"טוען ונטען": הלצודק לתת תגובה? [לגו"ג]

מחובת שבועה, בעיקר של מודה במקצת, מוכח שכאשר התביעה אינה נראית חסרת שחר, מחובת הנטען להתייחס ולענות, דבר זה בולט עוד יותר למ"ד לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם [ואליבא דאמת יש גם ראיה לאידך מ"ד, שכן אי"ז חיוב ממון ראשוני, אלא הראשוני הוא חובת המענה והתגובה].

כדי להבהיר את הרקע (ואולי גם לעשות את האשכול מעניין יותר לקהל) אציין, ששאלתי המקורית לווטו לא עסקה בחיוב בתחום הממונות, אלא בסוגיה אחרת לגמרי: האם מנהל בפורום צריך להתייצב באופן אישי מול מי שמרגיש נפגע מהחלטה שלו ולנמקה, או לא? וטו סבור שמנהל הוא כעין בעלים בפורום, או לפחות יש בו אלמנט של בעלות, ומכאן הגענו לרמב"ם. אני אינני בטוח שזוהי ההסתכלות הנכונה, או לפחות היחידה האפשרית, ונראה לי שהמנהל הוא סוג של נאמן מטעם הציבור, כעין גבאי; יש לו אחריות על הפורום, אך היא מצומצמת יותר משל בעלים, ואף הפריבילגיות שהיא מעניקה מצומצמות משל בעלים. לנקודת ההתייחסות לאדם הרואה עצמו נפגע, סברתי כי מן הראוי שמנהל ינמק את החלטותיו, משום "והייתם נקיים מה' ומישראל", או במושגי המנהל המודרני - שקיפות.

חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו ולכן תיקנו שבועת היסת .

גו"ג,

איני חולק עליך מעשית ודבריך הרי מעוגנים ברמב"ם ובחז"ל וכן נראה ענין שבועות הדחיה ["להפיס דעת"] מדאורייתא ומדרבנן!

מה שהתווכחתי הוא על יסוד הזכות לתבוע תשובה [ושבועה] אם הוא זכות בעלות של התובע או שאין לתובע זכות אך על הנתבע להשיב מדיני היושר כמו צדקה ואהבת הריע.

להמחשה אביא מעשה שהיה. אדם שישב על מקום בבית הכנסת והגיע אחר שטען שהמקום הוא שלו ופשוט אמר ליושב "אין חכמות" ומשהיושב ביקש ממנו לנמק את טענתו התחיל העומד להזיזו בלי להסביר למה המקום שלו. אם כי למעשה צדק שזה היה מקומו הקנוי פשיטא שעליו לנמק את טענתו גם אם היושב מוכן לקבל את טענתו ולא להתווכח ולהתדיין עמו. זה במקרה שהיושב החזיק בפועל. אך גם אם היה להיפך שהיושב צדק ובא אחד וטוען בתום לבב שהמקום שלו ראוי להשיב לו דברים של טעם ולא ללהתעלם ממנו. אך טענתי שאין זו זכות מדין חושן משפט אלא מצוה מדין יורה דעה.

לכן כאשר יודע הנתבע שהתובע תובעו בזדון ובחוצפא אז לכאורה יכול הוא להתעלם ממנו. אמור לי נא, גם_וגם, האם ובמה הנך חולק עלי בנידון.

לגבי הנקודה על מנהל פורום כבעלים, איני מבין למה לא. כל מי שהיידפארק וכד' נותן בידו להיות מנהל הרי יכול לעשות בפורומו כבעלים, אם כי להצלחת פורומו כדאי לו שיתייחס בנימוס גם מבלי להיכנס לשאלה הנ"ל אם יש "חיוב תשובה".

וטו, גם וגם וכולם

א. מצאנו ברא"ש מעשה באדם שהיה נמצא בשדה ומישהו שואלו מה הוא עושה שם, ואם הוא עונה ש"לא אמר לי אדם דבר מעולם" צריך להחזיר.

במה דברים אמורים, שהשואל יש לו חזקה, כלומר שיכול להוכיח. אך אם אין לו, הרי זה העודר בשדה תפוס בנכסים גם אם אין לו חזקה, ואין להוציאו בלי סיבה טובה.

וכן בכל מקום.

ב. נראה שלכל הפחות יש "והייתם נקיים" בשעה שמוחקים או בדומה לזה, כי יהודי צריך להסביר את שיקוליו כדי שלא יבואו לחשוד בו, וממשה למדנו, שנתן דין וחשבון על מה שעשה בכסף השקלים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לגם וגם.

נראה לי שווטו צדק כאשר טען שהפורום הוא ב*בעלות פרטית*, וככזה *אינו חייב* לך תשובה או הסבר,ירצה יתן,לא ירצה לא יתן, אם השרות שהוא נותן לך, אינו לטעמך, חפש לך פורום קיים אחר או פתח לך פורום משלך.

******

למיימוני.

נראה לי שטעית כאשר טענת, שקיים חוב הסבר מדין והייתם נקיים,ולמדת זאת ממשה רבנו, שהרי דין זה נאמר על אנשים שמונו על ידי הציבור, הפטורים מלמסור דו"ח מעיקר הדין, מאחר שכאשר נתמנו *כאילו הותנה עמהם שלא יהיו חייבים לתת דין וחשבון*, וחיובם למסור דו"ח, אינו בגדר חיוב אלא בגדר "טוב אם יעשו כן", מעין עצה טובה, וכפי שהוא בלשונו של השולחן ערוך (יורה דעה סימן רנז), ולדוגמה ההלכה בסעיף ב:

"ואין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה,ולא בהקדש עם הגזברים, שנאמר: ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה,כיבאמונה הם עושים (מלכים ב, יב, טז) ובהגהת הרמ"א: ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל, *טוב להם ליתן חשבון*".

חובת "טוב" זו, היא על אנשים שנתמנו ע"י הציבור, או על הציבור, ולא על "אישי ציבור" המספקים שרות פרטי לציבור.

מדין "והייתם נקיים", קיימת החובה על יהודי "פרטי" להתנהג בצורה שלא תעורר חשד, שהוא עושה מעשים שאינם הגונים, אך אין עליו כל חובה להסביר את שיקולי מעשיו.

כך נראה לי.

בחזרה לנושא העקרוני באמצעות סוגית השבועות מדאורייתא.

שבועה מפורשת בתורה [בפ' משפטים] רק לגבי שומרים הבאים להיפטר מלהשיב את הפקדון שהפקד אצלם, בטענה שאירע לפיקדון מאורע כזה ממנו אינם מחוייבים להשיב את הפקדון.

בכה"ג פשוטה גם ההבנה ההגיונית לצורך בשבועה שהרי לשומר חובת השבה מעיקר קבלתו את הפקדון. לכן כאשר הוא בא לחדש פטור כמו "נאנסו" ע"כ עליו חובת הבאת האיזון הפוטר מהשבה ומלמדת התורה שאיזון זה הוא "שבועת ה' בין שניהם".

אך בחז"ל אנו מוצאים עוד שתי שבועות "מדאורייתא" שאינן מפורשות ובאות בדרך דרשה ועליהן יש יותר לדון מהבחינה ההגיונית.

האחת היא כאשר עד אחד מסייע לתובע. בפרשת שופטים נאמר "לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת.. על פי שני עדים... יקום דבר" ודרשו "אבל לשבועה הוא קם". אם כי לא מפורש בתורה והיו מתקבלים גם דברי מי שהיה אומר ה"ה לשבועה אבל מצד ההיגיון סו"ס עד אחד מבסס ונותן עוצמה לטענה כך שמובן שראוי לנתבע לאזן את הביסוס הזה בדחיה ה"סוגרת את התיק" בכך שהוא נשבע לו. [אך הכלל של "כל שאינו יכול לישבע משלם" קשה להולמו הגיונית. בשלמא אם אינו רוצה להשבע י"ל שמגדרי הכפיה לשבועה הוא שאם יסרב ישלם [בהנחה שאין הסירוב מפחד שבועת אמת שהושרש בנפרד] אך גם ה"ישלם" במקרה כזה אינו כה פשוט שיהיה מלוא הסכום שהיה עליו להישבע והיה יותר מובן לו היה עליו לשלם אך חצי או ככל אשר יושת עליו ע"י בי"ד. מ"מ כאשר אינו יכול שאין באי היכולת ריעותא של שמא מול בריא וכד' צ"ע.

השניה היא כאשר הנתבע מודה במקצת הטענה. שבועה זאת ביסו חז"ל בתורה ע"י דרשה מסורבלת בב"ק ק"ז. אך אכמ"ל בדקדוקי הדרשה ואך מצד ההיגיון. לכאורה כאן זה שהטענה מתבססת בהודאה החלקית של הנתבע [גם בלי סברת מיגו] הוא ביסוס חלש שכשם שלעומת הבסיס המועט המתגלגל מהחלק שבהודאה לחלק שבכפירה י"ל שתובע מרחיב את תביעתו. בשלמא אם התובע היה נשבע שהנתבע חייב מנה ניתן היה להבין שעל הנתבע לאזן בשבועה נגדית [דלא כבן ננס] אבל בלא"ה צ"ע [וכן לגבי "מתוך" כאמור למעלה לגבי עד אחד].

[בנוסף כפי שהביא מצו"נ למעלה, יש חובת שבועה מדרבנן גם בכופר הכל כי "חזקה א"א תובע אא"כ יש לו" וגם בזה יש לעיין למה אינה שבועה מן התורה אלא שכאן י"ל שחזקה זו אין תוקפה קבוע מול החזקה הנגדית שאין אדם מעיז לכפור ולכן גמישה יותר.]

הנלמד עכ"פ הוא שבביסוס חזק יש מן התורה תביעה בעלת תוקף ממוני  [שהשביעית משמטתה] על הנתבע להגיב ואף ע"י שבועה. מ"מ עדיין יש לעיין אם זה רק כאשר בי"ד נזקקים למען השלום החברתי אבל בלי תביעה בבי"ד אולי אין חובת תגובה אף לא מצד עשית הישר לכל מי שבעיני הנתבע נתפס כ"סתם נודניק" וככזה שאין חובת רחמים כלפיו.

ומהיכן חיובם של דיינים לנמק?
נראה לי דומה יותר לנידון של מנהל פורום.

רמב"ם פ"ו מסנהדרין: ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני, שמא טעיתם--כותבים ונותנין לו, ואחר כך מוציאין ממנו.
והוא בבבלי סנהדרין לא ב.

לכב' ר' ימ"י שליט"א

בדרך הלימוד המיראי ניתן לומר כי הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם שציטטת והתוס' שם ד"ה ואם. ר"ל שהרמב"ם שמביא הדין בסתמא ובהקשר המשנה (שם עמוד א') שהמתחייב להביא ראיות תוך ל' ולא הביא מאבד זכותו לאחר ל' סובר שזה מדין חלוקת הזכויות ואילו תוס' שמגבילים את הזכות למקום שהדיין נחשד או לכשכפאוהו לדון בעיר אחרת סוברים שזה מדין אהבת הרע וכדומה ודו"ק.

_________________

בפשטות החיוב לנמק הכרעת דין תלוי בכך שתהיה אינסטנציה שיכולה לבקר את הפסק. וידועה תשובת מרן הב"י באבקת רוכל שסירב לתת נימוק בגלל שלדעתו הם הבי"ד הגדול שבדור (וזכור גם הויכוח הקשה והחריף עם המבי"ט על כך).
ובהשלכה לגורם פרטי, מכיון שאין אינסטנציה גבוהה מעליהם בהיררכיה, אין עליהם חובת נימוק, כן אין בפני מי לערער.
אמנם יש לחלק שכן בבי"ד אם אין אינסטנציה גבוהה יותר אז הנימוק לא יועיל, כי אין בפני מי לערער. אבל כאן אולי יש תועלת בהנמקות שכן הציבור יראה וישפוט. וכשיש תועלת אולי יש ללמוד חובת הנמקה.
הבעיה היא שתועלת כזו ישנה גם לגבי פסקי בי"ד, שיראה הציבור וישפוט (את שופטיו). ובאמת בשיפוט התורני אין תרבות של ביקורת ציבורית על פסקי דין, וכידוע בתי דין רבניים מכל הסוגים, לא מעמידים את הכרעותיהם לשיפוט הציבור או ה'מלומדים', וגם לא מושפעים מביקורות כאלה אם בכל זאת ישנן,  וחבל מאד.

לפי מה אתה קובע שהם לא מושפעים מביקורת?
כמה וכמה דיינים מפרסמים לא מעט מפסקיהם בכתבי עת שונים, תחומין למשל,  ואין לי ספק שיש מי שקורא ומבקר והרב גם שומע אותו.
יש בתי דין שמוציאים כרכי דיונים באופן קבוע. אתה לא חושב שמישהו מקשיב שם להערות?

מאיר, הרי אתה עצמך יודע שב'תחומין' אין תגובות למאמרים שם. וככל שאני מתרשם אף אחד לא מקשיב שם לכלום, ובודאי לא למשהו מהשטח. לרב אלישיב, ודאי שמקשיבים, ואולי יותר מדי.