חינוך חרדי או חינוך תורני

במדה והייתי מביא כתבה זו בפורום בחדרי חרדים הייתי נותן לה כותרת אחרת "למכור את המאכער", אך מאחר וניתן להתמקד בניתוח העניין ברובד העמוק יותר אני מציגו תחת הכותרת חינוך חרדי או חינוך תורני.

תחילה אציג את הבעייה בצורה טכנית פוליטית, אח"כ נפנה אל הרובד הרעיוני שלדעתי שם קבור הכלב.

הכל התחיל בביקור באגף לחינוך חרדי בעיריית ירושלים.

במסגרת עבודתי אני נזקק מידי פעם לאגף זה בעיריית ירושלים, מידי פעם כתבתי?!, לא, אני זקוק להם כל הזמן, כי בפועל העניין אינו מסודר, מה שמביא אותי למצב של זקוק להם כל הזמן. לא כאן המקום להאריך בתיאור המקום, כוסות קפה, פארבריינגען חסידי, בקיצור שטיבעל.

לפני מספר חודשים התחלתי בטיפול בתיק, מיותר לציין כי עד עתה אני מחכה לגרמים בודדים של תרכיז צבעוני = חתימה בלע"ז. האגף השני אליו אני זקוק, מאוכלס בחילונים, יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. שם העניין מסודר, שבוע אחרי שהגשתי מסמכים, קיבלתי תשובה.

אני כאדם שאוהב אינטלקט, לא הייתי נמנה בין נאמני המזוכיזם בציבור החרדי, כאלו שתמיד יעדיפו מישהו מעבר למתרס, במקום השכן שממול. גם עכשיו ניתן לומר בנאמנות, כי גאה אני בהשתייכותי המגזרית, אולם בעניין זה התחלו מחשבותי להתעורר בעקבות הנסיון בשטח, וכאן אנו מגיעים לחבלים הקושרים עניין זה לפורום "עצור כאן חושבים".

בלי לנגוע בעובי קורת שיטת עולם הישיבות, הלא הציבור מורכב ממספר מגזרים. ולא רק היושבים על הספר, ועוסקים בתורה ובעבודה. עוד מימי יעקב אבינו זכה זבולון לברכתו על אף שהיה סויחער. מדוע אם כן לא מלמדים בציבור שלנו קצת מוסר עבודה, קצת נאמנות לעבודה. מדוע כשאני מגיע לפקיד חילוני אני צריך לחפש את המאכער שמכיר אותו ויכניס לו כמה ג'ובות, וכשאני מגיע לפקיד חרדי אני פשוט שולף את הארנק, סליחה בארנק לא נכנס כל כך הרבה.

וכאן אני מגיע לכותרת, האמנם חינוך חרדי, חינוך לחיים ע"פ התורה. או חינוך תורני, חינוך לחיי ישיבה כל החיים, ומה יעשה זבולון.
כתלמיד הישיבה לא ניתן לשאול את השאלה הזו כי כ-ו-ל-ם הולכים להיות ראשי ישיבה, אולם כמי שאינו אלא כזבולון, האמנם כך צריך להיות?

בסערת נפשי כי כעסה עד למאד, אני מעדיף להעלות את הנושא ולא להעלות את שליפות מותניי ללא מחשבה תחילה.

מעניין לציין בהקשר זה כי בנו של הבעל שם טוב הנהיג אחריו שנה, וככלות אותה שנה התגלה אליו הבעש"ט וביקשו שיעביר את שרביט ההנהגה למגיד ממעזריטש.

גם אח"כ ברוב המקרים ההנהגה עברה לתלמיד הכי חשוב, אחרי המגיד, כל תלמיד החל להנהיג בדרכו הוא, או אחרי הרבי מסלונים היסוד העבודה, אף הוא לא הנהיג בנו אחריו למרות שהיה חי.