באמונה בבורא

פרק ו'' למי יהיה רע אם לכולם יהיה טוב ?

במציאות שלנו הכול נמדד באופן יחסי: כדי שיהיו עשירים מישהו צריך להיות עני. כדי שיהיו מאושרים מישהו צריך להיות אומלל. כדי להיות בר מזל, מיליונים צריכים להיות חסרי. כדי להצליח, צריך המון כשלון. כדי להיות בריא, צריך מלא בתי חולים מלאים בהמון חולים. כדי שתהיה זוגיות המון בודדים ובודדות צריכים להתענות מבדידותם. כדי ליהנות מילדים צריכים עקרים ועקרות שימותו לבד ! העולם טיפ טיפה מעוות לא? נדמה שהאנושות לא מצאה שום דרך אחרת להעריך את הטוב ולשמוח, כאילו ושיא האינטליגנציה האנושית מסתכמת בתכלית כל כך מצומצמת. הבעיה היא שזה לא מספיק ! האנשים נראים כפוי טובה, שוכחים במהירות הבזק את הטוב שנותן להם הגלוי והבלתי מושג, הבורא, יתברך. אפילו את טוב הבריות הם לא ממש זוכרים! נו כמה שילמו לכם רעה תחת טובה ושכחו את כל מה שעשיתם בעבורם, ודווקא כשהייתם צריכים אותם הם לא היו שם בשבילכם? הרי כדי שיהיו אנשי אמת בעבורכם, המון צריכים לאכזב אתכם. יכול להיות שנולדנו לעולם המתקיים ומקוים בצורה כל-כך לא מפותחת, הרי מי שברא את המציאות המדהימה והמורכבת הזו יכול היה לברואה כרצונו, מדוע לא ברא אותה בצורה שהטוב יתגלה כטוב. והמנצחים יהיו אלו שבזכותם כמה שיותר לא יפסידו ? יש בכלל דרך לשנות את הדרך? או שמה שייך הדבר לחשבונות שמים ואין לנו שום השגה בדבר או זכות להתערב? ובכל זאת ל''בני האדם'' קיימת האפשרות לעשות הטוב ולהשפיע על אחרים לטובה. ואפילו בלי שום תמורה. ורואים המון פעולות חסד שעושים ''בני האדם'' לאחרים אפילו ללא תמורה כלשהי. והכוונה בפעולות חסד אמתיות שלא מעורבים בהם כבוד הבריות או תמורות אלו ואחרות אלה בסתר ומתוך עשיית טוב מוחלט אמיתי, כדי שגם להם יהיה פשוט טוב. מוזר כאילו והנתיב הזה ממש קיים בעבור כולנו ומשום מה הרוב המוחלט בוחר שלא לבחור בו. דמיינו מציאות שכולם עושים ממש טוב לכולם, משהו נטול אינטרסים, פשוט שלכולם יהיה טוב, אבל כולם!. איזה מין עולם יהיה זה למי יהיה רע? ומה נעשה? איך נדע לקבל כל-כך הרבה טוב בלי שמישהו יסבול מזה? ''בג''ונגל של החיים'' איך מציאות כזו יכולה בכלל להתקיים? ואם כבר יש מי שמתיימר לקיימה, אולי הוא לא שייך בכלל למציאות הזו, אלה נמצא הרבה למעלה מפה? את המושגים כולנו מכירים: ''ואהבת לרעך כמוך'', ''אהבת חינם'' ועוד הרבה, אבל מי ממש מי באמת חיי אותם או מבין אותם? כמה גדולה ההשתוקקות הפנימית להשיגם, ונדמה שאין קיומם מצוי.

טוב אולי אי אפשר לתקן את כולם. אבל יש המון שכן מאמינים בטוב המוחלט שקיים ומתקיים איפשהו. התום הזך שטרם ''מת''. ושעוד מאמינים באנשים. ואפילו מאמינים בבורא, יתברך, מעיקר מהותו האמיתית שאינו אל רשע ואכזרי שכל היום שופט את ''בני האדם'' ומעניש את האנושות בטיפשותם ואלו שלא יעשו כרצונו גזרה על נפשם ייסורי שאולה. אולי הסיבה שאנחנו כל-כך בודדים דווקא מהסיבה שאנחנו לא מצליחים להרגיש כלום, בטח שלא את הבורא, אפילו לא את הסביבה, את הקרובים או הרחוקים לנו. אפילו את עצמנו אנחנו לא מרגישים נכון, הכול מוסתר ומעוות ומבולבל כל-כך. אולי זאת הסיבה לייסורים, כי כשמפחדים התגובות מאוד אינסטינקטיביות ואין בהם שקילות אלה צורך פנימי לשרוד ולא ''להיטרף''. ואז חשבתי לעצמי כמה מדהים יהיה ליצור מציאות אוטופית שטרם נעשתה כמותה: משהו שישבר את המוסכמות האגוצנטריים המניעים את האנושות בעילגותה. חברה שכולם, אבל כולם בלי יוצא מהכלל יפעלו על-פי כללים ומוסכמות אחרים לגמרי, ומדהים שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש אלה פשוט ללמוד לחיות אותו, כי הכול כבר כתוב ומוצע בפנימיותה של תורת ישראל, החכמה היא לא לסטות מהעיקר ולנצל את העוצמה לצרכים אגואיסטיים, אלה לגלות את האמת לכל המבקשים לעסוק בה. לדוגמא: ''אל תדון את חברך אלה לכף זכות'': כמה קשה לקיים מציאות שכזו, שהרי העולם שלנו כולו בית דין אחד גדול שכל היום כולנו, בלי יוצא מהכלל, דנים ונידונים בכל דבר ועניין. בכל מחשבה, דיבור ומעשה. כל כך דנים ונידונים שגודל ההענשה העצמית והביקורת השלילית הפכו להיות חלק מחיי הפרט בכל רגע נתון שלרשותו. איך עוצרים שנים של ''ערכות משפט שדה'', ומלמדים שלא לדון אף אחד אלה לכף זכות. שהרי אם אתה תהיו במקום האחר, על כל הפרטים והאופי והמציאות של האחר, הרי שתתנהגו בדיוק כמותו. השאלה אם יש מי שמסוגל להיכנס לנעליים של האחר ולחשוב כמותו? אחרת איך ניישם את המשפט המורכב והלא מוגדר הזה? או לדוגמא להפסיק ולהתאכזב מכל אחד ובמיוחד מעצמנו: שכבר אמרו חכמים בדורנו: ''ציפיות יש רק על כריות''... ומה אם לא נצפה לכלום מאף אחד, הרי שלא נתאכזב מאף אחד. אבל רגע, אם לא נצפה מאף אחד לכלום, הרי שאף אחד לא יעשה כלום – לא? אולי אם נוסיף לאוטופיה שלנו מציאות שבה כל אחד עושה הכול, ולא סתם עושה הכול אלה במסירות נפש אמיתית שלמעלה ממה שאמור היה לעשות גם ככה. אז נקבל נוסחא מאוד מורכבת, מוזרה ובלתי ניתנת לתפיסה: מצד אחד'' לא שופטים אף אחד וכל אחד עושה כרצונו ולפי תפיסתו וזה בסדר. מצד שני לא מצפים לכלום מאף אחד, ככה שאף אחד לא מתאכזב מאף אחד. אבל ''הבונבוניירה'' היא שכל אחד עושה הרבה למעלה מיכולתו, ובמסירות נפש, למען הכלל באשר תפקידו ומהותו כאינדיבידואל מחברה וקבוצה. תוצאה - קבוצה אוטופית מדהימה שלא נבראת כמותה. אבל אז תתעורר בעיה גדולה יותר: איך נסמוך על זה שכולם יעשו הכול ולא די שהכול אלה במסירות נפש? הרי כולם ''אגואיסטים מסריחים'', ועל ''אגואיסטים מסריחים'' אי אפשר לסמוך. הלוואי שעל עצמנו יכולנו באמת לסמוך – אוטופיה. לא שיננו כלום, רק את התפיסה, רק את ההתייחסות שלנו עם עצמנו ועם אחרים. הרי לעולם לא הפסקתם להתאכזב, אז איך נסמוך על מישהו? איך נסמוך על הבורא – שהרי למעמיקי התפיסה: ''הכול משמים חוץ מיראת שמים'', יוצא שהוא הסיבה לכול הבעיות והקושי והייסורים של כול אחד מאיתו. אז איך נסמוך עליו שהוא באמת טוב ומטיב וכול כוונתו לעשות לנו טוב, כשהוא למעשה מקור הבעיות והייסורים עבורנו? עד כמה אפשר בכלל להבין שכול מה שקורה בחיים שלנו באמת מכוון ובאמת לטובה קורה? הרי זה בכלל לא נתפס. וגם כשרואים שזה למעשה קורה, לא מבינים שזה קרה. המציאות בהסתר כל-כך גדול שנדמה שאי אפשר למצוא פה כלום! אבל בכל זאת ההתקדמות לעבר השלמות היא מלחמה שאי אפשר לוותר עליה, ותהיה המערכה אשר תהיה ויהיו הצלקות אשר יהיו – לא מוותרים על התכלית, הייעוד והטוב המיוחל, כי אחרת כל זה היה מיותר וטוב היה שלא באנו לעולם המייסר הזה מלכתחילה. כל הקושי הוא לראות את הסכמה: מאין מערכת מורכבת של דרגות כמו בסולם שעומקו נעוץ במציאות מאוד שלילית וקשה וגובהו זך, טהור ומואר כולו. הבעיה שאיש אינו ממש מודע לשלב בו הוא נמצא בכל זמן נתון. ישנה דרך לטפס מעלה במדרגות הסולם והם אלו שמביאים לפיתרונות הבעיות הקיימות בכל שלב ושלב. אך לדאבון הבריות כולם עסוקים בלנסות ולפתור בעיות: כשחסר כסף, רודפים אחרי כסף, כשחסר כבוד רודפים אחרי כבוד וכו''... למה שלא ננסה לברוח מהמציאות בדרך של טיפוס במדרגות הסולם, כי כשמטפסים במדרגות הסולם הבעיות של אותה מדרגה נעלמות גם ככה. במקום לפתור את הבעיות, נפתור את שורש הבעיות. למעשה קיימים שני דרכים להתעלות בסולם המדרגות הרוחניות שלנו: דרך אחת היא בדרך ''ביעור הניצוצות'', שהיא דרך כמשחק ילדים מוזר: שבמשחק מישהו מפקח שמפזר ניצוצות בכל רחבי תבל, ושאר המשתתפים- ''בני האדם'', אמורים לבערם. ואיך מבערים? הולכים לעבוד, מקימים משפחה, מגדלים ילדים, רוצים להגשים כל מיני מטרות גשמיות... בעצם עושים מה שכולם עושים – סובלים ! עד כדי שנדמה שהסבל הוא התמורה בעד הניצוצות שאנו אוספים. אבל הגאונות היא שבמקביל לאיסוף הניצוצות הללו, ''בני האדם'' ההולכים בדרך, למדים, גדלים ומשיגים את אשר משיגים אבל שלא בדרך הגשמיות כי אם בדרך רוחנית אחרת, נלוות ורמת מעלה. למרות שיש מי שלא משיג ולא מבין את התכלית והעיקר של כל זה, ובמקום לעלות במדרגות הסולם הם יורדים מטה מטה, כי גם זה אפשרי: צריך רק לכעוס, לשנוא, לתעב, לריב, לתחמן, לגנוב, לנאוף, לרצוח ובקיצור להיות ''אגואיסטים מגעילים'', והדברים מוכרים וברורים והמציאות תכה בפנים. אבל מסתבר שדרך ''ביעור הניצוצות'', אינה ממש מדור ''השחקנים המקצועיים של משחק החיים'', אלה שייכים רק למי שמוצא עצמו כשייך למדור האספסוף, להדיוטות לעם הפשוט, לאלו שכתוב עליהם: ''איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת''. אך הקבוצה האחרת אינם מוכנים למות טיפשים וללא מלחמה הוגנת. גם אם הסיכויים נראים לא ממש מבטיחים ודי קלושים, עדיין, יש צורך עז ובלתי פוסק לקום ולהלחם את מלחמת החיים שמבינים ומשיגים את המהות האמיתית שבהם. הדרך לאלו אינה מסתפקת ב''ביעור הניצוצות''. כי אם העצמה אדירה של תהליך ההתפתחות וההשגה. כי לאלו המוצאים מן הברכה ומקבלים הארות ממנה, זוכים לתובנותיה שיורדות כמו שמכונה ''מוחין דגדלות'', אלו המוחין הם שמאפשרים לאדם להבין את המציאות האמיתית ולהשיג את המהות הרוחנית באשר היא עד כדי כך שאלו שמתגדלים בדרך הזו מגיעים להתעלות הנפש אל התודעה ואז מתגלה המציאות האמיתית שאפילו זוכים להכיר את זה שנסתר ואינו גלוי, הבורא, יתברך, ואז האדם מתמלא באושר פנימי ושפע אדיר שאינו פוסק או כלה וזאת סיבה מספיק טובה לרצות ולהמשיך לחיות פה. כי כל זמן שאין אחיזה לדרך זו נמצא האדם כמתקיים מכורח והכרח ורוב ימיו בצער, צמצום וכאב פנימי בלתי מוסבר. אז איך נסכם: ''או ברכה או ייסורים'' ועל זה אומר הכתוב הידוע: ''הכול ידוע והרשות נתונה'', כלומר הנתיבים קיימים והדרך שנהלך בם תלויה בכל אחד מאיתנו.

_________________

כסף מקריאת אימיילים: 
http://cash4israel.com/?r=18072

אתר נוסף שקיבלתי ממנו 10 שקל לסקר - שלח לי כבר 200 ש"ח

http://www.midgam.com/panel/panel.asp?ref=87347

אתר נוסף ששולח מלא מיילים תמורת תשלום - הרווחתי ממנו 57 ש"ח בחודש האחרון

http://www.purecash.co.il/index.aspx?ref=28925