| נשלח ב-24/6/2004 08:12 |
|
| |
מצוות כראווה - נבלה בישראל
האם שמעתם פעם על אדם שכדי לעשות מצוות צדקה הוא מזמין את כל העיר ועושה זאת בפניהם? או שמא שמעתם מי שיסכים שמצוות הצדקה שלו תוקרן בעיר אחרת ובחו"ל?
אולי תאמרו מצוות צדקה שאני שכן בזיון הוא לעני, האם חשבתם פעם שמצוות תרומה יש לה עניין של ברוב עם?
מצוות אלו ודומיהם, עניין אישי לאדם, שיפריש משלו לד', ואין כל טעם לעשות מזה פולחן ציבורי. הפולחן הציבורי ששיתף כל המעוניין לראות אדם הנחשב גדול מקיים מצווה, מראה שתפיסת המצוות כראווה אינם סתירה אצל אותם מקיימי המצווה. בושה.
מלבד מה שאין טעם לנסות ולהשיג פירות שבין כה לא יאכלו על ידי התורם, ולו רק כדי להפריש, וכן כבש שיהא של תורם הגז רק לכמה דקות, שזה אולי עניין דק, אך כל אדם מבין שהמצוות אמורים לנבוע מהלב האישי, וכאשר אדם עושה מצווה לעיני כל התקשורת, ואין בזה כל עניין ציבורי, אינו אלא חוטא ומחלל את ד'.
אולי אני נשמע מקצין, אך מה שכואב שאם כי אנו מבינים את ריחוק הלב מהמצווה, אך להצהיר זאת שאין להם במצווה אלא פולחן ראוותני, ושיתוף במחזה אנשים שאין מכירים, אין זה אלא שהמצוות החלו להגדיל את מקיימם ונהיו אמצעי פרסומת והגדלה. דבר אחד מאוד ברור אנשים עם לב, אפילו הרב שך שהיה רחוק מעיסוק בתכלית המצוות, לא היה עושה מחזה ומוזר וחסר טעם כל כך כמו ראשית הגז בירושליים לעיני מאות והקרנה בכיכר ברטנורה בבני ברק.
שומו שמיים.
אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו חייב או שכולו זכאי - הנה מעשה המאפיין דור וחשיבה שכולה רקובה מראש ועד זנב
קשה לי לבטאות אולי את תחושותיי, אבל הכאב ותחושת חילול המצוות ויעודם, דרבנה אותי לכתוב, ואדרבא אם תחזיקו שיש כאן הקצנה וביזוי לומד וזוכר תורה, אמחק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 09:22 |
|
| |
יש להתחשב בהקשר הידוע, ובפרט לגבי החצר המדוברת, ששם האיש הוא הרבה פעמים ככלי בידי גבאיו, כמובן שבמקרה קיצוני יתנגד, אך מציגים לו זאת כחיזוק לתורה, דבר שאין לו פנאי לבדוק אישית ולבחון את צדדי העניין החברתיים השייכים יותר לאופי הגבאות, ולכן הרי"ז בכלל אל תדון את חברך עד שתגיע, ומכאן שהדיון על התופעה ולא בהכרח על האיש.
תוקן על ידי - מבחן - 24/06/2004 9:31:16
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 09:29 |
|
| |
מבחן.
כדי שהדת תמשיך להיות דומיננטית בצבור הרחב היא צריכה לספק ענין וליצור מוקדי התענינות, בכל הזמנים הדת השתמשה כמעט בכל הכלים כדי להגיע להמון העם, הרבה מצות הם לכתחילה לצורך זה למשל מצות "הקהל" כמובן, מצות חליצה מה כ"כ דחוף שכולם יראו וישמעו אלא שהמצוה היא מענינת וראו פה הזדמנות למשוך קהל, הרבה ממצות "ההוצאה להרג" היתה נעשית ברוב עם גם משום אלמנט ההפחדה אבל גם כדי להכניס רוח חיים שאז לא כמו היום זה היה "אטרקציה" של ממש.
בסופו של דבר עם כל הכאב של המשכלים הרי הם צרכים לחשוב גם על אחיהם שזקוקים לתמונות וארועים וטררם כדי להחיות את נפשם.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 09:55 |
|
| |
מבחן
אתה ודאי צודק שבפומביות זו יש מלאכותיות, והיא גם מרדדת מצוה כמעט לידי הצגה.
ובכל זאת -
יש מצוות רבות בתורה, שלא נותר מהן אלא הפן הטקסי שלהן. ממצוות תרומה שציינת, לא נותרה אלא הקליפה החיצונית של המעשה אך ללא תוכן ומטרה, מפני שהתרומה אינה נמסרת לכהנים, והכהנים היום אינם זקוקים לה ואין שום הצדקה ליתנה להם, פרט לכך שזכו בה. לכן נוהגים להפריש מינימום שבמינימום לתרומה.
אולי מן הראוי היה לתקן שנוסף לתרומה מינימלית זו של "לצאת ידי חובה", היו מתקנים הפרשה של אחד חלקי ארבעים עד אחד חלקי ששים, וכסף זה ילך לאותה מטרה שהיתה הולכת התרומה, לאלו שעובדים את ה', למשל בישיבות.
ואולי בדרך זו יש ליתן משמעות חדשה במצוות רבות, במיוחד חקלאיות, שאינן נוהגות היום למעשה.
איני סבור שיש לנו להלין על עשית ראשית הגז. למרות שלהפרשה זו אין שום ערך מעשי, יש לה ערך רב בקירוב ישראל למצוות, ובהאהבת ובהחשבת המצוות על עושיהן. הלא גם על אלקנה אמרו במדרש שהיה עולה לרגל כל פעם בדרך אחרת כדי לפרסם את מצות עליה לרגל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 10:30 |
|
| |
מיימוני
גם אם עושים היום מצות תרומה כ"זכר", אין בזה להצדיק את העשייה הטקסית והנבובה. התורה אינה חפצה שהאדם יעשה מצווה שלא התבקש בה, אין ענין להכניס עצמו למצווה אלא בהיבט מאוד מאוד אישי כפי שניתן לראות בהנהגת הגר"א, אך לא בפני מסכי אנוש ולוויין.
כדי לחבב מצוות עדיף וישיר יותר לדרוש בערכן ולא לעשותם באופן שלא מתאים לכוונת התורה. לעשות שימוש במצוות = כיעור. ומה שהזכרת על עליה לרגל אינו סתם כדי לקרב לבבות בראיית מצווה, אלא להזכיר את מה שהיה והראוי להיות, ולא נראה שזה מה שראו דרך הלווין.
תוקן על ידי - מבחן - 24/06/2004 10:36:52
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 10:36 |
|
| |
.
כשיהודי נותן צדקה, לא אכפת לי אם עשה זאת כדי להיטיב עם העניים, כדי לנקות את מצפונו או כדי לבנות לעצמו תדמית.
מי שקיבל את הצדקה, קיבל צדקה, לא מניע.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 10:48 |
|
| |
מבחן
ראיתי תמונות וקטעי עיתון מהמחזה והכי חינניים היו הכבשים (לא האדם מכבד את הכבש אלא הכבש מכבד את האדם)! חשבתי לעצמי שאפילו ר' שך לא היה נותן יד לכזה משחק. (לא לשוא אמר מי שאמר את שאמר על מי שאמר.)
מואדיב, למה כתבת 'יהודי'? תכתוב רובוט! ולמה להסריט מעשה יבש שיוצא ממנו טוב למישהו? בפעם הבאה שיהודי נותן צדקה תסריט אותו על כל מסכי הכיכרות!
הבה לא ניתמם להכחיש את מסע היחצנות על מורון פויסייק הדויר הבורח מן הכבוד שניאות לסבול למען הקידוש הגדול!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 24/06/2004 10:52:59
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 11:25 |
|
| |
מה זה גרוע משקר קדוש ומיתוס מכונן?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 11:29 |
|
| |
אריק, שקר קדוש שנותן דיווידנדים למשקרים, מאבד את קדושתו ואת ריחו הנעים!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 11:40 |
|
| |
בוגי,
גם השקרים הקדושים שיש מחכמי הפורום שדוגלים בהם נותנים בונוס למשקרים, כגון מעמד, תחושת חשיבות, תחושת הנהגה וכו', שלא לדבר על בונוס של אלו שקונים את השקר, כגון תחושת אתה בחרתנו, שמפיץ השקר בעצמו, לשיטת חכמי הפורום, לא התכוון אליו.
למען הסר ספק, באשכולות סמוכים חיוויתי את עניות דעתי בנושא שקרים קדושים, שאיני אוהב גישה זו.
וכבר למדנו החזו"א שאסור לחשוד ת"ח בנגיעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 16:48 |
|
| |
מבחן
מה עם קצת רחמנות .
הרי א"א בלא טיפה שעשוע,וריגוש.
הרב שך נתן בכנסים פוליטים דרשניים.
והרב אלישוב בטקסי מצוה.
ובאשר לדאגתך למצוה ,השאר את הדאגה לנותן המצוה,
כי כל חפצו הוא במעט נחמה לליבות מאמיניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 16:55 |
|
| |
kelemer
נותן המצווה חפץ ביושר הנלמד ולא בנחמה למאמיניו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 17:25 |
|
| |
בוגי,
אשרי מי שחושדים אותו ואין בו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 19:39 |
|
| |
שמעתי פעם מרב חשוב מבעלי המוסר
מדוע אברהם אבינו לא הזמין את הציבור
למיצוות העקדה? ואדרבה אברהם אבינו שבא להפיץ את יחודו של הבורא הרי אין לך "הפצה" גדולה מזו.
אלא א"א חישבן לעצמו שאם היה הציבור נוכח הרי שהיה מוכרח לקיים ולא מבחירה חופשית ודפח"ח.
ונ.ב. יש מיצוות לצערינו בזמן הזה שנתעלמו מהעין
והרי לבנותינו שיראו מעשה הכשרת בשר יחשבו שמדובר במעשה כשפים.
|
|
|
|
|