שמות בתורה.

התבוננתי בנושא.כמה שאלות-
לכאורה היה ראוי לקרוא לילד על פי תכונותיו (כמו פרץ)או מה שמצפים ממנו להיות.ואנו רואים שהיו קוראים על שם אירועים שונים כמו "ראה ה' בעניי" או "עתה אודה ה'" שלא מובן למה לקרוא לילד בשם זה. או זרח לדוג'.
האם אירועים אלו אכן ישפיעו עליו? או שזה רק שם פרטי להורים שנהיה שם לכולם בהמשך?
2.בתנ"ך קריאת שמות עובדת יפה- לפי אירוע או ענין מקורי אחר. מתי ואיך זה השתנה לשמות המצויים- שמות התנ"ך או על שם הסבא? הרי ליצחק לא קראו אברהם על שם הסבא הגדול.וכמדומני שאין בתנ"ך כמעט שמות שחוזרים על עצמם.
האם יש ענין לנהוג כמו בתנ"ך? לחדש שמות?

אכן ,

אבל עדיין, ישנו הבדל חשוב, שבדרשות על שמות קין, בני יעקב וכו' ההורים הם שמצאו כביכול את הקשר בין נסיבות הולדת הבן לשמו.

מה שמעניין זה אם ההסברים הללו נעשו בדיעבד לשמות שהיו מוכרים, או שהשמות וההסברים אכן באו יחדיו לעולם.

יהוסף,
נראה לי שלעתים השם אינו מבטא את אופי הילד/ה, אלא מנסה להשרות עליו/ה ברכה ("יפה" - שתהיה יפה בעיני כל רואיה; "טובה" - שתהיה טובת שכל וטובת לב וכו'). גם קריאה בשם קרובים ואהובים, יש בה מעין ברכה לילד/ה ("יוכבד" - שתהיה הילדה חכמה ויראת שמים כסבתי ע"ה וכו').

רו"ד,
האם זה משנה מתי ניתן ההסבר?
אני מכירה הורים היום (ממגזרים מסויימים), שבוחרים שם אהוב עליהם, ורק אח"כ דורשים אותו כברכה, זכרון לאדם או לארוע.

אמשלום,

אני לא התכוונתי להורים.
מה שמסקרן זה אם לעורך המקראי הייתה רשימת שמות ידועה, והוא בנה סביבה מדרשים שהסבירו את מקור השמות, או שהמדרשים והשמות באו ביחד.

לדוגמא, בני יעקב: אפשרות אחת היא שהעורך הכיר 12 שבטים נתונים, וכשרצה לאחד את כולם תחת אב משותף אחד הוא בנה סיפור כזה שמאפשר לקשור בין מאורע בזמן הלידה לשם של השבט.
אפשרות אחרת היא כמובן שהכתוב בתורה הוא הפשט והאמת ההיסטורית.

בדוגמא הזאת, כדי לקבל יותר מושג לגבי הסבירות של כל אחת מהאפשרויות, צריך לבדוק אם השמות הם שמות קדומים שהיו נפוצים גם מחוץ לעמנו.
ניסיתי קצת לחפש, ומצאתי כמה איזכורים ברשת לכך שהשמות דן,זבולון, וגד היו קיימים בספרות האוגרתית, אבל האתרים בהם זה נמצא לא נראו הכי מהימנים. מישהו יודע על כך יותר?


אבל יותר בכיוון הנושא שלשמו נפתח האשכול: אני חושב שהעובדה שרוב מוחלט של השמות המנומקים מופעים בתורה ראויה לשימת לב.

רוח,
הבנתי את כוונתך, ובחרתי להסיט תשובתי ...

יתכן שבתורה מוסברים השמות כי מדובר באבות האנושות (פרשיות בראשית) והאומה הישראלית.ולדעת משמעות השם היא לדעת את ענינם ומהלכי רוחם.אלו אנשים שכל פרט בחייהם הוא מענין ומשפיע. אבל בנביא הענין הוא יותר במעשה המסוים או האירועים וההנהגות ולא בכל פרט מסביב.יותר בכלליות.

רו"ד,

שמות תנכיים רבים נמצאו במקביל בספרות העמים - אוגרית, בבל ואשור, חתים ומצרים. שמות שבטים ואבות האומה, נמצאו כשמות עמים ומקומות. כך יעקב בין מלכי החיקסוס במצרים, חרן כעיר בארם, בנימין כשבט עז וגדול במסופוטמיה (עירק דהיום), ושבטי הצפון - נפתלי גד ואשר - בכתבי אוגרית, שכנתם מהצפון הרחוק, כפי שהזכרת.

הנסיון ליתן משמעות לאיזכורים אלה אינו מוצלח יותר מניחוש. עצם האיזכור גרם לחוקרים רבים לפתח תיאוריות לגבי מקורם של השמות והשבטים הללו, אולם מכלל תיאוריה לא יצאו. איזכור שם מסוים במקום מסוים אינו מלמד אלא זאת - שהשם המסוים הוזכר במקום המסוים...

יש לזכור את מגמתם של חוקרים רבים לטשטש את ההסטוריות של סיפורי המקרא, וזאת ע"י המצאת תיאוריות של הסטוריה מקבילה. כמובן, שיש גם תיאוריות מבוססות על ממצאים ומחקרים. אולם לאו שמא גרים.

חסיכום: האיזכורים לשמות השבטים והאבות מצויים. ההקשר שלהם אינו קשור לשבטים ולאבות עצמם. לכן, ניתן להניח ששמות מסוימים היו נפוצים אצל עמים קרובים.





אוי לשכן ואוי לשכנו

תוספת לשאלה של ישרן-
בין המגמה הכללית של ספר דברי הימים בנתינת הסבר לאירועים שונים, נדמה לי שיש גם פרשנות של שמות. דברי הימים דורש את שמו של אסא (אסיא- רפואה), עזריה (ויעזרהו אלוהים), שלמה (בנוגע לימי השלום), יהושפט (עשיית משפט) ועוד.
מה הוא מרוויח מזה? הרי לפירוש מאוחר של שם הילד אין שום משמעות אמיתית. יהושפט נקרא יהושפט משום שכך קראו לו הוריו, אמנם עשיית משפט אפיינה אותו (ומעניין נורא שנושא המשפט אצלו מופיע רק בדברי הימים) אך אין זהו קישור מקרי?

גבי האיזכורים - יתכן שהיו שמות נפוצים אלא שהתאימו לסיטואציה בגלל הסיבה שהוזכרה בתורה ולכן בחרו בהם.
לגבי דברי הימים - יתכן שזה היה המוטו שלאורו התחנך וזה היסוד ששאפו שיוטבע בו וזה אכן הצליח במקרים מסוימים.

כמדומה שבנושא המעניין הזה התערבבו להן כמה שאלות נפרדות:

א. כיצד נבחרו השמות שבתנ"ך - ואם השמות האלו משקפים מסורות היסטוריות אמיתיות.

ב. מדוע אנשים בוחרים שמות כאלו ולא אחרים לילדיהם. ובמיוחד - מדוע קוראים על שם ההורים וקרובים אחרים מן העבר הקרוב והרחוק.

ג. האם לקריאת שם יש ערך חינוכי, סגולי או אחר בחיי הילד.

תשובות חלקיות:

א. אם נניח כי השמות הם אותנטיים, אזי ניתן לשער במידה רבה של סבירות כי שמות נבחרו גם בגלל אירועים וגם בגלל תוכנם. למשל, סיומות ותחיליות כמו "י-ה", "יו" ו"א-ל" נושאות מסר ברור.

לפעמים, לאור חילופי שמות של אותה אישיות לכאורה, שיערו פרשנים כי שמות מסויימים היו ברי החלפה, ולא הקפידו עליהם (טענה מוזרה מאד, אם היא מתייחסת לדור בו חי האיש).

אנו עשויים לזכור, כמו כן, כי שם שניתן בעקבות אירוע אינו משקף בהכרח את תודעתנו ההיסטורית לגבי האירוע. למשל, בחירת השם "יעקב" לאבי האומה נעשתה הרבה הרבה לפני שסיפור חייו נקבע, אולי על סמך עובדה שנראתה פעוטה ואולי אף משעשעת להורים. (ואולי על רקע מה שנראה לאם, רבקה, כנבואה אודות היחס בין הילדים, כפי שטענתי באחד האשכולות בעבר).

הכינוי שבוחרים נביאים לילדיהם, אם מדובר בסיפור היסטורי ממש ולא בחלום כשיטת הרמב"ם, עשוי להיות הקצנה של נוהג נפוץ באומה.


ב. אנשים עושים דברים מסיבות שונות. וגם מחמת עצם העובדה שדבר הוא מקובל. כפי שקראו לי על שם סבא שלי, גם אני אקרא לילדי על שם סבא.

כאשר בשלב מסויים, כמדומה מאוחר למדי בהיסטוריה שלנו, קריאת השם קיבלה משמעויות מרחיקות לכת, נקבעו מנהגים והלכות שונים, כמו זכות קריאת השם הראשונה לבעל או לאשה, והתחלפות הסדר ביניהם בהנצחת שמות קרובים, ועוד.
כמו כן, קריאת השם הפכה לאירוע משמעותי בגלל שהאמינו שקריאת השם הזו אכן תשפיע על עתידו של הילד.


ג. מסתבר מאד שבחירת שם משפיעה על הילד. יש שמות יפים ויש פחות. יש שמות שנושאים משמעות גם לילד, ויש שלא.
כאשר ההורים רואים משמעות בשם הילד, הם יעבירו זאת אליו ולסביבה. הילד יקבל את הנתון הזה. מה יעשה בו, זו שוב שאלה אחרת, אך בוודאי שיש כאן נסיון להעברת מסר, ונסיון כזה יכול להוביל לתוצאות מבוקשות - או לחילופיהן. תלוי באופי של הילד. תלוי בסביבה, ובעוד נסיבות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו