| נשלח ב-13/6/2004 20:06 |
 |
| |
תופעת המשיחיזם בחב''ד
נישטאיך העלה באשכול השאלות על תורת חב''ד שאלה על תופעת המשיחיזם.
בנסיון למנוע את הסטת מרכז הכובד של האשכול הנ'ל, נטלתי לעצמי את החרות להביא את שאלתו של נישטאיך ואת תשובת הלבן.
נישטאיך כתב:
אתה צודק, שהמשיחיסטים מרוכזים כיום במספר מוקדים, הכוללים את 770 ששכחת להזכירו, אך האם תוכל להסביר מהיכן צמח זה חי, ואיני שואל מהיכן הם חיים היום, שהרי "דפוקים" יש בכל העולם ובכל תנועה, אך התוכל להסביר מה הביאם לעולם.
מי קדם למי? הביצה או התרנגול? המשיחסטים או הלא משיחיסטים
הלבן השיב:
הביצה קדמה, שציפו שהרבי יהיה המשיח.
כשהיו מזכירים זאת במחיצת הרבי, באיזו צורה שתהי', היה מתרעם זוועתית, וצועק וצווח ואומר שפעם נוספת יעזוב באמצע ההתוועדות. אבל חסידים ציפו.
וההלם של ג' תמוז עשה את שלו.
אני חושב ששאלתו של נישטאיך מצדיקה דיון ממצה שלענ''ד נוגע בשאלות יסוד המרחפות בחללו של הפורום.
בהכללה גסה, ניתן לחלק את הגדרת תופעת המשיחיזם לקטוגריות הבאות:
1) כל חסידי חב''ד נמנים על זרם המשיחיזם ואילו ההבדל בין המטורפים המתרוצצים עם כיפות ודגלי ''יחי'' מתחת לכל עץ רענן לבין הזרם השפוי שמתנער מהם מתמצה בחוסר הבנתה המינימלית של הקבוצה הראשונה ביחסי ציבור.
2) מבלי לנקוט במספרים, הרי שהזרם המתנגד לתופעת המשיחיזם הוא משמעותי ודוגל בגישה לפיה המשיחיזם היא תופעה חמורה ביסודה ומהווה סטיה חמורה מעקרי האמונה בכלל וממשנתו של הרבי בפרט.
הד לגישה הראשונה, ניתן למצוא בדברי הרב ד''ר נחום לאם בראיון המופיע בספרה האנגלי של פישקוף ''צבאו של הרבי'' בו הוא אומר כי לעיתים הוא אינו יכול שלא להתעלם ממחשבה טורדת המנקרת בראשו ללא הרף לפיה יש פער גדול בין ההצהרות הרשמיות של הממסד החב''די המתנער מתופעת המשיחיזם ובין הנאמר בו בחדרי חדרים.
תחושה זו מקבלת בעיני רבים משנה תוקף למראה מה שנתפס כסלחנות מפליגה מצד הממסד החב'די (תחושה זו אינה מביאה לענ''ד את החשש מפילוג בלתי הפיך ואת התקווה\אשליה סמוייה לפיה תופעת המשיחיזם חיה על זמן שאול וכי שעון החול של אורך חייה נהפך על צירו).
אני אישית חש שלא בנוח למשמע גישה זו שכן אני מכיר אישית מספר חסידי חב''ד התוקפים בחריפות שאינה משתמעת לשני פנים את המשיחיסטים ואף קוראים להחרמתם והכללתם ברשימת פסולי חיתון (לדוגמא: המדפיס הכותב בפורום השכן שמותר להזכיר את שמו). ההגינות מחייבת לשפוט אנשים על פי הצהרותיהם, במידה ואלו חד משמעיות וברורות.
אפילו אם הרב לאם צודק בתחושת לבו, הרי שאין בכך למתוח קווים בין עמדת הממסד הרשמי לבין מעשיהם של המשיחיסטים (במידה והמסר של הראשונים הוא חד משמעי). שכן גישה זו מכירה באופיה הסובייקטיבי של הכרת משיחיותו של הרבי ובאי נגישותה לציבור הרחב. הגדרה מצמצמת זו של משיחיותו (הפוטנציאלית\אידיאלית) של הרבי מעמידה אותה באור אחר ומפקיעה אותה מדיון ציבורי (חוץ חב'די).
לאור האמור אני נוטה לקבל את ההסבר את השני ולתלות את התופעה בסטיה.
תופעת הסטיה הנ''ל עדיין דורשת הסבר. יתר על כן, תופעת המשיחיזם דורשת בירור ממצה באשר לאחריות הממסדית (אם בכלל)ליצירת התנאים אשר אפשרו את התפתחותה.
דומני שההסבר הסוציולוגי להתפתחות התופעה נעוץ בחיבור בין סמלים טעונים ובין התפתחותה חסרת התקדים וריבודה של חסידות חב''ד.
סטית המשיחיות מהווה התפתחות צפויה לאור המתח המשיחי הרב של השנים האחרונות ונטייתם של ההמונים הלא מתוחכמים ליחס פרשנות פשטנית לסמלים טעונים ונפיצים (ואלו היו קיימים בשפע).
תופעה זו משיקה לשאלה שנשאלה כאן בעבר בהקשר של עצם קיומו של פורום זה, והיא האם ישנו חיוב לצמצם את הדיון הציבורי בנושאים מסויימים כאשר ישנה סכנה מוחשית\ודאית לפשנות פשטנית ומסלפת על ידי ההמון הנבער?
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 13/06/2004 20:16:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 20:19 |
|
| |
בהמשך לדבריהם של הרה"ג נישטאיך וסיינפלד,
ראיתי לא מזמן מודעה גדולה שתוכנה היה מעין הצהרה על כך שהרבי הוא נביא. המודעה נכתבה בלשון הווה והיו חתומים עליה עשרות רבנים, לרבות רבנים מוכרים בקנה מידה ארצי גם ללא חבדניקים.
מה פשר המודעה הזו ומה היחס לתוכנה?
כמו כן, ראיתי לא אחת מודעות של בתי חב"ד 'רשמיים' ובהם מבורך הרבי בבברה 'שליט"א'. איני מסוגל לפטור זאת בלא כלום כי כאמור מדובר בבית חב"ד ולא באיזה משיחיסט סורר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 20:46 |
|
| |
בהסבר התופעה אנו מחכים להלבן שליט"א, אך בינתיים סיינפלד דבר אחד לא הבנתי, ואתה יכול להסביר לי, מדוע האנשים שחושבים שזה סטי' חמורה מיהדות וזו כפירה,
הם:
1)אנשי מודרן אורתדוכס כמו ברגר ולאם שהם לכאורה פתוחים לכל סוגי התופעות ואילו במשיחיות דנן נהפכו לקנואים!
2)במדה מסויימת הליטאית מבית ההשקופה.
השאר, מסתכלים עליהם כמשוגעים הוזים הזיות שיש לאשפז אותם בדחיפות.
לי אישית, הרי כל תנועה שאינה סוטה מההלכה הנורמוטיבית המקובלת - הכתובה בשו"ע אינה סטי' מהיהדות הההלכתית. ובינתיים על כל סלידתי מהמשיחיים שכן הרי הם מטורפים ממש - אך טירוף אין איסור בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 20:53 |
|
| |
הרב עמנואל שוחט מגיב לברגר:
http://www.chabadtalk.com/forum/attachment.php3?s=e5d0674fae1233c29e16e03ca0788976&postid=47
מסתברא,
הטירוף אינו אסור מן התורה. אבל אם הטירוף גורר איתו מעשים של כפירה ואפיקורסות, אז הוא אסור. ואכן, על-פניו נראה היה שבתחילה רובם של המשיחיים עשו זאת בתמימות ומתוך רצון להתחזק בתורה ומצוות, אך דא עקא, מעטים מהם הפכו עם הזמן לרבים ("ההמון הנבער" כלשונו של סיינפלד), ומבינים (או שלא מבינים) זאת לגמרי אחרת ועוברים על איסורי דאורייתא.
תוקן על ידי - המדפיס - 13/06/2004 21:06:34
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 20:55 |
|
| |
מסתברא
אני מכיר כמה וכמה אנשים המאמינים במשיחיותו של הרבי (וביניהם גם כאלה מאמינים שהרבי עודנו חי , אם כי גם הם מודים שזו דרגה באמונה שקשה להשיגה) ואינני מזהה אצלם שום סימני טירוף . אני חושב שאדם מבחוץ (חילוני , נניח) לא בהכרח ידע להבחין בין כל הדברים ה'מוזרים' שאנשים דתיים מאמינים לבין המוזרות הספציפית הזאת .
ויש עוד נקודה לגבי נושא האשכול . אין ספק שכיום המימסד החב"די מגנה את המשיחיזם , אבל בעוד הרבי בחיים חיותו המצב היה שונה , אם אינני טועה . אני מכיר רבים שכיום הם שוללים את המשיחיות מכל וכל שאז נסחפו בזרם הכללי (וזה היה הזרם הכללי) . הם גם נתנו לדבריהם הסבר רציונלי . לדבריהם הרבי עומד בתנאים שקבע הרמב"ם להיותו של מישהו 'בחזקת משיח' :
"ו [ג] אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.
ז ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן--הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.
ח [ד] ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'--הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.
ט ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד" (ראה דנייאל יא,לה)."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:08 |
|
| |
מציץ, "סימני טירוף" (שאינך מבחין בהם) מה הם לדעתך? בני אדם החיים בעולם הדמיון אינם מראים בעליל סימני טירוף?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:13 |
|
| |
מציץ,
לא התכוונתי שהם מטורפים בחייהם הפרטים, בוודאי שלא, רובם הם נורמלים מאד בחייהם הפרטיים. טירוף כאן היינו אמונה שאין לה יסוד לא במיסטיות ולא בהלכה ולא באגדה אלא בטירוף הדעת הנכונה. כלומר, איני יוכל למצוא צידוק עבורם בשום מקור כלשהוא רק לפי הרגש לבם בגלל נסיבות טראגיות שלהם.
למה הדבר דומה. לאדם מאד נורמלי בחייו שאחרי אסון גדול רח"ל של פטירת ילד רח"ל הריהו שומע קולות הילד או הנפטר. אין הקולות אלא נהמת מצוקות לבו. דברי זה נקרא אצלי טירוף הדעת אם כי האדם הוא בוודאי נורמלי בהחלט בכל היבטי חייו.
וכאן אכן ההבדל הגדול בין לפני הסתלקות הרבי לשמי רום שאז הדבר הי' מעוגן בטכסט ההלכה לפי פרשניות סבירות לפחות בעיניים חבדיות ואם כי ניתן לטעון על יומרנות ויהירות אך לא טירוף. לבין אחרי ג' תמוז שהכל תלוש ועקור בלתי מבוסס ובלתי מעוגן ואינו רק משאלות לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:14 |
|
| |
דוד
טירוף זה לענ"ד הגדרה קלינית . אני מכיר כמה וכמה משיחיסטים שהם 'נורמליים' לפי כל קנה מדה סביר . אם יש לך טענות על זה שהם מאמינים במשהו שלא סביר מבחינתך להאמין בו אז
א) האמונה במשיחיותו של הרבי אינה מעסיקה את מוחם יותר ממה שמעסיק את מוחך האמונה בקריעת ים סוף . זה קיים כאמונת רקע כחלק משאר האמונות הדתיות .
ב) חילוני יכול לטעון כלפיך שגם אתה חי בעולם הדמיון .
מסתברא
זה בדיוק הנקודה . יתכן שיש לך הסבר פסיכולוגי על אופן היווצרותה של האמונה הזאת , אבל כיום יש כבר דור חדש שאז הם היו ילדים והאמונה במשיחיותו של הרבי טבעית להם לא פחות מאמונות אחרות . ואם זה לא עומד בנורמות של היהדות הרבנית הקלאסית , אז הם יצרו להם נורמות חדשות . האמונה בתורה כמו האמונה במשיחיות שניהם באים מבחינתם ממקור דומה (ההורים , הרבי בחדר וכו')
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 13/06/2004 21:21:54
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:15 |
|
| |
רב סיינפלד
למיטב שיפוטי הקבוצה הפוסלת מכל וכל את המשיחיות היא במיעוט מזהיר.
לטענתם הסיבה שאינם עושים דבר היא שהמשיחסטים הם בלשונם
,טרוריסטים".
למרבה הצער דברים שאתה שומע היום לא שמעת לפני מותו של הרבי, אז המיין סטרים לא רק האמין שהרבי הוא המשיח אלא אפי האשים את המתנגדים בכפירה ממש .(עיין במאמר בעיתון כפ"ח לר יואל כהן, אינו תחת ידי כעת)
תרומתו של הרבי עצמו לכך הלא היא כתובה בשיחותיו הרבות.
הרבי לא מחה על עצם האמונה רק על השימוש המזיק.
גם במכתבו התקיף לוולפא לא אמר לו במילים פשוטות שהאמת היא שאינו המשיח.
כבר בשנה הראשונה של נשיאותו , איחל לו חסיד חשוב אחד
"זאל שיין זיין ואס ר אברהם פריזער זאגט", לשאלת הרבי מה אומר ר אברהם הנ"ל ענה שהרבי הוא המשיח. לא היתה תגובה שוללת מהרבי.
בכלל אנ"ש מאד סלחנים לביטויים קשים הנאמרים על הרבי,
בפעם הראשונה שהרבי שלח את 12 השלוחים לישראל.
נעמד אחד מהם בהתועדות רבתי ואמר "זכיתי לראות את הקדב"ה
מקדש את הלבנה מתחת עץ" היחיד שקם ומחה ,היה ר משה וובר ז"ל. שבכלל בתחילת דרכו היה קאפוסטר ורק אח"כ הצטרף לריי"ץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:23 |
|
| |
קעלמער,
אני לא רואה פסול באלו שחשבו שהרבי זי"ע בחייו, בהיותו בריא ושלם בגשמיות, היה 'בחזקת משיח'. היה להם על מי ומה לסמוך. כך שאיני רואה כל סיבה מדוע הרבי היה צריך להתנער ממחשבה (שמחזקת את החסיד בהוספה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות) שחולפת במוחו של חסיד. להעביר את ה'מחשבה' שהרבי משיח ל'מעשה', זה כבר סיפור אחר (שיטת הרבי שהכל צריך להיעשות באופן ד"אורות דתוהו בכלים דתיקון", ולא "אורות דתוהו בכלים דתוהו", היפך משנת ודרך החב"ד). ולכן, זו הסיבה, לעניות דעתי, שהרבי התנגד לפרסום והעיסוק בזה בכל תוקף, כידוע וכמפורסם.
תוקן על ידי - המדפיס - 13/06/2004 21:29:43
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:41 |
|
| |
המדפיס
מהבחזקת משיח שכחנו כבר לפני 20 שנה.
אדם כר יואל (אותיות אליהו המבשר את בא המשיח)
המאשים את המתנגדים בכפירה, הלזה תקרא בחזקת משיח?
היום יש אינטרנט ובאתרי חב"ד אפשר לראות למשל אשה נציגת נשים המעניקה את כתר המשיח לרבי ואומרת לו בערך כך:
"אז דער רבי מלך המשיח זאל גואל זיין"
והרבי לא היסה אותה להפך נתן לה 3 דולרים וכו'
לעשות מהרבי חרש אילם זה פחיתות כבוד כל העולם געש רעש על המשיחיות המסוכנת המתפתחת כאן, ואילו הרבי שותק?
ברור שהרבי לא אמר על עצמו מעבר לרמזים,
אבל מה אמור חסיד להבין כשהרבי אומר לו שהרייץ הוא המשיח
והוא נשיא הדור? שהרבי הוא הוא זה,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:41 |
|
| |
קעלמער,
(האם אתה גם בין אנ"ש?)
מציץ,
במובן מסויים מבחינתך אתה צודק. אך מבחינתי אכן קרי"ס קרה וקרע, ויציאת מצרים היתה כעובדה היסטורית, ומתן תורה אכן קרה בפועל עם הופעת אלקים וקבלת התורה באמצעות משה בעני כל ישראל, ולא מיתוסית.
כלומר אם אתה מסתכל על סיפורי התורה כמיתוסים בעלמא ח"ו, אכן זה דומה מאד, והרי זו דוגמא להתפתחות מיתוס שהדור הבא כבר מקבלו כמאליו בלי שום קושיא. ומכאן השלכה שהרי יש לנו דוגמה מוחשית כיצד התהפתחו המיתוסים המקראיים. אולם אליבא דידי אמונתי ביהדות שזה אכן קרה ואינו מיתוס, ממילא אני סובר שאלו המקבלים ומייצרים דמיונות הם מטורפים.
תוקן על ידי - מסתברא - 13/06/2004 22:01:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 21:51 |
|
| |
מסתברא
מה לא שמת לב עד עכשיו?
אני אחד היחידים בדורנו שיכול לומר שהוא מאנ"ש כמעט מכל העדות והחוגים....
.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 23:22 |
|
| |
לדעתי, שתי הגישות שהביא רב_סיינפלד הן נכונות, והן מתייחסות לשני מובנים שונים של המשיחיזם: המשיחיזם כאמונה אישית, והמשיחיזם כתנועה דתית/פוליטית.
בנושא הראשון (המשיחיזם כאמונה אישית), יצדק מי שיטען שאין קו ברור המפריד בין "משיחיסטים" למי שאינם כאלה. יותר נכון יהיה להגדיר זאת כציר הממוקם בין שתי גישות קיצוניות, כשכל חסיד או קבוצת חסידים מוצאים את מקומם בנקודה כלשהי לאורך הציר.
במובן זה, מגוון האמונות המקובלות על רוב אלו המגדירים עצמם כחסידי חב"ד אינן בעייתיות מבחינה הלכתית. אמנם קצהו המשיחיסטי של הציר נוגע בגבול הכפירה, אך אלו הממוקמים שם הם באמת מיעוט קטן ושולי.
עצם האמונה בכך שהרבי עשוי בעתיד לקום לתחיה ולהפוך למשיח (המקובלת על חלקים נרחבים לאורך הציר) - אין בה כל נדנוד של כפירה בעיקר כלשהו מעיקרי האמונה. יש הטוענים שיש בה טעות בהלכה, אבל גם טענה זו אינה מבוססת דיה.
אבל לדעתי, זו אינה הבעיה העיקרית. המאמין בכך - יאמין, מי שאינו מאמין - לא יאמין, ותשבי יתרץ קושיות ואיבעיות.
הבעיה העיקרית היא המשיחיזם במובנו השני - המשיחיזם כתנועה דתית/פוליטית מאורגנת, בעלת שיטה סדורה, בטאונים, מוסדות וכו'.
אינני מתכוון לבעיה הפנים-חב"דית של אי-הכרה בממסד החב"די ומלחמה בו, שאינה מעניינו של פורום זה. אבל לדעתי תנועה זו היא בעייתית גם מבחינת היהדות בכלל, משתי סיבות עיקריות:
(א) הפיכת משיחיותו של הרבי מאמונתו האישית של חסיד זה או אחר למרכז הכובד שעליו מושתתת תנועה שלמה (וכבר רמז לכך רב_סיינפלד). מבחינה זו יש כאן דמיון לתנועה הציונית-דתית, שנטלה רעיון אחד והפכה אותו למרכז הכובד, ובכך יצרה מבנה של יהדות מעוותת.
(ב) לדעתי זוהי הבעיה העיקרית: התנועה המשיחיסטית אינה מונהגת בידי רבנים ותלמידי-חכמים, אלא על-ידי אספסוף. השיטה, הרעיונות, המנהגים - אף אחד מהם לא נקבע על-ידי רבנים ויודעי תורה, גם לא על-ידי ידענים בתורת החסידות. עקרונות השיטה הומצאו על-ידי "אידיאולוגים" מיוחדים שקמו לצורך הענין (רובם ככולם עמי-הארץ גמורים), והשלכות המעשיות (הכרזות, דגלים וכו') התפשטו מתוך האספסוף עצמו, כשתלמידי-החכמים המעטים שבהם נגררים אחריהם. ולא זו בלבד שהם אינם מכחישים זאת, אלא עובדה זו עצמה היא אחד מיסודות השיטה, שכן אמונתו של האספסוף נחשבת טהורה יותר.
זו לדעתי הבעיה העיקרית, משום שהכפירה בסמכות התורה ומייצגיה - גם אם בשלב זה לא ניתן להצביע על כפירה גלויה בעיקרי האמונה - היא לדעתי התכונה המרכזית הגורמת לתנועה לצאת בסופו של דבר מכלל ישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 03:47 |
|
| |
סיינפלד וממלא
חייבים להפריד בין תקופת הרבי, שרבים רבים מהחסידים ציפו או האמינו שהרבי יהיה המשיח, לבין התקופה שלאחרי ג' תמוז, שהצפיה או האמונה הזאת קיבלה פירוש אחר לגמרי.
מו"נ
הבעיה באמונה הזאת, שלאחרי ג' תמוז, שזו אמונה חדשה שלא היתה קיימת בישראל במשך 3 אלפי שנים האחרונות, והיא החלטה שגמלה במוחות של כמה אנשים הדוגלים ברבי.
נכון שאדם חילוני לא יחלק בין האמונה החדשה הזאת ובין האמונה המבוססת על התורה ומרז"ל וכו'. אבל בחוגי החרדים, לא קרב זה אל זה כלל. ואין כל דמיון בין האמונה בקרי"ס לבין אמונה חדשה זו.
ולזה קוראים כאן בשם "טירוף".
קעלעמר
כנראה ידיעתך בתולדות החסידות חב"ד פעוטה היא מאד, תרשה לי להביא לידיעתך, שר' אברהם פריז התחיל לדגול בנושא הרבי הוא המשיח בשנים תשכ"ה-ו. כשנודע הדבר לרבי, לא חיכה שניה אחת, מיד הודיע לו וציווה לו ופקד עליו, שישרוף את כל מה שהדפיס וכתב, ורוצה לשמוע ממנו הודעה ברורה, שלא נשאר אצלו שום עותק מכל זה.
הפתגם של ר' אברהם פריז בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, אינו קשור לנושא זה כלל, והוא: שצריך להחזיר את הרבי הקודם לעולם הזה, כי בלעדיו אי אפשר.
הסיפור שאתה מספר משליחות התלמידים בשנת תשט"ז, נראה פרי דמיון שאין לו כל קשר למציאות. גם הדברים שאתה מספר בשם ר' יואל (המאשים בכפירה) אינם לקוחים מעולם המציאות הידוע לי.
בקשר להבלגת הרבי לצועקי יחי, בעשרת החדשים האחרונים (כ"ח ניסן תנש"א – כ"ז אדר תשנ"ב; מאז השיחה הידועה בה הצהיר, שהוא כבר עשה הכל למען הבאת המשיח, ובינתיים הכל להבל ולריק, וכעת נשארה החובה על החסידים שיפעלו – ועד לאירוע כ"ז אדר), הרי היו בזה שינויים גדולים מיום ליום, והרבה סתירות שנלקטו בספר "חשבונו של עולם". דבר אחד ברור שעיקר תעסוקתו בתקופה הזאת, היתה בבחינת והחי יתן אל לבו, הכנות ליום המר והנמהר – ג' תמוז.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 06:15 |
|
| |
מסתברא,
נו, נניח אמונתינו שהרי האמת אתנו, אבל מה עם כל שאר הדתות המקבלים ומייצרים דמיונות (הלא כן?) האם הם ג"כ מטורפים? א"כ לא שבקת חי לכמעט כל בריה
אתה יודע יותר טוב מאתנו כל הרציונלזציות על אמונה הלזו (ר' יהודה הנשיא בא לביתו לעשות קידוש, יעקב אבינו לא מת, וכו'..). כלל היא בידי, אין דבר העומד בפני הרצון. או אולי נאמר "אין טעם ברצון"
|
|
|
|
|
