קידוש ה' או חילול ה' ?

לא פעם אנו נתקלים בביטויים קשים מאוד של רבנים חשובים כנגד הציבור החילוני. ברור לנו שלא רק שהתבטאויות מסוג זה לא מועילות לאף אחד, שהרי אף חילוני לא יתקרב ליהדות בגללן; אלא שהם אף מרחקים הרבה יהודים מהדת, וגורמים לה להראות מאוד מגוכחת ו'לא רלוונטית'.

כמובן שאנו חיים במדינה דמוקרטית, וכמו שמותר לכל אתאיסט לומר מה שהוא חושב, כך גם מותר לכל אדם דתי. אולם השאלה היא לא האם הדבר 'מותר' או 'אסור', שהרי לא בהלכות מדינה עסקינן, אלא כאמור האם יש בכך תועלת כלשהי, או שהיא רק גורמת לחילול ה' ? (שהרי חילול ה' הוא כל פעולה שגורמת לריחוק מהדת). הנה לדוגמה ציטוט מתוך העיתונות:

הרב בצרי על מצעד הגאווה: "הם יחזרו כשפנים וארנבות"

"טוב תעשה המדינה את תכניס אותם למאסר", אמר גדול המקובלים בשיעור השבועי בישיבה, ערב מצעד הגאווה בירושלים. "העונש על המעשים האלה בתורה חמור. זאת לא סטייה או מחלה, פשוט תועבה"
(אילן מרסיאנו)

"זאת לא מחלה או סטייה, אלא תועבה לשמה. אפילו בהמות לא מתנהגות ככה. העונש שלהם יהיה שיחזרו בגלגול הבא כשפנים וארנבות".

את ה"מחמאות" האלה לקהילה ההומו-סקסואלית חלק אמש (יום ד') הרב דוד בצרי, מי שנחשב לגדול המקובלים.

היום מתוכנן להתקיים בירושלים זו השנה השלישית מצעד הגאווה. בציבור החרדי סוערת הרוחות. בשבועות האחרונים הופיעו פשקעווילים רבים בעיר, ובהם גידופים ודרישה "לעצור את מצעד התועבה", ו"להגן על הילדים מפני התוקפים בגן-העצמאות".

אך הגדיל לעשות הרב בצרי, שקבע בשיעור השבועי בישיבת השלום: "מזעזע לשמוע שהם עוד מתגאים במעשים האלה".

"אין מקום בעיר הקודש לתהלוכה שכזאת", קובע הרב. "העונש בתורה על מעשים אלה חמור ביותר. הארי הקדוש כתב בספרי הזוהר כי העונש שלהם יהיה שיחזרו בתור שפנים וארנבות".

בצרי קרא "להקים הוסטלים כדי לסייע לנפגעים צעירים שנפלו בחברת קבוצת התועבה הזו" והוסיף: "טוב תעשה מדינת ישראל אם תכניס אותם למאסר".

"הבית הפתוח" בבירה, שמארגן את התהלוכה, טוען שעיריית ירושלים מערימה קשיים על בקשותיהם להציב דגלים צבעוניים לאורך המסלול, כפי שהיה מקובל בשנים עברו.

YNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2926128,00.html

מדובר על דוגמה אחת מיני רבות, ואינני מתייחס דווקא לרב בצרי. אלא כאמור רצוני להעלות לדיון את השאלה דלעיל.



תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 03/06/2004 19:12:47

מיימוני,
כיצד ניתן להתעלם מהקהל המשני, כאשר יודעים היטב שהוא מאזין בשבע אזניים? הרי כל מהותו של חילול ה' הוא, שהוא אינו נעוץ במה שעושה אדם אלא בדרך בה הדברים נתפסים בעיני אחרים, ובדומה לכך בקידוש ה'. אם אדם מדבר בפורום סגור ואינו מעלה בדעתו שמישהו ישמע - ניחא, אם כי עדיין ראוי להיזהר; אבל כאשר מדברים בידיעה ברורה שלא רק שמאזינים לך אלא מחכים להבליט מה שנתפס כמעידה שלך, ואני מקווה שאני טועה, אבל הרושם שלי הוא שהכותרות הן חלק מן התכנון של הדובר? דומני שאי אפשר לראות ברב בצרי "תמים" כמו הרב שך (ואני מתכוון לתמימות במובן החיובי, למען הסר כל ספק) שאינו יודע ואף לא אכפת לו במיוחד כיצד הוא נתפס בתקשורת ההמונים ובעיני הציבור, והוא אומר את האמת כפי שהיא בעיניו, אלא הוא שחקן פעיל במשחק התקשורתי, והוא יודע היטב מה יכנס לעיתון ומה לא.

אתה, מיימוני, אינך חי בקרב ציבור חילוני, ואולי גם משום כך אינך מכיר את מלוא הנזק הנגרם כתוצאה מהתבטאויות של רבנים - תהיה גדלותם התורנית אשר תהיה - המתפרסמות בעיתונות. לטעמי, מי שאינו יודע להעריך ולשקול נזק מול תועלת - ייכבד וישב בביתו; ומי שמשחק את המשחק התקשורתי במכוון - על אחת כמה וכמה.

גם וגם

אתה מעמיד אותי במצב מעניין, בו עלי ללמד סנגוריה על אדם שדרכו רחוקה מאד מדרכי.

לפחות זה תירגול מעניין בסופיסטיקה.

ובכן, אציג שאלה נגדית:

האם הדובר צריך להביא בחשבון את העובדה שקהל השומעים אינו מאמין בגלגולים?,

הלא הוא עצמו כן מאמין בהם. והם חלק עיקרי באמונתו (וגם בפרנסתו). אז מדוע שיסתייג מאיזכורם?

בקיצור: מדוע זה חילול ה' להזכיר זאת, אם הוא מאמין שזה נכון וזה עיקר ביהדות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ועוד נקודה.

לדעתי שי לדברי הרב בצרי השפעה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, על יהודים רבים שאינם 'דתיים' סו קולד.

כנ"ל לגבי רבנים אחרים ופוליטיקאים שמייצגים אותם.

מאידך, אותו ציבור שיוצא נגד דברים כאלו לא ישמע לרבנים גם אם הם יאמצו את האג'נדה של מרטין בובר.

האם אין מצווה לומר דבר הנשמע למי שיתכן וישמע גם במחיר היותו דבר שאינו נשמע אצל האחר?

ממללא

למעלה חילקת בין אמירותיו של הרב בצרי על הומוסקסואליות שנובעת מכאב עמוק המתחייב מהשקפתו האמונית-דתית לבין אמירותיהם של אישים חילונים בהקשר הזה שנובע מסתם דעות קדומות .

החילוק הזה פשוט אינו נכון . יש במדינה הזאת מחללי שבתות ואוכלי נבילות וטריפות שבכלל אינם מכירים בתורה , אבל זה לא מעורר את כל אותם רבנים ואישי ציבור למחאה בסגנון הזה . לח"כינו , למשל , אין שום בעיה לשבת עם מינים ואפיקורסים , אבל כאשר מתמנה לח"כ הומוסקסואל הם יוצאים מן המליאה במחאה . הדבר פשוט בתכלית הפשיטות שהם מונעים מאותם דעות קדומות של עמיתיהם ההומופובים ויש להם אילן גדול להיתלות בו בדמות תורת משה .

וכל זה דוקא כאשר מדובר בעבירה שידוע היום שיש עליה לימוד זכות גדול כי המדובר בנסיון קשה מאין כמותו . אין הרבה בחורי ישיבות שמחללים שבת , אבל יש ויש הרבה הומואים , כשם שיש בכל האוכלוסייה . במקום להתיחס לתופעה בכובד ראש ולבדוק מה קורה בחצר האחורית שלהם , נוח להם לתת ביטוי לשנאה ודיעה קדומה .

וכבר אמר אדמו"ר גדול שדוקא כל אותם מרכלים ולועגים על עוברי עבירה מתוך הנאה גלויה וליקוק אצבעות , הם אלה שימצאו את עצמם בגיהנום .

מציץ,

אני חושב שלקחת את דברי למחוזות שלא ביקשתי לצעוד בהם:

א. תוכן דבריו של הרב בצרי - רחוק מעולמי ת"ק פרסה, ואיני צריך להוכיח זאת. אני לא מבקש לגונן כאן על התוכן.

ב. היחס לשאלת ההומוסקסואליות - מנהלנו ביקש לא להיכנס לנושא זה באשכול זה כיוון שיוחדו לו אשכולות בעבר. בקציר האומר, אני בהחלט מאמץ את מה שכתבת בהודעתך דלעיל ואיני אומר שאין שמץ של הומופוביה אף בדברי רבנים וח"כים חרדיים (אם כי הומופוביה קיימת בכל שדרות הציבור בישראל).

אם כי, כבר שמעו אוזני התבטאויות חמורות גם ביחס לעבירות אחרות זוטרות, כך שאני לא מקבל את ההבחנה שלך בין עבירה זו לאחרות. אני חושב שמעשי הפוליטיקאים הדתיים אין בהם ללמד אלא על מה שבעיניהם מוסיף להם כוח בציבור. ואכן, אני סבור שלוחמה בתופעת ההומוסקסואליות מוסיפה להם כוח במגזרים מסויימים.

מה כן טענתי?

רוב הכותבים בפורום הפנימו בהשקפת עולמם מערכת ערכים שונה מזו שהרב בצרי מכיר בה. במערכת ערכים זו, יש משמעות חשובה לחירות הפרט. בעולמו של הרב בצרי חירות הפרט אינה קיימת. איך אמר פעם המשגיח ר' דן סגל לאחיו המתפקר? אילו לא הייתי מפחד לשבת בכלא, הייתי יורה בך למוות כדי להציל אותך מהעוונות שתעשה. ברור לך שאני נבעת מדברים כאלו. ואולם, אני מניח שלו הייתי צריך לבסס את תגובתי האינסטינקטיבית על התורה, ידו של ר' דן סגל הייתה על העליונה.

לכן, בעיני זה לא הגון אינטלקטואלית לבקר את הרב בצרי, כביכול מתוך אינטרס של היהדות, על מה שהוא אומר ונראה בעיניו כיהדות. ברור לי שהביקורת שלי על דבריו אינה נובעת מביאור חדשני שלי למקרא אלא מערכים חוץ-יהודיים שמופנמים בי.

הביקורת נכונה כאשר היא ביקורת כנגד הבית כולו (רק תוירה!) ולא כנגד אחד הדיירים שקל לצאת נגדו.

אתה יכול לומר (ואז אצטרף אליך) שיש לך בעיה עם עצם התפיסה הזו. אבל לא שהתפיסה הזו גורמת נזק ל'יהדות'.

מיימוני,
העניין כאן אינו האמונה בגלגולים. הוא לא בא לומר "אני מאמין בגלגולים"; הוא בא לנצל אמונה קיימת (אצל חלק מהשומעים) כדי להשפיל קבוצה מסויימת של עוברי עברה, ויותר מזה - הוא עשה זאת בידיעה שהדבר יופיע בכותרות העיתונים, ומתוך כוונה להשיג את האפקט הפסיכולוגי. לגיטימי להאמין בגלגולים ואף לומר זאת. אולם, אם קידוש ה' הוא התנהגות הגורמת לאנשים לומר: "ראו אדם זה שלמד תורה, מה נאות דרכיו, מה מתוקנים מעשיו" ולהסיק מכך שהתורה מיישרת דרכו של אדם, הרי חילול ה' הוא ההתנהגות הגורמת לבריות לומר ההפך חלילה. זוהי הטרגדיה שבאיסור זה; תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, לא משום שרבב על בגד אינו לגיטימי אלא משום התייחסות הבריות. הדברים אינם תלויים בהתאמה לאמת הפנימית של האומר; יתכן בהחלט שהרב בצרי מאמין שהומוסקסואלים יתגלגלו בשפנים, אבל אמירה ציבורית מחייבת סוג אחר לחלוטין של שיקול דעת. כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

באופן כללי, בלי קשר לאמירה הספציפית הזו, איך היית אתה, מיימוני, מתייחס למחנך שהדרך היחידה שיש לו לגרום לציות היא הפחדת החניכים בעונשים נוראים? האם היית סבור שהדרך אליה הוא מנסה לחנך היא נכונה, או שמא היית חושב שאילו היתה נכונה הוא היה יכול לשכנע ולא לאיים? באופן פרדוקסלי, נראה לי שאפשר להצדיק איומים רק כל עוד יש הסכמה עקרונית, גם של החוטא, על נכונות הדרך; חוטא כזה הוא חוטא לתיאבון, מאחר ויצרו גובר עליו, ואיום יכול לתת משקל נגד. אולם, מרגע שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שאינם מקבלים את הדרך כשלעצמה, תפקידו של הרב הוא לשכנע; במצב כזה האיום הוא לא רק בלתי מועיל, אלא מזיק במובהק, וזוהי, להבנתי, משמעותה האמיתית של הטענה כי בימינו אין מי שיודע להוכיח.