| נשלח ב-15/6/2004 14:28 |
 |
| |
למה חכמים לא למדו ענייני מידות ברצינות?
לא נשכח ממני שהרמב"ם עסק בדרך האמצע, ושחז"ל גם נתנו כמה אמרות בענייני מידות.
לא נשכח ממני שר' ישראל ניסה להחדיר לימוד מוסר.
אבל מה שברור, מה שנקרא "לומדס" חיובית, כוונתי זו היורדת לעומק העניין ולא נשארת בניסוח והגדרות שטחיות, זאת לא ראיתי עדיין במידות.
לא מצאתי הגדרה, לא לאהבה, לא לשנאה, לא לכעס ולא ליהירות או גאווה.
למה?
הן תכלית האדם המוסרי, יותר מאשר לצאת ידי חובת התורה, הוא לצאת ידי חובת הדרך ארץ שקדמה לתורה. מתי יהיה לנו "רבינו חיים הלוי" על מידות, אולי לא יהיה?
למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 15:44 |
|
| |
ראה ספריהם של הרב יוסף דוד עפשטיין, "מצוות המוסר"[עם מבוא רחב על הנושא] ושל הרב בר-שאול "מצווה ולב"[ב"ח]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 17:52 |
|
| |
ספרן תודה על ההפנייה
הספרים אינם זמינים לי, וכדי שיהיו, אשמח אם תוכל לתת לי תמצית או כיוון של הספרים שהזכרת, למען אדע הבזאת חפצתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 18:09 |
|
| |
טענתך היא למעשה טענת הרמח"ל בהקדמה למסילת ישרים.
הסיבה שאין 'לומדעס' על מידות נעוצה בכך שאין תלמוד על מסכת אבות. עולם הלומדעס לא בחר נושאים לדון בהם אלא דן במה שכלול בספרות התלמודית.
השאלה שצריכה להישאל היא מדוע אין תלמוד על מסכת אבות, והמפרשים דנו בכך ארוכות.
אגב, לדעתי העובדה שאין הלכות והגדרות בנושא מסויים מטיבה את מצבו של העניין. גדרות קבועים, סופם להציב סף שאדם רואה עצמו כפטור אם הוא עומד בגדרו. כשאין גדר, הרי שהקצנת הערך ככל שניתן הופכת לנורמה!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 18:16 |
|
| |
מבחן,
ספרו של הרב עפשטיין עוסק במה שאתה מחפש[מערכות עיוניות-למדניות],במבואו,הוא מרחיב, כאמור, בדיוק בבעיה שהעלת.הספר יצא לאור בארה"ב.
הספר השני,סתם כדאי להכיר[בעיקר בגלל הגשת הדברים הבהירה],והוא עוסק בעיקר,כשמו,במצוות שבלב[לאו דווקא במידות]
ובהזדמנות זו,שניים נוספים:"מצות הלבבות" ,הרב מרדכי ליכטשטיין ו"אורח מישרים"[שו"ע למידות] , הרב מנחם טרויש
שניהם,באים לפסוק הלכה למעשה,בנושאים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 18:43 |
|
| |
ממללא
גם אבות אינה ערוכה כמשנה, אלא כציטוטי פנינים, וגם אילו היה עליה תלמוד לא לזה כוונתי.
ספרן
איני מחפש שיפסקו דווקא למעשה, אלא שייקחו את המידות ויתחילו לנסות להתחקות אחר הגדרתם הפנימית, כמו לגלות בכעס את עומק הגאווה, מה שכבר מצוי בחז"ל, אך לא רק באמירה כזו, אלא בניתוח תהליך הכעס, מה בעצם קורה אצל האדם כאשר הוא כועס, מה הוא מביע? אני מוגבל, אני מעדיף אחרת?
ובקצרה אני מחפש את העיסוק הדומה לקיים בלומדס במובן הבא -
מה זה קניין? קניין זהו מעשה המורה את השיוך החדש ובכך נותן לו את המשמעות המעשית של הבעלות המתחדשת.
מה זה כעס? ................................
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 19:03 |
|
| |
מבחן,
באופן מרוכז ומסודר,עד כמה שידוע לי,אכןלא קיים.
הערות שכאלה,מפוזרות בשיחות רבותינו בעלי המוסר,אבל,כאמור, לא כדי משנה מקיפה וסדורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 19:10 |
|
| |
ועדיין השאלה במקומה "פאר וואס" [למה]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 19:18 |
|
| |
מבחן
וייסט פאר וואס?
יש בדיחה שאומרת, שמזל שאין שיעור לברכת "אשר יצר"
תאר לך אנשי מעשה רצים לרב "מיט שיסלאך" לשאול האם יש שיעור או לאו.
גם מידות, ברגע שנתת לשיעורין, החורבן שיצא מזה גדול יותר מהרווח,
כל היום יתפלפלו וכו' וכו'
ובפרט שהיום ההספק הממוצע הוא 10 דפי גמרא לזמן,
יצא שאברך יפסיק לכעוס בגיל שכבר לא יהיה על מי לכעוס
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 19:57 |
|
| |
וטו תודה
קלמר
נראה שהתרשמת שאני מחפש הלכות, ראה נא הודעתי למעלה, השלישית כמדומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 22:16 |
|
| |
מבחן
צודק קלמר שלא ניתן לתת תורה מעשית למידות, אך אתה צודק שבהחלט ניתן לתת הגדרות שיגבירו את העמידה מול התוכן של המידות.
ולשאלתך מדוע לא התעסקו בזה החכמים, הנה כבר ווטו ענה שקשה מאוד לטפל בעניין זה וזה נכון גם לגבי חכמי האומות וגם לגבי חכמי ישראל, אך לגבי חכמי ישראל יש טעם נוסף, הנגזר מהדברים הנ"ל בשם קלמר.
היות והתורה מעשית ולא יתכנו הוראות ספציפיות לגבי מידות, הרי שאין לכך התייחסות בתורה במובן שאתה דורש. ומעתה, היות ונקודת מוצא תלמודם של חכמי ישראל זו תורת ישראל, לא התפתח העניין. אך אין ספק שלולא היה ווטו צודק בקושי שיש בענין, היו מתעסקים בתחום זה באופן טבעי, שהרי זהו חלק עיקרי ומהותי מכלל האדם אשר ייחלה התורה שיהא בצלם אנוש - צלם אלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 00:39 |
|
| |
ווטו כרגיל  ,
הענין הוא שהמידות הן ענין ש"מתלבש" באופן ישיר על כל אדם ואדם כפי מה שהוא וכפי המצבים אליהם הוא מתייחס , ולכן להבנתי לא שייך בזה "לומדעס" מוגדר כלל .
יתירה מזו כשחיים באופן בריא , בו אין יותר מדי חיכוכים בין דרך החיים של האדם , והמציאות שמסביבו , אין צורך לעסוק כ"כ במידות , הטוב והישר די פשוט למי שחפץ לקיימו
בלי צורך כ"כ בפלפולים עמוקים .
הבעיה מתחילה כשנוצר קונפליקט (שהולך ומעמיק) בין הדרך בה האדם מרגיש/מחונך שעליו ללכת מצד האמת הכללית , (תורה , הלכה וכו') לבין רגשותיו האנושיים-טבעים , ברגע שזה קורה כבר קשה למצוא אבחנה פשוטות ל"טוב והישר" כי מלכתחילה מה שכיניתי בשם ה"אמת הכללית" (דהיינו תורה והלכה) היתה מנותקת ואולי כמעט סותרת , את הרגש והרצון הטבעי שלו ... (מי לא מכיר את המימרות הלמדניות שמדברות על כך שדעת תורה מנוגדת [כעקרון] לדעת בעלעבאתים , ועל זה שמצוה אינה מעשה נורמטיוי מסוים אלא "דין" וכד' [מקוה שכוונתי ברורה יען כי אני קצת מתקשה להבהיר אותה])
שורה תחתונה - להבנתי ,כשלומדים תורה נכון (כלומר באופן שמודע וער גם לצרכי האדם ורגישיותיו ) המידות נבנות מתפתחות ומתעדנות , באופן טבעי עם התפתחות הלימוד והבנת משמעותו .
שנזכה .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 03:20 |
|
| |
רק לציין שגם הקדמת חובת הלבבות מקונן על זה, והרי החובת הלבבות הוא הספר הראשון בתחום הלבבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 07:45 |
|
| |
אי"צ
איני מבין דבריך. וכי ההגדרה של מהות הכעס כדי שנוכל להתמודד עמה בצורה יותר נכונה משתנית מאדם לאדם?
עוצמת הכעס משתנית אך לא ההגדרה שלה
אתמהה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2004 08:29 |
|
| |
אור שמח הלכות תלמוד תורה פרק א הל"ב
כל מצוות המה שווים לפחות שבפחותים ולמשה רבנו ע"ה. ד'תורה אחת יהיה לכם' כתיב. וחיוב המצווה גבול יש לו כמו נטילת אתרוג בנענוע בעלמא יצא. רק המדקדקים נושאים אותו כל היום, וכיוצא בזה. לכן לא כתבה התורה מידות רק ברמז, דלמשל מדת הנקמה - ' כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם' (יומא כב, ע"ב) ו'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' - (כתובות יז, ע"א). ולכך אין זה חוק בפרט שווה לכלל הישראלי, רק כל אחד לפי ערכו. רק נקימה דממון - זה שווה לכולם וכן בגאווה וכיוצא בזה, וכן בלפנים משורת הדין, וביקור חולים וקבורה וכו'... וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של האדם. כי אינו דומה בחיוב תלמוד תורה האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות האהבה לתלמוד תורה, ולאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים.
לכן לא היה מחוק הבורא לחוק חיוב תלמוד תורה לכל ישראל, ונתן תורת כל אחד בידו. ואין לאל יד האנושי ליתן המידה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של תלמוד תורה - קריאת שמע בשחרית וקריאת שמע בערבית קיים ' והגית בו יומם ולילה' ... אולם יותר מזה, הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה, כל איש לפי ערכו ומהותו..."
מענין הדימוי בין מידות לתלמוד תורה.
למען הגילוי הנאות. העתקתי את הקטע מ http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/michlol/kuperman-1.htm
|
|
|
|
|
|
