על החזו"א ודברי הזוהר על טומאת הידים

עד שאתה שואל על מה שכתב החזון איש בזוהר שלו, אני שואל אם בכלל היה לו זוהר ואם למד בו...



זה באמת מעורר את השאלה: בידי מי נמצאים ספרי החזון איש, כלומר הספרים שהיו בספרייתו והשתמש בהם?

יש כאלו שיודעים. יבואו ויעידו.

תוקן על ידי - מיימוני - 03/06/2004 20:33:58

השמועה אומרת שמשפחת ר' שמרל גריינימן ז"ל!

מימוני
איני מכירך, אולם יש לי התחושה שבקלות תוכל לברר את זה.
האמת היא שהעלית ספק בליבי אם כוונת המספר היתה. לספר הזוהר ממש ,או אולי לספר המצטט אותו.
אבל הסיפור הוא אמיתי לחלוטין. ובכדי לכסות... אומר רק, שזה מהמשפחה שלו.

ווטו
גם להם יש, אבל העיקר לא אצלם...
ומימוני, ישוב עם הפרטים המלאים...

כמובן כתב זה משכיל ולא ח"ו החזו"א (אני רחוק מחזונאישניק ת"ק פרסה אך את זה אני יכול לומר בוודאות).

אך כאן בפורום ישישו רבים לפרש כך.

אגב, לא יתכן שכתב כך על הזהר כי אין זה נדפס בדפוסי הזהר שלפנינו, אלא שלפי עדות החיד"א יש כזאת גירסא בזהר.

תוקן על ידי - מסתברא - 03/06/2004 21:20:37

וטו,
אתה רציני? אני מריח כאן מידע חשוב.

אידך גיסא

מסתברא
משכיל?
איך הגיע לספר שעדיין נמצא תחת ידי משפחתו?
או שאולי אתה רומז שבמשפחתו מסתתר משכיל...
וכדי בזיון וקצף.

אולי התכוין לרמוז על העומק של דברי הזוהר - שהרג את נפשו כי לא יצא מאוירת השינה. לא איורר אותה.

אממממ,
אני שמעתי את האמירה הזו של החזו"א כמובאת על גמרא מפורשת . (ו...הייתי נזהר מלקרוא לזה "חולק" על... )

הגמרא היא , על כך שת"ח שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה , למי שתהה .
יש למישהו ידיעה לגבי אמיתות הדבר ?

לדעת מיימוני ספק אם היה לו זוהר, ולכן אולי הכוונה לאחד מספרי הפוסקים שהביאו את הזוהר הזה. אולי הב"ח (סימן ד) בשם התולעת יעקב בשם הזוהר.

למה אין החברים מתייחסים לשאלה הגדולה והקשה שנחשפה בנושא שלפנינו, שמדובר פה כה הרבה בדברי זוהר, ואינם מצויים בזוהר שלפנינו? וכפי שכבר העיר על כך הרחיד"א בברכי יוסף. אע"פ שיש סימן מיוחד על כך, סימן ד, לא יכלו הפוסקים להמתין והעירו על כך מיד בפתח השו"ע בהערות לסימן א (הבאה"ט, השע"ת והמשנ"ב, הערה שניה...). אמנם כמובא בשע"ת בשם ברכ"י בשת תול"י מדובר במיתה ביד"ש ולא חיוב מיתה ביד"א. אגב, יש רבים הטועים וסבורים שהרשב"א הנזכר שם הוא מן הראשונים, אך הכוונה היא לתנא שנזכר בברכות.

השאלה היא כיצד יש מובאות מן הזוהר, ואינן מועטות, שאינם נמצאות בזוהר? האם הזוהר אינו שלם? בענין השלמת ק"ש לרמ"ח, למשל, מובא קטע שלם של זוהר שאינו בזוהר (שו"ת הרדב"ז). ואם יתגלה בכ"י ספר שיהיו בו הקטעים הללו, יתגלה ספר זוהר חדש? האם יתכן כזאת על המשנה, או התלמוד, או אפילו הרי"ף והרמב"ם, הטורה והשו"ע, שיובאו מהם דברים שאינם בהם, ובכ"ז יתייחסו אליהם כאל דברי הספר? ומה בדבר השנויים שבין שני הדפוסים הראשונים (מנטובה וקרימונה) של הזוהר, האם נבדקו השנויים, ומה פשרם (למשל באחד מהם יש הקדמה ובאחר ההקדמה כלולה בתוך הספר עצמו).

לטענת מסתברא, זוכרני דיון בשד"ח על המאמר שנזכר כאן בת"ח שנמצא רבב על בגדו, והובאו שם דעות שיש פעמים ש'מיתה' בחז"ל היא לשון איום וגוזמא. כלומר אין צריך להיות משכיל כדי לטעון כך, ומן הסתם גם מסתברא אינו סבור שת"ח שיש רבב על בגדו יש להוציאו להורג באחת מד' מיתות בי"ד. (אגב, הלצה עממית מפרשת מאמר זה, ת"ח שיש רבב [היינו רבב אחד בלבד ... ] על בגדו חייב וכו').

התכוונתי שהסגנון הוא הלצי ומשכילי, וכבר שמעתי או ראיתי פעם האימרה בשם משכיל, אם כי לפרש הדבר שאין הכונה מיתה ממש אינו משכילי כלל.

לא הבנתי פליאתך, וכי חסר מדרשים קדומים שחסר בהם קטעים שלימים ומוצאים בגניזה הוספות? לא הבנתי מה כל כך נפלא כאן.