| נשלח ב-23/6/2004 12:24 |
 |
| |
מדעי, אובייקטיבי, סובייקטיבי
מיימוני טען לעומתי באשכול על מהגרג"נ ז"ל:
"אכן זוהי דרכו של הר"ג, לחפש את ההסתכלות האנושית, שהיא הקובעת - ולא המציאות האובייקטיבית.
למעשה, זה קצת מבלבל. מפני שגם ר"ג וביותר תלמידיו משתמשים בביטוי "מציאות אובייקטיבית", כאשר כוונתם לאופן שבו המציאות נתפסת בידי אדם, וכיצד מרגישים ביחס אליה."
עכ"ל רבנו המיימוני.
לכן נראה חשוב לפתוח אשכול מיוחד לשם דיוק השימוש במונחים הנוגעים לכל השיח שלנו. [לאחרונה השתקף הדבר גם באשכול של אוריקן על "תתאה גבר".]
בוגי הביא בפורום את המשל המובהק להבהרת המונחים מחוט חשמל, אך איני זוכר היכן ובלא"ה ראוי כעת למקמו באשכול זה המיוחד לכך.
נניח שיש חוט חשמל מסוכן המונח לאורך הריצפה והנידון איך להישמר מנזקו. אין ספק כי מבחינה מדעית טהורה אין הנזק בא אלא ממגע ישיר בחוט עצמו. זהו הידע המדעי בנוגע לנזק.
אך ישנו ידע נוסף המתלוה לידע המדעי בנוגע לדרך השמירה מהחוט. קושי האדם לדייק ושלכן אם ינסה שלא לנגוע אך בחוט עצמו ללא עשיית "משמרת", הוא בוודאי יינזק. לכן עליו לקבוע גבול קצת מרוחק מהחוט כמו בלטה סמוכה שברור שידע להתייחס אליה וגם אם יתעה קצת מגבול הבלטה, לחוט לא יגיע. זהו הידע האובייקטיבי בנוגע לנזק.
לעומת הנוהג הזה שלפי ידע אובייקטיבי, יש ומחמת נסיבותיו ודעות פסיכולוגיות שונות, יחליט האדם להיזהר יתר על המידה ולא יקבע אך גבול מרוחק לקו הבלטה הבאה, אלא יברח מכל החדר בו נמצא החוט. הגזמה כזו היא הידע הסובייקטיבי בנוגע לנזק.
תוקן על ידי - עצכח - 13/10/2004 11:12:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 12:52 |
|
| |
וטו
המשל מאד ברור. יש את הסכנה, יש את המרחק שראוי להשאיר, כמו במצות מעקה, ויש את הפחד האישי של בני אדם מסויימים שיגרום להם להחמיר.
זה בעיני משל מצויין להתפתחות החומרות בהלכה...
אבל מה זה קשור להגדרה שהצעתי בשיטתו של ר"ג? לא הצלחתי לראות את הקשר.
ואולי הבעיה היא בי, שלא הסברתי נכונה את מה שהבנתי ממנו?
אחזור על ההסבר שלי.
בשיטתו של ר"ג, עד כמה שהבנתי, לא החוט חשמל הוא הקובע, אלא האופן שבו הוא נראה לעולם.
לכן מקום הסכנה אינו דווקא החוט אלא כל מה שנתפס כמקום ששייך לחוט ולסיכון.
ואולי זה מה שרצית לומר?
אהה.
כנראה עכשו הבנתי.
אם כך, אז שנינו כיוונו לאותו דבר.
(אני מקווה).
על כל פנים, למסקנה:
כפי שביאר וטו להפליא (בשם רבו? היישר מר"ג?)
לא הידע המדעי קובע, אלא האופן השכיח שבו הדברים נתפסים בדעת בני אדם. וזה המבט ה"אובייקטיבי". ואילו דעת בני אדם מעטים וחוששים, או אמיצים מדי, שייכת לתחום הסובייקטיבי, ולא הוא שקובע את ההלכה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 13:39 |
|
| |
מימוני,ווטו,
האם יש לשייך למו"מ שביניכם,את פרשנותו המפורסמת של זילברג,על קושיותיו של ר' ירמיה? [ראו ב"כך דרכו של תלמוד" או ב"באין כאחד"] ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 09:20 |
|
| |
ספרן,
איני מכיר את מובאתך, אשמח אם תועיל ולו בקיצור להבהיר את הצדדים.
באשכול על ר"ג כתב מיימוני:
"תהיתי פעמים רבות מה היה אומר ר"ג על זמן קריאת שמע, שתלוי בשעה שבני אדם קמים וישנים. בזמננו, מאז המצאת החשמל, האנושות שוב אינה תלויה בשעון הביולוגי ובזמני הזריחה והשקיעה. רבים מאיתנו כלל לא ראו את זריחת השמש מזה שנים. האם לא צריך למדוד את הזמן של סוף קריאת שמע עד השעה שבני אדם רגילים לקום, שזה הרבה יותר מאוחר?"
עכ"ל.
אם כי שמעתי על אדם שהיה קרוב לו [לא מו"ר] שטען כמוך שזה אמור להיות לפי הקימה שבכל תקופה [עם או בלי טענת החשמל], יש לטעון לעומתך שדווקא לפי ההשתכלות האובייקטיבית לא היה לאדם להתנתק מהטבע ולמסור את כל הליכי חייו לחשמל מעבר להכרח. לכן ייתכן מאד שאיש טבע כר"ג ז"ל [שלפי הנשמע היה מקפיד על תפילת נה"ח ולא היה לו שעון יד] היה אומר לך: "אדרבה חיה חיי טבע עם הזריחה והשקיעה וכו' ויהיה זמן הקר"ש שלך כזמן של חז"ל".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 16:06 |
|
| |
גם החוט וגם המרחקים שנוקט אדם להישמר ממנו, הם היחס האמיתי אל הסיטואציה.החוט כמקור הבעיה, והמרחק כדרך להישמר.
ובין הממעיט ובין המרבה ובלבד שיכונו לש"ש.
הבעיה מתחילה כשהמרחק הופך להיות בעיני האדם,כהחוט עצמו.
ולא כסייג והרחקה ממנו.
וזה כבר ראית שקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 16:38 |
|
| |
קל"מ יקר,
אכן בכך מונחת כל טעות אנוש שהמייצג הופך למיוצג
חז"ל הביעו את הרעיון במתק לשונם על שאמרה חוה "פן תגעו" לגבי עץ הדעת.
* מילים המייצגות ציורים מוחשיים [בהרכב או בהפשט], נהיו עולם עצמאי של מילים [אם בקבלה ואם בפילוסופיה]!
* שם השם מייצג הווה, הפך לעיקר!
* תורה מייצגת רצון הווה [אחדות-יושר-התאמה], הפכה לעיקר!
* מקדש מייצג אמצעי מיקוד בהווה, הפך לעיקר [מאורת פריצים]!
* סמכות מייצגת ייצוב התורה, הפכה לעיקר כאילו מייצגת את זיהוי האמת!
זו מהותה של כל טעות, לך תסביר  .
תוקן על ידי - עצכח - 28/06/2004 13:22:01
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2004 18:38 |
|
| |
ווטו,
הדוגמות שהבאת למקרים שבהם הופך הסמל לעיקר והאמצעי למטרה - הן הן לבה ומהותה של עבודת אלילים במובן המזוקק של המילה.
הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2004 13:20 |
|
| |
שחרית,
נכון מאד, אך כל טעות היא בכלל ההגדרה. עבודת אלילים היא החמורה שבהן במערכת ההלכתית ["יהרג ואל יעבור"].
אך בדקי נא כל טעות בחיים שלך ותראי שהיא מפני שהגדלת את המייצג על פני את שהוא מיוצג.
ככל שאת נוהגת לפי מיטב ידיעתך, הרי גם אם לא הצליחה התוצאה, אין זו טעות. טעות היא כאשר לא לקחת בחשבון ידע שהיה לך ברקע. זה תמיד כי התייחסת למייצג שלא לקח את הידע הזה שברקע, בחשבון. נגיד שידעת שתחנת האוטובוס אמורה להחליף מיקום והתעצלת מלבדוק אם זה כבר קרה ולכן הפסדת נסיעה חשובה. זה שלקחת את זיכרון האתמול של המיקום כמייצג הבלעדי של המיקום ולא צירפת את הידיעה שזו "חזקה העשויה להשתנות", היא הטעות.
הגדולה בטעויות החכמים היא לקיחת מלה כמייצגת ציור מעבר לפרופורציה. זה נעשה כי מוותרים על ציור חי מדויק של משמעות המילים כאשר עוסקים במופשטות.
[תודה לרונ"ג שהעלה בזמנו את המונח "מייצג-מיוצג".]
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
