לחם עוני - שעונין עליו דברים הרבה

לחם עוני - שעונין עליו דברים הרבה (פסחים קטו:)

מיין טאטע פארציילט:

זייענדיג איינמאל ביים שיעור פון רב/דיין שליט"א, האט ער געזאגט היות די גמרא זאגט זאגט דעם טעם פארוואס מצה ווערט אנגערופן "לחם עוני", דארף מען לכאורה האלטן "אויפן" טיש "אלע" מצות וואס מ'וויל נוצן בים סדר נאכט. [דאס איז דאך אויך דער טעם פארוואס מ'טוט וואס שטייט כסדר צוגעצייכנט אין די הגדה "מניחין הכוס ומגלין המצות"/"מכסין המצות ומגביהין הכוס".]

איבערזאגענדיג דעם נייעם "חידוש" פאר אן אנדערן רב/דיין שליט"א, האט ער גענטפערט קורץ: זייער א גוטע רעיון אבער מיר האבן דאס נישט געזעהן ביי די פריערדיגע.

**

לאמיר פרובירן מצטט צו זיין, כמה טעמים למה נקרא מצה - לחם עוני:
א. לחם עוני - פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש (פסחים לה:)
ב. שעונין עליו דברים הרבה (פסחים שם, ובדף קטו:)
ג. מה עני דרכו בפריסה, אף כאן בפריסה (שם קטו:), [היינו טעמא ד'יחץ (כל בו)]. **עי' למטה.
ד. מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן (שם)
ה. דרכם הי' [של המצרים] להאכיל העבדים "מצה" שמאכל זה מתעכל רק לאחר הרבה זמן. [פשוט, שפארן אויף די ביסל עסן פון די קנעכט.] (ראיתי, , אחזור לזה בע"ה.)
ו. עוני מצרים [ביליגסטע עסן, (הלואי אויף היינט..).
ז. שהי' אוכלים בעוניים, שלא הי' להם פנאי לעכב מעבודה בשביל אכילתם "מפני נוגשים אצים". (ספורנו דברים טז)
ח. הזכיר במצה שתהיה לחם עוני, להגיד כי צווה לזכור שיצאו בחיפזון, והיא עוני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ (רמב"ן שמות ג' עה"פ את "עני" עמי אשר במצרים. בדרך א'.)
(הסבר באידיש: היות ס'איז דא א מצוה: זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, דורכן עסן די "ארימע ברויט" וועסטו זיך דערמאנען ווי שווער מיר האבן געארבעט נישט האבנדיג וואס אין מויל צו נעמען, און דו וועסט זיך געבן א קוק אום ארום און ארום וועסטו זעהן אז היינט ביסטו מער נישט אין דעם גלות, וועסטו מקיים זיין די מצוה פון "זכור את היום הזה". (קוק ווי קורץ א ראשון שרייבט!)
לויט דעם איז דער מצוה פון "בערב תאכלו מצות" א וועג וויאזוי מ'קען גרינג מקיים זעהן דעם עיקר מצוה פון "זכור את היום וגו' אשר יצאתם ממצרים!! והנלענ"ד כתבתי.
ט. העניות בעצמו הוראה על הגאולה שאין עניין הגאולה רק שיוצא ואין לו שום צירוף (= חיבור) אל זולתו, לא כמו העבד שאינו עומד בעצמו ויש לו צירוף אל זולתו - הוא האדון. (מהר"ל).
הסבר באידיש: די תורה הייסט עסן אזא מאכל וואס יעדער "באקוועמער עושר און מלך" וואלט געגעסן, אבער היות דער עושר און מלך זענען דאך די גרעסטע משועבדים פאר זייערע נכסים, דער איינציגסטער וואס איז "צו גארנישט צוגעבינדן" איז דער ארימאן, וויל די תורה דו זאלסט עסן אזא ברויט וואס דער "פרייה'סטער" מענטש וואלט געגעסן.


** עוד טעמים כנ"ל. א. עבד/עני מקבל מאדונו/מהנדבן שיריים מהמאכל. (חתם סופר)
ב. עני אינו אוכל את כל מאכלו, אפילו יש לו "לחם שלם" בוצע אותו, שחלק א' מניח למחר. (כל בו)


יגדיל תורה ויאדיר