שאלה מטרידה - "ואהבת לרעך כמוך", איך?

מצורף קובץ

כניראה שעבורי זה שלב ב' שבו שוב עולות שאלות מטרידות בעניני נפש ורוח.

אשמח לשמוע דעתם המלומדת של חכמי הפורום.ותודה לך מיימוני על תשובתך הקודמת לא הספקתי באישי ,אכן ניראה נכון ודי משכנע.

לגבי הציווי"ואהבת לרעך כמוך".

הרי אנחנו מצווים לאהוב מלכתחילה את עצמנו כדי שנוכל מתוקף אהבה זו לאהוב את האחר. ומה קורה אם אנחנו לא שלמים באהבת עצמנו.

אנחנו לא אוכלים אוכל בריא,מזלזלים במתנת הבריאות ,לא שומרים על גופנו,לא שלווים בעשייתנו,לחוצים בתוך חיינו,לא מספיק שקטים בגורלינו,ביקורתיים וחסרי מנוח לגבי התנהלותינו,לא אוהבים את עצמנו או את בני זוגנו ,מבקרים את ילדינו,לא שמחים בשכננו וברכושינו,לא ערים לצרכים הרוחניים שלנו,רוצים לחיות ולהיות בעצם במקום ההוא"שם",כי שם יהיה יותר טוב,מקנאים באחרים ,מחכים כבר להחליף ריהוט ,מכונית בית , וכן הלאה.

איך יווצרו בנו כלים נכונים כדי לדעת איך לאהוב את הזולת. ואם נאהב כך את הזולת הרי שזו לא אהבה, זה תעתיק אומלל של אהבה שניזונה משנאה עצמית וחוסר נחת.

לך תבנה ככה אהבה?!

תודה למחודדי המוחות.

ובבנין ציון ננוחם.

הכותרת

תוקן על ידי עצכח ב- 26/10/2009 11:31:53

התבהרות

תירוץ מפולפל על דרך הישיבעס: מכיוון שאנו ממילא מצווים בתורה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו. ע"פ פרשנותם של חז"ל), אזי התורה יוצאת מתוך נקודת הנחה שאנו מקיימים את הפסוק: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לפי הדרישות המחמירות של "ונשמרתם".

אגב, לדעתי השאלה הקשה היא איך בכלל אפשר לצוות אדם לאהוב מישהו אחר, הרי אהבה היא דבר שתלוי ברגש, ואם אדם לא אוהב מישהו אז הוא פשוט לא אוהב אותו ?

וראיתי פעם הסבר יפה, שדייקו מלשון הרמב"ם במשנה תורה שהוא מנסח את המצווה כך שהציווי היא לא דווקא לאהוב את רעך וכו', אלא להתנהג איתו כאילו אהבת אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.

אני מניחה שהאהבה בכל התגלמותה היא גם היכולת לאהוב.
משמע אם אתה אוהב את עצמך אזי לאהוב את זולתך זה חלק בלתי ניפרד מהמושג לאהוב.
אהבת זולתך כלולה כבר באהבת עצמך.
כך שרק אם אתה "נגוע "באהבה ,אתה יכול לתת אותה בטבעיות היא נובעת ממך בלא מאמץ זה רק ההמשך שלה .

רב צעיר,וזה מה שאני מצווחת ככרוכיה,
ןמה קורה אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו,
איך ניתן אהבה?
זו השאלה למעשה?

התבהרות,

אז זו טעות ככל הטעויות!


רב"צ,

לגבי תשובתך על "דבר שברגש" כן אומר הרש"ר בפרשת קדושים. [זוכרני שיש לדייק כן מלשון הרמב"ם בשרשיו לספר המצוות בצורה בה פירש את האהבה. איפה זה במשנה תורה? בדעות?]

אך נראה שיש כאן לא "שני דינים" אלא שתי דרגות, לפי מה שהתבאר שהרגש אינו "סובייקטיביות פנימית" ממודעות אחרת מזו של הידע הכללי, אלא "וואליום" של המודעות הרצה במהירות על-מילולית המשפיעה על הגוף!

לכן לכל מלה כמו אהבה יש הגדרה מצד פעולתה הנפשית או הפיזית הקרה ואין הרגש אלא תוספת עוצמה כאמור.

ווטו מחילה,
תוכל להסביר לפשוטת העם שכמוני בדרכים יותר פשוטות מדוע זו טעות.
מחילה,כן?!

התבהרות,

גם אם כדברייך "איננו נותנים אהבה לעצמנו" זו בעצם אהבה כי כך בחרנו וכך רצוננו ואנו מכבדים אותו. בקיצור, אין כזה דבר "איננו נותנים אהבה לעצמנו" כי כל שניתן לעצמנו זו אהבת עצמנו. מה שכן ניתן לומר הוא ש"איננו נותנים אהבה מקובלת לעצמנו".

.


שאלה גדולה נשאלה כאן בראש הפתיל, שאלה שכבר גדולי ישראל התייחסו אליה.


הנה, על שאלה זו עונה במובלע הלל הזקן, כאשר הוא הופך את הסדר ואומר לנכרי שבא להתגייר:
" דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור"



והפיכת הסדר, הציווי על פי השלילה, בא בדיוק מסיבה זו. קל יותר לצוות על מישהו על דך "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" , ובכך לפתור את הבעיה שהוצגה לעיל.


ועוד:
רבי עקיבא עצמו, שמחד נקט "זה כלל גדול בתורה" כאמור לעיל, הוא הוא שהבהיר כי חייך קודמים לחיי חברך (שניים שהילכו במדבר וגו').

. מואדיב,

"לפתור את הבעיה"? הלא השאלה היתה על הכתוב בתורה בצורה חיובית! איני חושב שכוונתך שהלל הגיה את התורה שבכתב!!!

לגבי הסיבה למה שהלל הפך, שמעתי פעם כי הוא דיבר לאחד שעדיין היה קשה לו להבין את הרמה של הצורה החיובית!

ווטו,
ניראה שכדי להבין מה זה לתת אהבה לעצמנו עלינו להגדיר מה זו האהבה שראויה לעצמנו.
כי אנחנו חיים בטבעיות עשיה ומחשבה וכן קיימת בנו מידת אהבה עצמית זו או אחרת.
מידה הרואה בנו חלק אלוקה ממעל ורוצה לשפר לנו את נחת החיים שלנו.
יש אנשים שלהם יכולת מאוד טובה בזה ואחרים הרואים בזה פינוק או להפך סגפנות .
ישנה את המידה או התכונה או האהבה אםפ תקרא לזה הקוראת לנו לשפר את אי הנוחות שבמצב חיינו וגורמת לנו להיטיב עם עצמנו.
יש המזיקים לעצמם ולהם אין את מידת האהבה הנכונה וזו לא בחירה זה חוסר אונים .

התבהרות,

כאמור, מה שאת מציגה אין זה חוסר אהבה בעצם, כי זה לא שייך שהרי כל אדם מסור לרצונותיו אך זה "חוסר הבנת האהבה"!

אך אופן, לגבי כוונת התורה ברור שהיא מתכוונת לרמה העליונה של הטבה עם הזולת ולא ישנה איך שנתפלפל בנידון ה"כמוך" אם הכוונה גם ל"כמוך" מוטעה!

[כרגע אני נזכר שהיה איתך פעם דיון איתך בנושא אך איני זוכר אם בכללי, באישי או בחלומי.]

.


ווטו:

הכתוב בצורה חיובית קשה מאד להבנה, וודאי וודאי קשה עוד יותר ליישום - ועל כן לאותו נכרי, אמר הלל בדך השלילה.


ברור גם כי הנושא גדול וסבוך, ולו מהטעם שהראיתי לגבי שתי אמירותיו הלכאורה-סותרות של רבי עקיבא.

. מואדיב ,

למעשה מתפרש הכתוב כפי שהעיר רב"צ [והרש"ר] לא במתן קדימה לזולת כמתן הלחי השנייה הנוצרית המעוותת, אלא ככיבוד זכויותיו כאדם כלשון הרמב"ם [נדמה] להלבישו ולהשקהו כעצמנו וכו' וממילא אין סתירה בדברי ר"ע!

היסוד לכך הוא כי גם המקדים את זולתו מסיבה שהיא או "מבטל את היש" הרי משום שהוא בחר ורצה באהבתו העצמית הרואה גם בזולתו את עצמותו!