איזהו הכלל הגדול בתורה ?

'ר' עקיבה אומר: "ואהבת לרעך כמוך" – זה כלל גדול בתורה, ואילו בן עזאי אומר: " זה ספר תולדות אדם" (בראשית, ה/א)- זה כלל גדול מזה'

האם ר' עקיבה מתכוון במילה 'רעך' ל'רעך בתורה ובמצוות', לעומת בן-עזאי המטעים את המילה הכוללנית 'אדם', שהרי הקב"ה לא ברא את היהודי הראשון, אלא ברא את 'אדם הראשון' שקדם לישראל.

(הכינוי "אדם" כפי שמופיע בבראשית, ה/ב) איננו מכוון ל'אדם הגברי', אלא לשני המינים כאחד, כנאמר: "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם"

?????????

אינש

חכמינו ככה לתומם עסקו באיזה כלל כולל יותר פרטים?

כל כך פשוט, ואני חשבתי שתורה היא וצריכה לימוד

אינש

פירושך נאה ומתקבל . כיצד שורבב כאן הפסוק נעשה אדם ?

איקה

למרות שלפי פירושו של אינש יוצא שלכאורה אין כאן לימוד מוסרי נשגב (ולפירושו גם מה שהעולם חושב שדברי ר' עקיבה באים לדבר על גודל מעלת אהבת הרע אינו נכון) , הרי שעל פניו דבריו נראים כעולים עם פשוטם של דברים .

ואין להתפלא שחז"ל התעסקו בנושא 'שולי' כמו מציאת הכלל הכולל הכי הרבה פרטים בתורה שכן מצינו כזאת . מצינו אפילו שחז"ל התעסקו עם ספירת אותיות התורה .

ואולי זהו הלימוד שהתורה חביבה כל כך על לומדיה עד שהם מתעסקים גם עם היבטים שנראים לנו כשוליים .

אשמח אם תביאי את פירושו של המשך חכמה , אבל ממה שהבאת נראה שהדברים נאמרו בדרך דרוש (מה שאינו מוריד כלל וכלל מערכם של הדברים) . עכ"פ שבעים פנים לתורה .

מציץ,

נראה שמתוך הקטע אותו מביא ר' מאיר שמחה מדווינסק תמצא לימוד מוסרי נשגב (ועיין רמב"ם ב"מורה" בפרק ב' חלק א' פרשת גן עד, והשווה)
ונקווה שגם אינש ימצא טעם בדבריו של הרב החושב, שהלוואי וכולנו נלמד לחשוב כמוהו.

קטע הסיום- בנושא "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" פרשת קדושים מתוך ה'משך חוכמה'

"'תורת כהנים' : בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם", זה כלל גדול מזה', זה דבר כי תדע כי כל השיטות מהרשע כבר היו, כמו שיטת האגרוף היה אצל דור המבול "כי מלאה הארץ חמס", ובאו בני האלוהים אל בנות האדם: שיטת כיס אחד יהיה לכולנו היה אצל דור הפלגה, כי רצו שיהיו שותפים וחברה יחד בהון ובנשים וכל מחמדיהם לא יהא להם כל יחס רק משותף להמין, והקב"ה הוא פילג לשונם וכל אומה רצתה להכחיד חברתה, רק השתלמות האדם למכון תכליתו ולפיסגת מטרתו אשר בל יוכל להשתלם יותר היה על ידי השתלשלות ההשגחה אצל האבות, עד בואם אל רום המעלה בהשגחה הניסיית ובחוכמה על ידי משה, והגיעו כולם למעלת נבואה וראו כבוד ה', ולכן תדע כי ספר הוא ספר התורה הוא תולדות אדם, התפתחותו למרום קיצו מה שיוכל האדם לבוא בעולם הזה, שאף בימי שלמה לא הגיעו למעלתו, ודוק'."

המוסר במשך חכמה אני מבין

אבל איפה זה בפסוק? שכיס אחד לכולנו. ולמה התחילו לריב?

לדידי דרך אגב נראה יותר ע"ד הפשט. הספורנו וגם כמדומני האוחה"ק. כי פשוט לא רצו להתפשט בעולם. רק רצו לבנות יער ומגדל שכולם יהיו במדינה אחת. וזה היה נגד רצון הקב"ה שלא תוהו בראה.

ולפענ"ד נראה שלטובת האנושות היא שיהיו עמים רבים ומשטרים שונים. דמו בנפשכם איך היה נראה אם קליקה אחת תשתלט על כל העולם.

והתיקון היה ויפץ ה' אותם

בטשי?!

מלכתחילה היתה כל הארץ "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא/א)

הרב אינו מפרש את הפסוק, הרב מפרש/מסביר את נקודת ראותו של בן עזאי , לעומת נקודת ראותו של רבי עקיבה – ישנו פה עימות המציג שתי נקודות ראות - (ובטח לא כדברי אינש,ומציץ שהסכים עימו, שהופך 'כלל' גדול בתורה – לעיסוק בשולי – וודאי שלא יעלה על הדעת להשוות 'כלל' עליו מדבר חכם, לספירת אותיות התורה- או לחישוב באיזה כלל כלולים יותר פרטים- 'כלל' הוא 'עיקר' בפני עצמו. לכלל יש פונקציה שהוא אינו מתחלק לסכום הפרטים ממנו הוא מורכב -

בעניין התהייה שלך כיצד מגיע הרב ש"כיס אחד לכולנו" , לדעתי, הוא ראה הקבלה בין צורת המשטר שאיפיינה את דור בוני העיר והמגדל, לבין צורת המשטר הקומונסטית – שעליה ודאי ידע מכתבי הפילוסופים היהודים והרמב"ם, המזכירים כולם את רעיון המדינה האידיאלית של אפלטון, בה ראויים לשלוט הפילוסופים שהם המעמד השליט, ובתור שכאלה אין להם קנין פרטי, ואפילו לא אישה פרטית, אלא הנשים שייכות אל הכלל -

"שיטת כיס אחד יהיה לכולנו היה אצל דור הפלגה, כי רצו שיהיו שותפים וחברה יחד בהון ובנשים וכל מחמדיהם לא יהא להם כל יחס רק משותף להמין"




תוקן על ידי - איקה - 11/05/2004 21:37:57

בר אינש,

זה מעניין.

'ואהבת לרעך כמוך', הוא כלל מצוות האדם שבין אדם לחבירו?

מהו כלל?

אפשר לומר שואהבת לרעך כמוך הוא 'עשה שבכללות' לכמעט כל המצוות שבין אדם לחבירו , כמו שלא תאכל כל תועבה -כל שתיעבתי לך- הוא לאו שבכללות למאכלות אסורות .

הענין הוא שכאשר אדם משתדל לקיים כפשוטו את הציווי ואהבת לרעך כמוך , הרי שגם אם לא ידע על חלק גדול משאר המצוות שבין אדם לחבירו הוא יקיימם מאליו מכח ציווי זה . והדברים פשוטים .

מציץ,

ה'כמוך' מובן,אך מהו ה'רעך' ? האם הכוונה היא לרעך בתורה ובמצוות?

מציץ

כדי להעמיד דברים על דיוקם בהתייחסות לחלק הראשון בדבריך בדבר ההשוואה בין כלל= "ואהבת לרעך כמוך", לפרט = "לא תאכל כל תועבה"

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'" – הוא כלל - שכולל כל התורה כולה, ויש לכלל זה ערך בפני עצמו, כפי שאתה ציינת לעיל

לא תאכל כל תועבה = כל איסורי המאכלות הם פרט מכלל מהפרטים, כגון: איסורי ביאה, או איסורי נידה וכיוצא באלה האיסורים, שכל אלה הם כדי להגיע למיצוע, למידה אמצעית/בנונית, בין שתי קצוות ששתיהן רע - ל"התרחק מקצה רב התאווה ריחוק גדול, ולצאת מן המיצוע אל צד העדר הרגש ההנאה מעט, עד שתתחייב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות = יראת החטא" (שמונה פרקים פ"ד)

זאת אמנם מידה העומדת בראש סולם תיקון המידות – אך בכל זאת היא רק אחת מתוך כלל המידות , כך שאין לאיסורים אלה כל ערך בפני עצמם.

ה'ערך' בא לידי ביטוי רק כשהאדם מקיים את כל מצוות התורה, הן את מצוות עשה, והן את מצוות לא תעשה -






תוקן על ידי - איקה - 12/05/2004 1:58:55

איקה

בואי נבדוק האם יש הבדל עקרוני בין מצוות ואהבת לרעך כמוך לבין מצוות לא תאכל כל תועבה .

את טוענת ש'ואהבת' היא מצוה הכוללת את כל התורה . זהו רעיון שאכן מופיע ,כמדומני , בספרי מוסר ודרוש בעקבות פירוש בדברי ר' עקיבא שלא כמו שמפרשם אינש . כמו כן יש לנו את הסיפור במס' שבת שבו אמר הלל לגר שביקש ללמוד כל התורה כולה על רגל אחת 'מאי דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא הוא זיל גמור'(= מה ששנאוי עליך על תעשה לחברך וכל השאר פירוש הוא , לך ולמד) .

אמנם דבר זה צריך ביאור , כיצד אפשר ללמוד את כל מצוות התורה ממצות אהבת הרע ? כיצד נלמד ממנה את כל איסורי עבודה זרה , למשל , שנראה שהם תופסים חלק הרבה יותר משמעותי בתורה ?

ישנם פירושים שונים לזה . הרב אשלג ,למשל , ביסס את כל שיטתו (הקבלית!) על הרעיון שהדרישה מהאדם לאהוב את רעו כמו שהוא אוהב את עצמו הוא בעצם שורש כל התורה כולה . מטרת התורה ,לשיטתו , הוא שאדם יתגבר על האהבה העצמית הטבועה בו ויפעל שלא מתוך רצון לקבל אלא מתוך רצון להשפיע . גם את המושג של 'לשמה' הוא מפרש בדרך זאת וכך הוא יפרש את כל מצוות התורה .

אבל דברים אלו הם בגדר דרוש והשאלה היא אם הם עולים עם כוונת חז"ל כפשוטה .

עכ"פ אם נסתכל על הצד הטכני והפורמלי (ולפירושו של אינש באו דברי ר" עקיבא לעסוק בעניין טכני ופורמלי) ולא על הצד הרעיוני הרי שאין שאין מצוות אהבת הרע שונה מאיסור מאכלות אסורות . מן הצד הרעיוני והפילוסופי אפשר לטעון שמצוות אהבת הרע היא שורש לכל התורה כולה (אם כי יש להסביר את זה) , אבל מן הצד הטכני מצווה זו היא כלל הכולל רק את אותם פרטים הנגזרים ממנה ישירות ולא את הפרטים שאפשר לקשר אליה על ידי דרשנות פילוסופית .

מהצד הטכני אדם המקיים מצוות ואהבת , הרי שגם אם אינו יודע משאר מצוות שבין אדם לחבירו הרי שיקיימם מכח מצווה זו . הוא לא יגזול , לא ירצח , לא ישנא , לא יקום , לא יטור , לא יעשוק שכר שכיר , יפרוק ויטעון , יחזיר אבידות לבעליהן , יכבד אביו ואמו וכו' וכו' . בכל פעם שהוא מקיים אחד ממצוות אלה הוא מקיים אחד מפרטי מצוות ואהבת . אבל אי אפשר לגזור מזה את האיסור לעבוד ע"ז שלא בדרך דרש .

מהבחינה הזאת מצוות ואהבת היא כלל הכולל הרבה פרטים וגם מצוות לא תאכל כל תועבה .