ביאור בדברי רש"י סוכה ט"ז ע"א
סוכה דף ט"ז ע"א
מטה מטמאת חבילה ביחד ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים מטמאת אברים ומטהרת אברים, מאי ניהו? א"ר חנן אמר רבי ארוכה ושתי כרעים, קצרה ושתי כרעים, למאי חזיא? למסמכינהו אגודא לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה, ונותן עצים מן הכרעים ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי ונותן חבלים ומסרג, וראויה למשכב ומטמא מדרס,
לפירוש רש"י צ"ע שהרי הארוכה וכו' אין לה תשמיש כמו שהיא אלא צריך ליקח עצים וחבלים?
אבל ראה בערוך ערך שד ]מובא גם באוצה"ג עיי"ש[ וז"ל פי' למיתב עלה, ראויה היא לישב עליה לטוות נעורת או פשתן או קנבס לאשלא ]אשלא היינו חבלים שטווים מאלו המינים לעשות חבלים[ לפי שכל הנטוה צריך לישב גם הטווה על גבי מקום גבוה כדי להפשיל ]אולי צ"ל להשפיל[ וירד למטה *, וכשזוקפין ארוכה או קצרה על שתי כרעים וסומכין אותה בכותל ויושבין עליה, היא ככלי חשובה אף על פי שאינה מטה על מתכונתה לפיכך מטמאת ומטהרת איברים.,
מלאכת הטויה בימים הקודמים.
היה מכין צמר או פשתן וכדומה סרוק ]נקרא לה "חוט חי" דהיינו קודם טוויתה[ כרוך על עץ וכדומה, כריכת הצמר היה מונח על הקרקע או על דבר אחר, והיה נוטל ראש הכריכה ]חוט חי[ וקושרה אל הפלך ]פלך = כלי הטויה, בד עץ למלאכת הטויה שבקצהו כעין חצי כדור ]כובד[. מלון עברי, שהיה בתחתית הפלך כובד אבן או ברזל שהיה מכביד עליו, וע"י ירידתו היה מסתובב הפלך מהר וטוה את הצמר[ ומחזיק את הפלך בידו אחת ]למשל שמאלו[, והטוה מחזיק את החוט החי שבא מהכריכה אל הפלך בימינו בגובה, והיה מוריד את הפלך לארץ, ונותן להחוט לעבור בין אצבעותיו ע"י שהפלך היה מושך אותו בירידתו, וכשהגיע הפלך לארץ היה כורך החוט שנשזר על הפלך ומגביה את הפלך, ומורידו עוד פעם והפלך מושך עוד צמר ושוזרו בדרך ירידתו, ולכן כל כמה שהיה יושב בגובה היא ההמשך בין ידו שמחזיק את החוט החי לבין הארץ יותר, והיה הטויה הולכת יותר מהר.
|
|
