| נשלח ב-24/6/2004 15:03 |
 |
| |
אשכול הקישורים לכתבות
האשכול הבא מיועד לקישורים וכתבות בעלי ענין לחברי הפורום.
נא לא לנהל דיונים באשכול זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2004 15:05 |
|
| |
היהפוך מאמן כדורסל לרב חשוב (באדיבות מואדיב)
מתוך: מנחם מענדל אלקסלסי ואח' נ. עיריית ביתר עלית ואח'.
פס"ד של השופט נעם אוקון לפני שלושה ימים:
" פסק דין:
האם יכולים תלמידים לדרוש להתקבל למוסד חינוך שאיננו מוסד חינוך מוכר או רשמי, ומהי מידת הביקורת שניתן להפעיל על תנאי הקבלה של מוסדות כאלה? זוהי השאלה המתעוררת בעתירה זו, והיא גוררת עמה שאלה נוספת הנוגעת למתח שעלול להיווצר בין דרישת השוויון לבין יכולתן של קהילות שונות להקים מוסדות חינוך בלתי מפוקחים המיועדים אך ורק לחברי הקהילה.
סיפור המעשה:
העותרים הם שלושת ילדיהם של בני הזוג בת שבע ושאול אלקסלסי. הם מתגוררים בישוב ביתר עילית. במהלך שנת הלימודים תשס"ג הם היו רשומים כתלמידים בתלמוד תורה "חיי עולם". בפועל למדו העותרים במוסד בשם "אהלי מנחם" ...
הורי העותרים ביקשו כי העותרים ישולבו בבית הספר בו הם רשומים...
במהלך דיון, שנערך ביום 18.2.04, הוצע כי תבחן שליטת הילדים בשפת האידיש על ידי רב המשיבה 1. הצעה זו לא הצליחה להגיע לכלל יישום. בדיון שנערך ביום 25.3.04 נקבע, כי יש לבחון אם אכן נפסלו העותרים בשל אי ידיעת שפת האידיש או שמדובר באמתלה שתחתיה מסתתרים שיקולים זרים. לצורך זה הסכימה המשיבה 2 ליטול על עצמה את נטל בדיקת הטענות העובדתיות. יתר המשיבים לא התנגדו לבדיקה כזו. לעומת זאת, אבי העותרים התנגד להצעה, ואמם של העותרים הצטרפה להתנגדות, תוך הודעה כי אם בא כוחם יסרב להצטרף לעמדתם הוא יפוטר. ..
המפקח הוסיף וקבע, כי הבעיה המרכזית של אי קבלת העותרים לבית הספר "הינה הבעיה האמונית כפי שהיא מובעת על ידי הנהלת תלמוד תורה 'דרך פיקודייך'. האמונה של ההורים 'שהמלך המשיח חי וקיים' הינה כפירה ביסודות האמונה ולא ניתן לפשר או למזג בין ההורים לבין הנהלת התלמוד תורה" .המפקח הבהיר כי הנהלת תלמוד התורה רואה בהורים חברים בכת משיחית, ולכן לא ניתן יהיה לקבל את הילדים לבית הספר אלא אם ישנו את אורחות חייהם...
הורי המשיבים הגיבו על דברים אלה במסמך קשה, המסתיים במילים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". הם סברו כי מתוך הדו"ח עולה "העמדה הגזענית והחשוכה של המשיבים". לשיטתם לא יעלה על הדעת "שדווקא בית המשפט יהווה במה לדעות חשוכות גזעניות המעוותות את הכמיהה של יהודים מזה דורות לביאת המשיח, כשדעות חשוכות אלה לא רק נוגדות את התורה וההלכה, החוק, המוסר האנושי והדמוקרטיה, אלא נוגדות את המציאות בפועל בכל רחבי הארץ והעולם". הם סמכו על חוות דעת של הרב אהרון סולובייצ'יק, לפיה "הרבי היה ראוי להיות המשיח", והוסיפו גם דברים שנאמרו בהקשר זה על ידי מאמן קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל...
"
עזבו את כל השאר, מי שמעוניין יכול לקרוא את כל פסק הדין – המעניין ביחוד למי שעוסק בזכויות חינוך – חיזרו להשוואה בסוף:
בכריכה אחת קיבלנו את חוות דעתו של הרב אהרון סולובייצ'יק ושל פנחס גרשון, מאמן כדורסל.
http://62.90.71.122/Prod03/ManamHTML2.nsf/D0DE5F3BC37F2CB742256EBA005C24D8/$FILE/17D38AE12D35CBBE42256E9A00440550.html?OpenElement
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/06/2004 15:06:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 07:52 |
|
| |
פרס חדש לכתבי יד בפילוסופיה
35 אלף שקלים יוענקו על-ידי הוצאת "שלם" המתמחה בספרי עיון. מדובר ביוזמה יוצאת דופן שמטרתה לקדם את השיח הפילוסופי בישראל
מרב יודילוביץ'
הוצאת ספרי העיון העצמאית, "שלם", תעניק החל מהשנה פרס בסכום 35 אלף שקלים למחבר כתב יד בפילוסופיה כללית או יהודית שייבחר על-ידי ועדה מיוחדת. לצד המענק הכספי מתחייבת ההוצאה להוציא לאור את הספר.
מדובר ביוזמה חריגה בענף המו"לות הישראלי, שכן השקעה בספרי עיון נתפשת כפחות רווחית מז'אנרים ספרותיים אחרים. בהוצאת "שלם" אומרים כי הפרס הוא מעין תמריץ שמטרתו לקדם את השיח הציבורי בישראל בכלל ואת השיח הפילוסופי בפרט. "למרות הקושי הרב בהשפעה על סדר היום וביצירת שיח מתוך ספרות עיון קלאסית והגות, הצלחנו לפרוץ, להשפיע ולמכור אלפי עותקים מיצירות מופת בהגות העולמית שרובן לא תורגמו מעולם לעברית לפני כן", אומרים היום בהוצאה ומתכוונים לספרים כמו "קפיטליזם וחירות" מאת מילטון פרידמן, "החברה הפתוחה ואויביה" מאת קרל פופר, "התנגשות הציביליזציות" מאת שמואל הנטינגטון ולאחרונה "בשם האחר" מאת אלן פינקלקראוט.
הגשת מועמדות תתאפשר עד ה-15 באוקטובר למגישי כתב יד מקורי, שלם וערוך שטרם פורסם ברבים והנו ספרו הראשון של המחבר.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2935491,00.html
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 13:46 |
|
| |
בלינק האחרון יש תמונה לא כל כך צנועה...
למי שאכפת לו...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 20:50 |
|
| |
. מואדיב
ספר: מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן
צבי מרק / מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=444679&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0
דרכים רבות למיסטיקה
מאת חמוטל בר-יוסף
מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב
צבי מרק. ספריית יהדויות, מכון שלום הרטמן, הוצאת עם עובד, 416 עמ', 84 שקלים
לפנינו ספר הפותח לפני הקורא את תורתו ואת עולמו הרוחני של ר' נחמן מברסלב בדרך מרתקת, ספר שהקורא בו נכנס לחוויית לימוד חריפה ומרוממת, הן בזכות הידע הדייקני והיסודי של הכותב והן בזכות ההתבוננות הרעננה, המיוסדת על השקפה אישית מוצקה. איכותו של הספר היא גם תוצאה של ניסוחים עדינים, נקיים, המתאמצים לחדור אל חקרן המדויק של תופעות סבוכות ולתת להן ניסוח מילולי פשוט ככל האפשר, ללא הפגנת ידע מיותרת וללא היאחזות באילנות סמכות או בגישות תיאורטיות אופנתיות. מרק מציג את כתבי ר' נחמן, ובמיוחד את הספר "ליקוטי מוהר"ן", כמערכת מחשבה מיסטית שיטתית ועקבית, המבוססת על תפיסות קבליות מוכרות, ועם זאת כמיועדים לא לפענוח שכלי של ההוויה, אלא להפעלה רגשית התנהגותית של אדם המבקש להגיע לקרבה אל אלוהים.
ר' נחמן היה, במובן מסוים, נקודת המוצא להתעניינות המודרנית במיסטיקה היהודית ולתפיסתה כחלק לגיטימי של מורשת היהדות. בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים עוררו סיפוריו ותורותיו את התפעלותם והשראתם של י"ל פרץ, מ"י ברדיצ'בסקי, ה' צייטלין ומ' בובר (תרגום סיפורי ר' נחמן לגרמנית בידי בובר הוא שעורר את עניינם של חוקרי תיאולוגיה לא-יהודים בחסידות). הדחף שהניע אותם לחקור ולשחזר את יצירתו של ר' נחמן לא היה מחקרי גרידא: הם חיפשו מקורות יהודיים שיזינו ויחיו את עולמו הרוחני של האדם היהודי החילוני המודרני הנבוך, מוכה האכזבות והייאוש, וזאת בשעה שהמיסטיקה היתה מוקד משיכה בתרבות העולם בת-זמנם (בעיקר ברוסיה ובגרמניה). ר' נחמן, כתביו ואמרותיו, המשיכו למלא את התפקיד הזה גם בעולמם של סופרים ישראלים חילונים שונים בני זמננו, כגון פנחס שדה, נעמי שמר, בנימין שבילי ואלה בת-ציון (שכתבה באחד משיריה "יש לי אבא חדש, ר' נחמן").
תורתו של ר' נחמן מביאה בחשבון את האדם הנתון בייאוש מוחלט, השרוי בדיכאון קשה והנוטה למצבי נפש קיצוניים עד כדי אי-שפיות, אך מנקודת מוצא זו הם מציעים חיים פנימיים יצירתיים מרפאים. זו אחת הסיבות למשיכה המודרנית המיוחדת אליו. צד זה בכתביו הביא חלק מחוקרי ר' נחמן (במיוחד יוסף וייס וארתור גרין) לתפיסה "אקזיסטנציאליסטית" של תורתו; הם ראו בה השקפה המדריכה את האדם לוותר על דעת אלוהים ובכך להשלים עם העדרו, תורה המתרכזת בתהליכים נפשיים אנושיים ולא בחוויה של ידיעת האל המיסטית.
על בסיס זה, ולעתים תוך מחלוקת חריפה עם חלק מקודמיו, טוען צבי מרק שר' נחמן היה מיסטיקן במלוא מובן המלה, ומעולם לא ויתר על היעד של האיחוד המיסטי עם אלוהים. הוא מבקש להפריך את הנחת השניות בין מיסטיקה ואקזיסטנציאליזם בעולמו של ר' נחמן; הוא מסביר את הקשרים האמיצים בין התיאולוגיה, הפסיכולוגיה, ועולם המעשה הדתי במשנתו ומתאר אותה כמכלול אחד בעל שיטתיות עקבית. מרק שב וטוען שההסברים האקזיסטנציאליסטיים שניתנו לתורתו של ר' נחמן הזניחו את היעד המיסטי העומד במרכזה, ובזה החמיצו את עיקר משמעותה: טעות היא לראות במושגים כגון "סילוק מן הדעת" או "שיבה לקטנות" ביטוי לדרגה הסופית של התהליך, היינו, לייאוש הניהיליסטי של ר' נחמן. למעשה, בביטויים אלה מתאר ר' נחמן את התהליך המיסטי המוביל אל דעת לא-רציונלית של האל.
מה פירוש חוויה מיסטית של דעת לא-רציונלית? הספר כולו מוקדש לתיאור שיטתי של הדרכים השונות המובילות לחוויה כזאת, שהציעו ר' נחמן מברסלב ומיסטיקאים יהודים שקדמו לו, במיוחד הרמ"ק (ר' משה קורדוברו) ובמידה פחות בולטת האר"י (ר' יצחק לוריא). ר' נחמן לא זילזל בדעת כדרך לדבקות, טוען מרק. ואולם לעומת מיסטיקאים שהאמינו שהדרך המובילה את האדם אל האל היא דרך החוכמה הנסתרת, דרך הבנת המבנה והפעולות המסובכים של עולם האלוהות הנרמזים בפסוקי התורה, האמין ר' נחמן שרק באחרית הימים, כאשר יגיע האדם לשלמות הדעת, תתאפשר קירבה של האדם לאל על-ידי התכללות בדעת, כלומר על-ידי התמזגות הדעת האנושית והאלוהית. בינתיים, כל עוד יכולתו לדעת את אלוהים מוגבלת, צריך האדם המבקש להגיע לקרבה מרבית עם אלוהים להשיל מעל עצמו מתוך בחירה את מחלצות הדעת, ולחתור להתמזגות עם האל בדרכים אחרות, של התמסרות לא רציונלית. כדי להתקרב אל הקדושה (ולא כמטרה לעצמה!) חייב האדם לנטוש את הפעילות השכלית וליזום התנסויות של "סילוק/ביטול הדעת" או "רוח שטות". עליו להיכנס אל התחום הלא-רציונלי של החיים - הלילה, השינה, החלום, הדמיון, הניגון, השתיקה, ההשתטות, ואף השיגעון.
הפרק האחרון של הספר מוקדש לניתוח הסיפור "מעשה ממלך ענו", שבו ההתנסות המיסטית מושגת בדרך המדהימה למדי של "שחוק וקמדיע", היינו של חיקוי ליצני העושה צחוק מן האמת המקורית. ה"מיסטיקה הלילית" של ר' נחמן היא חידושו לעומת מקובלים שהתמקדו בפירוש מיסטי של אותיות התורה, ובקיום מצוות מתוך התבוננות בעולמות העליונים. מרק מדגיש שהמטרה זהה: התפשטות מגשמיות וביטול היישות כדי להגיע לייחוד עם אלוהים. "דרכים רבות למיסטיקה", כותב צבי מרק (עמ' 239), כשהוא פורש את מגוון הפעילויות שעליהן המליץ ר' נחמן כסיוע לאיחוד המיסטי.
פרקיו הראשונים של הספר סוקרים תפיסות של מצבי אי-שפיות בשבתאות ובחסידות המוקדמת ואת הקישור שהיה מקובל בין מצבי איחוז (דיבוק) לדבקות המיסטית. אנו לומדים שהחוויה המיסטית הובנה כשיגעון זמני שהמיסטיקן אמור להשתחרר ממנו ו"לשוב אל הדעת", אך מי שאינו מצליח לשוב אל הדעת לאחר ביטול הדעת המיסטי הזמני עלול להיות בבחינת "הציץ ונפגע" ולאבד לגמרי את שפיות דעתו. מרק מנתח את התפיסה התיאולוגית של השיגעון בכתבי ר' נחמן בלוויית עדויות על מצבי הנפש הקיצוניים, שעל גבול אי-השפיות, של ר' נחמן בעצמו. הוא מוצא בהשקפה של ר' נחמן עדות למאבקו שלו עצמו על החיים ועל השפיות.
שני פרקים נוספים בספר דנים בחשיבות הפעלת הדמיון כאחת הדרכים ל"השלכת השכל" בעבודה הדתית ובאמונה הברסלבית. באחד מהם מוסברת ראייתו המופלאה של ר' נחמן את ארץ-ישראל כארץ הדמיון: בדרכו אליה עשה במכוון מעשי נערות והשתטות, שאותם הבין כ"השלכת השכל", שהיא קרש קפיצה הכרחי לשיאים רוחניים שלמעלה מן ההשגה הרגילה.
פרק חשוב במיוחד דן בתפיסה הברסלבית של הייחוד המיסטי, הן מבחינת ההנחות התיאולוגיות והן מבחינת דרכי הביצוע הנגזרים מהן: הבנת רמזי הדיבור האלוהי בעולם הנשענת על דגם ההאצלה; העלאת ניצוצות הנשענת על דגם השבירה; והניגון, הנתפס לעתים כאמצעי מאגי, ולעתים כדרך מיסטית המשתלבת בתפילה ובהתבוננות. עבודת אלוהים באמצעות הניגון - רעיון זה נחשב לעניין מיוחד לחסידות. במסגרת טיעונו הכולל, שר' נחמן נשען על מסורות מיסטיות יהודיות עתיקות, חושף מרק את התשתיות של רעיון הניגון כפעילות תיאורגית-מאגית במיסטיקה היהודית העתיקה, בטקסט המכונה "פרק שירה", ואת גלגוליו המאוחרים יותר שקדמו לר' נחמן, אצל הרמ"ק והאר"י. הוא מוצא שר' נחמן ירש מהרמ"ק את ההשקפה שלניגון יש יכולת לסייע לאדם בתהליך המיסטי.
פרק זה הוא למעשה תיאור כולל של התיאולוגיה הברסלבית. מרק חולק כאן על חוקרים שהבינו את דברי ר' נחמן על "החלל הפנוי" כמכוונים להעדר מוחלט של האל. הוא מראה שמדובר פה במציאות המכילה אל מסתתר, ולכן לא ניתן להתחבר אליה בדיבור או מחשבה, אלא רק בניגון. מעניין במיוחד הוא הסברו של מרק על תפיסת בריאת העולם אצל ר' נחמן כהסתלקות השכל של האל, במקביל להסתלקות השכל הנחוצה לאדם כדי להגיע לייחוד המיסטי.
מרק גם חולק על הפירוש האקזיסטנציאליסטי שניתן למה שר' נחמן מכנה "שיבה לקטנות", מצב של התרכזות בדברים הארציים הנחותים. הוא טוען שהשיבה לקטנות אצל ר' נחמן היא לא יעד ולא סוף פסוק בתהליך, אלא חלק מהלידה מחדש הרוחנית-נפשית שעוברת על האדם בתהליך המיסטי.
מרק מדגיש שההבחנה בין תיאולוגיה, מיסטיקה ומאגיה - תחומים הנחשבים במחקר לקטגוריות שונות של חיים דתיים - אינה מסייעת להבנת עולמו של ר' נחמן. אלה הם תחומים המשתלבים אצלו יחד בתוך אותה השקפה המבקשת גם ליצור מגע עם עולם רוחני נסתר וגם להפעיל אותו למען האדם. במובן זה הוא ממשיך ומפתח את הדגם המיסטי-מאגי שהציב מורו, משה אידל, בספרו "חסידות בין אקסטזה למגיה".
כוחו של צבי מרק הוא ביכולת ובתעוזה לשחרר את עצמו ואת הקוראים ממוסכמות יסוד בשיח המדעי על המיסטיקה היהודית. למשל, כשהוא מנתח את "מעשה ממלך ענו" מתבהר שהטקסט הזה ממזג את עולם הפילוסופיה ואת עולם המיסטיקה. כשם שהוא מבקש להמעיט בחשיבות ההבחנה בין מיסטיקה למאגיה כך הוא בעצם מערער בספר זה על ההבחנה הבסיסית בין מיסטיקה עיונית למיסטיקה מעשית. מדבריו עולה שהמיסטיקה העיונית היתה תמיד גם מעשית במובן מסוים, שהרי "היעד המרכזי בלימוד סתרי התורה בחסידות היה להגיע לרמה מסוימת של דבקות והתגלות, (...) האתגר המרכזי בלימוד תורת הנסתר והקבלה אינו האתגר הפרשני, אלא האתגר ההתנסותי. היעד הוא להפוך את הלימוד לאירוע של התגלות." (עמ' 154). מכאן עולה שגם ההבחנה המקובלת בין פעילות אינטלקטואלית לפעילות יוצרת רגשית אינה תופסת בתחום המיסטיקה החסידית, ואולי בתחומים נוספים. הפיכות מחשבה שקטות אלה פותחות, כמדומני, חלונות אל מעבר לנושא המחקר של הספר הזה.
ספרה של חמוטל בר-יוסף "סימבוליזם בשירה המודרנית" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 23:12 |
|
| |
פאסט_נישט:
ראיתי שדנו על פתיחות בקבוצה החרדית דווקא , והבהיר מי שבהיר שאצל החרדים בניגוד לזרמים האחרים ב'יהדות ' , ההעצמה הנשית או הפמיניזם יכול להיות שיתפתח אבל הכל במסגרת של פתיחות אבל תוך כדי שמירה על גדרי ההלכה
סתם מי שרוצה לראות כתבה מענינת על שילוב מרנין של תיאטרון וחרדים ואף שחקנית לא עלינו אישה וחילונית נא לקרוא
הגשר של שולי רנד
שחקן התיאטרון שולי רנד שחזר בתשובה לפני כשמונה שנים רשם אמש היסטוריה כשפתח את התיאטרון החרדי הראשון בירושלים. קהל חרדי, דתי וחילוני שהורכב מנציגי הבוהמה התל-אביבית בא לחלוק כבוד וזכה לחוויה יוצאת דופן
מרב יודילוביץ'
בפתיחתו אמש (ג') של התיאטרון היהודי בניהולו של השחקן שולי רנד היתה תחושה היסטורית. תערובת מופלאה של חרדים בעלי תשובה וחילונים גמורים בני הבוהמה התל-אביבית הגיעה לירושלים והתכנסה באולם התיאטרון של מרכז ז'ראר בכר. כולם פשטו מעליהם בכניסה את תפישת עולמם השונה ונטשו את המחלוקות האידיאולוגיות, כמו הגיעו ימות המשיח. את הדרך הפיזית והמנטלית עשו הנוכחים על מנת לחלוק יחד עם אחד משחקני התיאטרון הגדולים שעמדו על הבמה הישראלית את הולדתו של התיאטרון היהודי.
ב-1997 נדמה היה שרנד - אז ההבטחה הגדולה מטעם "הקאמרי" - מבקש להחליף את אלוהי התיאטרון באלוהי תורת ישראל והמצוות. הוא חזר בתשובה, עזב את עיסוקי החול ונאחז בלימודי הקודש. אבל חיידק הבמה לא עזב. שנתיים מאוחר יותר הקים רנד באישור רבניו את מגמת התיאטרון בבית הספר הדתי "מעלה" שבירושלים. במסגרת זו, שהפכה לימים לבסיסו של התיאטרון החרדי, העלה עיבוד לסיפור על-פי הרבי נחמן מבראסלב בשם "מעשה בבן מלך ובן שפחה שנתחלפו". ב-2000 העלה רנד בפסטיבל ישראל את הצגת היחיד "יאר צייט", על פי סיפורו של ש"י עגנון, "מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו בעירנו". מכאן ועד להקמת בית לתיאטרון שעוסק כולו בתכנים יהודיים הדרך היתה עדיין רחוקה אך לא בלתי אפשרית. רנד חיזר לפתחה של העירייה וזו, בינתיים, מסייעת - והתיאטרון קם עור וגידים.
בדרך כלל "תיאטרון יהודי" הוא כינוי מקובל לתיאטרון בשפה האידית. במקרה שלפנינו מדובר בתיאטרון שנותן במה לתכנים בעלי אופי יהודי ומאפשרים גם לקהל החרדי לצפות בהם. עם כוונה או בלעדיה נדמה שבעצם הקמתו של תיאטרון שכזה, יש הצהרה על פתיחת דלתמהמגזר החרדי המבקשת לייצר דיאלוגם.
מגיש בחסד
רנד, מאז ומעולם, היה מגיש סיפורים בחסד. הוא הופך אותם, באמצעות המשחק, לשלו. גם אמש, על הבמה, כשהציג שלושה מסיפוריו של עגנון – "מעשה בחוטב עצים", "בלתי לה' לבדו" ו"מעשה עזריאל משה שומר הספרים" – נהה הקהל אחריו, כרה את אזניו ולא הסיר את עיניו ממנו עד שירד לקול תשואות רמות. רנד עיבד בעצמו את הטקסט ואת ההצגה ביימה רעייתו, מיכל. את המוזיקה המקורית, המעוטרת בגוונים יהודיים, כתב המלחין יוסף ברנדשווילי.
באמצעים דלים אבל בכוונה גדולה ממלא רנד את מילותיו של עגנון בעושר. על הבמה ניצב צריף שנפתח ונסגר והדמויות שהוא מגלם נכנסות ויוצאות בו - ובזה די בכדי לאפשר לקהל לחלום. נדרש כשרון לא מבוטל בכדי לספק חומרים לחלום באמצעים כה דלים, ומעצב התפאורה ויטלי קוסטיוקובסקי בהחלט צלח את האתגר.
רנד חי את הטקסט וממלא אותו נפח, עושה בו כבשלו בטבעיות שובת לב. בהצגה, בערב הפתיחה הוא הצליח לחבר את מה שנדמה היה כבלתי ניתן לחיבור והוכיח שהוא אינו רק שחקן מחונן, אלא גם אדם יוצא דופן. את ההצגה הזו לא כדאי לכם לפספס.
זכות גדולה
אולם ז'רר בכר שהופרד לעזרת נשים, גברים ובאמצעו קהל מעורב, היה מלא עד אפס מקום. התחושה הכללית היתה שמדובר בזכות גדולה. בין הנוכחים באולם היו ח"כ לשעבר גאולה כהן, המוזיקאים דודו אלהרר, עדי רן, נמרוד לב וחברי להקת RBS, גיל קופטש ושרון רג'יניאנו.
עם תום ההצגה עלה לבמה עודד פלדמן, מי שהיה עד לאחרונה מנהל אגף התרבות בעיריית ירושלים וזה שהחליט על הקמת התיאטרון, ואמר: "אני בטוח שהגשר בין הקהלים והאוכלוסיות השונות בירושלים עובר דרך התרבות שמכילה מכנים משותפים ששייכים לכולם. חרדים, חילונים ודתיים מצאו פה את מקומם. העיר ירושלים צריכה להיות העיר של כל עם ישראל על כל פלגיו והערב הזה הוא דוגמא בלתי רגילה לכך. כוחם של עגנון, של שולי רנד ושל ירושלים מחבר. זה רגע שבו חלום של תיאטרון שעוסק בהוויה היהודית קם ועומד בכל קריטריון אמנותי שהוא. אין סיבה שכל רבדי האוכלוסיה לא יצפו בחומרים שכאלה. שולי רנד הוא חלוץ ואין בי ספק שהתיאטרון הייחודי שלו שאין לו אח ורע בארץ ובעולם ימשיך ויפרוץ".
ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, שיבח את רנד על ההצגה ואמר: "ירושלים והעולם התרבותי היהודי שמחים הערב שמחה גדולה. התיאטרון שנחנך כאן עושה חסד עם היצירה היהודית השורשית המשלבת עבר, הווה ועתיד ומכה אל תוך ליבנו אל מרכז התודעה היהודית".
את הערב נעלה יעל אבקסיס שעלתה על הבמה ואמרה: "הנה לכם איזון שבערב שכזה, אשה מוזמנת לעלות על הבמה. זהו כוחו של תיאטרון ושל שחקן דגול כמו שולי רנד. כן ירבו אירועים ורגעים שכאלה של ערבוב, חזון, החייאה ואמנות. אלו רגעי האיחוד ושם נפתח הלב".
"מים אחרונים" – יום ד'-ה' (28-29 ביולי) בשעה 20:30 באולם ז'רר בכר
(30.06.04, 17:55)
YNET
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 11:45 |
|
| |
ילדים זה צורך / ירון לונדון YNET
בני זוג שאינם מולידים יותר משני ילדים משפרים את רמת חייהם על חשבון עתידה של האנושות
השבוע דנה הממשלה בדמוגרפיה של העם היהודי. שרון השתבח בכך שממשלתו התפנתה לעסוק בסוגיה חובקת עתיד, אבל קטטה רוויית גידופים גזלה נתח מהזמן שנועד לדיון. עילתה: מעמדם החוקי של טקסי גיור שעורכים רבנים שאינם אורתודוקסים. לדעתו של השר לפיד, החרמת הגיורים הללו מנדה מעמנו אנשים שהיו עשויים להסתפח אליו ולהגדילו, ולדעתו של השר שלום הכרה בהם תפורר את עמוד השדרה הלאומי. זה וזה לא קלעו אל עיקר הבעיה: התמעטותם של היהודים. לסיפוחם של בני משפחות מעורבות, יגוירו כאשר יגוירו, תיוודע השפעה מועטה על מגמת ההתמעטות.
יש להבינה על רקע תהליכים גלובליים. כמעט בכל מקום צונח שיעור הילודה. עמים אחדים מתכווצים במהירות יתרה: בתוך 50 שנה יתמעטו היפנים בשליש וגרמניה תפסיד אוכלוסייה כמו זו שנוספה לה עם איחודה. בניגוד להנחה הרווחת, כך גם במדינות הפחות מפותחות. במקסיקו וברוב מדינות האיסלאם צונח הריבוי הטבעי עוד יותר, מה שיביא את הגיל החציוני באלג'יריה מ-22 ל-40 ויגרום עד מחצית המאה להשתוות מספרי המבוגרים והילדים באיראן. הסינים אינם מתרבים וגם שיעור הילודה בהודו קטן במהירות.
מסיבות שלא כאן המקום לדון בהן, יהודי המערב הם הסמנים הרגישים ביותר של רוח הזמן. הם היו הראשונים ליישם מסקנה הנגזרת מתנאי הכלכלה המודרנית: ילדים רבים אינם נכס אלא נטל. תקופת החניכות הולכת ומתארכת וכיום משקיעה משפחה אמריקנית ממוצעת כ-200 אלף דולר בכל אחד מצאצאיה. יהודי המערב, שרובם בני המעמד הבינוני המשכיל, משקיעים עוד יותר בטיפוח כישורי ילדיהם וזו אחת הסיבות לכך שמשפחותיהם קטנות ועושרם רב.
הבעיה היא שטובת היחיד סותרת את טובת החברה, כי הזדקנות האוכלוסייה מכבידה את העול המוטל על פלח הולך וקטן של אנשים פעילים. קיפאון דמוגרפי גם מצמק את השוק ומשתק את היזמות, שאינה תוססת אלא תחת לחצו המתמיד של הצורך בהגדלת התפוקה. במילים אחרות, בני זוג שאינם מולידים יותר משני ילדים משפרים את רמת חייהם על חשבון עתידה של האנושות. הם מועלים בחשבון הדמוגרפי המשותף לכולנו.
יש כמה גורמים המשפיעים על נטייתן של אוכלוסיות אחרות בעולם המפותח להתרבות יותר מהאחרות. החשוב שבהם הוא האידיאולוגי. דוגמה אמריקנית: במדינת ורמונט שיעורי הילודה נמוכים מאוד ואילו תושבי יוטה פרים ורבים. הראשונה היא המדינה הליברלית ביותר, היחידה ששיגרה ציר סוציאליסטי לקונגרס, וכמעט כל תושבי יוטה הם מורמונים, הרואים בהולדה מצווה דתית. דומה לכך התמונה בישראל: ככל שגדולה הדבקות הדתית, גדולה הילודה. החרדים הם מנועי הצמיחה של האוכלוסייה היהודית.
עם זאת, מחקרים, בעיקר בקרב נשים, מלמדים כי רוב המשפחות בישראל רוצות לפחות ילד אחד יותר ממה שיש להן ועוצרות את תפוקת הרחם מחשש שלא יוכלו להשקיע בילדיהן כנדרש. המסקנה היא שמדיניות חברתית החותרת לגידול האוכלוסייה תעביר משאבים מיחידים וממשפחות זעירות למשפחות העוברות את סף הגידול הדמוגרפי. מי שאינו רוצה להרבות את זרעו ומי שלרוע מזלו אינו יכול להעמיד צאצאים ישלמו מס לטובת עתידה של החברה כולה. מובן שמדיניות כזאת סותרת את השקפתה הבסיסית של "שינוי", התובעת מאזרחים בוגרים ושקולים לקבוע את גודל משפחותיהם על-פי יכולתם הכלכלית.
מן השאלות האלה הממשלה התחמקה. במקום זאת, גידפו שריה חמומי המוח איש את עמיתו ובסופו של דבר הסכימו עם ראש הממשלה, כי יש לחנך את היהודים בישראל להכרת תרבותם וכי העלייה היא תכלית קיומה של המדינה. אלה פטפוטי סרק שאינם קשורים כלל לדמוגרפיה היהודית ואין להם שום משמעות מעשית. חבל על הזמן (במשמעותו המקורית של הביטוי הזה).
(01.07.04, 10:47)
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1030-2940531,00.html
|
|
|
|
|
|
