין והטיף לה. ר' ינאי מאמץ להלכה את התנהגותו המיוחדת של ר' ינאי. אביי ורבא כבר נחלקים על יישום ההלכה שנתקבלה.
לאחר מכן, מסבירה הגמרא מדוע נקרא אלישע בעל כנפיים, במנותק מדבר ההלכה שהובא משמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 03:13 |
|
| |
ממללא: ההסבר השני נראה לי.
אולם אני עדיין לא מבין:
א. מהו המקור בתורה לדין זה, שתפילין צריכים גוף נקי?
ב. מדוע בימינו נוהגים רוב העם להסיר את התפילין אחרי התפילה, בטענה שהם לא מסוגלים לשמור על גוף נקי; ולא נוהגים אותה "חומרה" בלימוד תורה ובתפילה?
לכאורה, עדיף להיות עם תפילין בלי גוף נקי, מאשר לא להיות עם תפילין בכלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 10:15 |
|
| |
אראלסגל,
עיין בריטב"א על הסוגיא. הריטב"א מסביר שדין הנקיות הוא על בסיס קיום המנהג להלך בתפילין כל היום. כלומר, רבותינו התכוונו לומר שמי שלא יכול לשמור על גופו בנקיות, מוטב שלא יהלך בתפילין כל היום אלא רק בשעת ק"ש ותפלה.
לכן, אין להקשות לגבי לימוד תורה, כיוון שאדם אינו נושא על עצמו חפצא של מצווה ויכול להפסיק לרגע, לעשות מה שעושה, ולשוב ללימודו (משא"כ בתפילין אלמלא יחלוץ אותם).
בענין הלימוד מאלישע בעל כנפיים, מביא הריטב"א בשם אחד הראשונים שבשעת פחד אדם נוטה ל'לכלוך', ואלישע, גם כשהחרב היתתה מונחת על צוארו הקפיד על נקיות, ועל כן הובא הסיפור.
לפי הסבר זה, הלימוד הוא מ'מעשה רב'. כלומר, אם אלישע נהג כך, כנראה שיש בכך חיוב. איןכ ל הכרח לומר שזה דין תורה דווקא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2008 13:15 |
|
| |
כמובן שיש נו מקור אחר לכל זה
בירושלמי ברכות (נדמה לי ט"ו או ט"ז) ישנו דיון ארוך, על טהרת הגוף לכל מי שרוצה ללבוש תפילין. אחרי רשימה ארוכה מאד של מצבים, בהם לא ניתן ללבוש תפילין כתוב "כל שאינו כאלישע בעל כנפיים לא ילבש תפילין..." כל יתר הסיפור איננו. פרופ' רוזנטל מהאוניברסיטה העברית כתב מאמר, בו מפורש, כי ככל הנראה "כנפיים", אינם אלא "כפיים", כי הרי האגדה היא בבלית ביסודה (כתוב בירושלמי "התם אמרי", מה שאומר, שאת האגדה מספרים התם, כלומר בבבל), וכמו שעף נרקא אצלם ענף כך כף הפך לכנף. ומשמעות היא פשוטה "כל שאינו בעל כפים נקיות, כאותו אלישע, לא ילבש תפילין". אחר כך, ככל הנראה, נוספה לכל זה גם האגדה, אבל חז"ל ידעו את המשמעות האמיתי של הממרא, ולכן גם בבבלי האגדה הזאת קשורה לנקיון הגוף בעת לבישת תפילין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2008 14:17 |
|
| |
חשבתי פעם פשט מחודש בעניין זה.
תוספות על הדף שם ועוד ראשונים, הקשו את הקושיה, מהיכן למדים שאלישע היה בעל גוף נקי.
עוד הקשו תוספות שם ועוד ראשונים (הנימוקי יוסף בפרק בן סורר) היאך הותר לאלישע לחלוץ תפיליו מפני הקסדור, הלא בשעת השמד יש למסור נפש.
ואמרתי שחדא מיתרצא בחבירתא, שאכן לא חלץ אלישע את התפילין מפני הקסדור, עד שבא אליו.
כיון שהגיעו, אחזו פחד וחשש לאיבוד שליטה על גופו וחייב היה לחלוץ את התפילין משום גוף נקי ולא מפני הקסדור.
מקורות לרעיון מצאתי:
* הריטב"א שהביא ממללא, שבשעת פחד יש חשש לגוף לא נקי.
* השפת אמת בשבת קל, כתב ליישב קושית מסירות נפש, שחלץ מפני נקיות כמו רבי יהושע שחלץ מפני המטרונא (שם קכז) כדי שלא יכנסו דברי תורה במקום טומאה.
הרכב את שני אלו וקבל את הפשט הנ"ל.
_________________
תוקן על ידי ymy33655 ב- 08/09/2008 14:25:54
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2008 20:00 |
|
| |
בהקשר לדברי קמא - השל"ה כותב צריך להניח תפילין בגוף נקי - ולכן - ירחץ מקום הנחת תפילין קודם הנחתן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2008 23:24 |
|
| |
מאיר
כיוונת לדברי ישמח משה פרשת בא, וז"ל:
במס' שבת (דף מ"ט ע"א) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מאי היא וכו' עיין שם. ועיין בכסף משנה בפרק ה' מהלכות יסודי התורה שהביא הכסף משנה על הא שכתב הרמב"ם שם בהלכה ג', והיא מגמרא דסנהדרין דף ע"ד (ע"ב) דבשעת המרה אפילו על ערקתא דמסיונא ומצוה קלה, יהרג ואל יעבור בשם הר"ן עיין שם. דהיינו דוקא לעבור על לא תעשה, אבל לא לעבור על עשה, והביא ראיה מהא דאלישע בעל כנפים, שנטל התפילין מראשו כשראה הקסדור, עיין שם. והוא ז"ל הכסף משנה חולק עליו בדברים של טעם וראיה עיין שם, ומתרץ להא דאלישע בעל כנפים דכבר קיים מצות תפילין באותו יום, ומה שהשיב לו כנפי יונה, אין זה ביטול מצוה רק תשובה על מה ששאלו, עד כאן דבריו. והנה במה שהשיב כנפי יונה יפה כתב, אבל במה שנטלן מראשו קשה דוכי המצוה נוהג פעם אחת, הלא לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא, רק משום דלילה ושבת לאו זמן תפילין, ובאמת משמע דמשום שראה הקסדור נטלן. ונ"ל דבאמת קשה על הא דאיתא דצריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מנין לנו שהיה לאלישע גוף נקי, ומה שפירש (רש"י) [תוספות] (ד"ה כאלישע) דמהא דנעשה לו נס מוכח דודאי היו גוף נקי, הוא דחוק, דקשה חדא מנין לנו הא דתפילין צריכין גוף נקי, דהא משמע דמהא דאלישע מוכח זאת, דאם לא כן לימא סתמא צריכין גוף נקיה, ואי נתכוון לתת גבול כמה נקי, הלא לא ידענו מזה הגבול. ועוד קשה דשמא איזה זכות עמדה לו שיעשה לו נס שלא יהרג, ולא זכות תפילין כלל:
ונ"ל דהכי פירושו כאלישע בעל כנפים, דמיניה מוכח דכשמרגיש העדר נקיות צריך ליטלן, ומפרש מה היא וכו' וראה הקסדור ונטלן מראשו, וקשה הא בשעת המרה אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ועל כרחך צריך לומר דכשראה הקסדור נבהל, ומחמת זה הורגש וצריך לנקביו כמו שדרשו במסכת מגילה (ט"ו ע"א) ותתחלחל המלכה (אסתר ד ד), שהיתה צריכה לנקבין דבהלה מחלחל הגוף, ומשום זה היו מוכרח ליטול מראשו דתפילין צריכין גוף נקי, והבן כי נכון הוא בס"ד, ומוכח מזה היפך דברי הגדול הנ"ל שהביא הכסף משנה. ועוד י"ל על פי דברי הכסף משנה גופא, דהא איתא בשו"ע (או"ח סי' ל"ז ס"ב) דאין אנו נוהגין להניח תפילין רק בתפלת שחרית, משום דתפילין צריכין גוף נקי ואי אפשר ליזהר כל היום, ואם כן הכי פירושו כאלישע דמיניה מוכח שהתפילין צריכין להיות בגוף נקי, דהא נטלן מראשו כשראה קסדור, וקשה הא בשעת המרה אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ועל כרחך צריך לומר כמ"ש הכסף משנה דכבר קיים באותו היום מצות תפילין, ועדיין קשה קושייתי הא תפילין זמנן כל היום, ועל כרחך צריך לומר דלא הניחן רק פעם אחת ביום משום דצריכין גוף נקי ואי אפשר ליזהר כל היום, אם כן מוכח דצריכין גוף נקי, ונראה דכן היא כונת הכסף משנה, אבל הראשון נראה יותר בדברי הגמרא, ודוק:
|
|
|
|
|
|
