ספרים עם תובנות פסיכולוגיות עמוקות

כל ספרי פאולו קאולו

כל ספרי מילן קונדרה ובמיוחד הצחוק והשכחה

סיפורי מעשיות של רבנו מוהר"ן.

כל ספרי בשביס זינגר ובפרט את שונאים סיפור אהבה,
אם אם נתאר מצבי רוח בצבעים אז הספר הזה אפור עמוק,
ומומלץ למי שיכול לקרוא באידיש,

כאן המקום להזכיר את ספרו החדש יחסית של אליהו רוזנהיים, פרופ' לפסיכולוגיה, "תצא נפשי עליך"- הפסיכולוגיה פוגשת ביהדות.
עושה סדר בבלגן באשר לתובנות פסיכולוגיות של חז"ל (בלבד).

------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה

קעלעמר

בעניין בשביס זינגר, אני חושש שעלי לחלוק עליך. אינני מוצא בספריו שום עומק פסיכולוגי, ולדעתי הוא היה סופר די שיטחי. הוא אמנם ניחן בכשרון כתיבה טוב מאוד, וספריו הם מאוד "קריאים" ומושכים את הלב. אולם כאשר מנסים להתעמק בהם רואים שלמעשה העלילה היא 'חזות הכל', ובדרך כלל בכל ספריו חוזרים שוב ושוב אותם מוטיבים. [למשל, החרדי שמתקלקל ויוצא לתרבות רעה, אך בסוף חוזר בתשובה שלמה ויושב כל היום וגורס 'זוהר'; או הצדיק הגדול שמוטרד שוב ושוב מ'הרהורי עבירה' וכו']

אני חושב שש"י עגנון, למשל, היה הרבה יותר מעמיק ממנו. והוא בהחלט הצליח לתאר את עולמם הרוחני של יהודי אירופה בצורה הרבה יותר מוצלחת.

זוהי, על כל פנים, דעתי האישית.

רב צעיר

נכון שעגנון טוב ממנו אבל עגנון אינו מייסרי בשוטים,

גם " שלום עליכם" לענין זה טוב הימנו,

אבל לדידי אני מצאתי את אותו העומק הפסיכולוגי
ואני תולה את השוני בתחושתנו ,
בשפה, שאני קראתיו באידיש

קעלמער

אני מודה שלא קראתי את בשביס זינגר בשפת המקור [וואס קען איך טוהן ? איך רעד נישט קיין אידיש, נאר אביסעל], ולכן ייתכן ולא זכיתי להבין אותו במלוא עומקו. אולם, אני עדיין סבור שבסופו של דבר הוא היה יותר 'פולקלוריסט' מאשר סופר מעמיק. ושוב, זוהי רק דעתי האישית.

באשר לעגנון, ישעיהו ליבוביץ' אמר עליו פעם שהוא היה שילוב מיוחד במינו של אמונה נאיבית ותמימה מצד אחד - יחד עם ציניות חסרת תקנה. אני חושב שב'אורח נטה ללון', לדוגמה, ניתן ממש לראות זאת. יש שם משפטים שנראים כאילו יצאו מתוך לב של ילד תמים בעל אמונה טהורה, יחד עם משפטים אחרים שנראים כאילו יצאו מגדול האפיקורסים והמשכילים שאי פעם חיו.

אשר לבשביס זינגר, אני חושב שהוא אכן חי בתוך קונפליקט גדול מאוד, הוא היה קרוע בין שני עולמות, ולא הצליח אף פעם לבחור באופן סופי היכן הוא צריך לחיות את חייו.

"חיים גראביצער" , מאת [הפסיכולוג] פרופ' פישל שניאורסון
באידיש ובתרגום לעיברית [של שלונסקי]

"תודעתו של זנו" , מאת הסופר היהודי-איטלקי,איטאלו סבבו
ידידו של ג'יימס ג'ויס,המתאר אדם הבוחן ומנתח את החיים ,במקום לחיות אותם,כלומר:סובל מעודף "תודעה עצמית".

רב צעיר הניתוח שלך את בשביס הוא מעולה
וזה בדיוק בא לידי ביטוי בספריו,(אתה יודע מה תראה את הסרט שונאים סיפור אהבה לדוגמא, ואולי תבין אותי.)
אגב שמעתי פעם אותו אומר, למראין ששאלו על פרויד וכו
"אני שואב את כל תורת הפסיכולגיה מספר קטן ששמו "מסילת ישרים".