יענטע,
ברוך שובך! בטח תיעלמי לנו שוב לקראת הכנת הכופתאות [כ"ו במספר אם איני טועה?] לחג השבועות כמנהגך בקודש מקדמת דנא   [כן, עברו שנתיים מאז נפתח בית המדרש הגדול הזה!]
על הנושא שהעלית חשבתי יותר מפעם. כנראה שהסיבה היא מפני שהרי את זולתנו כאדם ולא כרובוט מבשר אנו מזהים אך מתוך השקף התנהגותו [ובגלל שעדיין לא מסתובבים רובוטים כאלה שמערכת החיים שלהם אינה מא-ליהם אלא ממתכנת חיצוני].
לכן גם אדם הנזהר מאד בכבוד הזולת, מרשה לעצמו לומר לחברו את מה שהיה אומר לעצמו ולא לוקח בחשבון שכאשר אין הוא אומר לעצמו אלא אחר אומר לו הרי אינו כה בטוח בכוונות הטובות והכנות של האומר ולכן נוטה להיעלב.
לפי זה העצה היא כאשר מדברים לשני לא לחשוב ש"אני" מדבר עמו אלא לשים את עצמי לגמרי במקומו ולחשוב שאחר מדבר עמו. היינו לא לשכוח כשאנו מדברים עם אחרים שאמנם מבחינתנו "אנו" מדברים עמו, אך בכל זאת נצייר לעצמנו איך ש"אחר" מדבר עמו ועלול להעליבו.
אגב, בכותרת כתבת מעליבים ולא מעליבות/ים [מקוה שאינך נעלבת מהשאלה].
|
|
