ירושלים המקודשת
לכאורה קצת מוזר לפתוח דיון אינטרנטי בנושא כה רחב שנשתברו עליו
קולמוסין רבים, אבל בכל זאת נראה לי שכמה נקודות עקרוניות ניתן להבהיר.
ברצוני להביע מחשבות שמתרוצצות בקרבי זמן רב, ואודה לכל מי שיחכימני בנדון.
א.
הגמ' בשבועות מביאה את הברייתא הידועה מתוספתא סנהדרין פ"ג "אבא שאול אומר
שני בצעין" כו'. מרש"י ועד ימינו, התלבטו בפירוש ברייתא זו, גרסאות שונות
ומשונות לה בכתבי היד, אין גירסת התוספתא כגרסת רש"י בגמ', ועוד בעיות
שונות ומשונות כמתנת הגלות הארוכה שקיבלנו בעוונותינו.
ב. הבעיה
המרכזית בברייתא זו (מלבד משמעות המילה "בצעין"), בגירסתה הבבלית, היא
מיקום הבצעים הנ"ל בהר-המשחה. הר-המשחה, כידוע לכל בר בי רב, הוא הר
הזיתים. וכידוע, הן מתיאור מהלך החומה בספר עזרא, ולהבדיל, דרך תיאורו של
יוסף בן מתיא, ועד לעדות הארכיאולוגית, ובנוסף, מהכרות כללית של השטח, קשה
עד מופרך לומר שהר הזיתים או חלק ממנו היה מוקף בחומות ירושלים. תירוצים
שונים ומשונים ניתנו לדבר, והגדיל לעשת אחד המחברים (אינני זוכר אם בעל
תבואות הארץ, אדמת קדש, או עיר הקדש והמקדש) וצייר חומה ארוכה מהשילוח עד
לראש הר הזיתים, שמקיפה שטח צר וארוך דוגמת סאלאמ"י בלע"ז, שאינו מתקבל על
הדעת הנקייה.
לאור זאת, נראה לי שאין מנוס אלא לקבל את גרסת התוספתא
"בירושלים" במקום "בהר המשחה", ושלום על ישראל. (אמנם פרופ' חיים
סולוביצ'יק קבע כלל יסוד במחקר המקובל כי בדרך כלל הגירסה הקשה יותר
מקורית, אבל אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ).
ג.
נקודה נוספת לציון, היא העובדה הבולטת כי ירושלים, הן המקראית והן בשלהי
ימי בית שני, כללה שתי ערים. המקור המקראי לדבר הוא בסתירה הנודעת בין
פסוקי יהושע לפסוקי שופטים, ובין פסוקי שופטים לבין עצמם, אשר כתוב אחד
אומר "וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, לֹא יָכְלוּ
בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם; וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה,
בִּירוּשָׁלִַם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה", כתוב אחד אומר "וַיִּלָּחֲמוּ
בְנֵי-יְהוּדָה, בִּירוּשָׁלִַם, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּהָ
לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ", ובא הכתוב השלישי ובמקום
להכריע ביניהם מסבך יותר את המצב "וְאֶת-הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם,
לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי
בִנְיָמִן; וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן, בִּירוּשָׁלִַם,
עַד, הַיּוֹם הַזֶּה".
סתירה מעניינת זו נדונה בארוכה. יוסף בן
מתיא מתייחס לה בעקיפין ב"קדמוניות", וטוען כי העיר ה'תחתונה' של זמנו,
קרי כפר השילוח, היתה בנחלת יהודה, ונכבשה בתקופת השופטים, ואילו העיר
ה'עליונה', קרי הר ציון עד מגדל דוד ונחל צולב, היתה בנחלת בנימין, והיא
הנקראת 'מצודת ציון' או 'המצודה', ונכבשה בידי דוד.
תמיכה מפתיעה בדברי
פלביוס נמצאת במדרש (המאוחר, כנראה) "מדרש תדשא", שנדרש לסתירה ומתרץ את
תירוצו של פלביוס, בשינוי קל. המדרש הופך את מיקומי הנחלות והערים העליונה
והתחתונה. אולם ברור שמדובר בשיבוש, מאחר וגבולות חלוקת השבטים בספר יהושע
קובעות בבירור כי גיא-הנם מפריד בין השבטים, ולא ניתן למסור את העיר
העליונה לשבט יהודה.
ד. עולם המחקר המדעי, לדאבוננו, נוטה לזלזל
בניתוחים מעין דא, ולהתייחס אליהם בתור "מסורות" ו"אגדות", ובמקרה המעט
יותר טוב כאסמכתאות. הממצא הארכיאולוגי, זוכה לחשיבות העליונה, כמובן,
לאחר שהותאם לתיאוריה השולטת. בשל דיסציפלינה מעוותת זו, הכריעו גדולי
החוקרים, כי כל אשר אמרתי הוא הבל ורעות רוח, ועיר דוד המקראית שכנה בכפר
השילוח, ליד המעיין, ממש כמו כפר דייגים קלאסי, ורק מאוחר מאד התפתחה
לאיטה לכיוון מורדות הר ציון והעיר העליונה. כתוצאה מכך הגיעו לזלזול
בדברי הנביאים שתיארו בהתפעמות את ירושלים הגדולה והמפוארת.
כל טענה
שלא התאימה לדיסציפלינה זו נדחתה בגסות, מאחר והמקרא איננו מקור היסטורי
מהימן אלא קובץ מסורות מאוחרות רח"ל, ועיקר השקעת החקירות הופנתה לשולי
כפר השילוח. הממצאים מתקופה זו פשוט מהממים. מסתבר שירושלים היתה קרית
שלטון ולא עיר מגורים, מאחר והמבנים והחומות שנמצאו מכסים כמעט את כל השטח
שהקציבו הארכיאולגים לירושלים המקראית.
ה. מסתבר שהקורא היחיד של אשכול זה כבר קורא את מסקנתי מבין השיטין. אני מציע (!)
לבחון את האפשרות, שהעיר העליונה, 'המצודה' והעיר, הן העיר המקראית 'יבוס'
שבנחלת בנימין שנכבשה בידי דוד, ואילו הגבעה התחתונה היא נחלת יהודה, ובה
מוקמו מוסדות השלטון, בית המלך, וכו'. הוכחה לקו חשיבה זה מצאתי בתיאור קו
החומה בספר עזרא, שככל שהחומה מתעקלת מזרחה וצפונה לכיוון הר הבית מצוינים
בתים כהניים ומלכותיים. "בית אלישב הכהן הגדול" "בריכת השלח (השילוח...)
לגן המלך" וכו'.
ו. וכאן אגיע לנקודת הכובד של הבעיה, שהוצגה
בפתיחה, "שני הבצעין". אין לי מסקנה החלטית או ראיות מכריעות כרגע, אבל
תחושתי היא שמדובר על שני איזורים בירושלים. אחד הוא ירושלים לדורותיה,
והשני הוא "תורפה של העיר" שהוקף בידי "עולי גולה" (ביטוי רב משמעי שכולל
בחדא מחתא את ששבצר, נחמיה, שמעון הצדיק, יהודה המקבי, יוחנן הורקנוס,
ואגריפס השני). יש שטח כזה המוכר לנו מעדותו ההסטורית של בן מתיא, והוא
האיזור המוקף ב"חומה השלישית", קרי: שכונת בצעיתא
או בי זיתא (העיר החדשה) הלא היא שכונת באב חוטא, חלק גדול מצפון הרובע
הנוצרי, חלק ממוסררה, שולי מא"ש, והשכונות הערביות שמדרום לתחנת הדלק
מנדלבאום עד שער שכם או לצומת הרחובות הגיא-דולורוזה. לפי עדות פלביוס,
שטח זה הוקף בידי אגריפס השני בדיוק מנימוק הגמרא "שתורפה של העיר היתה".
לפי
הצעה זו, מספרת לנו הגמרא כי היתה מחלוקת בקרב העם לגבי קדושת התוספת,
ועמי הארץ נהגו לאכול בה קדשים קלים (ואולי אף מע"ש, תלוי בגרסאות).
החכמים, שסברו כי אי אפשר להוסיף על העיר בלא "כל אלו" (מלך כהן או"ת ב"ד
של ע"א וכו'), לא נהגו בה קדושה.
_________________
חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעים תכלת לפיכך דמיו יקרים
 |
|
|
