| נשלח ב-21/5/2006 08:16 |
 |
| |
חזק חזק ונתחזק
דעם שבת האט מען געשריגן "חזק חזק ונתחזק" נאכדעם וואס דער בעל קורא האט פארענדיגט אפליינען ספר ויקרא, איז מיר ארויפגעקומען אויפן געדאנק צו פרעגן פונעם חשוב'ן ציבור דא, וואס איז דער באדייט דערפון?
איז דאס א חיזוק פארן בעל קורא?
פארן עולה לתורה?
פארוואס חזר'ט מען איבער די דברי חיזוק דריי מאל; חזק חזק ונתחזק?
וואס איז די כוונה אין די שינוי הלשונות חזק חזק בלשון נוכח, און נאכדעם ונתחזק?
אויך וויל איך וויסן - א זאך וואס איז מיר נוגע געווען הלכה למעשה דעם פארגאנגענעם שבת - אויב דער עולה לתורה מעג מיטזאגן מיטן ציבור "חזק חזק ונתחזק" האלטענדיג צווישן די צוויי ברכות וואס מען זאגט אויף די תורה.
-------------
איך בין מעתיק די רייד פונעם הייליגן מאור ושמש (פ' ויחי) איבער דעם ענין, ער זאגט א שיינע פשט אויף דעם, וז"ל: מה שאומרים בסיום הספר של חמשה חומשי תורה חז"ק ג' פעמים שהוא בגימטריא משה.
הכוונה הוא נראה לפי דאיתא בגמרא דברכות פרק אין עומדין דף ל"ב ארבעה דברים צריכין חיזוק, תפלה ומעשים טובים תורה ודרך ארץ. פירש רש"י ז"ל דרך ארץ כגון סוחר בסחורתו אומן במלאכתו בעל מלחמה במלחמתו.
עוד יש לפרש דרך ארץ קאי שישא אשה גם בעת זקנתו כמאמר חז"ל ביבמות נשא אשה בנערותו ישא אשה בזקנתו היה לו בנים בנערותו כו', וזה נקרא דרך ארץ כמו שאמרו בהגדה את ענינו זו פרישות דרך ארץ.
והנה השלשה דברים תפלה תורה ומעשים טובים ישנם בכל אדם שצריכים חזוק, לאפוקי דרך ארץ דהיינו משא ומתן ואומנות כנ"ל שאינם בכל אדם, וגם דרך ארץ הנ"ל דהיינו שנשא אשה בנערותו ישא אשה בזקנותו גם כן אינו בכל אדם, והלואי שיזכה כל אדם להאריך ימיו באשתו הראשונה עד מאה שנים ולא יצטרך לישא אשה אחרת.
נמצא דעיקר התחזקות הוא בג' דברים דהיינו תורה ותפלה ומעשים טובים שהוא בכל אדם ובכל זמן לאפוקי דרך ארץ כנ"ל.
והנה במשה רבינו ע"ה לא שייך בו שהיה צריך להתחזק בדרך ארץ לפי שפירש מן האשה לגמרי ומכל שכן שלא היה סוחר ואומן כנ"ל, רק השלשה דברים הנז"ל דהיינו תורה ותפלה ומעשים טובים נוכל לומר בו במשה רבינו ע"ה, ובודאי היה מתחזק בו משה רבינו ע"ה מה שלא היה יכול שום בריה בעולם לעשות כמוהו, על כן אנו אומרים בסיום ספר מחמשה חומשי תורה חז"ק חז"ק חז"ק ג' פעמים לרמוז על ג' דברים הנז"ל שצריכים חזוק, והוא בגימטריא משה לאפוקי הדבר הרביעי שהוא דרך ארץ שאינו בכל אדם ובפרט במשה רבינו ע"ה לא היה כי אם ג' דברים הנ"ל, על כן צריך לומר ג' פעמים חז"ק שהוא בגימטריא משה כי הוא התחזק את עצמו בשלשה דברים הנ"ל. ונזכה להתחזק כמותו אמן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 00:35 |
|
| |
קרעמער
בנוגע שאלתך צו דער עולה מעג מיט זאגן
סדא אתשובה אויף דעם אין שו"ת דברי ייציב (קלוזנבורג) אז דאס גייט איז מען מחזק דעם עולב לתורה, און ער אליין זאל נישט מיט זאגן ווייל סאיז א הפסק צווישן די ברכות
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 02:51 |
|
| |
יישר כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 03:44 |
|
| |
כשמסיימים לקרות אחד מחומשי התורה אומרים הציבור חזק חזק ונתחזק. זה דומה למה שאומרים הדרן עלך בסיום אחת ממסכתות התלמוד (זאת אומרת כי יחזור ולא ישכח). כך אומרים בסיום אחד מחומשי התורה, חזק שסיימת החומש , יישר כוחך ועוד הפעם תתחיל (מהר"ם מינץ)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 20:19 |
|
| |
ערהאלטן אין אישי פון "חולהמועד", ותשואת חן חן לו!
מנהג חב"ד הוא שגם העולה לתורה אומר חזק.
ובאר זאת רבנו זי"ע שהוא משום שהנוסח הוא ונתחזק היינו שגם האומר מברך את עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 14:57 |
|
| |
הקב"ה אומר ליהושע "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" וכשסיים את הלימוד בספר התורה אומר לו "רק חזק ואמץ" זהו רמז למסיים כל ספר וספר מחומשי התורה, שאומרים לו "חזק" (אבודרהם).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 21:43 |
|
| |
קרעמער
יאשקיחאכעם פאר דעם תניא
אבער וואס איז מכוח הפסק צווישן די ברכות?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 01:58 |
|
| |
BAACI
לא חשיב הפסק כי שייך לקריאת הסיום, (אג"ק ח"ד עמ' יד, ובהתוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 252 נתב').
זע אויך
לוח 'היום יום', ח"י טבת. ספר-המנהגים עמ' 31. וראה 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון עמ' רפו, ו'*:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />התקשרות' גיליון שפח בסופו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 02:44 |
|
| |
פינדא
פארשטיי נישט דעם תירוץ, קריאת הסיום? וואס איז דאס?
אגב מיין ניק איז נישט באקי, און נישט בוקי,
שטעלט אייך פאהר אייד מיט א שנאוץ גרויס ווי איין עפעל., הויזן טראגער ברייט א טפח, וואס ציעהן ארויף די מכנסיים ביז אונטערן בית השחי, א נאז ווי איין אפגעשיילטע פאטעטא די גרייס און די מראה. אויערן ווי בלעטלעך פון א משניות, אדריי פערטל רעקל וואס דעגרייכט פון פארנט ביז איבער די קני ומלאחריו טאהר מיט אמאהל אברכה מאכן, ברילען כמראה אתרוג המנומר, אין א היט וואס האט א שקיעה פון אויבן מחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש,
איך וואלט אייך אויסגעמשלט מיין בארד אויך, אבער איך האב מורא פאר א אאוטינג.
יעצט ווייסט איהר שוין ווער איך בין
באטשי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 04:33 |
|
| |
 מצורף קובץבאטשי,
סארי פאר אויף באטשע"ן דיין ניק. (האבעך א טאעעס געמאכט)
מיטשינאלט ? מיינטמען אפשר צו זאגן סיום הקריאה, אדער די קריאה פין די סיום הספר
אין יעדען פאל, דאס געהערט נאך צום ליינענ-בה.
ווי מיר זעען צים ביישפיל
רעק"א האט טועם געווען די וויין ביי א ברית תיכף נאכן ברכה כורת הברית, אלס חשש הפסק בין הברכה לטעימה, (עי' אגרות סופרים ח"א סי' מז, כתב וחותם תנינא ע' קכט, ועוד) ועד"ז הגר"מ פיינשטיין, (עי' אג"מ ח"ז יו"ד סי' ק"י, ובהדרת קודש להגרצ"פ פראנק סי' כד,) אבער רוב פוסקים נעמען נישט אן אזוי, וכן נוהגין לכתחילה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2006 18:06 |
|
| |
פינדא
איך זעה וואס דער ליב' רבי זצ"ל שרייבט, אבער קיין הסבר פארשטיי איך נאך נישט
דער פארגלייך פון כוס פון מילה אינו מובן
דארט איז די שאלה צו מהאט קובע געוועהן די ברכה פון כורת הברית על הכוס צו נישט? פאר דעהם גיבן מיר דאס טועם זיין פאר א קינד.
דא האט מען דען קובע געוועהן די ברכת התורה אויף חזק?
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
