| נשלח ב-24/6/2004 00:24 |
 |
| |
קנאים פוגעים בו
ההלכה שקנאין פוגעין בו קשורה קצת לאשכול אחר שנדון בפורום על ארבע מיתות בי"ד, ובכל אופן נראה לי שהוא ראוי לאשכול בפני עצמו ולו רק בגלל שבציבור שלנו יש שהרחיבו את הנושא והפכו את המושג קנאות לערך ומידה שמקודשת בהרבה נושאים ויש כאלו שהפכו את זה לדרך חיים ממש{ עזות דקדושא}
ולכן ראוי לדון ביסודות הסוגיא בכדי לרדת לשורשה של ההלכה ולבחון האם באמת התכוונו חז"ל לפתח מהלכה זו את הערכה למושג קנאות
משנה סנהדרין פא:
הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו
מבין שלושת הדוגמאות המקרה של גונב את הקסוה נראה היוצא דופן, בהסתכלות ראשונית המושג קנאות שיך על דברים שנעשים אצל בעל העבירה מתוך תאווה והתרסה שזה מקביל והפוך ממידת הקנאות ולכן יש בעונש זה כעין מידה כנגד מידה אבל אחד שגונב את כלי הקודש לכא' זהו סתם עבירה מן השורה וצריך לבאר מה השייכות שלה
בגמרא נתנו שתי כללים בשביל לוודאות שהעונש ייעשה רק מתוך קנאות ולא ממניעים אחרים הראשון שררק בשעת המעשה עצמו ולא אחריו והשני שייעשה בלא שישאל הלכה אלא זה צריך לבא מעצמו
ולפי"ז יש לעיין שבהמשך הסוגיא פירש ר"א את הפסוק וירא פנחס שראה שבא מלאך והשחית בעם ולכא' לפי"ז המטרה של פנחס היתה לעצור את המגיפה ולא רק מטעם קנאות על המעשה עבירה וצ"ב
בהמשך הסוגיא הגמרא מביאה השוואה בין מעשה של פינחס למעשיהם של שמעון וללוי "הכזונה תעשה את אחותינו" וע"ז הרי אמר יעקב אבינו כי באפם הרגו איש וג' ומשמע שאין דעת יעקב נוחה ממעשיהם,
האם מזה ניתן ללמוד שהלכה זו ניתנה לאנשים מאוד מסויימים ומי שלא ניחן במידת הקנאות צריך לברך ולשמוח על כך ??
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 07:58 |
|
| |
לב העמק,
אני מוצאת תהליך מעניין ביותר בהתפתחות המושג "קנאים פוגעים בו": נראה, שבמקורו, הוא מהווה מעין פיתרון חוץ-הלכתי לבעיות מסויימות, אלא שבמהלך הזמן הפך מושג זה למהות הלכתית בפני עצמה!
לכאורה, נראה שהקביעה "קנאים וכו'" נעשתה במקרים בהם ביקשו חז"ל שלא לערב את המוסדות ההלכתיים (ביה"ד) בענישה (ובסיבות לכך כדאי, אולי, לדון בנפרד ובאופן מעמיק). עם הזמן, הפכו אותם קנאים למעין שלוחו של ביה"ד, ובכך קיבלו סוג של לגיטימציה "ממסדית".
איני בטוחה באבחנה זו, אבל אשמח לשמוע עמדתך (ועמדת אחרים/ות) לעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 10:26 |
|
| |
.
הקנאי שפגע - קנאים פוגעים בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 11:48 |
|
| |
שחרית
תודה על הלינק
אםשלום
קשה לי לראות את הסיבה שחז"ל יחפשו פתרונות חוץ הלכתיים, למה לא ניתן להגדיר זאת על פי הלכה בצורה מסודרת, כמו לגבי העבירות שיש עליהם מיתה בידי שמים
המושג שקנאים פוגעין בו נראה לי יותר כתוצאה מתובנה של חז"ל שבתוך העם היהודי נמצאים אנשים שיש בהם מידה של "באפם הרגו איש" כמו שאמר יעקב על שמעון ולוי, וא"א למנוע ממקרים אלו שיקרו כמו שהוכיחה ההיסטוריה משמעון ולוי, לכן הם באו ואמרו שיש ליתת סיגים והלכות מתי ואיך זה ייעשה,
לפי זה ניתן להבין מדוע אמרו שאם הוא שואל הלכה כבר אסור לו לבצע את הקנאות כיוון שזו הוכחה שמדובר באדם ששיקול דעתו יכולה להרגיע את חום קנאותו וא"כ בשביל כאלו יש פתרון אחר ואין צורך להתיר
נקודה נוספת שמסייעת לתאוריה זו והוא: רוב ההלכות קנאות נוגעים לכהנים וכנראה שזה לא לחינם כמו שכתוב שטבעם של כהנים הוא רגזנים ומהירים
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 18:57 |
|
| |
לב העמק ,
זה לא חוץ הלכתי , זה חוץ ממסדי .
בלשון חז"ל "הלכה היא ואין מורים כן"
מעבר לזה , נשמע לי מוזר לומר שזה מעין תרפיה לחמומי המוח שבחברה ... (אם פירשתי את דבריך נכון)
הרי רק במקרים מאד מוגדרים מותר לעשות כן .
יתירה מזו יעקב אבינו גינה את מעשה שמעון ולוי ,
רק פינחס קיבל ח"ח מלמעלה , וגם זה נצרך מן הסתם כדי להצדיק את המעשה ה"מעט בעייתי" בעינים ממסדיות , שהוא עשה .
(במילים אחרות אני מקבל את דברי אמשלום בקוים כללים)
נקודה נוספת שנראה לי ראוי להוסיף הוא המצב החברתי , יש תופעות שמשפיעות על כלל החברה , ועלולות לדרדר אותה , אבל בית הדין הממוסד לא יכול לטפל בהן , לשם אלו נכנס דין "קנאים פוגעים בו" .
ברור שכשהחברה מתנתקת מהגורם הטבעי (כמו שקרה בהרבה מובנים לחברה היהודית ,ביחוד באירופה) קנאות לה' הופכת להיות הרבה פעמים מלאכותית , שהרי לא ברור לגמרי מי ה' ומה ענינו ,במצב של ניתוק כגון זה .
ואז קנאות עלולה להפוך מסוה לסם רשעות ו/או תיסכול שמוצאת את פורקנה על "אויבי העם" .
אולי אנסה להתייחס קצת יותר להלכות המפורשות
שהמשנה מביאה בהמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 20:21 |
|
| |
לב,
להבנתי, "הלכה ואין מורים כן", אכן באה "להרגיע" את מי שחושב עצמו לקנאי הראוי לפגוע, אבל יש בה גם טעם לפגם, שכן היא מאפשרת (ואולי אפילו מעודדת) שלא להתייעץ בחכמים. כלומר: השילוב של "קנאים פוגעים בו" ו"הלכה ואין מורים כן", בעצם ממסד במובן מה את הפעילות החוץ-ממסדית, ומאפשר לממסד ההלכתי לומר "ידינו לא שפכו את הדם". זה עלול להיות מקור לבעיות.
אי"צ,
איני מסכימה שפנחס קיבל ציון לשבח על קנאותו. הוא קיבל שתי "מתנות": כהונה וברית שלום. האחרונה שונה מהותית מאופיו, ולכן יש בה מידה של תיקון לקנאותו - הפגם שבו הוא חוסר השלום, ולכן זו "מתנתו". הראשונה היא מעין דרך לעדן את קנאותו ולהפנות את רצחנותו לנתיב בונה שיש בו מימד של קדושה - כהונה, שמרכיביה כוללים עיסוק בדם ובהרג, אבל לשם שמים.
חוצמזה - מה קורה לך, שאתה מסכים איתי כל הזמן??? זה לא מקובל עלי!  
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 10:11 |
|
| |
'צטער .
אבל יש לך דרך חשיבה נכונה בעיני . (היא רק התקלקלה קצת [בעיני] בגלל העיוותים במצב הפוליט-דתי הנוכחי  )
לעצם הענין אני לא חושב שזה בא כמאזן בלתי טבעי באישות הקנאי אלא כמשלים , הנטיה הקנאית האמיתית (לאפוקי מזו המזויפת) שואפת לשלימות מוחלטת אוטופית כמעט , שמתנפצת אל חופי המציאות , בשבר עז (אוי אני פיוטי...) וגורמת לקנאי לפעול באופן בלתי הגיוני בתקוה שיצליח לשנות את המצב .
לכן בא הקב"ה שמבין לליבו הדואב , ואומר לו לאט לך
בני , העולם צריך יותר אורך רוח , לא תוכל לבדך
לשנות את העולם במחטף של "כאן ועכשיו" , ונותן לו
ברית שלום , כך שיוכל למצוא את נקודות השלום האמיתית (לאפוקי משלום מזויף וצבוע ) אליהם הוא כ"כ שואף גם בתוך המציאות העכשוית , כך היה אצל פינחס , ויותר מכך אצל אליהו , שעפ"י הנביא והמורת היהודית הוא הוא המבשר את בוא הגאולה והשלום האמיתי .
"הנה אנכי שולח לכם את אלי-ה הנביא ... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"
שנזכה
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 11:17 |
|
| |
אי"צ,
להבנתי, גם אליהו מקבל "מתנה" שתשלים את החסר בו. בהקשר זה, ידוע המדרש המפרש את "משימתו" של אליהו להגיע לכל ברית מילה, כדי שיווכח, שישראל אכן מקיימים את הברית עם א-להים, בניגוד גמור לעמדתו הקנאית: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." [מל"א יט - 10].
ומדרש נוסף, ששמעתי ממורי ורבי, מדגיש עניין זה (ונדמה לי, בעוונותי, שכבר כתבתיו פה בפורום פעם): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" [מיכה ז - 20] - לכל אחד נותן א-להים את החסר בו, ואם הייתי יכולה להמשיך את הפסוק, הייתי מוסיפה לו: שלום לפנחס, קול למרים ועוד...
"בגלל העיוותים במצב הפוליטי-דתי הנוכחי" - מזל שיש לי תירוץ לקלקול הדרך בו לקיתי. אולי בע"ה (ובעזרתך הנדיבה) עוד יבוא היום בו אחזור אל הבית, שמעולם לא היה ביתי...
נו, לכך לא יוכלו המילים שבפי להשיב, אז אשתמש באיורים:
 וגם  , ולולא היה שמי "שלום", אזי הייתי מוסיפה גם  ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 11:56 |
|
| |
אי"צ,
אני כלל לא בטוחה שיש במהותם של אליהו ופנחס משהו מן השלום. אני חושבת שקנאות היא ההפך הגמור מן השלום - היא רואה את העולם בצבעים שחורים ולבנים, והוא בוחן את כל האפור והצבעוני; היא יודעת, והוא מאמין; היא צועקת ומתלהמת, והוא מדבר בנחת ומתוך שיקול הדעת.
לטעמי, א-להים מכוון את עולמו ובריותיו לתיקון, ומנסה ללמד אותנו כיצד לעשות זאת. ה"מתנה" שלו לפנחס ולאליהו, היא סוג של שיעור, מתוך תקווה לתיקון (שלהם ושלנו).
"בוא הביתה איש ציפור..."
זה ציטוט אמיתי ...
שבת שלום.
תוקן על ידי - אמשלום - 25/06/2004 11:59:06
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 12:12 |
|
| |
בסדר ,
ובכ"ז לא פירשת את הדבר מספיק .(או שאני לא הבנתי)
אני חושב שקנאות נובעת מתוך הזדהות עמוקה (ומוגזמת) עם תפיסה אוטופית מסוימת , באוטופיה כזו יש שלימות תאורטית , שהקנאי כושל בהשגתה כיון שאינו משכיל למצוא ולפתח אותה (ולו באופן חלקי) במציאות העכשוית , ולכן מחלק את המציאות ב"גדלות" כמחולקת לטוב ורע , כשמה שנמצא בצד ה"רע" אין שום זכות קיום .
ברית השלום , היא זו שמחזירה את המפתחות לקב"ה שמסביר
שגם לרע יש תפקיד מסוים , שאמנם רק בעתיד יוכל להשתתף בהרמוניה הכוללת את כל הטוב .
אממממ , קצת הסתבכתי בלשוני (מקלדתי?)
אני מקוה שהכיוון הכללי ברור . (קצת ממהר אולי אתקן אוסיף מאוחר יותר הבהרה )
שבת שלום .
נ.ב. אני כותב כרגע מהבית , כך שנראה לי שהמקור שבידך משובש
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 12:24 |
|
| |
אי"צ,
אני חושבת שהקנאות היא זו המגדירה את העולם במונחים ברורים וחדים של "רע" ו"טוב", ואולי לעתים יש בה צורך ככזו. השלום, אינו מכוון (להבנתי) רק לסבלנות ולסובלנות כלפי ה"רע", אלא גם, ואולי בעיקר, להבנה כי גם בי (שכידוע, אני רק "טוב" ) יש גם טיפ טיפת "רע", ובוודאי שבמה שנראה לקנאי כ"רע" מוחלט, יש גם מעט שמן המעט (לפחות) "טוב". הקנאות, בבסיסה, היא האמונה שהאמת המוחלטת נמצאת בידי ורק בידי, ואילו השלום, הוא המאפשר לי (ודורש ממני) להטיל בכך ספק.
טענות על הציטוט, נא להפנות לאהוד בנאי, ולא אלי.
אני, כמו לאסי, כבר שבתי הביתה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 13:05 |
|
| |
אםציפור ואיששלום יקרים,
חבר'ה,
אתם יודעים מה המורה בכיתה ג' הייתה אומרת על יוסי שמושך בצמות ועל רינה שמוציאה לשון.
[טוב, זה היה בכיתה שבה למדו בנים ובנות ביחד ]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 13:15 |
|
| |
מה , הלכו שם עם צמות ?
|
|
|
|
|
